האם עובד יכול לתת למפעל ממרצו, כוחו, יצירתיותו ויוזמתו - גם אם לא יקבל על כך

פסיכולוגים ומביני ענין אומרים לנו שיש סף לתמורה כספית ההופכת אדם למאושר. תן

לעובד את התצרוכת הבסיסית לקיום משפחתו (בארצנו כ- 14000 ₪ משכורת חודשית),

הוסף לו קצת תענוגות – וראה זה פלא, מעל לכך לא יהיה בהכרח מאושר יותר (הסיבה ,

עפ"י המחקר - כי יתרגל מהר מאד לכל דבר חדש, חפץ, מכונית, דירה, שיצרוך ותוך

לעומת זאת, כך מספרים לנו המלומדים, אל תיתן לו תוספת משכורת מעבר לכך, אלא

תן לו אתגרים חברתיים, סיפוק בעבודה, יכולת לתרום ולהתנדב  - וראה זה פלא,

תובנה אלמנטרית זו, שכולנו נסכים עמה באופן אינטואיטיבי כמעט (מי לא בעד סיפוק

האם לא כדאי ללכת לקראת העובדים ולשלם להם משכורות שיספקו צרכיהם

נכון, יהיו כאלה שיגידו כי אפקט "הדשא של השכן ירוק יותר" חזק מכל יצר, אבל גם

זה אינו מדוייק. עובד לא יקנא במשכורת של אחר המשכיל ו/או ותיק ממנו.... זה

בדוק... הוא יטה לקנא בעובד המקביל אליו או הזהה בכישוריו – ועל כך המנהל 

חייב להיות רגיש ולתת את הדעת. אין רע ואולי זה גם הכרחי לתת שכר דיפרנציאלי

– וזאת מסיבות שונות, אך בראש וראשונה, כדאי להתחיל לחשוב כיצד לתת כלים

לעובד לשפר את תוצרתו והמוטיבציה שבו לא (רק) ע"י שכר אלא ע"י הגברת תרומתו

לאחרים, דבר שבהכרח מעלה את ערכו גם בפני עצמו.