במסגרת פרוייקט "המשפיע האישי שלי" נבחרו 15 סטודנטים מצטיינים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, 

בשיתוף פעולה עם TheMarker, להפגש ולראיין את המשפיע האישי שלהם מתוך מאה המשפיעים של TheMarker. 

עידן ישראל בחר להפגש עם גדי לסין  - מנכ"ל תאגיד המזון הגדול ביותר בארץ.

את הראיון המצולם בוידאו ניתן לראות כאן בקישור.

על רשמיו מהמפגש אפשר לקרוא כאן: 

 
5 דברים שלא ידעתם על גדי לסין – מנכ"ל שטראוס
 
1. הוא התחיל את תפקידו בחברת שטראוס בתור מקדם מכירות של סלטים.

2. הוא הכיר את אשתו במהלך לימודי ערב לתואר ראשון במכללה למנהל.

3. הוא נוהג לרכוב על אופניים מידי שבת.

4. הוא אוסף משאיות צעצוע כתחביב.

5. ביום ההולדת האחרון שלו הוא קיבל כמתנה קפיצה ממטוס.

על המפגש:

 
WOW! זו הייתה התשובה שלי לעופרה שטראוס כאשר נשאלתי על ידה מה דעתי על גדי לסין ועל החברה.
במחשבה ראשונה זה היה נראה לי מוזר, שאישה במעמדה תטרח להגיע לפגוש אותי ושעוד תתעניין בדעתי על מנכ"ל החברה. 

אבל האמת, כאשר אני מכניס למשוואה את הראיון שלי עם גדי הכל מתבהר, פשוט מדובר בחברה א נ ו ש י ת  אשר מעניין אותה 

האנשים שעובדים בה, המוצרים שלה והלקוחות שלה (לאו דווקא בסדר זה ) לא פחות משורת הרווח.
 
כשסיימתי את הראיון וחזרתי לחיי הרגילים - ממש גיבור על נהייתי. 

כולם שאלו אותי "נו איך המנכ"ל, בטח הוא מתנשא או קצת פלצן" ולהפתעתי הרבה נדהמתי לגלות שהוא פשוט בן אדם ועד כמה שזה 

נשמע מצחיק זה בדיוק היתרון שלו - להיות בן אדם. כי הרי זה קל להגיע לפסגה ולשכוח את כל השאר, את העובדים, את המנהלים 

הזוטרים אבל לא יכולתי להתנתק מהמחשבה ומההרגשה שגדי לא שכח שום אדם שהוא עבד איתו. 

כנראה שזאת התוצאה של מנכ"ל שהתחיל את חייו בקיבוץ.

 
המטרה האישית שלי מהראיון (כן אני חייב להיות קצת אגואיסט) הייתה להפיק ולקחת כמה שיותר לקחים  שיעזרו לי בהמשך חיי,

ובכן אחד הלקחים החשובים שלקחתי איתי הוא בעצם הרחבה של משהו שלא מפסיקים להגיד לנו כל הזמן, תציבו יעדים. 

החידוש המרנין שאני למדתי מגדי הוא, שלמרות שחשוב להציב יעדים, יותר חשוב לא להתעסק בהם כל הזמן. חשוב יותר להציב

יעד מרכזי ארוך טווח ולא להתעסק בו כל היום, כי אז אתה שוכח שבינתיים עליך לבצע תפקיד אחר ולעשותו על הצד הטוב ביותר. 

אני חושב שזאת בעיה שהרבה אנשים נתקלים בה ומבלי לשים לב עושים את אותה טעות הקלאסית מתעסקים ביעד של עוד 20 שנה 

ולא שמים לב שבשביל להשיג אותו עליהם להצטיין עוד היום.

 
על הקשר בין חוצפה וללכת אחרי מה שהלב שלך אומר -לאורך הראיון התרשמתי כי גדי תמיד בחר ללכת אחרי מה שהלב שלו אמר לו 

לעשות גם אם זה גבל במעט חוצפה. בראשית דרכו גדי התלבט האם להתחיל לעבוד בחברה גדולה או שמא לפתוח עסק. 

לבסוף החליט שיותר חשוב להיות  מנהל של חברת ענק עולמית מאשר לעשות כסף, ולכן החליט לנסות ולהתקבל לחברת שטראוס.

בראיון הקבלה שלו שאל גדי את המראיין האם התנאי הראשון לניהול החברה הוא להיות בן למשפחת שטראוס?

יש כאלה שיגידו שמדובר בקצת חוצפה אבל אני חושב שהחוצפה היהודית הזאת היא מה שעשתה את גדי טוב יותר, מוכוון יותר 

וככל הנראה - מצליח יותר. בהמשך דרכו וכשהגיע לתפקיד בכיר יותר החליט גדי שהתפקיד הבא שלו יהיה לנהל את פעילות חברת "סברה" בארה"ב ויהי מה. 

כאשר בישר זאת למנהליו הסבירו לו שיוטב לו להישאר בחברה בארץ ולקבל את תפקיד מנכ"ל שטראוס ישראל, תפקיד בכיר יותר 

לאין שיעור. אך כאמור, כאשר גדי מחליט זה סגור ולכן השתמש גדי שוב פעם באותה חוצפה והעז לסרב לעצת המנהלים וללכת אחרי

לבו. בדיעבד ייתכן שזה מה שעזר לו בהתמודדות  על תפקיד מנכ"ל קבוצת שטראוס - אותו ניסיון בינלאומי שלא היה לשאר 

המתמודדים.

לסיכום, אין כמו ללכת אחרי מה שהלב שלך אומר גם אם אומרים לך אחרת וגם אם צריך להיות קצת 

חוצפנים בדרך.
 
את שאר הדברים שלמדתי אני אשמור לעצמי. מי יודע, אולי יום אחד אני אתמודד מולכם על תפקיד

המנכ"ל