בס"ד חולת אהבה אין להמתין, כמו מתה, עד שתבוא האהבה ותחיה אותך. עלייך לחולל אותה בכוחותייך שלך ולעורר אותה בלבו של בן הזוג! ביום ט"ו באב הובאו הרוגי בית"ר, שבע שנים לאחר הריגתם - לקבורה וכן, פסקו מתי מדבר: שבכל ערב תשעה באב, היו יוצאים חוטאי דור המרגלים לחפור לעצמם קברים ובכל שנה היו מתים מתוכם 15,000 איש. והנה, בשנת הארבעים ללכתם במדבר, כרו קברים - ולא מתו! רק כשראו את הירח המלא בט"ו באב, הבינו שבוטלה מעליהם גזירת המוות (בבלי גיטין נ"ז, א' ומדרש איכה פתיחתא פר' ל"ג). מתים שלא כרו להם קבר, מחד ומאידך - אנשים שכרו לעצמם קבר - ולא מתו! נדמה שכאן טמון סודו של ט"ו באב, יום הזיווגים: היכולת לקבור מה שמת, קשרים כובלים קודמים, מריבות נושנות או דימוי עצמי שגוי, לעומת היכולת להחיות שוב את מה שנראה מת, קבור ובלתי הפיך - התקווה לחיים ולאהבה מחודשת. ביום זה יוצאות בנות ישראל וחולות בכרמים - הן יוצאות במחול של מחילה, ממש כמו ביום הכיפורים - לעצמן, לעברן ולתקוות שלא מומשו. בד בבד, הן חולות אהבה: הן מביעות אמון ביכולת המחודשת לחולל קשר יציב ובר קיימא, גם לאחר שנדמה שהכל כבר מת. הפועל "לאהוב" בפרשתנו, מתפרש בחז"ל כיכולת לחולל אהבה בלבו של מישהו אחר! "ואהבת את ד' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך!" (יומא פ"ו, א'). לפי פרשנות מופלאה זו, אין להמתין, כמו מתה, עד שתבוא האהבה ותחיה אותך. עלייך לחולל אותה בכוחותייך שלך ולעורר אותה בלבו של בן הזוג! כיצד מעוררים את האהבה עד שתחפץ? כיצד היו בנות ישראל עושות זאת, בחכמתן? לא כפי שניתן היה לחשוב, באמצעות היופי, אף לא באמצעות הייחוס או הממון. דרכן לעורר אהבה הייתה - באמצעות הפה. הן ידעו "לאבחן" מהו שיעורר את בן זוגן לאהוב: האם יש לו "חולשה" ליופי? או אז הן יאמרו לו: "בחור! שא נא עיניך וראה את יופיי - שאין אישה אלא ליופי!"; האם הוא נשבה בקסמו של ייחוסך המפואר? "בחור! שא עיניך למשפחה!"; האם נדמה לך שרק השקעה מצידו תעורר בו אהבה כלפייך? "עטרני בזהובים ואז תיווכח עד כמה בנות ישראל נאות!". כמה אוסרים חז"ל על אישה לדבר בגנות המראה שלה, משפחתה או תפקודה האימהי, מפני ש"דרכו של איש ללכת אחר דברי אשתו" ומידה טובה מרובה - איזו יכולת מופלאה יש לה להחיות בפיה אהבה שמתה. אל תחכי לו שיתעורר, אל תהיי חולת גאווה - היי חולת אהבה: חוללי בפיך אהבה מחודשת. "אז תשמח בתולה במחול... והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" (ירמיהו ל"א י"ג). |