סיפורי מדרכה
פוסטים פופולאריים
-
היום אני מתפטרת
4/9/09 | 1088 צפיות
-
שנה טובה
15/9/09 | 548 צפיות
-
שיניים תותבות
18/9/09 | 1742 צפיות
-
עיר לבנה-שחורה, יפה- מגעילה
8/9/09 | 831 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיניים תותבות 18/9/09
- שנה טובה 15/9/09
- עיר לבנה-שחורה, יפה- מגעילה 8/9/09
- היום אני מתפטרת 4/9/09
עיר לבנה-שחורה, יפה- מגעילה
תל אביב שלי בת 100. הגעתי אליה מארץ רחוקה ודרום אמריקאית, הייתי בת עשר וכל מה שרציתי היה לחזור הביתה. בירידה מהמטוס, בשלהי חודש אוגוסט, הרגשתי שהלחות תוקפת אותי באכזריות חסרת רחמים, ולא הבנתי למה- מה היא רוצה ממני ומה עשיתי לה רע? שתיתן לי לנשום קצת, ועדיף כמו שנושמים בארגנטינה.
בדרך משדה התעופה אל דירתנו החדשה בלב העיר, גוף קטן ועיניים גדולות פגשו המוני תריסים אפורים שסגרו על מרפסות הבניינים. "איזה כיעור" חשבתי לעצמי, "אנשים פה לא רוצים מרפסת? לא חסר להם אוויר בבית?". באותו היום ממש, אמי רצתה לראות חיוך, ולקחה אותי אל הים. לתריסים לא הייתה עוד כל משמעות. התאהבתי בעיר החדשה שלי.
19 שנים עברו מאז, והעיר ליוותה אותי בהתבגרותי: בית ספר, צופים, אוניברסיטה, אהבות, חברים ונספחים. שלל חוויות מעצבות במושב העירוני הזה שנקרא תל אביב. בשנים הראשונות לא הייתה לי מילה רעה להגיד עליה. היום האהבה שלי מפוכחת יותר, הים כבר לא מטשטש את התריסים, אני מצליחה לראות את שניהם במקביל.
תל אביב תמיד הרגישה לי כסביבה טבעית שאפשר למצוא בה מקום לנשום או להידחק בו, עיר שמאפשרת לך לבחור בין שכונתיות לניכור- ובין המון לקומץ. בהדרגה הבנתי שהבחירה הזאת היא לא נחלת הכלל, אלא אשליה של מיעוט. לי היה המזל לחיות בחלקים הבועתיים של תל אביב, אבל העיר שלי לא מחייכת אל כולם אותו חיוך. לצד תל אביב הלבנה, הנעימה והטרנדית, קיימת גם תל אביב שחורה וקשת יום. תל אביב שהיא לא רק הבימה, שדרות רוטשילד והיכל התרבות. תל אביב שהיא גם נווה שאנן ושכונת התקווה.
תל אביב שהיא לא רק שלי, אלא גם של מהגר העבודה שנוסע בקו 27 מדרום העיר אל צפונה, כדי לעבוד בעבודה שרובנו סולדים ממנה; של הפאנקיסט ששותה וודקה וצובע את כיכר דיזינגוף בכתובות מחאה, ושל שוטף הכלים שמנקה את הכלים שלי ביסודיות כשאני מסיימת להתפנק במסעדה טובה. תל אביב שלי היא עיר מורכבת, ולא תמיד הוגנת לכולם.
ההכרה כי העיר שלי היא לא בדיוק מה שחשבתי שהיא, התחילה בתקופה הסטודנטיאלית שלי. אז למדתי מאנשים משכילים על תיאוריות חברתיות של שיוויון וצדק, ובמקביל עבדתי במסעדות בהן ראיתי את הפער בין תיאוריה למציאות: צוותי עובדים שמחולקים בהתאמה לפי צבעים ותפקידים. העובד לבן העור תמיד נעים הליכות וגלוי ללקוח, ואילו שחור העור עובד קשה מאחורי הקלעים, נותן משמעות מעשית לביטוי "עבודה שחורה". החיים בתל אביב לימדו אותי ששיויון הוא מושג יחסי, שצריך לעבוד כדי לשפר אותו. למדתי לא להתעלם ולהישאר אדישה למקרים של אי צדק, אלא לפעול איפה שמתאפשר.
ערב ערב אני ממשיכה לשמוח על חזרה הביתה אחרי יום עבודה, עוברת דרך הרחובות והטיפוסים של העיר שלי. תל אביב היא הפיח ברחוב אלנבי, הנוסטלגיה ברחוב ביאליק, הזונות ברחוב פין שבמתחם התחנה המרכזית, האופניים בשדרות בן ציון, הצפיפות באוטובוס ה(כמעט תמיד) ממוזג של חברת דן, הבריזה בגן צ'רלס קלור, הלחות בשוק הכרמל, הקבצנים ברחוב הרכבת, הטרנדיות בכיכר מסריק,התבלינים בשוק לוינסקי, ועוד אינסוף מורכבויות שפגשתי ועוד אפגוש.
בעיניים פקוחות ובאהבה גדולה, אני מבקשת להגיד לעיר שאני חיה בה שני שליש מחיי תודה- תודה על כל מה שאת תל אביב, עיר לבנה- שחורה, יפה- מגעילה. האהבה שלי אליך עזרה לי להתפכח, ולהבין שאין מקום ואדם אהובים שאין בהם פגמים. היא נותנת לי אנרגיה ורצון לשפר. תל אביב שלי בת 100. יומולדת שמח. |
תגובות אחרונות
-
lakonya
בתגובה על שיניים תותבות
-
ר.ב.י.ב ל.י.פ.ש.י.ץ
בתגובה על
-
יפתח מאירי
בתגובה על עיר לבנה-שחורה, יפה- מגעילה
-
Chiron
בתגובה על היום אני מתפטרת
-
דיויד_
בתגובה על שנה טובה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ויוייאנה את כותבת נהדר
כל כך נהניתי לקרוא.
תכלס
:-)
אין ספק, פחות מזיעים פה (למרות שאתמול אחרי הכדורגל, אני לא כל כך בטוח).
אני גם בהחלט מסכים ש"בועה" זה מצב מנטלי שלא ממש קשור להיכן אתה גר. בעצם, אני די שונא את הביטוי "הבועה התל אביבית" שנראה לי מתחסד. כאילו מצפים דווקא ממי שחי בתל אביב שיציל את העולם בגלל שהחיים בתל אביב נעימים ומעניינים (ויקרים) יותר מרוב הארץ (נדמה לי..).
מה שמשתמע מכך הוא שמי שרע לו בחיים, לא חי בבועה ומי שטוב לו כן. לדעתי זה בדיוק ההפך: אם רע לך, אתה מתמקד בבעיות שלך ולא שם לב למה שקורה מסביב. מי שטוב לו יש לו פנאי לחשוב, להתבונן, להביט סביבו ואם זה אדם שמספיק אכפת לו הוא גם יפעל לשינוי המצב. היות ורוב האנשים רוב הזמן עסוקים בחיים שלהם, בעצם רובם/רובנו חיים בבועה.
ולדעתי לא מעט הפגנות נערכות דווקא בתל אביב...
הייתי בפריז וגם ברומא ובעוד ערים גדולות, קטנות ובינוניות, אבל,
תל אביב יש רק אחת, היא אומנם לא שלי, אבל של כולנו...:)
תודה תודה.יופי של פוסט.
אני לא יודעת מה בדיוק קורה בירושלים, חוץ מזה שפחות מזיעים שם.
ולמרות שאני נהנית וחיה את הבועה התל אביבית, אני רואה את המחיר שחלקים אחרים בחברה משלמים עליה, כך שאמביוולנטיות יש גם אצלנו- רק שהיא שונה משלכם.
אה! ואני מכירה כמה ירושלמים שבהחלט חיים בבועה, וכמוהם כמה חיפאים, ראשלצים, חולונים ובאר-שבעים. תל אביב היא רק דוגמה, קיצונית אמנם, אבל רק דוגמה..
שיהיה לנו אחלה סופ"ש :-)