
בימינו הממוהרים, המלאים בגירויי מלאכותיים, מתי נוצרת ההזדמנות לפתח את היכולות והמיומנויות הנדרשות על מנת לחיות? על מנת להיות עצמנו? על מנת להגשים את מטרות היותנו? האם צפייה מרובה בטלוויזיה, במחשב או בקולנוע, תוביל אותנו למיומנויות אלה? האם סבלנותנו הרבה המוקדשת לכל הריצה המהירה מתחנה לתחנה, יומם ולילה? האם בעזרתה נפתח מיומנויות חיים? נראה שכל השאלות הנ"ל מובילות לתשובה אחת ויחידה: "לא". או אולי "רק קצת", כדי לא להיות קיצוניים. עובדה: היום כל כך רבים הם הבודדים, הלא מצליחים לקיים מערכות יחסים. עובדה נוספת: יותר ויותר זוגות, עד כדי 1/3 זקוקים למניפולציה בנושא פריון. כלומר, משהו השתבש במיומנויות המחיה שלנו. אותות הסכנה כבר מזמן התייאשו מלדפוק על דלתותינו האטומות. המסר לא עובר. להפך; שוקעים אנו יותר ויותר במנעמים וב"יתרונות" החיים המודרניים. לו היינו משקיעים קצת יותר זמן בחשיבה וקצת פחות זמן בצפייה, המאזן היה משתנה באחת. אך לא נראה שזוהי מגמת העולם – להפך. מלאכתנו מרובה – להעביר בדחיפות רבה את המסר – תזכורת כי החיים הם יקרים ואל לנו להזניח את המתת, כי הם כל כך מהר חולפים.כולנו נרתם לעבודה להעביר הלאה הידיעה. הבה ניצור מיומנויות אנושיות למען עצמנו למען האנושות כולה. ואל תיבהלו ממילים גדולות כמו אנושות וכו'. תודה. |
אין רשומות לתצוגה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה