עודד השודד , אתה שודד את ליבנו ונפשותינו , שירתך כ"כ גבוהה כ"כ מצמררת , אכן הניגוד שבין השחור ללבן כ"כ בולט הסוף וההתחדשות, בקצה כל שחור יש התחלה של פס לבן... אני מפנה אותך לבלוג שלי לקרוא את "מותה של אם" , מאד הזדהתי אתך, כי גם אני עדיין אבילה בתוכי על פרישתה של אימי.
עודד השודד , אתה שודד את ליבנו ונפשותינו , שירתך כ"כ גבוהה כ"כ מצמררת , אכן הניגוד שבין השחור ללבן כ"כ בולט הסוף וההתחדשות, בקצה כל שחור יש התחלה של פס לבן... אני מפנה אותך לבלוג שלי לקרוא את "מותה של אם" , מאד הזדהתי אתך, כי גם אני עדיין אבילה בתוכי על פרישתה של אימי.
עודד, שיר מכמיר לב. אתה פורש לפנינו את האפשרויות שהשפה העברית מאפשרת לפועל "פרש" ופורש לפנינו את הכאב הקשה הזה על אובדן האם, שנתנה לנו חיים, ולא, לא ניתן לסמן לאל שיפסח כיון שהוא אינו פוסח לעולם.
עודד, שיר מכמיר לב. אתה פורש לפנינו את האפשרויות שהשפה העברית מאפשרת לפועל "פרש" ופורש לפנינו את הכאב הקשה הזה על אובדן האם, שנתנה לנו חיים, ולא, לא ניתן לסמן לאל שיפסח כיון שהוא אינו פוסח לעולם.
דרך שונה לכתוב על מוות. "לפרוש" נשמע כאילו אתה נותן לעצמך לחשוב שהיא תשוב. עוד נקודה מעניינת היא השימוש המנוגד בין שחור ללבן. מבחינה צורנית קטיעת השורות מאד מדברת אלי - מסמלת בכי שקט, קוטע נשימה. מוטיב סימון הדלת, צובט, כי בסופו של דבר מוות לא פוסח על אף אחד. כל אחד בזמנו.
דרך שונה לכתוב על מוות. "לפרוש" נשמע כאילו אתה נותן לעצמך לחשוב שהיא תשוב. עוד נקודה מעניינת היא השימוש המנוגד בין שחור ללבן. מבחינה צורנית קטיעת השורות מאד מדברת אלי - מסמלת בכי שקט, קוטע נשימה. מוטיב סימון הדלת, צובט, כי בסופו של דבר מוות לא פוסח על אף אחד. כל אחד בזמנו.
תגובות (118)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המון תודה, לירית. שנה טובה :-)
שחור ולבן.... שני קצוות של צבע, שני קצוות של תחושות.
שיר נוגע!
שנה טובה, עודד, ושלא נדע צער ככל האפשר.
חן-חן, איימי יקרה
עודדי יקירי
עצוב לי מאוד שירך.
שלא תדע צער יותר לעולם.
הכתיבה יפה מאוד נוגעת ללב ומרגשת עד דמעות.
תודה רבה יקירי
שבת לטוב
איימי
תודה, שביט
תודה, טל
המון תודה, גל
אמת, עדי
מ ד ה י ם *
מרגש. עדין. מדויק. מכובד.
ועצוב כל כך.
עצוב משהו
חן-חן :-)
המון תודה, מיכל
חן-חן, ציפי
תודה מקרב-לב, מיקית. גם על ברכתך :-)
תודה, דליה
חן-חן, אביטל
המון תודה, לולה
תודה, אביה
תודה לך :-)
המון תודה, אסנת
חן-חן, זהבית
תודה, קרן אור
תודה, אפרת
אמת, איריס
נוגע עמוק, עודד.
אנושי ושמימי גם יחד.
יהא זכרה של אמך ברוך.
וכמובן *
"היא פרשה..
מְכֻסָּה
סָדִין שָׁחוֹר
וַאֲתה
פּוֹרֵשׂ ..
סִיד לָבָן
לְסַמֵּןלֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח ..."
והוא יראה את הבוהק הלבן , טוהר נשמה,
ויפסח,,,,,,
בעצב הפרידה מאם יקרה
והנה שבתי יקר *
* ותיבדל לחיים ארוכים.
עודד יקר,
שיר נוגה המתייחס בדיוק רב להסתגלות לאחר אובדן.
מריחת הסיד הלבן כסימון מזוזות בניגוד לסימון הסדין השחור
שהביא מכת חושך עם לכתה של האם.
תודה על השיר המרגש, יהי זכרה ברוך.
וּמוֹרֵחַ
מְעַט
עַל הַמִּפְתָּן
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
שיר חד חזק החיים בלבן המוות בשחור
והבקשה הכל כךמרגשת שלך שיפסח ...
בעדינות ורגישות גדולה אתה מתאר את העצב והפרידה.
מקסים עודד.
שיר אבל ולמרות הכל אין שימוש במילה מוות.
המוות מוצא ביטויו בתיאורים אחרים:
לְעוֹלָם
שֶׁכֻּלּוֹ עָפָר
מְכֻסָּה
סָדִין שָׁחוֹר
למה הכוונה פָּרְשָׁה: התרחקה, הלכה לעולם בודד יותר, ובנימה צינית, אולי עוד תשוב.
התפילה בסוף השיר מצמררת ומצאתי בה ארמז לעשרת המכות במצריים.
שודד, שיר מאד יפה
עודד הנודד
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
ללא מילים
כתוב נהדר
איזו כתיבה משובחת
אין כמוך בפיוט לשמח לבב אנוש
הניסיון המעשי לעצור
את מה שכבר היה,
מעורר כאב גדול.
וכתוב מקסים.
שירך - אות לאלוהים.
נוגע בכל הנימים.
תודה, אפרת
המון תודה, נעמה
האם והבן
איש איש בצבעיו
שיפסח
מְעַט
עַל הַמִּפְתָּן
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
אם כי בארצות אחרות הלבן הוא אות אחר בנושא המוות..
מכירה הנושא מקרוב
התחברתי ומאד
אפרת
אִמִּי פָּרְשָׁה מול וַאֲנִי פּוֹרֵשׂ
לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ עָפָר מול עולם שכלו טוב
סָדִין שָׁחוֹר מול סִיד לָבָן
עודד, כתיבתך היא עונג צרוף.
*
נעמה
המון תודה, מרוונת יקרה :-)
תודה, זהבה
מצטרפת לקודמיי,עודדי, השחור והלבן הסיד והסדין הפרישה תרתי משמע,
ובעיקר הנגיעה העדינה שלך במקום כה עמוק וצורב,
שיר נפלא, כואב ומרגש.
חיבוק וירטואלי, ובכל זאת אמיתי.
חן-חן, ליאורה
תודה לך :-)
המון תודה, מלי
אמן כן יהי רצון :-)
עודד, שירך כמו יין עתיק *
עודד היקר..
עצוב, כואב, ומצמררות מילותייך.
אך אלה החיים, והם חזקים מכל.
כמה חבל שלא ניתן לבקש שיפסח על
מקום, או יתן לנו עוד קצת זמן,
לסיים יפה את מה שהתחלנו מזמן,
תודה לך על שיר נוגע, ואיכותי.
המשך יום נעים.
אני רוצה להוסיף גם את שימת ליבי לכך שהאותיות ס. ד. י. :-סדין / סיד / וסהדי במרומים .... ( סהדי תוספת שלי לעצמי כמובן) אבל זה מה שקפץ לי.
עודד השודד , אתה שודד את ליבנו ונפשותינו , שירתך כ"כ גבוהה כ"כ מצמררת , אכן הניגוד שבין השחור ללבן כ"כ בולט הסוף וההתחדשות, בקצה כל שחור יש התחלה של פס לבן... אני מפנה אותך לבלוג שלי לקרוא את "מותה של אם" , מאד הזדהתי אתך, כי גם אני עדיין אבילה בתוכי על פרישתה של אימי.
תודה לקיומך !
מלי
עצוב ונוגע ללב.
אבל אולי היא פרשה לעולם שכולו טוב ?
עולם רוחני שניסתר מאיתנו ?
*
המון תודה, יפעת
חן-חן, אורית
תודה, נעמי
המון תודה, לאה
תודה, נעמה
תודה, דבי
המון תודה, תמי
השחור והלבן, ומה שבינהם. נוגע וחודר מה שכתבת כאן.*
תודה, אילנה
תודה מקרב-לב, דפנה
תודה, נסים
המון תודה, רבקה
חן-חן, ר' שוקי
אהבתי, עצוב, זו דרכו של עולם
בחכמתך יצרת קונטרסת בין השחור ללבן
מדהים כיצד אתה מחבר מילים
לתכנים
משמעותים
עבר עם הווה
הווה עם עתיד
וכולם
זכרון.
* מיד
עודד, שיר מכמיר לב. אתה פורש לפנינו את האפשרויות שהשפה העברית מאפשרת לפועל "פרש" ופורש לפנינו את הכאב הקשה הזה על אובדן האם, שנתנה לנו חיים, ולא, לא ניתן לסמן לאל שיפסח כיון שהוא אינו פוסח לעולם.
תודה עודד על עוד שיר נפלא ו*
לאה
יש אותנו ויש את אלו שחצו את הנהר הצהב.
אנחנו משני צידיו של אותו הדבר.
תודה עוידד...נעמה
תיאור מאוד חזק ומרגש של רגעים קשים ועצובים.עודד,
אִמִּי פָּרְשָׁה
לְעוֹלָם
שֶׁכֻּלּוֹ עָפָר
וּמוֹרֵחַ
מְעַט
עַל הַמִּפְתָּן
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
הלוואי שניתן היה
לסמן לאלוהים שיפסח קודם לכן.
אתה רגיש ומקסים עודדי היקר.
וואוו.. נושא כל כך רגיש,
מילים כל כך נוגעות
אילנה.
דבר מזכיר לנו דבר שמביא לתובנה ולמשמעות למעשינו.
נפלא השיר, נפלאה דרך המחשבה שתיארת כאן.
האם אלוהים קורא סימנים או שאנחנו רק מקווים....?
שיר עוצמתי ...אהבתי
תודה מקרב-לב, אשורר
תודה, עדה
ושתדע רק אושר
שנה טובה
מתובלת בהרבה בריאות
המון תודה, מירה
חן-חן, לילית
תודה מקרב-לב, שלמה
תודה, עדית
תודה
תודה לך
מעט המחזיק הרבה
וניחומים בסיד אין.
"יזכור"
שוקי
תודה מקרב-לב, רננה
תודה, תמר
תודה לך, זהבית
אִמִּי פָּרְשָׁה
לְעוֹלָם
שֶׁכֻּלּוֹ עָפָר
מְכֻסָּה
סָדִין שָׁחוֹר
וַאֲנִי פּוֹרֵשׂ
עַל קִירוֹת
הַבַּיִת שֶׁהָיָה
פַּעַם בֵּיתָהּ
סִיד לָבָן
וּמוֹרֵחַ
מְעַט
עַל הַמִּפְתָּן
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
הניגודיות שבין שחור ללבן, בין עולם שכולו עפר לקירות הבית מעצימים את השיר ואת הכאב.
וכמו במצרים, מריחת דם על המפתן ושתי המזוזות כדי שהמשחית ידלג על הבית...
מה עוד אפשר לומר? רק חיבוק
הצטמררתי,
האבל מועבר כ"כ מוחשי
והפרידה ....הסיד ....
שיפסח, שלא יקרה שוב...
נפלאות דרכיך לומר את המילים הקשות
בדרכים כל כך
יפות.
מירה
המילים שלך יצרו מעגל אצלי בראש.
מקסים
תודה
עודד היקר,
בלתי נשכח. אני נושא את שירך זה בזכרוני שנים ארוכות.
והסיום - ללא ספק - דוגמא לאחת מאותן אמירות שיריות אלמותיות, שקבעו את מקומך ואת מקומה של שירתך בפנתיאון השירה העברית.
שלך
*
נוגע.
אם לא נתגעגע
לא נזכור
נמשיך להתגעגע.
דרך שונה לכתוב על מוות. "לפרוש" נשמע כאילו אתה נותן לעצמך לחשוב שהיא תשוב. עוד נקודה מעניינת היא השימוש המנוגד בין שחור ללבן. מבחינה צורנית קטיעת השורות מאד מדברת אלי - מסמלת בכי שקט, קוטע נשימה. מוטיב סימון הדלת, צובט, כי בסופו של דבר מוות לא פוסח על אף אחד. כל אחד בזמנו.
יהא זכרה של אמך - ברוך.
לְעוֹלָם
שֶׁכֻּלּוֹ עָפָר
מְכֻסָּה
סָדִין שָׁחוֹר
כל כך יפה
כל כך מדויק
כל כך עצוב.
תודה לך עודד.
תמר.
WOW עודד יקר
כמה נגעת במילותיך
להמשיך הלאה כששכלנו את הורה זה לא דבר פשוט
וכואב מאוד
ואתה מבקש מאלוהים שיפסח ושלא תדע דאבה עוד
כתיבה ניפלאה ונוגה
יהי זכרה ברוך
אשוב..
תודה, רומפי
עודדי, כמה עצוב...
יודעת על מה אתה מדבר...
ולי בזמנו לא היו המילים...
אחזור......
תודה לך, כחולת-עין
חן-חן, שטוטינקה
אם מורחים על המפתן הוא מבין
כי אני מאמצת את זה מיד !
אוהבת את השירה שלך
לי הפעם זה נשמע יותר כמו ניגון
שיפסח שיפסח
יפה כתבת לאמך שפרשה
*
}{שטוטינק'ה
תודה, ורדה
המון תודה, גרטה
תודה מקרב-לב, גלי
לפעמים אין לי מילים*
לְסַמֵּן
לֵאלֹהִים
שֶׁיִּפְסַח
עודד יקר,
הלואי וניתן היה לסמן לו שיפסח...
כתיבתך מרגשת ונפלאה.
תודה,גרטה*
מצמרר עצוב נוגע
ובדרך היחודית שלך כמה אתה יודע לתאר תחושות
עודדי מקסים אחד כמה עצב קורע ונוגע בעוצמות