כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    כשמתחילים לריב מי יוריד את פח הזבל

    71 תגובות   יום רביעי, 9/9/09, 19:25


     

    כשלא יכולים לדבר את הדברים האמיתיים, את מה שבאמת מפחיד, עוברים  להתבצר בדפוסים של הצמדות או הימנעות, תוך מריבות על עניינים פרקטיים, שהם אף פעם לא באמת העניין.

    פתרונות אין בדרך הזו, רק התנתקות הדרגתית.

     

    או לחילופין להתלונן/לשאול:

     

    למה שוב אני צריכ/ה לעשות הכל לבד?

    לא סגרת את משחת השיניים!

    לא מילאת דלק באוטו!

    נמאס לי שאת/ה מבלה עם החברים שלך יותר מאשר איתי!

    לא שמעת אף מילה ממה שאמרתי!

    את/ה אשמ/ה!

    את/ה לא מתייעצ/ת איתי על כלום!

    למה את/ה לא בא/ה איתי אף פעם?

    ואיך הסתכלת על אחר/ת בכזו התלהבות?


    המשפטים האלה אומרים משהו אחר לגמרי ומחביאים בתוכם בדידות, קושי ופחד.  התרגום האמיתי של - למה לא עשית, ואת/ה אשמ/ה, הוא - את/ה לא רואה אותי, חסרים לי הניצוץ בעיניים, והתחושה שאני הכי חשוב/ה.

     

    אף אחד לא מעז לומר זאת באופן גלוי.  ואז, אחד מהצדדים מתחיל להתלונן על הדברים הפרקטיים, אלה המדידים. אז מה אם הם לא האמיתיים, לא אלה שבאמת מנקרים בלב. הצד המואשם, יגיב במתקפה נגדית או בהסתגרות/התרחקות,  שהיא מתקפה קשה לא פחות.

     

    ***

     

    כשעוד היינו ממש קטנים חווינו כולנו ברמה זו או אחרת, שעם ההתבגרות, האהבה ותשומת הלב התמעטו, כבר לא היינו מרכז העולם. זה השלב בו בחרנו באחת משתי הדרכים:

     

    דפוס הצמדות שמשמעו לתבוע תשומת לב בכל מחיר, על ידי בכי, נדנוד, צעקות, ביקורת. כל אמצעי הפך ללגיטימי, ובלבד שיתייחסו אלינו.

     

    או דפוס הימנעות שהתבטא בהתקשחות, התרחקות, והעמדת פנים שאנחנו לא באמת צריכים אף אחד, ויכולים הכל לבד.

     

    הבחירה הלא מודעת הזו קרתה אצל כולנו בשלבים שונים של הילדות, ותיאוריות פסיכולוגיות גורסות שככל שהדפוס נטבע בגיל צעיר, הוא עמוק וקשה יותר לשינוי

      

    ובבגרות, בין אם אנחנו נוקטים דפוס של הצמדות או של הימנעות, עשינו זאת כי פעמוני האזהרה התחילו לצלצל בנו, מאותתים שההתלהבות והאהבה האינסופיים עומדים שוב למבחן, וכנראה שעוד רגע תהיה שוב חווית נטישה.

    אנחנו מגיבים לצלצול הפנימי הזה עוד לפני שדברים באמת קרו במציאות, ומתחילים להפעיל את הדפוס המוכר כאמצעי הגנה

     

    בשלב הזה הנתינה שהיתה כל כך טבעית, הופכת להיות מחושבנת. ולפחות אחד מהצדדים מתחיל לבחון מה הוא מקבל בתמורה, והאם הדיל הגון. כדור השלג מתחיל לאסוף אליו עוד ועוד אשפה בדרך מטה.

     

    ברוב מערכות היחסים יש צד אחד שנוטה יותר להיות נצמד, הוא זה שיתלונן, יכעס, יטען לקיפוח. השני בתגובה יחל להסתגר, להתרחק, ולפנות למקומות אחרים, מה שיגביר את התלונות של הצד הראשון, ויקצין את ההתרחקות של הצד השני.

    אצל שני הצדדים זהו ביטוי מצוקה. והבעיה מתחילה להתקבע, כשלא באמת יודעים לדבר את הדברים בזמן אמת.

     

    כי איך אפשר לכמת ניצוץ בעיני האחר  ולהתלונן שהוא פחת?  איך אפשר לתבוע התלהבות, ולהתלונן כשהיא בדעיכה?  והדיון מוסט אל מתחת לפנס, שם אפשר לראות את הפרטים העובדתיים, אכן לא הורדת את פח הזבל, זו עובדה

    נוצר דיאלוג שמתנהל מתוך חוסר ומצוקה. חסרה לנו אהבה, פצעי הילדות נחשפים. קיווינו שמישהו ימלא בנו את הריק המוכר, וגילינו שוב, שאף אדם לא באמת יכול לעשות זאת במקומנו.


    במקום לדבר על המחסור האמיתי, ודווקא במקומות המפחידים האלה לעזור בתמיכה אוהבת,  גולשים לדפוסים הקדומים. נוצר מערך כוחות של אשם מול מאשים, תובעני מול מתרחק, ועוברים לדיון צדקני (לרוב חד צדדי כשהצד המתנתק אינו מגיב, מה שמייצר תגובת שרשרת של עוד זעם, ועוד התרחקות) על דברים שאינם כה חשובים, הם רק אלה שאפשר להצביע עליהם, לפרוט אותם לעובדות.

     

    ***

    אצל הרבה זוגות שאני מכירה התסריט קבוע וידוע מראש:

    בתחילה יש התלהבות, התפעלות, ראיה של השני/ה עם כל הטוב והנפלא שבו, רצון להיות רק אתו/ה, והחיים נהדרים.

    זה הרי מה שכולנו רוצים, שיחשבו שאי אפשר בלעדינו, שאנחנו פלא שאין כמוהו, שהעולם לא יראה אותו מקום ללא הנוכחות המרגשת שלנו באזור.

    כל כך נפלא לראות את עצמנו זוהרים דרך עיניים נוצצות של מישהו אחר, לשמוע את המילים הללו, שאין מתוקות ונעימות מהן.

     

    בזמן הזה,  אנחנו פוגשים את כל הדומה לנו באחר. אהבות משותפות, קליטה אינטואיטיבית של הצרכים, מראה נהדרת של כל הטוב שבנו.

     

    וכשהבערה הזו דועכת, ואין יכולת או אמביציה להגביר שוב את האש וההתלהבות, וגם לא לדבר את הדברים האמיתיים,  שבאמת מציקים ומפחידים, עולים הדיונים הפרקטיים של החיים שמפעילים אצל כל אחד מהצדדים את הדפוסים הידועים.

     

    בשלב הבא יתכנו אחת משתי האפשרויות הבעייתיות, שאין בהן כל פתרון.  או שהצד המתרחק יתרחק עד כדי לצאת מהמערכת, ואז החבל ניתק.

    או שמגיעים להשלמה בתוך המערכת. שלב איום ונורא בעיני בו שני הצדדים וויתרו על אש החיים, כבר לא באמת אכפת מכלום, אפילו לא מפח הזבל, וממשיכים לשמור על המערכת רק כי זה מה שמכירים, וכך מקובל. אין חיים, ואין חיות, כל מה שנשאר זו זוגיות, על הנייר.

     

    ***

     

    בעצם, אנחנו אלה שאחראיים לרוקן את פח הזבל הפנימי, כל הזמן. אי אפשר להאשים אף אחד אחר בכך שהוא עלה על גדותיו, ולצפות לאיזה שהוא שינוי חיובי. 

     

    אם אני או הוא מתוסכלים כי הפח מלא, יש אחת משלוש אפשרויות: או שאני מתוסכלת מחיי, לא מספיק מחוברת לעצמי ולהתרגשות הפנימית שלי, ומצפה שמישהו ימלא את המקומות האלה בשבילי. או שהוא במקום הזה בחייו. או שמערכת היחסים שלנו פגשה איזה מצבור אשפה שראוי לנקות, והוא תמיד רגשי.

    עם ההבנה הזו, אני יכולה לחפש את הדרכים להגדיל את האושר של עצמי, שלו, ושל המערכת. אז אני מחפשת את הנפלא, ולא את הרע.

     

    באופן הכי אגואיסטי, אם אני רוצה להיות מאושרת ומתפתחת בתוך היחסים, ראוי שאעשה  כל שביכולתי, בכדי להיות מחוברת לשמחה וההתרגשות שבי, ובמקביל,  הכי מאפשרת ותומכת למי שאיתי להיות הכי מאושר ומתפתח. אם אחפש את הרע שבו, בכדי להיות מרוצה יותר, אם אחפש מה הוא עושה שאינו משביע את רצוני, רוב הסיכויים ששנינו נהיה מאד אומללים. 

     

    כי מה שנותנים לו אנרגיה וכוח, הופך להיות העיקר. אם מגדילים ומתייחסים למה שרע, חסר, שלילי, הפוקוס עובר לשם, ואם הדגש הוא על הנפלא שבנו, תוך חיפוש דרכים להגדיל את הטוב הזה, אזי זה מה שיגדל.



    ***


     וגם כשהכל נפלא, לכולנו יש  רגעי פחד, ובהם עולים דפוסי ההתרחקות/הצמדות.

     

    כשמבינים שהפחד משותף לכולנו, בטוחים ככל שנהיה, אפשר להיות לפעמים קצת נצמדים, ולפעמים קצת מתרחקים, בלגיטימיות. מבלי ליצור חלוקת תפקידים מקובעת שמחלקת את התפקידים בהקצנה ומקבעת את המערכת.  


    אז אפשר לשתף במה שבאמת מציק ולגייס את האחר לעזרה, ממקום אמיתי וחשוף, שיש בו חברות ולא דפוסי הגנה שנאספו והשתמרו ממקומות כל כך רחוקים בעבר

     

    ***

     

    המאמר הוא חלק מהספר "בחרתי בחיים של אי ודאות" שיצא לעולם בפברואר 2014,

    אפשר להזמין אותו בקישור המצורף,והוא ישלח אליכם:

    https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-life

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (71)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/12 16:48:
      המשפטים שציינת בתחילת הפוסט לא בהכרח מבטאים את המצוקה שיש לאחד מהשני. לדעתי, ברוב המקרים, מקור המצוקה הוא בילדות המוקדמת ובמקרים רבים לא תעזור חשיבה חיובית והכוונה למקום הטוב שלנו כי שורש הבעיה לא פעם נעוץ באחד מבני הזוג. אני מציעה לכולם לקרוא את הספר "מילים הורגות" של ניני גוסטפלד-מנוח. ספר חובה שמדבר על שיח בסיסי יומיומי וקיים בבתים רבים, הורס כל חלקה טובה מבלי שנרגיש עד שכלים כל הקיצין. ואיך אפשר בלי תודה גדולה על כל מילה ומילה! :)
        9/6/11 23:26:
      נכון מאוד. יונתן בני הפנה את תשומת לבי למאמר הזה. העניין הזה לא פוסח כמעט על אף אחד. אמת פשוטה אנושית. סחתיין על הכתיבה
        9/6/11 22:08:
      לצאת מאזור הנוחות .. להבין שהוא לא באמת נוח .. הוא פשוט מוכר .. התגובה מוכרת .. לנסות משהוא חדש שלא מגיב מהאוטומט .. ולבוא מאהבה כמה שאפשר יותר .. ולא מפחד .. ואמן שיצליח לנו .
        4/12/09 16:10:

      קרה לך שבחלום הלכת לבית ספר ערומה ושמת לב רק כשהמורה קראה לך ללוח? 

       

      אהבתי כל מילה.

      הרגשתי כאילו אני קורא את תרגום של המחשבות שלי

      ונתקעתי, איפה שאני תמיד נתקע: בעיניין הריק הפנימי והאהבה העצמית.

      כמו חלום רע שנגמר תמיד באותו מצב .

        4/12/09 15:44:


      מדוייק פשוט מדוייק!

      :-) אהבתי

        7/10/09 02:16:


      כשאני אגואיסטית העולם רוקד

      אני בוחרת לאהוב בי משהו אחד לפחות כל בוקר מחדש לכל היום...

      אני זוכרת להכיר בקיומי

      מחייכת

      וזה מהדהד

      מתפשט

      מתפזר

      כמו אבק כוכבים

      כשאני בוחרת להקטין את עצמי ולהיות בשבילו/ה/ם 

      אז אף פעם

      אני לא מספיק...

      והמאמץ משאיר אותי ריקה

      נוכחת כל פעם מחדש

      שכשאני בוחרת להיות בעדי בשבילי למעני

      העולם מצטרף אלי

      ללא תנאים

      בקלות

      בשמחה

       

        

      תודה מיכלי על שאת חלק מחיי

        6/10/09 23:30:

      מיכלי, קראתי שוב את התגובה האישית שכתבת לי - וזה פשוט מחמם את הלב!!  מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב. 
        1/10/09 14:55:

      צטט: liatic11 2009-09-22 14:08:54


      מילים כדורבנות

      אשר גורמות לי לתהות האם אני נצמדת או מתרחקת

      כנראה ששניהם

       

       

       היי לילכי

       

      לדעתי כשזה קצת משניהם זה מקום מצויין שלא נצמד רק לדפוס התנהגות מסויים אלא יכול לנוע

       

      כייף לראות אותך כאן, התגעגעגתי

        1/10/09 14:52:

      צטט: עו"דד 2009-09-20 15:05:32


      אי אפשר סתם לחיות?

      בלי,כל רגע לנתח, לשקול, לקמבן?

      לא חשבתן שאפשר פשוט לחיות פשוט

      את החיים עצמם,פשוט כך

      אני קצת פשטני

      את לא חושבת

       

      שנה טובה

      חגי

       

       היי חגי

       

      מעניין שלקחת את זה לקרב בין המינים

       

      פספסת פוסט קודם שמדבר בדיוק על זה

       

      מוזמן לקרוא (הוא טוב אני חושבת)))

       

      אז השלכת הנה משהו משלך,

       

      זו כנראה הדרך שבה אצלך נוצרות מריבות, "למה נשים תמיד ככה"

       

      וכן, אתה צודק, השאיפה היא פשוט לחיות, ולחיות טוב,

       

      ואם זה היה כל כך פשוט, כנראה שעוד אנשים היו עושים את זה ככה בפשטות

       

      אבל זה מן הסתם עובר דרך כל מיני דברים בנו, ולא לגמרי פשוט,

       

      מאחלת לכולנו שזה מה שיהיה בשנה הקרובה, פשוט וחי

       

      תודה תודה

       

       

        1/10/09 14:46:

      צטט: הלוחשת לכלבים 2009-09-19 16:59:09

      יאללה, לא רציתי שזה יגמר, כלכך כייף לקרוא להתעשר ולהעשיר אחרים דרך הפוסט המדהים הזה.

      קראתי לאט, התחברתי לכל פרט.

      מדהימה אני רוצה עוד ועוד ועוד ממך

      כל פעם שיהיה יותר ארוך מהקודם לו :)

      חיבוק גדול

      שחף

       

       

       שחףףףףףףףףףףףףף

       

      התגעגעתי

       

      למה את לוחשת?

       

      תצעקי את מה שיש לך להגיד

       

      חיבוקים אהובה

        1/10/09 14:45:

      צטט: לאבלי 2009-09-18 17:11:25


      ומה שנותנים לו אנרגיה וכוח, גדל כל הזמן.

      את המשפט הזה אני מכירה ויודעת שצריך לשנן כל הזמן. בעצם כל הפוסט לדעתי יושב על המשפט הזה.

      תיתן כוח למקום הפחות טוב,הוא יגדל. תיתן למקום הטוב ,הוא יגדל גם כן.

      צריך לנסות ולזכור איפה אנחנו רוצים לגדול ואיפה לקטון :)

      פוסט חזק,חכם,מעצים וכזה ששולח להתבונן איפה אנחנו במעגל הזה.

      אוהבת ומחכה לסטיקר של המשפט הזה....

      חיבוק של שנה נפלאה עם יצירתיות ואהבה.

      תמי

      מצטערת שהגעתי כל כך מאוחר אבל סף הריכוז שלי היה נמוך ובצדק :) והיה לי חשוב לקרוא בפוקוס ...

       

      אחותי

       

      לטוב ולרע אנחנו עם אותן מילים ואותם דפוסי מחשבה

       

      כבר כמה גלגולים שאנחנו עוברות אותן שיעורים

       

      כייף לעבור אותם לצידך

       

      נותן תחושה קצת נורמלית, שאני לא לבד))

       

      שנה מעולה שתהיה עלינו

       

        30/9/09 16:08:

      הזבל של השכן, אורגני יותר...:)

       אחלה פוסט

        24/9/09 08:14:


      "מאמינה שככל שאנחנו מחוברים לעצמנו ולשפע שבנו, נוכל לראות את אש ההתלהבות והתשוקה אצל יותר אנשים, יותר זמן.  כל אדם מולנו הוא מראה. הדברים שאנחנו מתאהבים בהם אצל אחרים הם דברים שאנחנו אוהבים בעצמנו, הדברים שמעצבנים/מעציבים/מעוררי התנגדות באחרים הם אזורים לא פתורים בנו. הפתרון בעיני הוא תמיד פנימה, לחפש את ההשתקפויות האלה בי, ולקבל אותן באהבה בתוכי. כך, ככל שהאהבה העצמית גדלה, אני חווה יותר אהבה גם מחוץ לי, למרות שבאופן אבסורדי דווקא אז אני פחות זקוקה לה, כי יש פחות ריק בתוכי. "

       

       

      המשפט הזה תפס לי את העין בגלל משהו שכרגע עלה לי בראש.  קראתי את הפוסט האחרון שלי ופתאום שמתי לב שנראה שם שאני נורא מחמיאה לעצמי ( וזו בכלל לא היתה כוונתי ).  כאילו, אני מציינת מחמאות שניתנו לי.  ואז שמתי לב ששניה לאחר שאני כותבת שהוא אמר 'את מדהימה' אני מציינת - 'הגבר הכי מדהים שנתקלתי בו לאחרונה' ורגע לפני שכותבת  'הוא אמר לי את יפה' אני כותבת 'היו לו פנים מדהימים...כמו לשחקן קולנוע'....ואני לא באה לדון פה במחמאות או השווצות או נסיון לקבל מחמאות, אלא בכך שאפילו שחור על גבי לבן ברור לי שאני אוהבת אנשים שיודעים לפרגן ולהחמיא - ושזה משקף גם אותי.   כי גם אני כזו.   בייחוד בין בני-זוג.  אני מאמינה שהגבר שלך צריך לתת לך את התחושה - לפחות בהתחלה! אבל גם בהמשך  - שאת האשה הכי מדהימה שהוא פגש.  ונתקלתי גם בכאלו שניסו לתת תחושה הפוכה,  מה שגרם לי להיות רגישה לנושא ומכאן אף מחמאה אינה מובנת מאליה ולכן זכורה לטוב ושווה איזכור.    

      וברוח התגובה - יופי של פוסט. קראתי אותך פעם מזמן - את כל הבלוג - באיזו שבת חורפית גשומה אבל  בטח התקדם פה הרבה מאז.  מאוד אהבתי את 'דרך האמן'. קראתי אותו אולי שלוש פעמים, אולי יותר.  ואני מסכימה מסכימה מסכימה עם האהבה העצמית ובכלל וזה קשור גם למחמאות וגם למחוות. כשאת מחליטה שמגיע לך לקבל יחס טוב - אז את מקבלת כזה.  יאללה בוקר טוב!

       

        24/9/09 06:44:


      אז טוב מי מוריד ת'זבל היום...

      כל מה שאמרת וכתבת,נכון וגם קצת לא...

      יודעת למה???...

      כי אתמול היה תורך...והתחמקת..

      אז יאלה בואי נפתח לנו שנה חדשה..ונוציא את כל הזבל'ה ביחד

      שנה מתוקה לךקריצה

        23/9/09 22:06:

      בדיוק בזמן ולא רגע אחד לפני ((-:
      מתה על השליחים האלה שנופלים לי מהשמיים בדיוק בזמן...

        23/9/09 16:59:

      וכמו תמיד

      קולעת בול!

       

      שנה מצויינת לך יקירתי!

       

      מתגעגעת...

        23/9/09 14:08:

      המון אמת

      המון תובנות

      הרבה חומר למחשבה

      את מעלה אותנו מדרגה אחת או שתיים בהבנת עצמנו

      רק כדי לראות שפסגת ההר בדרך אל האושר

      עוד רחוקה וגבוהה משחשבנו.

      כמה מחכים, ככה מיאש:

      כי ללא פרי עץ הדעת הזה שפיתית אותנו לטעום ממנו

      חשבנו שבכל התאהבות

      טמון גרעין של אושר

      ועכשיו אנחנו יודעים

      שבכל התאהבות

      טמון גרעין הפרידה והאכזבה

      בין אם אנו המתקרבים, המסתגרים, אוהבי עצמנו או גדולי שונאינו.

      שנה שנונה שתהיה לנו!

       

       

        22/9/09 14:08:


      מילים כדורבנות

      אשר גורמות לי לתהות האם אני נצמדת או מתרחקת

      כנראה ששניהם

       

        20/9/09 15:05:


      אי אפשר סתם לחיות?

      בלי,כל רגע לנתח, לשקול, לקמבן?

      לא חשבתן שאפשר פשוט לחיות פשוט

      את החיים עצמם,פשוט כך

      אני קצת פשטני

      את לא חושבת

       

      שנה טובה

      חגי

        19/9/09 16:59:

      יאללה, לא רציתי שזה יגמר, כלכך כייף לקרוא להתעשר ולהעשיר אחרים דרך הפוסט המדהים הזה.

      קראתי לאט, התחברתי לכל פרט.

      מדהימה אני רוצה עוד ועוד ועוד ממך

      כל פעם שיהיה יותר ארוך מהקודם לו :)

      חיבוק גדול

      שחף

       

        18/9/09 17:11:


      ומה שנותנים לו אנרגיה וכוח, גדל כל הזמן.

      את המשפט הזה אני מכירה ויודעת שצריך לשנן כל הזמן. בעצם כל הפוסט לדעתי יושב על המשפט הזה.

      תיתן כוח למקום הפחות טוב,הוא יגדל. תיתן למקום הטוב ,הוא יגדל גם כן.

      צריך לנסות ולזכור איפה אנחנו רוצים לגדול ואיפה לקטון :)

      פוסט חזק,חכם,מעצים וכזה ששולח להתבונן איפה אנחנו במעגל הזה.

      אוהבת ומחכה לסטיקר של המשפט הזה....

      חיבוק של שנה נפלאה עם יצירתיות ואהבה.

      תמי

      מצטערת שהגעתי כל כך מאוחר אבל סף הריכוז שלי היה נמוך ובצדק :) והיה לי חשוב לקרוא בפוקוס ...

      עמוס

        14/9/09 02:17:

      צטט: Avry ♥ 2009-09-14 00:57:36

      כרגיל....

       

      נחמד לבקר פה

       

      המ....

      ואת המחשבות על מי גוזר ציפרניים לחתול...

       

      אשאיר לפעם אחרת

       

      ובינתיים

       

       

      ש-נ-ה   ט-ו-ב-ה

       אויייייייייייייייייי

       

      למה לגזור ציפורניים לחתול????

       

      בוא נפתור את זה כאן ועכשיו

       

      לא גוזרים ציפורניים לשום חתול

       

      אם אין הסכמה על זה, מראש אין שום יחסים,

       

      ברור?

       

      שלא תגיד שלא אמרתי

       

      שנה נהדרת יקירי

       

        14/9/09 02:15:

      צטט: קופֿירייטר&ערסדרקטור 2009-09-13 03:15:13

      ארוך מאוד ו,,לא מנוקד,,,:)

      אמשיך לקרוא מחר,,,,,,,

      בינתיים כוכב עלא חשבון,,,

      שבוע טוב

      עמוס

       

       נכון

       

      לא שמתי הערת אזהרה

       

      אבל הפוסט מיועד לילדים שכבר קוראים בלי ניקוד,

       

      וארוך,

       

      כן, יש לי סטייה כזו))

       

      כל העורכים התלוננו עלי על זה תמיד

        14/9/09 02:14:

      צטט: r i n a 2009-09-12 22:47:15

      אישה יקרה ומדהימה

      המלים שלך ממלאות את לבי

      וכל שבא לי לעשות עכשיו

      זה לתת לך חיבוק ענקי

       

      אוף איתך

       

      אז מתי ואיפה כבר??

       

      חיבוקים ווירטואלים בינתיים

       

        14/9/09 02:13:

      צטט: simply.present 2009-09-12 21:53:00

      תודה על הדרך שלך לבטא חיים.

       תודה יקירתי

       

      איזה הגדרה יפה

       

      אכן, זו תמצית החיים כנראה, פשוט לחיות אותם במלא))

       

        14/9/09 02:12:

      צטט: reefraf 2009-09-12 08:49:16


      ועכשיו, לשאלת השאלות...

      האם לאור הידיעה שזוהי "זוגיות",

      האם לאור התובנות שאנחנו צוברים במהלך חיינו לגבי "התאהבות",

      האם לא כדאי פשוט לדעת לנטרל רגשות ולהבין שלא צריך להגיע

      לעולם למצב של "לב שבור"?

      כי הרי בסופו של דבר הוכחנו לעצמנו המון פעמים,

      שמי שאהבנו מאד,

      מי שחשבנו שלא נוכל לחיות בלעדיו,

      מי שהיה ה"אלוהים" שלנו,

      הוא בסה"כ עוד דמות שבסופו של דבר....

      מסתובבת, מתהפכת, והופכת ל"צל" אפרורי ומיותר.

      וכל מה שמיותר....

      הרי הולך לזבל

      אז מה זה משנה מי יוריד אותו?

      מיכל, יפה אחת, הבאת לנו פה

      פוסט מרתק, אמיתי, מציאותי, ואולי אפילו קצת עצוב.

      אבל מהחיים.

      ובדיוק על זה נאמר:

      "החיים בזבל" (-:

       

       שונית

       

      את קורעת עם התגובה המופלאה הזו

       

      כל מילה שאוסיף תקלקל

       

      אז שותקת

       

      באהבה

       

        14/9/09 02:11:

      צטט: הטרמילר 2009-09-12 06:24:57

      יופי של פוסט, גם כתוב מעולה ומרענן את החשיבה לשמר את מה שיש והיטב* 
      שנה טובה

       

       

      תודה טרמילר

       

      דווקא לא לשמר

       

      לחדש, להמציא, ליצור מחדש

       

      שנה נפלאה ואוהבת

        14/9/09 02:10:

      צטט: ג''ייקוב 2009-09-12 01:35:06


      לדעתי תחושת אמון הדדית משפרת וממריצה להמשכיות

      שבת ועונג שבת חשובה.:-))

       

      גם

       

      אבל צריך עוד כמה דברים שיהיו שם

       

      שבת נפלאה, בטח, השבת של היומולדת שלך

       

      תודה ג'קי

        14/9/09 02:09:

      צטט: רעש 2009-09-11 18:51:09


      כותבת אני מהמקום הכי אגואיסטי שיש...

      הצורך לשחרר את תוכנו של "פח הזבל " שלי...

      התחברתי לכל הברה ואות...

      בייחוד לצורך בדרמות התאהבות במינונים גבוהים...

      כאחת שלא עוצרת אפילו בתמרור עצור!

      לעיתים צריכה "להעיף" את המצפון הקטן מהכתף..

      אבל בד"כ פשוט מרגישה ממש כמו שכתבת...שמגיע לי!

      תודה

       

       אני חוששת שאף אחד מאיתנו לא - תמיד

       

      ובדרך כלל זה המון בתוך החיים האלה,

       

      להיות הכי הרבה זמן מי ומה שאנחנו באמת רוצים, זו פריוולגיה וחוכמה ענקיים

       

      תודה תודה, ושנה נפלאה

        14/9/09 02:07:

      צטט: יסמין shelan 2009-09-11 11:38:42

      כבר אז ידענו שהאסטרטגיות האלה לא עובדות, ובכל זאת ממשיכים לנסות...

       

      רשימה טובה ומעוררת מחשבה והשראה.

      כמה ארוכה היא הדרך - אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם 

      התשובות טמונות בלשאול את השאלות הנכונות

       

      שנה טובה ומלא אהבה מיכל 

       

       תודה יקירתי

       

      האמת היא שהן כן עובדות, עבדו אז ועובדות עכשיו,  הן מאפשרות לנו להשיג, רק בדרכים עקומות של לקחת את הכוח ממישהו אחר, ואז זה לא באמת שלנו

       

      והכי מסכימה, ותמיד אומרת בעצמי, שהעניין הוא רק לשאול את השאלות הנכונות, התשובות הן כבר פועל יוצא מאד פשוט 

       

      שנה נפלאה שתהיה 

       

       

       

       

        14/9/09 02:05:

      צטט: ענן אפור 2009-09-10 17:37:36


      האמת...

      מהמקום בו אני נמצא היום אני מצטער שלא קראתי את הפוסט הזה לפני הרבה שנים, אולי הייתי מפנים כמה תובנות שהיו לוקחות אותי למקומות אחרים, טובים יותר.

       

      איתי

       לא יכולתי לכתוב אותו לפני הרבה שנים

       

      ואתה לא יכולת לקרוא אותו אז

       

      לתהליכים יש את הזמנים שלהם

       

      היה מופלא אם היינו יודעים את כל זה בגיל 18, אבל גם אם היו מספרים לנו, היינו מאמינים למישהו?

       

      תודה איתי, תבוא שוב

       

        14/9/09 02:04:

      צטט: ...blue 2009-09-10 17:35:33

      לחלק מהתובנות שלך התחברתי מאוד, לחלקן פחות,

      אבל אין ספק שנהניתי (והחכמתי) לקרא את הפוסט העשיר שלך :)

      בשום פסיק או הברה בפוסט לא אמרתי שמערכת יחסים מוצלחת זה להסכים על הכל,

       

      מספיק חלק))

       

      תודה אסף

       

        14/9/09 02:03:

      צטט: ilana214 2009-09-10 16:41:59


      עוקבת בכיף אחרי הפוסטים שלך - כל כך נכון, כל כך מאיר עיניים ומעורר מחשבה. תודה.  אילנה

       

       תודה אילנה יקירתי

       

      עוקבת אחריך גם, את יודעת))

        14/9/09 02:02:

      צטט: דנייי 2009-09-10 16:11:59

      מתי בדיוק את מתחילה לריב על מי שיוריד את הפח . .חיוך

      כן, יש קלות, לעיתים בלתי נסבלת

      לעצור לרגע ולאזן, היה רצוי

       

      נראה לך שרבתי עם מישהו על פח הזבל?

       

      או שמישהו רב איתי על זה?

       

      נו בחיאת, לא באמת הייתי מביאה דוגמאות מהחיים שלי,

       

      אצלי מעולם לא היה פח, רק שקיות

       

      ואף פעם לא היה צריך להוריד, כי אני תמיד גרה בבית פרטי

       

      והנה דוגמא לזה שהדוגמא הראשונה מעולם לא יכולה היתה להאמר אצלי בבית,

       

      וקשת אומר לי לעצור??))

       

      תמיד כייף שאתה בא דניי

       

        14/9/09 01:59:

      צטט: להיות 2009-09-10 13:48:19

      מקסים.

       

       תודה))

        14/9/09 01:59:

      צטט: גלור ניקה 2009-09-10 12:45:00

       

      יכולת ההתבוננות שלך על סיטואציה מורכבת כמו זו שאת מביאה לכאן

      מדהימה בעיני

      בעיקר כאשר את יודעת לצלול בדיוק לאותם מקומות רכים

      להאיר אותם באופן שכל אחד יוכל להתבוננן

      להבין ולקבל את  המתנות שאת מעניקה

      התענגתי לקרוא אותך אהובה 

       

       כמה דיברנו על המילים האלה בחי

       

      אה, יא עקרבית

       

      תודה יקירה שלי

       

        14/9/09 01:58:

      צטט: גגו 2 2009-09-10 12:25:44

      צטט: כן לחיוך 2009-09-09 23:59:27

      יפתי,גם יפתי 

      כתבת את זה לי, נכון? לי ? 

      משובחים דברייך.צודקת

      (-;

       

      גם לך, גם לך גגו

       

      לא לריב

       

      בלי הפאן הקשתי לא הייתי יכולה לחיות, לכתוב, להתרגש, ואתה יודע את זה

       

       

       

        14/9/09 01:57:

      צטט: אניתמר 2009-09-10 10:08:48


      הם יישארו שם עוד רגע כדי לתת סיכוי, לאפשר לאש להתחדש, הם ייצמדו קלות מתלוננים על חוסר, או יתרחקו קלות כדי לעורר תשומת לב, אבל רגע אחר כך יזוזו הלאה, להתרגשות הבאה.

      כן. הלאה.

      אין שום טעם להתקע במקום שבו תקוע האחר.

      זה מבאס, אבל רק לרגע.

      ((:

       

      נהדרת את גזית.

       

       לצערי אנחנו אף פעם לא תקועים במקום שבו תקוע האחר

       

      גם אם זה לפעמים התרוץ

       

      אנחנו תקועים במקום שאנחנו, כל אחד בפני עצמו

       

      נהדרת את בעצמך, את תמר

        14/9/09 01:55:

      צטט: מאיה מיס 2009-09-10 09:55:42


      איזה כייף לך שיש לך את היכולת ללהטט ככה בין המילים

      ולהביא אותם בחוכמה אלינו.

      את המראה שלנו.

      שיקוף.

      נשיקות ממי

      אני עוד פה כפי שאת רואה.

       

       לכולם יש את היכולת ללהטט בין מילים

       

      זה הרי המקצוע הנוסף שלי, את זוכרת

       

      לחבר ולהזכיר לאנשים את היכולת הזו

       

      אני רק מספיק מספיק זמן בין שני המקצועות האלה בשביל לשפוך את המילים החוצה,

       

      ויאללה, כולנו מחכים ליפה שבדרך

       

      חיבוקים ומזל טוב, כבר

        14/9/09 00:57:

      כרגיל....

       

      נחמד לבקר פה

       

      המ....

      ואת המחשבות על מי גוזר ציפרניים לחתול...

       

      אשאיר לפעם אחרת

       

      ובינתיים

       

       

      ש-נ-ה   ט-ו-ב-ה

        13/9/09 23:21:

      צטט: Stone 2009-09-10 07:46:40

      כמו שכתבת: "אני מאמינה".

      הכל עניין של אמונה. שום דבר שקשור

      לטבע האנושי שסולד ממונוגמיה ארוכת שנים.

       

       כמו שכתבת

       

      אכן כך כתבתי

       

      הכל עניין של אמונה שלי,

       

      לפעמים אני חלק מהטבע האנושי, לפעמים עוף מוזר

       

      כייף שבאת

        13/9/09 23:20:

      צטט: קסם... 2009-09-10 00:11:26


      נהנית ממך כל פעם מחדש

      תודה מותק

       

      }{

       

       תודה קסם שאת))

        13/9/09 23:19:

      צטט: כש-רונית 2009-09-10 00:02:29

      אז מי מוריד את הזבל בסוף?...

       

      (-:

       

       תשאלי את דורית מהתגובה לפני

       

      זה לא שלי, זה שלה))

       

       

        13/9/09 23:19:

      צטט: כן לחיוך 2009-09-09 23:59:27

      יפתי,

       

      כתבת את זה לי, נכון?

      משובחים דברייך.

       

      (-;

       

       נו ברור

       

      בשביל מה אנחנו מדברות?

       

      בשביל שיהיה לי חומר לפוסטים

       

      וגם כי אני אוהבת אותך

        13/9/09 23:18:

      צטט: המומלצים בע"מ 2009-09-09 20:42:17


      מיכל יקירה, יופי. כיף לעבור על התובנות השנונות שלך:))

       

      הומלצת כמובן.

       

      תודה יקירותי

       

      איזה כייף לי, פעם ראשונה אצלכן

       

      מתחילה לעקוב מה הטעם שלכן))

       

        13/9/09 23:16:

      צטט: אסנת גזית 2009-09-09 19:51:14


      יא אללה!!! ואיזה כיף שאני הראשונה, קראתי בלי לנשום... לא ידעתי שיש בי צד תחרותי :)

      נפלא, הבטן שלי עם הפוסט הזה לגמרי (הראש עוד מסוחרר מהמהירות של הקריאה)

       

       אז עכשיו תקראי, ותגיבי על הדברים עצמם))

       

      יאללה אחותי, מאתגרת אותך, את הרי תחרותית פתאום

       

      אוהבת

      ארוך מאוד ו,,לא מנוקד,,,:)

      אמשיך לקרוא מחר,,,,,,,

      בינתיים כוכב עלא חשבון,,,

      שבוע טוב

      עמוס

        12/9/09 22:47:

      אישה יקרה ומדהימה

      המלים שלך ממלאות את לבי

      וכל שבא לי לעשות עכשיו

      זה לתת לך חיבוק ענקי

        12/9/09 21:53:
      תודה על הדרך שלך לבטא חיים.
        12/9/09 08:49:


      ועכשיו, לשאלת השאלות...

      האם לאור הידיעה שזוהי "זוגיות",

      האם לאור התובנות שאנחנו צוברים במהלך חיינו לגבי "התאהבות",

      האם לא כדאי פשוט לדעת לנטרל רגשות ולהבין שלא צריך להגיע

      לעולם למצב של "לב שבור"?

      כי הרי בסופו של דבר הוכחנו לעצמנו המון פעמים,

      שמי שאהבנו מאד,

      מי שחשבנו שלא נוכל לחיות בלעדיו,

      מי שהיה ה"אלוהים" שלנו,

      הוא בסה"כ עוד דמות שבסופו של דבר....

      מסתובבת, מתהפכת, והופכת ל"צל" אפרורי ומיותר.

      וכל מה שמיותר....

      הרי הולך לזבל

      אז מה זה משנה מי יוריד אותו?

      מיכל, יפה אחת, הבאת לנו פה

      פוסט מרתק, אמיתי, מציאותי, ואולי אפילו קצת עצוב.

      אבל מהחיים.

      ובדיוק על זה נאמר:

      "החיים בזבל" (-:

       

        12/9/09 06:24:
      יופי של פוסט, גם כתוב מעולה ומרענן את החשיבה לשמר את מה שיש והיטב* 
      שנה טובה
        12/9/09 01:35:


      לדעתי תחושת אמון הדדית משפרת וממריצה להמשכיות

      שבת ועונג שבת חשובה.:-))

        11/9/09 18:51:


      כותבת אני מהמקום הכי אגואיסטי שיש...

      הצורך לשחרר את תוכנו של "פח הזבל " שלי...

      התחברתי לכל הברה ואות...

      בייחוד לצורך בדרמות התאהבות במינונים גבוהים...

      כאחת שלא עוצרת אפילו בתמרור עצור!

      לעיתים צריכה "להעיף" את המצפון הקטן מהכתף..

      אבל בד"כ פשוט מרגישה ממש כמו שכתבת...שמגיע לי!

      תודה

        11/9/09 11:38:

      כבר אז ידענו שהאסטרטגיות האלה לא עובדות, ובכל זאת ממשיכים לנסות...

       

      רשימה טובה ומעוררת מחשבה והשראה.

      כמה ארוכה היא הדרך - אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם 

      התשובות טמונות בלשאול את השאלות הנכונות

       

      שנה טובה ומלא אהבה מיכל 

       

       

       

       

        11/9/09 11:28:
      "לתבוע את תשומת הלב בחזרה בכל מחיר, על ידי נדנוד, בכי, הצקה, צעקות. הכל, ובלבד שישימו לב אלינו.

      או, להתקשח, להתרחק, ולהעמיד פנים שאנחנו לא באמת צריכים אף אחד ויכולים הכל לבד."

       

        10/9/09 17:37:


      האמת...

      מהמקום בו אני נמצא היום אני מצטער שלא קראתי את הפוסט הזה לפני הרבה שנים, אולי הייתי מפנים כמה תובנות שהיו לוקחות אותי למקומות אחרים, טובים יותר.

       

      איתי

        10/9/09 17:35:

      לחלק מהתובנות שלך התחברתי מאוד, לחלקן פחות,

      אבל אין ספק שנהניתי (והחכמתי) לקרא את הפוסט העשיר שלך :)

        10/9/09 16:41:

      עוקבת בכיף אחרי הפוסטים שלך - כל כך נכון, כל כך מאיר עיניים ומעורר מחשבה. תודה.  אילנה
        10/9/09 16:11:

      מתי בדיוק את מתחילה לריב על מי שיוריד את הפח . .חיוך

      כן, יש קלות, לעיתים בלתי נסבלת

      לעצור לרגע ולאזן, היה רצוי

        10/9/09 13:48:
      מקסים.
        10/9/09 12:45:

       

      יכולת ההתבוננות שלך על סיטואציה מורכבת כמו זו שאת מביאה לכאן

      מדהימה בעיני

      בעיקר כאשר את יודעת לצלול בדיוק לאותם מקומות רכים

      להאיר אותם באופן שכל אחד יוכל להתבוננן

      להבין ולקבל את  המתנות שאת מעניקה

      התענגתי לקרוא אותך אהובה 

       

        10/9/09 12:25:

      צטט: כן לחיוך 2009-09-09 23:59:27

      יפתי,גם יפתי 

      כתבת את זה לי, נכון? לי ? 

      משובחים דברייך.צודקת

      (-;

       

       

        10/9/09 10:08:


      הם יישארו שם עוד רגע כדי לתת סיכוי, לאפשר לאש להתחדש, הם ייצמדו קלות מתלוננים על חוסר, או יתרחקו קלות כדי לעורר תשומת לב, אבל רגע אחר כך יזוזו הלאה, להתרגשות הבאה.

      כן. הלאה.

      אין שום טעם להתקע במקום שבו תקוע האחר.

      זה מבאס, אבל רק לרגע.

      ((:

       

      נהדרת את גזית.

        10/9/09 09:55:


      איזה כייף לך שיש לך את היכולת ללהטט ככה בין המילים

      ולהביא אותם בחוכמה אלינו.

      את המראה שלנו.

      שיקוף.

      נשיקות ממי

      אני עוד פה כפי שאת רואה.

        10/9/09 07:46:

      כמו שכתבת: "אני מאמינה".

      הכל עניין של אמונה. שום דבר שקשור

      לטבע האנושי שסולד ממונוגמיה ארוכת שנים.

        10/9/09 00:11:


      נהנית ממך כל פעם מחדש

      תודה מותק

       

      }{

        10/9/09 00:02:

      אז מי מוריד את הזבל בסוף?...

       

      (-:

        9/9/09 23:59:

      יפתי,

       

      כתבת את זה לי, נכון?

      משובחים דברייך.

       

      (-;

        9/9/09 20:42:


      מיכל יקירה, יופי. כיף לעבור על התובנות השנונות שלך:))

       

      הומלצת כמובן.

        9/9/09 19:51:


      יא אללה!!! ואיזה כיף שאני הראשונה, קראתי בלי לנשום... לא ידעתי שיש בי צד תחרותי :)

      נפלא, הבטן שלי עם הפוסט הזה לגמרי (הראש עוד מסוחרר מהמהירות של הקריאה)