כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    פוסט 39 - מסע חיי - מלכודת בג'ונגל

    96 תגובות   יום שלישי, 8/9/09, 13:02

     'קאסה פאראיסו הוטל'

    הוסטל על כלונסאות באגם איזבל, גואטמלה 

    אורותיה העמומים של ריו דולצ'ה כבר דלקו. רחובה הראשי של העיירה מרוקן מדוכני היום ומכוניות וטנדרים אוספים ופורקים, והמולת סוף יום בכל.

    האוטובוס עצר, ירדנו אל הרחוב שואלים על 'הלאגו' חצינו כביש והגענו לשפת האגם. צעדנו כמה עשרות מטרים אל אור צהבהב שהכיל צללי דמויות.

    הגענו לפאב כצריף עץ קטן המשולט בטקסטים הכתובים בגיר על גביי לוחות ירוקים קטנים. חלק כתוב אנגלית, חלק גרמנית על פי הנקודותיים מעל האות 'יו' ('אומלאוט', נקודתיים במאוזן). נכנסתי לתחום האור של הפאב וממנו ראיתי כי בהמשך, אחריו לשפת האגם מזח סירות. במקום עבדו זוג מוזגים אירופאים, תמירים בהירי שיער וחייכנים הביטו בעיניהם הבהירות והתקרבו אליי כמבקשים לסייע. מרק ואשתו תרז הציעו בספרדית, לבדוק מקום פנוי ומחיר במכשיר הקשר האלחוטי שלהם המרושת עם כל בית מלון והוסטל בג'ונגל לאורך נהר הריו דולצ'ה ולשפת אגם איזבל.

    מראיה שיודעת ספרדית חייכה בענווה משנתבקשה לבדוק עבורנו ופנתה בספרדית, בבקשה לדבר עם 'קאסה פאראיסו הוטל' ונענתה בשפה ההולנדית. בני הזוג זיהו את מוצאה, והתברר כי גם הם הולנדים. הקטנה הביישנית ניצלה את המבוכה שלה, זזה לאחור  והשאירה לי את 'הטיפול בהנהגת הרביעייה' והשיחה קלחה הפעם באנגלית בנושא לחמים ודברי מאפה שהוצגו במגש משולט כתוצרת טרייה.

    הזמנתי פחית בירה וקיבלתי איך לא?!-, 'גאיו סרווסה'. גיורא ומראיה שתו מהפחית שלי ומירב סירבה, דחתה שתייה ואוכל לאחרי השייט למלון, מחשש שתרגיש בחילה בנסיעה על מי האגם, מחושבת.

    היה נחמד לקשקש עם אירופאים שישבו במקום. כששה אנשים בני גילי, הגרים כאן כבר שנים כפנסיונרים ובעלי עסקים כמו בתי מלון. חלק יאכטונרים המשייטים בעולם ומעבירים כאן זמן הפוגה, מהים הקריבי והאוקיאנוס.  

    נכנסו לאגם איזבל לתקופה, מכיוון שאמרתי שאנו רוצים להשתכן במלון 'קאסה פאראיסו' של השוויצרים, כי על פי מדריך הלונלי פלנט, המקום נחמד לכמה לילות וגם המטבח טוב ונקי. תרז לחצה על מתג המכשיר וקראה לקאסה פאראיסו 'לעלות לאוויר'.

    רחש מכשיר הקשר ושיחה בגרמנית השיגו לנו שירות הסעת חינם בסירת המנוע של המלון. תגיע לאסוף אותנו מהמזח אחרי כחצי שעה. כמובן גם אישרו לנו מקום לארבעה. ניצלתי את 'הזמן המת' ונכנסתי 'לסמול טוק' עם המוזגים. התברר כי לפני שנתיים היו כאן כתרמילאים הולנדים, נדלקו על המקום, קנו את הצריף 'שהיה כלום', הפכו אותו לפאב הנוכחי הנראה כמו 'כלום צבוע משולט ומואר בנורות רבות' מהן כמה צבעוניות.

    'המקום נעים, לפחות לאירופאים היושבים בו עתה' חשבתי לעצמי. צילמתי את הזוג החמוד שאמרו כי 'אין להם צילום שלהם ושל המקום' ונעמדו ברצון לצילום זוגי בעסק.

     אם מישהו מגיע לשם, בבקשה הודיעו להם להוריד מכאן את התמונה, נעלמה לי כתובתם, תודה

    נעולה נעלי התעמלות בהירות ללא מותג, הגיחה דמותו של גבר נמוך קומה מהחשיכה. לבוש ג'ינס דהוי וחולצה רחבה תולה על שכמו אסופה, תחובה למכנסיים בהם מושחל חבל במקום חגורה. החולצה משובצת בגווני כחול תכלת ולבן ושרווליה ארוכים לא מכופתרים חושפים שרוולי כותנה של גופייה חורפית. שפיץ זקנקן שחור, שפתים מחייכות מגלות שיניים בוהקות ומעליהן שפם שחור, מעוטר סביב בזיפי זקן בן יומיים.

    כך, נגלו לעיננו פניו של פדרו, איש האחזקה של קאסה פאראיסו. חבוש היה כובע 'נייקי' עם מצחייה מעוגלת למשעי, בצורה הגזעית של כל צעיר אמריקאי המכבד עצמו.

    פדרו הזמין אותנו לסירה עימה החליק בדומיה מחשכת הערב היורד על הג'ונגל אל המזח. שם, קשורה המתינה לקחתנו למלון בקתות עץ התולות על כלונסאות הנעוצות באדמת נהר ההופך לאגם ולימה גדולה, אגם איזבל. נפרדתי ממכריי החדשים מבטיח להעביר להם את הצילום במייל.

    גיורא ירד אל הסירה פרק את ציודו על חרטומה הגבוה מכוסה בסיפון עץ עבה. הבנות ירדו זו אחר זו אל הסירה ופדרו לקח מהן את תרמיליהן והן נמנעו מלאחוז בידו המוגשת לסיוע, והתיישבו על ספסלי העץ לרוחב הסירה.  

    אני נכנסתי לסירה מרים את לולאת החבל מהכלונסאה שבמזח זרקתיו אל פנים הסירה והתיישבתי. פדרו החזיק בידית המנוע וסובב בה, כוון את חרטום הסירה לאחור, אל עבר הלא נודע, על מים מבהיקים לאורו של ירח המציץ מפעם לפעם מהעננים, כאילו מאיר לנו האורחים החדשים כאן את הדרך, אף שאינו מצליח להאיר את שחור גדת הנהר, את הג'ונגל.

    הכובע הפנמי שלי עשוי כך שיתרת גומי רחב עוטרת את ראשי ומחזיקה בו היטב, אך לא די בכך ברוח מתעצמת, ואחזתי בכובע ככל שפדרו פתח מצערת והטיס את כלי השיט על מימיו הרגועים של הריו דולצ'ה הרחב אל עבר 'אל גולפטה' המפרץ המתרחב לאגם איזבל, הגדול באגמי גואטמאלה החובר למפרץ הונדורס בים הקריבי הרחק מעבר לאופק, הרחק בתוך החשיכה.  

    רעש המנוע נחלש ועימו גם הרוח על ראשי, אני חובש שוב את כובעי מכין עצמי לבאות. הסירה חתכה ימינה וחדרה אל תוך הג'ונגל ורק אור הירח החודר מבעד לצמחיה האיר מעט על המים. הכנסתי יד נשענתי על דופן הסירה, מתוכה. אמנם לא אמורים להיות כאן תנינים, אבל התחושה היא של כניסה לאזור מסוכן, לא מוכר.  

    פדרו השיט את הסירה לאט ממש. עברנו מזח עץ, דבר אין שם בחשכת הג'ונגל והסירה המשיכה פנימה. מראיה פנתה אלי בשאלה, "נראה לך שעשינו נכון, המקום שומם וחשוך..., לאן הוא לוקח אותנו הפדרו הזה?"..., מירב הוסיפה בעברית, "מפחיד כאן, אולי נלך למקום אחר?" וגיורא הגיב לדבריה ואמר "עוד לא הגענו לשום מקום בחייך"..., 

    אור עמום הקרב מחשכת הג'ונגל ופדרו כוון את הסירה, עבר תחת צמחייה עבותה חתך שמאלה וימינה והנה נפתחו השמים וקילוח של גשם עלינו, בדיוק כשאנו נצמדים אל מזח עץ. קפצנו למעלה מעבירים את הציוד אל המזח, מעלים תרמילים על הרציף העליון ומרגילים עיננו לאור הצהוב, מופרעים ממסך הגשם מושכים ציוד וגוררים אותו על דק עץ, מוצאים עצמנו תחת סככת קש כבקתות הילידים האינדיאנים באמריקה הלטינית, תוך שאנו מתרגלים למקום בו נשמעת קלושות מוסיקה מערבית עדכנית שקטה.  

    לפנינו דלפק עץ מעובד גס משוך בלכה המחזירה צלילים של אור צהוב וקלוש אל המתבונן. לפני הדלפק בצל, נראו כסאות עץ גבוהים, תואמים לבר הציידים הזה. סביב שולחנות עץ בעיבוד גס צבועים גם הם בלכה מבהיקה ולידם ספסלים, מעוצבים בדומה לשולחנות בעיבוד דומה.  

    שלוש נורות תולות תחת אהילים השאירו בצל את כל שנמצא היה מעליהם והאירן בצהוב קלוש את רחבת הבר. התקרבתי אל הבר, מירב חפשה שירותים, מראיה הלכה עימה וגיורא אחריהן משנזכר שגם הוא מלא.  עמדתי בוחן את המקום ומתרשם לטובה ממנו רק שאין אף לא איש לקבל את פנינו. הנחתי תרמיליי שעונים אל הדלפק.

    מורגל באור הצהוב, הסתובבתי לי מתבונן במקום מדהים זה, בקתה בת שתי קומות, הבנויה על כלונסאות נעוצים במי שפת הנהר. קומה אחת בה נמצאתי משמשת בר ושולחנות הסעדה והסבה עד אל מעקה מאחוריו מזח הנמוך במדרגה, אליו קשורה הסירה שהביאה אותנו.

    בין השולחנות תלויי היה ערסל ומאחוריו פינה עם מקררים. בין הפינה הזו לבין הבר, גרם מדרגות עץ גסות ומעקים עשויים ענפי עץ קלופים צבועים לכה. למעלה, רצפת גלריה רק בצמוד לקירות העץ המחולקת במחיצות ובכל אחת מיטות קומותיים וערסלים סביב, קרוב למעקה ארוך. זו קומת מגורים מעורבת, זולה לתרמילאים, כמו חדרי הוסטל מעורבים לארבעה גם לתריסר תרמילאים ולעיתים אף יותר.

    מראה בקתה מעוצבת כאותנטית מחמם את הלב. הגג עשוי קש ובנוי בקשירה ילידית מקובלת והכל נראה כאילו הגענו לכפר אינדיאני אבל מותאם למבקרים מערביים. דמות גדול של איש אירופאי המרכיב משקפיים עגולים שמסגרתם מוזהבת הגיחה משום מקום. שערו מקפץ ומסורק עם שביל באמצע. כרסו והליכתו גרמו לי להניח כי 'זה האיש'. מברך אותו ומציג עצמי ומספר לו על חבריי שאיתי ומברר על אפשרויות לינה וסעודה.  

    בעוד אני מדבר מגיע איש נמוך קומה חסון, מקריח ושערו אפור, לבוש ג'ינס וחולצת טריקו, מושך כסא מהחושך אל האור, מתיישב עליו פותח כריכת עץ של תפריט ובוחן בו. בו בזמן מגיעה מקומית בעלת שיער שחור בוהק באור הצהוב, נושאת עימה מגש ולידיה כסות עבה לשאת את המגש החם המעלה אדים, מעלה את המגש לגובה פניה ומניחה אותו על הדלפק.  

    מאחוריה מגיעה עוד מקומית ושיערה השחור אסוף לשתי צמות מעוטרות סרטי קשירה צבעוניים גם על פניה מבט מתוח כשמרימה היא את המגש החם לגובה ראשה ומניחה אותו על הדלפק ליד הקודם, אני עמדתי מביט במגשים הללו בוחן את התקרובת המגיעה.

    עוד ריחה עלה באפי מגיחה השלישייה מאחורי הדלפק, מחייכים אליי ושואלים 'מה קורה?'  הסברתי מה קורה מבחינת מקום לינה ומראיה וגילה הלכו עם גיורא ומפתחות בידן לבדוק איך נראות הבקתות הנמצאות לאורך שבילי העץ התלויים על כלונסאות ונמשכים ממקומי שמאלה אל תוך העלטה וימינה אל אזור חשוך פחות שנראים בו מוקדי נורה מאירה בצהוב.  

    הגבר שהתיישב בחן את התפריט, פתח ואמר לי בעברית מדוברת, "מקום לא רע, וגם נראה שיש מה לאכול" הבטתי בו בוחן את חיוכו המגלה טורי שיניים בפה מחייך מאוזן עד אוזן ומעליהם עיניים בהירות מחייכות, "וואלה, שלום לך שמי רפאל" אמרתי מגיש יד ללחיצת כף, "אייבי, הגענו אחרי הצהרים, אשתי בחדר תיכף תבוא לאכול", " נחמד. אולי נשב יחד. אנחנו ארבעה והנה שולחן לששה" הצבעתי על השולחן הפנוי המוצב תחת אחד ממוקדי האור הצהוב, "בהחלט. מה אתכם מאיפה ולאן?"...,

    עוד אנו מדברים והגיעו הבנות ומראיה אמרה, "אוקיי 'לטץ גו', זה לא רחוק" הרימה את הציוד שלה. אני, מרים הציוד ומציג אותה לאיש תוך שאני חושב לעצמי 'שהוא ואשתו, חושבים שאנחנו זוג כמותם וידברו בנו, בהבדל הגילאים ביני לבינה', צועד אחרי מראיה אל בקתת הבחירה שלה.

    צעדנו על סיפון (דק) לוחות עץ לרוחבו. חלקן מקפץ בזמן הדריכה ומשתחרר עת רגל עוזבת אותן וכך מרעיש כל 'השביל התלוי'. הגשם הרטיב את העץ וההליכה בנעלי הגומי שלי 'בקרוקס' לא יציבה. אני מתרכז בצעדיי להימנע מהחלקה ומודד את 'מרחק הצעדה', חושב 'עד כמה מתרחקים מהבקתה המרכזית בה אוכלים ושותים'. הדריכה על הסיפון הגדול עליו בנויה הבקתה משרה בטחון. גם צליל הדריכה השתנה.

    'כאן 'המשטח' חזק מאד, לא כמו השביל התלוי. 'כאן הסיפון התלוי, יציב בהרבה עקב הלוחות הארוכים וכמות הכלונסאות הרבה' הרהרתי.

    הבקתה עשויה עץ וגגה פח גלי מגולוון. קירותיה לוחות דיקט, שהוצמדו לפרופילי עץ ובהם נקבעו דלתות דיקט תעשייתיות, וידיותיהן עגולות בוהקות מצבע פליז באורה הצהוב של נורה בודדה במסדרון, העובר בתווך, בצידיו קיר שמאחוריו שלושה חדרים בכל צד.

    הקירות עולים ומסתיימים מטר לפני תקרת הפח. רשת ירוקה נגד מעופפים מתוחה מפסגת הקיר אל קורת הגג. כך קירות החדרים כולם. בקירותיו החיצוניים של החדר שלנו, קבועים חלונות רשת גדולים. מהתקרה נופלים וילונות בד ורודים וכחולים וכיסויי המיטות משובצים. בחדר שתי מיטות זוגיות ושתי מיטות בודדות. למראשות כל מיטה נורת לילה, מעליה תלוי 'עיגול מתכת' וממנו יורדת כילה, רשת צפופה נגד חרקים מעופפים. רק נתיב צר מאפשר מעבר אל מטה מרוחקת, משמאל לשתי מיטות הצמודות לאורך הקיר מהכניסה לחדר. הרצפה מצופה שטיח בורדו.  

    לא נראה שבעליי המקום מייחסים חשיבות למראה עיצובי, אלא, לרמה מעשית של חדר ותכולתו לאורח מזדמן. אם יצאת מהחדר, ומהמסדרון פנית ימינה תצעד 'לדק שירותים' נפרד גם בגגו. 

    אם פנית שמאלה, הלכת לעבר היציאה מהסיפון הזה, אל השביל התלוי וימינה למעבה הג'ונגל אל בקתות נוספות. או, הלכת שמאלה לעבר 'מקלחות ציבוריות', מהן בהמשך ניתן לצעוד לעבר הבקתה המרכזית, לחלוף ליד בקתת המטבח משמאל לשביל. בבקתה המרכזית הגבוהה, תלו ערסלים וניצבו שולחנות כסאות ובר משקאות בשרות עצמי. גם מזנון אוכל לו משמש 'דלפק הקבלה' המאורך.  

    התמקמנו בחדר. מראיה על המיטה הרחוקה הצמודה לחלון ברוחב החדר. אני על מיטה זוגית מיד בכניסה לחדר מימין, מניח את תרמיליי משמאל על מטה בודדה, ויוצא לבחון את השירותים. נחמד. שני חדרוני שרותי אסלה פרטיים, רגילים ונקיים. 

    מחוץ להם בדרכך החוצה, מבואה מקורה ובה שני כיורים עם ברז אחד. אין מים חמים. מים חמים 'מצאתי' במקלחות מעורבות לאורחי שלוחת הבקתות שלנו. שם, יש עוד שירותים וכיורי רחצה. 'מצוין' חשבתי, 'הכל טוב, נלך להתרחץ מהר בכדי להספיק לאכול'. אני מגיע אל בקתת האוכל לבוש בגדים נקיים ויבשים, רואה כי חבריי התיישבו כבר בשולחן אחר משולחן 'שישייה', בו יושבים וסועדים, אייבי שהציג בפני את אשתו אסנת.  

    ניגשתי וסיפרתי לחבריי על המפגש עם אייבי ואסנת מישראל והצטרפנו לשולחן הגדול שלהם, שואלים על טעמי האוכל השונים, שכן הם כבר לקחו את ארוחתם מהבר.

    צמאים עברנו מהבר אל מזנון האוכל החם המדיף ריח מגרה. רעבים, לקחנו מכל המגוון. ירקות צלויים, אורז, רצועות בשר, שעועית שחורה, שניצלונים וחצילים מטוגנים, מרק סמיך, לחם קלוי. 

    פינת השתייה סיפקה לנו בירה ושתייה קלה, קפה, חלב, תה. לקחת כל מה שרצית. רשמת, אף אחד לא בדק אותך ושילמת בעת עזיבה. כך נהוג בקאסה פאראיסו.

    הארוחה הכבידה והוסיפה משקל בעיקר על עפעפי העיניים. הבירה לא מנעה את תחושת 'המשקל המתגבר' והתפזרנו לחדרים.

    מראיה התכסתה גם מעל ראשה ולא שמה ליבה לחישוק המתכת התלוי מעליה ובו מסובבת רשת נגד מעופפים.

    טיפסתי למעלה לשחרר את הרשת, ומראיה פרסה אותה סביב מיטתה כנהנית מהמציאה ומתענגת על ההגנה שקיבלה לפני שתפרוס לשנתה.

    הכילה שמעליי ורודה. לא שהפריע לי אבל חייכתי, מיטה זוגית ומעליה כילה ורודה מי מבעלי המקום השוויצרים החליט כך? הרהרתי ונראה שנרדמתי מחויך. ישנתי מצוין.

    לפנות בוקר התעוררתי לטיפוף גשם זלעפות על גג הפח. שכבתי על גבי, מביט סביב כממלכודת דבש, דרך גדר רשת החוסמת כניסת בעלי חיים לחדר, במרווח הגדול שנותר בין קירות עשויים לוחות פח לבין גג הפח.

    ראיתי את הגשם דרך 'הקירות' השקופים, צמחיית הג'ונגל הרטובה הבריקה בצבעיה וגווניה הירוקים...

    (המשך בפוסט 40)


     

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר


    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    הנך בפוסט 39 

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (95)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/09 07:01:

      צטט: פיGי 2009-09-21 00:26:48


      אוי

      נשמע מקום מממ

      איך מגיעים למקומות כאלה שכוחי אל..

      פשוט ומדהים:)

      באווירון, ועוד אווירון ואוטובוסים וסירה

      ואז הכל פשוט מדהים

      תודה

       

        21/9/09 00:26:


      אוי

      נשמע מקום מממ

      איך מגיעים למקומות כאלה שכוחי אל..

      פשוט ומדהים:)

        14/9/09 13:19:

      תודה רבה לכל המככבים,

       

      • 1
      • OR37
      • 9/9/09 07:15
      • 1
      • yow
      • 9/9/09 08:30
    •   13/9/09 13:32:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-09-13 13:28:11


      שאפו ! דרור

      בדימיוני הפרוע ממשיכה לטייל איתך בין המילים הממחישות כל כך :)

      מחכה להמשך. ליאורה

      תודה רבה ליאורה, המשך יבוא :)

       

        13/9/09 13:28:


      שאפו ! דרור

      בדימיוני הפרוע ממשיכה לטייל איתך בין המילים הממחישות כל כך :)

      מחכה להמשך. ליאורה

        12/9/09 14:12:

      צטט: נקודה שבלב 2009-09-12 11:42:28


      איך , איך אתה שם לב לפרטים הכי קטנים

      כמו

      השתיים ,לא הושיטו ידן להוא שניסה לעזור להן לרדת לסירה....

      האיש עם הטריקו

      האיש עם החבל...

       

      את זה אני אוהבת

      ואתה - בכלל קוראים אותך רפאל אה?

       

      אחזור ל*

       

      נהדר שאת שמה לב לשימת הלב ונהנית ואף אוהבת.

      ואני נקרא כאן רפאל, זה נכון :) 

      תודה רבה ולהתראות בהמשך המסע

      שנה טובה

      דרור

        12/9/09 14:10:

      צטט: לולה בר 2009-09-11 09:38:36


      פינת גן עדן של במעבה הג`ונגל. מדהים היופי והתמונות לעילא.

      אז מה, גם אם תגיע לסוף העולם תמצא את הישראלי ואשתו :))

       

       

      שנה טובה ומתוקה,

      לולה

       

      אכן, לעיתים אתה כל כך מתרחק עד שאתה מגיע.

      שנה טובה לך ותודה רבה.

        12/9/09 11:42:


      איך , איך אתה שם לב לפרטים הכי קטנים

      כמו

      השתיים ,לא הושיטו ידן להוא שניסה לעזור להן לרדת לסירה....

      האיש עם הטריקו

      האיש עם החבל...

       

      את זה אני אוהבת

      ואתה - בכלל קוראים אותך רפאל אה?

       

      אחזור ל*

        11/9/09 09:38:


      פינת גן עדן של במעבה הג`ונגל. מדהים היופי והתמונות לעילא.

      אז מה, גם אם תגיע לסוף העולם תמצא את הישראלי ואשתו :))

       

       

      שנה טובה ומתוקה,

      לולה

        11/9/09 06:44:

      צטט: יוסי נבו 2009-09-10 21:38:55


      הסיפור שלך נהדר. הגשמים והצמחיה העבותה מסעירים את הדימיון. וכל האנשים היפים שאתה פוגש במקומות הנידחים האלה. תודה שאתה לוקח אותי איתך. 

      תודה רבה. אכן נקיון שגשם עושה מיפה הכל. שנה טובה ולהתראות. 

       

        10/9/09 21:38:

      הסיפור שלך נהדר. הגשמים והצמיה העבותה מסעירים את הדימיון. וכל האנשים היפים שאתה פוגש במקומות הנידחים האלה. תודה שאתה לוקח אותי איתך. 
        10/9/09 17:29:

      צטט: אליקו 1 2009-09-10 08:34:34


      תודה לך דרור על השיתוף בחוויותיך וגם על התמונות המשובחות, הנותנות את הצבע הנדרש למסע שלך. כאשר אנו רואים את הנופים אנחנו יכולים בעצם לעשות את המסע יחד אתך.

       

      תודה לך אליקו שאתה איתי, אתנו במסע הזה.

      הנופים הם רק מצעם של חלומות שלנו,

      ההגיגים, חרטות, בחינה חוזרת על רקע משתנה.

       

      הצבע החזק של צילומיי בא ממקום של רכז האמת,

      המציאות.

       

      בא לי להשאיר בעולם הזה סיפור של מציאות, סיפור חיים ואתה,

      כמו חבריי האחרים המגיבים מעליך ויגיבו אחריך כאן, הם הקונטור של הצילום המציאותי הזה.

       

      מעגל חיינו הוא לדעת ולספר.

      זהו. ולדעת לא ניתן מתוך ההוייה התרבותית שלנו אלא כשיוצאים ממנה לדבר אחר,

      תרבות אחרת. אם תרצה אליקו, כוכב אחר.

      כזה כשל "הנסיך הקטן"...

       

      סוף שבוע נפלא לך, ידידי. שנה טובה לך 

       

        

        10/9/09 17:22:

      צטט: 2btami 2009-09-10 07:50:12

      בדידותו של ההולך למרחקים ארוכים..

      לא חשוב כמה אנשים יהיו סביבך,

      כמה אינטראקציות, כמה ויכוחים,צחוקים, סעודות משותפות,

      תמיד זו הדמות הזו שנמצאת בפנים אך תופסת מרחק,

      את "המרחק הנכון"  מהכל,

      וצופה על הכל מהצד.

      אנחנו מרויחים מזה עוד כמה רבדים.

      המראה , האיפיונים, המחשבות שלך,

      ובסוף בסוף גם המחשבות שלנו.

       

      החבל שמושחל במכנסיים במקום חגורה,

      השירותים הנקיים

      מיטה שעומדת בצד, זוגית , כנראה, 

      ובעיקר

      הקרוקס האלה.

      מי הולך למרחקים ארוכים בקרוקס?

      בקרוקס?

      זה עושה לי לחשוב

      על האיש הזה, שהוא אינדיבידואליסט, אין לו בראש קיבעונות

      מה שמכתיב לו זה מה שטוב בשבילו.

      מה שהכי נוח לו.

      זה שמחייך מתחת לכילה ורודה,

      בסוף היום,

      לבד. 

       

       

      נאמר "לא טוב אדם היות לבדו". אז נאמר. ומה?

      האם אדם יכול לבחור את בדידותו?! -, לא.

      בדידותו עימו ככל שישאנה.

      בדידותו היא משאו שחובר אליו מלידתו, היא פנימית.

       

      מתי חש בה אדם, בבדידות, אדם מהשורה?! -, כשהשורה גדולה.

      כשאדם לבד הוא אינו בודד. הוא לבד.

       

      וכשאדם לבד, הוא חושב, נכנס פנימה ומתקהל בעצמו, ובוחן.

       

      בבחינתו, יראה את כולם. יביט בם כאילו מתוכם ובתענוג גדול. ותענוג, 

      הרי מענג.

      והעונג גדול. כל כך גדול, עד שנקרא 'אושר'.

      ואושר, כשהוא פנימי הוא מאיר,

      והאור מסיר חשיכה, מקרין ומושך אליו, ממקד אורות כבויים.

       

      נשמע פילוסופי, אבל זה פשוט. מאד פשוט.

       

      "יצאתי, ערום ללא כסות... לבד" *  

       

      *פוסט ראשון   http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=944431 

       

      ולעניין ..."הקרוקס האלה.

      מי הולך למרחקים ארוכים בקרוקס?

      בקרוקס?

      זה עושה לי לחשוב

      על האיש הזה, שהוא אינדיבידואליסט, אין לו בראש קיבעונות

      מה שמכתיב לו זה מה שטוב בשבילו.

      מה שהכי נוח לו.

      זה שמחייך מתחת לכילה ורודה,

      בסוף היום,

      לבד."

       

      אני הוא האיש השיגרתי והמשעמם זה שאת מכירה מבית השכן. בעל המשפחה היוצא ובא ולא חי את חייו.

      אני הוא האיש שהילך בקרוקס כי היה לי נח.

      כי לא הייתה לידי אשה שתאמר 'זה מגעיל, איך אתה הולך ככה?'

      כי עם קרוקס (או כל כפכף אחר) אתה נינוח,

      אתה יכול לאוורר רגלים,

      לשטוף אותם בכל בריכת מזרקה ובכל נחל.

      אתה חש קל יותר, חופשי.

       

      אתה מחייך כי לא מפריע לך יותר. גם לא צבעה של כילה ככלות הכל.  

       

      ואם לא אמרתי עד עכשיו,

      אז זו הזדמנות נאותה לומר לך שאני אוהב אותך מדייקת עמוק כל כך.

       

      סוף שבוע נפלא שנה טובה וימי יצירה נפלאה שוב ושוב

       

        

        10/9/09 16:58:

      צטט: ~בועז~ 2009-09-09 22:35:38


      חלק מהטיפוסים, כמו גם מהמקומות

      עצמם - הזויים..., ונפלאים!!!

      מעניין איך אתה מביט על זה במבט

      לאחור. איך אתה רואה את עצמך בכל

      מה שעברת שם...

      אני מביט קדימה ורואה את עצמי מסביבי.

      חש את ההילה שלי.

      לא מביט לאחור, כי מה שהיה שם לא יחזור

      ואני הרי רוצה עוד ועוד.

      אתה יכול להבין אותי נכון בועז?!

      ידעתי.

      תודה שאתה אתנו חבר :) ושנה טובה טובה-, לך ולבני ביתך.

      שנת בריאות ופרנסה טובה בסיפורים בשפע...

        10/9/09 16:55:

      צטט: אודלי. 2009-09-09 22:13:02

      קסום.

      כתיבתך מרתקת במיוחד.

      אני שומעת את טיפות הגשם והגעגועים שלי לחורף גוברים...

      נהנית לקחת חלק במסע המרתק-

      תודה לך על השיתוף.

       

      כייף ענק לקבל תגובה כזו אודלי.

      אני נהנה להמשיך ולרתק כך. קוראים כמוך הם מקור האנרגיה שלי,

      תודה גדולה.

      את יודעת מה, בואי לחיבוק גדול וחזק

      לשנה טובה

      יופי שאת אתנו :)

        10/9/09 16:53:

      צטט: הלנה היפה 2009-09-09 11:42:59

      WOW על הנופים וכתיבה שמצליחה להעביר יפה את החוויה

      תודה ן*

      לאה

       

      המון תודה הלנה ויפה שיש לך זמן לקרוא אצלי משלי. :)

        10/9/09 14:41:

      צטט: איבי 2009-09-09 09:07:13

      הנופים פשוט עוצרי נשימה !!!!

      *


       

       

      תודה רבה איבי

        10/9/09 14:40:

      צטט: יפה שליי 2009-09-09 08:47:58


      מקסים

      הלואי ויכולתי לקחת פסק זמן מחיי

      ולסוע בקרוואן

      כשהדאגה היחידה בלבי זה לא לפספס

      אף נוף שניבט מהחלון

      הלוואי ותוכלי. תודה רבה ולהתראות

       

        10/9/09 14:40:

      צטט: ענף 2009-09-09 07:28:59


      למה אי אפשר לבנות כזה מקום בחצר

      שלנו. לבנות באיזה יער מקום כזה עם כמות

      מוגבלת של אנשים,להתיז מיים כמו גשם טרופי

      וספסלים וערסלים,לשכב ולקרוא את מה שאתה כותב.

       

      אפשר !

      תגיע אלי עוד חודש. :))

      תודה רבה

        10/9/09 14:38:

      צטט: anaatti 2009-09-09 07:28:08


      "שכבתי על גבי,

      . ראיתי את הגשם דרך 'הקירות' השקופים,

      צמחיית הג'ונגל הרטובה הבריקה בצבעיה וגווניה הירוקים..."

      שלוות נפש מול הירוק הפראי הזה,,,,

      נופים שופעים יופי,,

      אשריך שזכית לחוות חוויה זו

      * 

      תודה רבה, אכן אני מודע לכך.

       

        10/9/09 14:37:

      צטט: OR37 2009-09-09 07:16:55

      פשוט מדהים ומעורר קנאה!

      גם התמונות וגם התיאורים!!

      זכית:)

      זכיתי, אכן ותודה רבה רבה לך ושנה טובה לך ולבני ביתך :))

       

        10/9/09 14:36:

      צטט: ,תשוקי 2009-09-09 07:12:57

      ושוב אני צועד איתך מכורסתי

      בין הנופים הקסומים שאתה מוביל אותי בהם.

      שנה טובה.

      תודה

      שוקי,

      הולה !

      תודה רבה שאתה סוחב... :))  

       

        10/9/09 14:35:

      צטט: גלור ניקה 2009-09-08 22:18:43

      אתה אוצר.............

      מעולם לא הבנתי שאין מה לחפש באיי הבתולה, פיג'י, קוק, פסחא... כי האוצר טמון בי,

      וואלה...

      איך הלך לי סיפור.

       

      סתםםםם....

      גלור אנא השארי עימנו אפילו כדי לומר לי מפעם לפעם 'אתה אוצר'...

      קצר. אחת התגובות המחממות שקיבלתי מאז ומעולם.

      שנה טובה.

       

        10/9/09 14:32:

      צטט: דידיה 2009-09-08 21:51:00


      כתבתי כמה תגובות ומחקתי וניסחתי ומחקתי והחלטתי שחוץ מ"מדהים" כל מילה תהיה מיותרת!

      כבר אמרתי וכנראה לא אפסיק להגיד לך שאני לגמרי שבויה במסע שלך!

      *

      תגידי וב ושוב מה שבא לך חבל להכין טיוטא

      ותמשיכי אתנו במסע כך כפי שאת, שבויה :))

      שנה טובה והנאה גדולה מהבת

       

        10/9/09 14:27:

      צטט: אניגמה 313 2009-09-08 21:17:01

      איזה מקום קסום! והצילומים מדהימים *

       

      איזה כייף שכך לך. שנה טובה מוצלחת וקסומה לך :))

        10/9/09 14:27:

      צטט: guitarwoman 2009-09-08 21:15:17

      מים, וחושך, שיט בסבך הג'ונגל, אפשר לשמוע את צלילי הנהר, שמימיו פוגשים את דופן הסירה, כמו הבנות, גם אני הרגשתי שאני נכנסת למנהרה חשוכה, לפתע נזכרתי בספר "בחזרה מטויצ'י" (אז כמעט ולא היו מוצ'ילרוס אבל תתקן אותי אם אני טועה), כשהחבר השוויצרי נעלם בתוך היער ובאמת נעלם, לא יודעת למה נזכרתי בזה.

      כן, סיפור של חושך, דמויות חולפות, נכנסות לחיים לפרק קצר או ארוך, ורק הגשם המטפטף על הגג מחזיר אותנו מסיפור של לילה - לסיפור של יום.

      היו מוצ'ילרוס לא רבים. ישראלים עוד פחות. יופי של תגובה, תודה רבה אן

       

        10/9/09 14:25:

      צטט: fanny-li 2009-09-08 21:05:27

      הנוף המדהים בתמונות

      הירוק עושה לי כאן בבית כייף ורוגע משדר

      איזה מקום מדהים

      והתאור שאתה כותב

      פוסט מדהים

      תודה.

       

      המון תודה ושנה טובה פאני : ))

        10/9/09 14:24:

      צטט: מדהימה50 2009-09-08 20:57:59

      שששש...אפשר לקבל קצת שקט?

      אני קוראת...ונהנת....

      ממשיכה.. :)

      חחח חחחחח איזו תמונה מוצלחת :))

       

        10/9/09 14:24:

      צטט: אור נגוהות 2009-09-08 20:44:28

      הירוק...הירוק הזה מטריף את העיניים.....

      נהדר טרמילר:)

      *

       

      תודה רבה . קצת פוסט קצת ים, קצת פוסט קצת שמים...

      שנה טובה לך

        10/9/09 14:23:

      צטט: naomi P 2009-09-08 20:35:54

      איזה יופייייייייייייייייייייייייייייייייי *

      תודה לךנשיקה

       

      היי נעומי רב תודות ושנה טובה :))

        10/9/09 14:22:

      צטט: אביה אחת 2009-09-08 20:11:14


      טרמילר -

      אוהבת את הפוסטים המרתקים שלך

      תודה

       

       

      אביה אוהב את האופטימיות אצלך. תודה רבה שאת איתנו במסע ואאחל לך שנת בירואת לך ולמשפחתך, מי יתן.
        10/9/09 14:21:

      צטט: שרית.א. 2009-09-08 20:09:57


      מדהיםםםםםםםםםםם

       

       


      תודההההההההה שרית
        10/9/09 14:21:

      צטט: דסיקה 2009-09-08 20:01:01


      *מבטיחה לשוב לקרוא, כרגע מעט עסוקה...

      תודה.

       

      אני כאן נשמה טובה, אשמח לכל ביקור בכל עת, תודה

        10/9/09 14:20:

      צטט: עדית... 2009-09-08 19:31:56


      ממשיכה לעקוב אחריך, במעלה ההר, במורד הגשר התלוי, עם הבירה או בלעדיה, במפגשים עם כל האנשים בדרך (זאת עם הצמות, זה שמכנסיו קשורים בחבל) יו - מאיפה האנרגיות האלה??

      מרתק!

       

      חלקן ממך עידי, חלקן מימיך. תודה רבה רבה ושנה טובה

        10/9/09 14:19:

      צטט: ארנה א 2009-09-08 19:21:08

      עולם של אגדות.

      קסום

       

        10/9/09 14:19:

      צטט: נסים גבאי 2009-09-08 19:14:19


      סיפורך והתמונות מרהיבים

       

       

      תודה רבה גבאי ושנה טובה

        10/9/09 14:18:

      צטט: בטי 2000 2009-09-08 19:10:36

      הצילומים והתיאורים כ"כ אותנטיים...שבא לי פשוט לצעוק..היי חכו אני באה אליכם...

      מה שיפה אצלך הוא החיבור שלך לארץ ישראל יחד עם ה"גיחות האותנטיות "שלך...

      בטי

       

      יופי שכך.

      שמת לב. תודה רבה לך בטי 

        10/9/09 14:17:

      צטט: ש פ י 2009-09-08 19:07:10

      צטט: o historia 2009-09-08 18:53:18


      ahita chozer al akol aiom?

       

      אני מתרגמת לעברית:

      הוא שואל:

      "היית חוזר על הכל היום"?

      ;-)))))))))))))))))))

      ראית איזה שירות אני עושה פה דרורי?

      ;-))))

       

       

      אהההההההה

       

      עכשיו הבנתי, לא סיימתי אני במסע עדיין ולחזור על מה שעשיתי לעולם לא. לחדש לחדש...

       

      ביי סיפקר ושניה טובה.

       

      שפי מזלי שאת כאן ... :)) ח ח  ח חחחח

        10/9/09 14:16:

      צטט: ליריתוש 2009-09-08 19:07:00


      עוד פרק מרתק, בו שולט הפן האנושי, לצד תמונות ירוקות מעולם אחר.

      רק מהסיבה שלא הייתי יכולה לעשות טיול כזה, אני לא נעשית ירוקה מקנאה...

      רק נהנית, מכל התיאורים, הסיפורים והטיפוסים שאתה חווה לאורך כל הדרך.

       

      אני מאד מאד שמח שכך. תודה רבה לך לירית 

       

        10/9/09 14:15:

      צטט: o historia 2009-09-08 18:53:18


      ahita chozer al akol aiom?

       

      לא הבנתי

        10/9/09 14:14:

      צטט: raquelle 2009-09-08 18:46:13

      הנופים כמו הסיפורים,

      עוצרי נשמה ונשימה הם.

      תודה רבה רחלי אבל תנשמי, תנשמי מהר

       

        10/9/09 14:13:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-09-08 18:27:15


      בתמונה זה החיוך של אייבי?

      נשמע אחלה מקום להיות בו

      ועוד איך ניתי. אם לא היית שם סעו לשבועיים יש המון מה להיות לראות לעשות ולתהות...

      מומלץ מאד

       

      תודה ושנה טובה טובה, ושתהיה זו עבורך שנת עבודה פוריה (אחרי סין)

       

        10/9/09 14:11:

      צטט: אור2009 2009-09-08 18:23:13


      הירוק בעיניים עושה לי טוב.

      והתאורים שלך של האנשים.

      מדהימים.

      אמרתי לך כבר בעבר בעיקר אוהבת את התמונות.

       

      אז לשלוח אליך רק צילומים?

      :))

      חיבוק

       

        10/9/09 14:11:

      צטט: ש פ י 2009-09-08 18:19:00

      איזה יופי של חוויות

      איזה יופי של צילומים

      איזה זכרון פנומנאלי

      וכל זה אחרי שעברת את גיל 40

      כי כשאני שוכחת משהו לפעמים

      ושואלים אותי "מה נהיה שפי"?

      אני אומרת לכולם:

      חכו שתהיו בני 40

      שוכחים הכלללללל

      וזה שאתה זוכר בפרטי פרטים

      יאמי יאמי

      חמסה עליך.

      אוי

      סליחהההה

      טעיתיייייי

       

      לא צ'יקרת, קראת. לפחות ראית תמונות.

      עברתי גם את 45 50 ו55 וגם את 56 אני גומע אוטוטו ב19 לחודש הבא.

      אני לא שוכח כלום, אין ללי מה לזכור בכלל כי שכחתי מיד.

      זו מציאות לא בדיחה ח ח ח

      יאמי יאמי מזכיר לייייי..........

      משהו ששיך לבגד ים?!-, אולי. לא חשוב.

      חמקיקה

      שנה טובה שפי

       

       

        10/9/09 14:07:

      צטט: ש ר י ת 2009-09-08 18:17:31

      לפעמים קורה שאני מתבלבלת כאן בין המילים לתמונות ולא יודעת לבחור

      מה עוצר את נשמתי יותר...

       

      מאוד יפה הפרק הזה.

       

      תארי לעצמך שמרוב בלבול אני עוד שם.

      תודה שרית כייף שאת אתנו, שנה טובה

       

        10/9/09 14:06:

      צטט: אהרון... 2009-09-08 18:08:54


      התמונות חדות, בצבעים עשירים וברמה שלא היתה מביישת את מיטב צלמי הנשיונל ג'אוגרפיק...

       

      הטקסט משאיר אותך עם עיניים לחות מתשוקה לגן עדן שמעבר לים.

       

      תודה מאסטרו דרור.

       

       

       

       

       

      תודה מסולסללת עם קידה מדוגמת,

      הלו הלו...

      איזו תגובהההה אהרון 

        10/9/09 14:05:

      צטט: ש פ י 2009-09-08 18:08:37


      באמא שלי

      גפרורים אני אשים לי בעיניים

      ואני אקרא הכל!!!!!!!!!

      בי נשבעתי!!!!!!

       

       

      שקרנית

      :))

      מת עלייך יא סופיסטיקיידשקלונית

        10/9/09 14:04:

      צטט: גל-אור 2009-09-08 15:58:33

      מסתכלת בתמונות

      ומתה מקינאה..

      איזה מקומות מדהימים..לאן הגעת

       

      תודה גל אור יותר רחוק עמוק ומעניין, תמשיכי איתנו ללא קנאה זה מוריד מהכייף :))

        10/9/09 14:03:

      צטט: pozit 2009-09-08 15:43:28

      פ ו ז י ת*****

      תודהההה ****

       

        10/9/09 14:02:

      צטט: כש-רונית 2009-09-10 14:00:43

      כבר אמרתי פעם כאן נראה לי שהמסע הכי מעניין בעיני זה המסע אל תוך הנפש, זה הפן שמעניין אותי ביותר מנסה לדלות מבין מילותיך אנשים ולחקור את טיבם.

       

      המשך מסע מדהים לך אשוב אחר כך להאיר לך את הדרך.

       

      רונית

      יאללה משחדרת לי לפוסט בין התגובות אעשה מעשה שונה ואגיב לך און ליין,

      אני נהנה ממך כבר זמן ושמח שכך. אני כאן, שנה טוב רונית וד"ש

       

        10/9/09 14:00:

      צטט: pinkason1 2009-09-08 15:41:29

      * יפה אהבתי שבוע טוב

       

      תודה

        10/9/09 14:00:

      כבר אמרתי פעם כאן נראה לי שהמסע הכי מעניין בעיני זה המסע אל תוך הנפש, זה הפן שמעניין אותי ביותר מנסה לדלות מבין מילותיך אנשים ולחקור את טיבם.

       

      המשך מסע מדהים לך אשוב אחר כך להאיר לך את הדרך.

       

      רונית

        10/9/09 14:00:

      צטט: עליזהלה 2009-09-08 15:35:34

      הם לא צריכים שם מעצב(ת)?

       

      חייבים של אשה

        10/9/09 13:53:

      צטט: forte nina 2009-09-08 15:24:39

      הנופים עוצרי נשימה

      הלבטים והדילמות מהסוג

      שאתה "מת" שאלו יהיו כל חייך.



      רציתי לצבוע לך את הפוסט, בטח מבין הטיפוסים מעל יש רבים שפגשת.
      אותי תמיד מעניין ,הצד האנתרופולוגי ,הפן האנושי, את מי פוגשים?,מיהם הטיילים הטיפוסיים?
      והמאפיינים שלהם.
      תבחר ותגיד למי אתה הכי דומה?

       

      פנינה, מת על ההשקעה שלך.

      תודה רבה !

      יש לנו אותו טעם בבחירת מוקדי עניין. 

      הכי אני דומה לזה שנח באוהל

      חיבוק

       

        10/9/09 08:34:

      תודה לך דרור על השיתוף בחוויותיך וגם על התמונות המשובחות, הנותנות את הצבע הנדרש למסע שלך. כאשר אנו רואים את הנופים אנחנו יכולים בעצם לעשות את המסע יחד אתך.
        10/9/09 07:50:

      בדידותו של ההולך למרחקים ארוכים..

      לא חשוב כמה אנשים יהיו סביבך,

      כמה אינטראקציות, כמה ויכוחים,צחוקים, סעודות משותפות,

      תמיד זו הדמות הזו שנמצאת בפנים אך תופסת מרחק,

      את "המרחק הנכון"  מהכל,

      וצופה על הכל מהצד.

      אנחנו מרויחים מזה עוד כמה רבדים.

      המראה , האיפיונים, המחשבות שלך,

      ובסוף בסוף גם המחשבות שלנו.

       

      החבל שמושחל במכנסיים במקום חגורה,

      השירותים הנקיים

      מיטה שעומדת בצד, זוגית , כנראה, 

      ובעיקר

      הקרוקס האלה.

      מי הולך למרחקים ארוכים בקרוקס?

      בקרוקס?

      זה עושה לי לחשוב

      על האיש הזה, שהוא אינדיבידואליסט, אין לו בראש קיבעונות

      מה שמכתיב לו זה מה שטוב בשבילו.

      מה שהכי נוח לו.

      זה שמחייך מתחת לכילה ורודה,

      בסוף היום,

      לבד. 

       

       

       

       

       

       

        9/9/09 22:35:


      חלק מהטיפוסים, כמו גם מהמקומות

      עצמם - הזויים..., ונפלאים!!!

      מעניין איך אתה מביט על זה במבט

      לאחור. איך אתה רואה את עצמך בכל

      מה שעברת שם...

        9/9/09 22:13:

      קסום.

      כתיבתך מרתקת במיוחד.

      אני שומעת את טיפות הגשם והגעגועים שלי לחורף גוברים...

      נהנית לקחת חלק במסע המרתק-

      תודה לך על השיתוף.
        9/9/09 11:42:

      WOW על הנופים וכתיבה שמצליחה להעביר יפה את החוויה

      תודה ן*

      לאה

      הנופים פשוט עוצרי נשימה !!!!

      *


       

        9/9/09 08:47:


      מקסים

      הלואי ויכולתי לקחת פסק זמן מחיי

      ולסוע בקרוואן

      כשהדאגה היחידה בלבי זה לא לפספס

      אף נוף שניבט מהחלון

        9/9/09 07:28:


      למה אי אפשר לבנות כזה מקום בחצר

      שלנו. לבנות באיזה יער מקום כזה עם כמות

      מוגבלת של אנשים,להתיז מיים כמו גשם טרופי

      וספסלים וערסלים,לשכב ולקרוא את מה שאתה כותב.

        9/9/09 07:28:


      "שכבתי על גבי,

      . ראיתי את הגשם דרך 'הקירות' השקופים,

      צמחיית הג'ונגל הרטובה הבריקה בצבעיה וגווניה הירוקים..."

      שלוות נפש מול הירוק הפראי הזה,,,,

      נופים שופעים יופי,,

      אשריך שזכית לחוות חוויה זו

      * 

        9/9/09 07:16:

      פשוט מדהים ומעורר קנאה!

      גם התמונות וגם התיאורים!!

      זכית:)

        9/9/09 07:12:

      ושוב אני צועד איתך מכורסתי

      בין הנופים הקסומים שאתה מוביל אותי בהם.

      שנה טובה.

      תודה

        8/9/09 22:18:
      אתה אוצר.............
        8/9/09 21:51:


      כתבתי כמה תגובות ומחקתי וניסחתי ומחקתי והחלטתי שחוץ מ"מדהים" כל מילה תהיה מיותרת!

      כבר אמרתי וכנרהא לא אפסיק להגיד לך שאני לגמרי שבויה במסע שלך!

      *

        8/9/09 21:17:
      איזה מקום קסום! והצילומים מדהימים *
        8/9/09 21:15:

      מים, וחושך, שיט בסבך הג'ונגל, אפשר לשמוע את צלילי הנהר, שמימיו פוגשים את דופן הסירה, כמו הבנות, גם אני הרגשתי שאני נכנסת למנהרה חשוכה, לפתע נזכרתי בספר "בחזרה מטויצ'י" (אז כמעט ולא היו מוצ'ילרוס אבל תתקן אותי אם אני טועה), כשהחבר השוויצרי נעלם בתוך היער ובאמת נעלם, לא יודעת למה נזכרתי בזה.

      כן, סיפור של חושך, דמויות חולפות, נכנסות לחיים לפרק קצר או ארוך, ורק הגשם המטפטף על הגג מחזיר אותנו מסיפור של לילה - לסיפור של יום.

        8/9/09 21:05:

      הנוף המדהים בתמונות

      הירוק עושה לי כאן בבית כייף ורוגע משדר

      איזה מקום מדהים

      והתאור שאתה כותב

      פוסט מדהים

      תודה.

        8/9/09 20:57:

      שששש...אפשר לקבל קצת שקט?

      אני קוראת...ונהנת....

      ממשיכה.. :)

        8/9/09 20:44:

      הירוק...הירוק הזה מטריף את העיניים.....

      נהדר טרמילר:)

      *

        8/9/09 20:35:

      איזה יופייייייייייייייייייייייייייייייייי *

      תודה לךנשיקה

        8/9/09 20:11:


      טרמילר -

      אוהבת את הפוסטים המרתקים שלך

      תודה

        8/9/09 20:09:

      מדהיםםםםםםםםםםם
        8/9/09 20:01:


      *מבטיחה לשוב לקרוא, כרגע מעט עסוקה...

      תודה.

        8/9/09 19:31:


      ממשיכה לעקוב אחריך, במעלה ההר, במורד הגשר התלוי, עם הבירה או בלעדיה, במפגשים עם כל האנשים בדרך (זאת עם הצמות, זה שמכנסיו קשורים בחבל) יו - מאיפה האנרגיות האלה??

      מרתק!

        8/9/09 19:21:

      עולם של אגדות.

        8/9/09 19:14:


      סיפורך והתמונות מרהיבים

       

        8/9/09 19:10:

      הצילומים והתיאורים כ"כ אותנטיים...שבא לי פשוט לצעוק..היי חכו אני באה אליכם...

      מה שיפה אצלך הוא החיבור שלך לארץ ישראל יחד עם ה"גיחות האותנטיות "שלך...

      בטי

        8/9/09 19:07:

      צטט: o historia 2009-09-08 18:53:18


      ahita chozer al akol aiom?

       

      אני מתרגמת לעברית:

      הוא שואל:

      "היית חוזר על הכל היום"?

      ;-)))))))))))))))))))

      ראית איזה שירות אני עושה פה דרורי?

      ;-))))

        8/9/09 19:07:


      עוד פרק מרתק, בו שולט הפן האנושי, לצד תמונות ירוקות מעולם אחר.

      רק מהסיבה שלא הייתי יכולה לעשות טיול כזה, אני לא נעשית ירוקה מקנאה...

      רק נהנית, מכל התיאורים, הסיפורים והטיפוסים שאתה חווה לאורך כל הדרך.

       

        8/9/09 18:53:

      ahita chozer al akol aiom?
        8/9/09 18:46:

      הנופים כמו הסיפורים,

      עוצרי נשמה ונשימה הם.

        8/9/09 18:27:


      בתמונה זה החיוך של אייבי?

      נשמע אחלה מקום להיות בו

        8/9/09 18:23:


      הירוק בעיניים עושה לי טוב.

      והתאורים שלך של האנשים.

      מדהימים.

      אמרתי לך כבר בעבר בעיקר אוהבת את התמונות.

       

        8/9/09 18:19:

      איזה יופי של חוויות

      איזה יופי של צילומים

      איזה זכרון פנומנאלי

      וכל זה אחרי שעברת את גיל 40

      כי כשאני שוכחת משהו לפעמים

      ושואלים אותי "מה נהיה שפי"?

      אני אומרת לכולם:

      חכו שתהיו בני 40

      שוכחים הכלללללל

      וזה שאתה זוכר בפרטי פרטים

      יאמי יאמי

      חמסה עליך.

        8/9/09 18:17:

      לפעמים קורה שאני מתבלבלת כאן בין המילים לתמונות ולא יודעת לבחור

      מה עוצר את נשמתי יותר...

       

      מאוד יפה הפרק הזה.

       

        8/9/09 18:08:


      התמונות חדות, בצבעים עשירים וברמה שלא היתה מביישת את מיטב צלמי הנשיונל ג'אוגרפיק...

       

      הטקסט משאיר אותך עם עיניים לחות מתשוקה לגן עדן שמעבר לים.

       

      תודה מאסטרו דרור.

       

       

       

       

        8/9/09 18:08:


      באמא שלי

      גפרורים אני אשים לי בעיניים

      ואני אקרא הכל!!!!!!!!!

      בי נשבעתי!!!!!!

       

        8/9/09 15:58:

      מסתכלת בתמונות

      ומתה מקינאה..

      איזה מקומות מדהימים..לאן הגעת

        8/9/09 15:43:
      פ ו ז י ת*****
        8/9/09 15:41:
      * יפה אהבתי שבוע טוב
        8/9/09 15:35:
      הם לא צריכים שם מעצב(ת)?
        8/9/09 15:24:

      הנופים עוצרי נשימה

      הלבטים והדילמות מהסוג

      שאתה "מת" שאלו יהיו כל חייך.



      רציתי לצבוע לך את הפוסט, בטח מבין הטיפוסים מעל יש רבים שפגשת.
      אותי תמיד מעניין ,הצד האנתרופולוגי ,הפן האנושי, את מי פוגשים?,מיהם הטיילים הטיפוסיים?
      והמאפיינים שלהם.
      תבחר ותגיד למי אתה הכי דומה?

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון