החום של יוני שש את העולם לשאוף,

והזיעה זמינה כמו קובץ באי-מיול.

אני צועד לאט לאורך בוגרשוב,

אדיש לתועבה (קרי: כוסיות) ממול.

יתוש אורבני חג בפעם עשירית

מעל כיפת ראשי, משל היה מסוק.

לפתע צעקה "הביטו: פוקס אורית!"

את תוף אוזני פילחה. הבטתי – ואסוג:

יוצאת ממספרה, בטי שירט "איי לאב יו",

קונטור שפתיה מהבהב למרחוק,

וזוג שדיים לה שמספיקים היו

לחטיבת כפילות של נגה שחר. הו,

הפסיקו נא לקרוא לגברת פוקס עד כלות

פיסת ביזאר שבחיינו חבויה.

אורית היא מדהימה. על המרפסת לא

יעיר לה לעולם פקח העירייה.

אולם אוסישקין מט, עד היסוד נחרב,

אבל אורית נותרה, ברוגע וברון.

איתך אני באש, במים ובקרב,

מוקיר אותך עד הסמ"ק האחרון!