|
כתבה שאני אוהב. בעיקר כי בכתבה כזו קצרה מר שכטר בעיקר מספק נתונים "יבשים". מפריע לי שבנוסף לנתונים הוא גם חוזר על "הערכות בוול סטריט" מבלי לציין של מי ואיפה הוא קרא אותן, ובעיקר מספק לסיום ציטוט. במיקרה זה הציטוט משתלב עם הנתונים החיוביים ומספק אווירה חיובית. שימו לב שבאותו עיתון מספקים כותרת http://world.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=as20070822_10&layer=hp&layer2=&layer3=world שמצטטת "מלך אג"ח" שחושב בדיוק הפוך.
בקיצור הם כיסו את עצמם בדה-מרקר, מחר אם יהיו עליות הציטוט של שכטר יהיה הנכון, ואם יהיו נפילות הכתבה השניה צודקת.
למעט שקוראים את הבלוג שלי, שימו לב לסקר שמופיע בכתבה: האם זה הזמן לקנות אג"ח? כשאני עניתי על הסקר (לא חושף את התשובה שלי) 306 איש ענו, 55% מהם סולידיים! מאלו שחשבו כי עכשיו הזמן לקנות אג"ח הרב בחרו דווקא באפיק הפחות סולידי (אג"ח קונצרניות).
זהו הציטוט הנכון היחידי, כי על אף שרב המסחר נעשה ע"י האנשים המצוטטים בעיתון (מנהלי הקרנות) והתחושות שלהם מנחות אותם לרכוש/לא לרכוש, כלומר אם הם חושבים שזה הזמן לרכוש מיליארדים של דולרים יוזרמו לרכישות, או ההפך אם הם מרגישים שהגיע הזמן למכור.
(אני מתייחס למצבים קיצוניים ולא למכירה/רכישה מדורגת רק לשם הפשטות)
אבל הכסף שהם מנהלים הוא לא שלהם. הכ ס ף שייך ל נ ו. ואם הציבור (שמתבטא בסקר) יחליט להיות סולידי הוא ימשוך את כספו מהקרנות ואז לא תהיה ברירה גם לאופטימיסטיים במנהלים והם ימכרו.
שני דברים: אג"ח יתנו את התשואה שנקבעה ביום הרכישה (בהתעלם מהסיכון לפשיטת רגל) הפסד/רווח הון הם על הנייר, ואם יש לי ביד אג"ח שנתנה 10% לפני חודשיים ויש לי הפסד הון עליה 15% אני עדיין מקבל את הריבית שלי בלי קשר לשווי הנייר בשוק. וההתיחסות היחידה שלי היא בהשוואה בין האיגרת הזו לריבית החלופית שאקבל (2% פקמ?)
שווי האג"ח נקבע בקניות/מכירות, והמנהלים מחליטים אם לקנות או למכור אג"ח. הציבור מחליט לקנות או למכור קרנות, ומאחר והשוק הוא דמוקרטיה ומאחר ואנשים רואים הפסד הוני הם עשויים לבחור למכור את הקרן ולרכוש פקדון. וככול שהריבית בשוק תעלה הפקדון יקסים אותם יותר.
הכל פסיכולוגיה |