נתחיל מהטענה המרכזית. אין ארגון שאין לו אסטרטגיה. אולי היא לא כתובה, אולי היא איננה פרי של מהלך תכנון ואולי היא איננה מתאימה לתנאים שבהם פועל הארגון. אבל אסטרטגיה יש לכולם.

אני כותב זאת נוכח שורה שמצאתי הבוקר אצל נחמיה שטרסלר שכותב על לב לבייב. מופיעה שם המשפט הבא - "לאפריקה ישראל" לא היתה אסטרטגיה.". מיד אחרי זה מופיע המשפט המוכיח שהיתה גם היתה - "היתה רק תוכנית פעולה אחת: לקנות, לקנות, ושוב לקנות". הנה לנו שני משפטים עוקבים הסותרים זה את זה שהרי מסתבר שלאפ"י היתה אסטרטגיה ברורה והיא להגדיל את סל הנכסים שלה מהר ובכל מחיר. בעל המאמר טוען שזו היתה אסטרטגיה הרסנית, אבל היתה אסטרטגיה.

המקרה הזה ממחיש לנו את חוסר ההגיון בטענה שלחברה כלשהי אין אסטרטגיה. כל ארגון פועל על פי תפיסת עולם כלשהי, תהיה היא מוגדרת ומנוסחת או שתהיה היא בתת ההכרה של המנהלים. תפיסת עולם זו מוצאת את ביטויה בהתנהגות היומ-יומית של החברה ובתהליכי קבלת ההחלטות שלה. היא זו שנותנת את ההגיון המחבר את כל אלו. היא שיוצרת את האסטרטגיה בפועל של החברה.

מנגד עומדת התפיסה המציגה כחברה כבעלת אסטרטגיה רק אם היא מוגדרת היטב אחרי מהלך שבחן חלופות והחליט על החלופה המועדפת. אכן, ראוי מאד שכל חברה תנסה לגבש אסטרטגיה עסקית בעקבות מהלך סדור שבוחן את כל ההיבטים של פעילותה. יותר מכך ראוי שכל אנשי החברה יהיו מודעים לאסטרטגיה שנבחרה וידעו לפעול על פיה.

הדוגמה הנתפסת כפרדוקסלית ביותר בהקשר זה היא כאשר מציגים חברה ש"החליטה לא להחליט" כבעלת אסטרטגיה. "אי החלטה" יכולה להיות אסטרטגיה לגיטימית בתנאים מסויימים ואסטרטגיה הרסנית בתנאים אחרים. אבל עדיין היא יוצרת את ההגיון המחבר את כלל הפעולות. גם זאת אסטרטגיה

הניגוד המשמעותי יותר הוא בין "האסטרטגיה הפורמלית" (אם ישנה כזאת) לבין "האסטרטגיה בפועל". הרבה פעמים אנחנו מגלים שבדיעבד חברה פעלה על פי אסטרטגיה שונה מאשר זו שהיא הצהירה עליה, או מזו שמנהליה חשבו שהם פועלים לפיה. הבנת הפער בין שתי אסטרטגיות אלו הוא המפתח לכל תהליך של תכנון קדימה ושינוי. אם איננו יודעים את נקודת הפתיחה האמיתית של המסע שלנו אזי קטנים הסיכויים לצעוד על הנתיב הנכון.