אליעזר

1/9/07 23:23:

שיקי, אהבתי את הניתוח שלך.

נוסטלגיה. לחלוטין.

אגב, הרבה הצלחה לתחילת שנת הלימודים..

shik :)

31/8/07 01:45:

צטט: לאה ל 2007-08-27 11:19:25

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

רק להיות כנה, אין לי צורך בשקרים, אותם אוכל להמציא לבד..

:)

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

וצדקת, זאת הבעיה הגדולה ביותר של האדם באשר הוא - להתייחס לשונה, תמיד תדברי בצורה יותר איטית ובקול יותר רועם כאשר תשוחחי עם אדם זקן, בכל פעם שתראי ילד קטן (לאו דווקא תינוק) שפתך תהפוך ליותר מצועצעת וילדותית, כאלה אנחנו - מתאימים את שפתנו לבן שיחתנו מבלי לשים לב בכלל.

וכך גם עם אותם מוגבלים (אין דרך אחרת לקרוא להם לצערי), לטעמי גם אם יפגשו באותו אדם עשרות פעמים עדיין תישאר בתוכם התחושה שלא מדובר באותו אדם, גם אם יעבדו באותו תפקיד ממש - תמיד תישאר התחושה ההיא..

.

בהחלט. מדהים איך שתת המודע עובד.

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

לולא הסלחנות שלנו, והיחס אליהם ביחס המועדף, לא ברור לי הכיצד את רואה שהיו יכולים להגיע ליותר??

בין אדם לאדם בכל מקום , אם לא בגלוי, אז בסתר, זאב.

ז"א במקומות עבודה, תמיד יהיו את אלו ששמים גלגלים, ומנסים לתקוע התקדמויות וכו'.

אני לא רואה פסול בכך שבאופן טיבעי קיימת בבני אדם הרחמנות והרצון לקבל יותר, ולעזור, לתמוך ולקדם אנשים עם מוגבלויות.

הנתינה הזאת שיוצאת מבני האדם כלפיהם, מוכיחה שגם אצל כאלה שנראה שאין בהם הרבה טוב מבפנים, בתוך תוכם, יש משהו שיוצא מהם...

------

אחח לאה לאה ------->

כמה מ ל א זמן לא קראתי את התגובות שלך :)

(לא קפצתי לשם שנים.. באמת הגיע הזמן לקפוץ להתעדכן)

משעשע היה לקרא אותך שוב לאורך כל התגובות פה!!:)

ובהחלט חימם את הלב הלעיל.

שיק,

אחח הנוסטלגיה..

30/8/07 14:56:

צטט: לאה ל 2007-08-30 14:19:50

דב,

יפה לך על הסלחנות. אתה מיישם את דבריך, הלכה למעשה:)

אני תמיד משתדל, לפעמים מצליח קצת יותר לפעמים קצת פחות

30/8/07 14:19:

דב,

יפה לך על הסלחנות. אתה מיישם את דבריך, הלכה למעשה:)

עדי,

מגיע לך מכות על דבריך ביחס לגברים הפולניים, אבל ברוח הסליחות, סלחנות וכל אלו, נוותר. לעת עתה.

כשהיא תתחיל לקבל צורה, נזכה לתמונות, כן?:)

אני במצוקה. אפשר להזמין חבר טלפוני?

30/8/07 12:01:

צטט: לאה ל 2007-08-30 00:33:39

אם היה מדובר באחיין/ית ה-15 שתכננת לקבל, אולי היה אפשר להבין - שגרה וכו', אבל - לא להתרגש מלידה של אחיינית ראשונה? לרמות כאלו, אפילו אני לא הגעתי. מה אפשר להסיק מזה? פולנים גרועים מפולניות?

:)

לגבי הנ.ב. - לא יפה להתקיל אותי בחצות ומחצה, כמה דקות לפני השינה. לא אצליח להירדם, בעקבות השיטוט בנבכי הזכרון.

בכל מקרה, קיבלתי עלי את הדין:)

הלו הלו, אמרתי שיש לי שורשים פולניים כלשהם, מדובר ברבע במקרה הטוב, למרות שאם מדברים על פולני אז זה במקרה הרע, לא? :}

אבל כפי שאמרתי - זה יבוא לי, אולי כשהיא תתחיל לקבל צורה.

נ.ב - קיבלת את הדין אך אני טרם קיבלתי את התשובה, והבוקר כבר האיר..

30/8/07 09:17:

צטט: לאה ל 2007-08-29 17:49:14

צטט: דב בן שלמה 2007-08-29 09:24:03

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:03:24

צטט: דב בן שלמה 2007-08-27 16:07:49

.

קודם כל, ברוך הבא. תרצה לשתות משהו?

אני עדיין לא מכירה מספיק את העולם הזה של המוגבלים, אני סתם תוהה:

אם ילד, שעדיין לא מבין דברים כמו שצריך - פועל בניגוד למה שצריך לעשות, והוא עדיין לא בשלב שההסבר על הפסול שבמעשים שלו - מתקבל על דעתו, מה נעשה? אין ברירה, אלא להעלים עין, לא?

אם אכן כך, מה ההדבל בינם (בשלב הנ"ל) ובין המוגבלים?

ברוכה הנמצאת. אם אפשר איזה קוקה קולה קרה, אבל אל תתאמצי:)

א. אני מאחל לך שלא תזכי להכיר את העולם של המוגבלים מקרוב.

ב. אכן לדעתי ילד שעדיין לא מבין על הפסול שבמעשיו, ואני מדבר דווקא על ילד קטן (לא על ילד גדול ויש לצערנו גם מבוגרים שלא מוצאים פסול במעשים שלהם), אז לכאורה אין הבדל בניהם שניהם לא מבינים שמה שהם עושים זה דבר פסול.

לא שותה קולה (גם לא קפה, וגם לא, עוד הרבה, לא אוהבת צבעי מאכל), אז - איזה בדיוק לקנות? רגיל או דיאט?

א. מקווה. אמן.

ב. אז - כן צריך להיות סלחניים, גם כלפי המוגבל..? [ :) ]

נתפשר על מה שתביאי, או שאת יודעת מה נוותר לך הפעם:)

תראי להיות סלחניים זה תמיד טוב, בפרט בחודש אלול:)

30/8/07 00:33:

אם היה מדובר באחיין/ית ה-15 שתכננת לקבל, אולי היה אפשר להבין - שגרה וכו', אבל - לא להתרגש מלידה של אחיינית ראשונה? לרמות כאלו, אפילו אני לא הגעתי. מה אפשר להסיק מזה? פולנים גרועים מפולניות?

לגבי הנ.ב. - לא יפה להתקיל אותי בחצות ומחצה, כמה דקות לפני השינה. לא אצליח להירדם, בעקבות השיטוט בנבכי הזכרון.

בכל מקרה, קיבלתי עלי את הדין:)

29/8/07 23:59:

צטט: לאה ל 2007-08-29 23:54:42

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 22:56:45

אין מה להגיד - קשה לי לא להתרגש..

אני בהלם מעצמנו. כמה סטיגמות נשברות כאן; התרגשויות וכאלה, ומצד מי?

:)

לזכותי ייאמר (שזה די משעשע שמי שבעצם יאמר את הזכות הוא אני) שמותר לי מעט להתרגש עקב מאורעות אמש. (למרות שעליי להתוודות שטרם הרגשתי תחושת התרגשות, זה נורא?) אבל סטיגמות, מהיום אמרי "סטינגות".

נ.ב - נראה אותך זוכרת מי אמרה את הביטוי הזה..

29/8/07 23:54:

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 22:56:45

אין מה להגיד - קשה לי לא להתרגש..

אני בהלם מעצמנו. כמה סטיגמות נשברות כאן; התרגשויות וכאלה, ומצד מי?

29/8/07 22:56:

צטט: לאה ל 2007-08-29 17:46:43

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:53:59

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:44:24

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

ואני מרשה לך להתקומם, והלוואי ותמשיכי להחצין ככה רגשות, כי לא טוב לשמור בבטן.. :} זה רק מראה שאכפת לך.

אדפיס את זה בהקדם ואנפנף מול עיניהם של כל אלו שיורדים על הפולניות.....

:)

חביבתי, גם אני בצורה כלשהי ממוצא פולני, את מוזמנת לשמור לי עותק.. :}

הודפס ומוסגר. בדרך אליך.

אין מה להגיד - קשה לי לא להתרגש..

29/8/07 17:49:

צטט: דב בן שלמה 2007-08-29 09:24:03

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:03:24

צטט: דב בן שלמה 2007-08-27 16:07:49

.

קודם כל, ברוך הבא. תרצה לשתות משהו?

אני עדיין לא מכירה מספיק את העולם הזה של המוגבלים, אני סתם תוהה:

אם ילד, שעדיין לא מבין דברים כמו שצריך - פועל בניגוד למה שצריך לעשות, והוא עדיין לא בשלב שההסבר על הפסול שבמעשים שלו - מתקבל על דעתו, מה נעשה? אין ברירה, אלא להעלים עין, לא?

אם אכן כך, מה ההדבל בינם (בשלב הנ"ל) ובין המוגבלים?

ברוכה הנמצאת. אם אפשר איזה קוקה קולה קרה, אבל אל תתאמצי:)

א. אני מאחל לך שלא תזכי להכיר את העולם של המוגבלים מקרוב.

ב. אכן לדעתי ילד שעדיין לא מבין על הפסול שבמעשיו, ואני מדבר דווקא על ילד קטן (לא על ילד גדול ויש לצערנו גם מבוגרים שלא מוצאים פסול במעשים שלהם), אז לכאורה אין הבדל בניהם שניהם לא מבינים שמה שהם עושים זה דבר פסול.

לא שותה קולה (גם לא קפה, וגם לא, עוד הרבה, לא אוהבת צבעי מאכל), אז - איזה בדיוק לקנות? רגיל או דיאט?

א. מקווה. אמן.

ב. אז - כן צריך להיות סלחניים, גם כלפי המוגבל..? [ :) ]

29/8/07 17:46:

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:53:59

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:44:24

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

ואני מרשה לך להתקומם, והלוואי ותמשיכי להחצין ככה רגשות, כי לא טוב לשמור בבטן.. :} זה רק מראה שאכפת לך.

אדפיס את זה בהקדם ואנפנף מול עיניהם של כל אלו שיורדים על הפולניות.....

:)

חביבתי, גם אני בצורה כלשהי ממוצא פולני, את מוזמנת לשמור לי עותק.. :}

הודפס ומוסגר. בדרך אליך.

29/8/07 09:24:

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:03:24

צטט: דב בן שלמה 2007-08-27 16:07:49

.

קודם כל, ברוך הבא. תרצה לשתות משהו?

אני עדיין לא מכירה מספיק את העולם הזה של המוגבלים, אני סתם תוהה:

אם ילד, שעדיין לא מבין דברים כמו שצריך - פועל בניגוד למה שצריך לעשות, והוא עדיין לא בשלב שההסבר על הפסול שבמעשים שלו - מתקבל על דעתו, מה נעשה? אין ברירה, אלא להעלים עין, לא?

אם אכן כך, מה ההדבל בינם (בשלב הנ"ל) ובין המוגבלים?

ברוכה הנמצאת. אם אפשר איזה קוקה קולה קרה, אבל אל תתאמצי:)

א. אני מאחל לך שלא תזכי להכיר את העולם של המוגבלים מקרוב.

ב. אכן לדעתי ילד שעדיין לא מבין על הפסול שבמעשיו, ואני מדבר דווקא על ילד קטן (לא על ילד גדול ויש לצערנו גם מבוגרים שלא מוצאים פסול במעשים שלהם), אז לכאורה אין הבדל בניהם שניהם לא מבינים שמה שהם עושים זה דבר פסול.

29/8/07 01:53:

צטט: לאה ל 2007-08-29 01:44:24

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

בנוגע לדברים שהם אינם מסוגלים לבצע, זה לא שאדרוש מהם לעשות דברים מעבר ליכולתם רק בכדי ללעוג להם, אך דברים שאני מודע שהם מסוגלים - שלא יתעצלו (עם כל הרע שזה נשמע) ושיעשו אותם, תאמיני לי שהם נהנים מזה הרבה יותר ממני.

זו תחושה של יעילות, של להיות-כמו-אחרים, מניחה גם שזו אכן הרגשה נפלאה.

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

ואני מרשה לך להתקומם, והלוואי ותמשיכי להחצין ככה רגשות, כי לא טוב לשמור בבטן.. :} זה רק מראה שאכפת לך.

אדפיס את זה בהקדם ואנפנף מול עיניהם של כל אלו שיורדים על הפולניות.....

:)

חביבתי, גם אני בצורה כלשהי ממוצא פולני, את מוזמנת לשמור לי עותק.. :}

29/8/07 01:44:

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

בנוגע לדברים שהם אינם מסוגלים לבצע, זה לא שאדרוש מהם לעשות דברים מעבר ליכולתם רק בכדי ללעוג להם, אך דברים שאני מודע שהם מסוגלים - שלא יתעצלו (עם כל הרע שזה נשמע) ושיעשו אותם, תאמיני לי שהם נהנים מזה הרבה יותר ממני.

זו תחושה של יעילות, של להיות-כמו-אחרים, מניחה גם שזו אכן הרגשה נפלאה.

צטט: עדי לרנר 2007-08-29 01:38:25

ואני מרשה לך להתקומם, והלוואי ותמשיכי להחצין ככה רגשות, כי לא טוב לשמור בבטן.. :} זה רק מראה שאכפת לך.

אדפיס את זה בהקדם ואנפנף מול עיניהם של כל אלו שיורדים על הפולניות.....

29/8/07 01:38:

בנוגע לדברים שהם אינם מסוגלים לבצע, זה לא שאדרוש מהם לעשות דברים מעבר ליכולתם רק בכדי ללעוג להם, אך דברים שאני מודע שהם מסוגלים - שלא יתעצלו (עם כל הרע שזה נשמע) ושיעשו אותם, תאמיני לי שהם נהנים מזה הרבה יותר ממני.

ואני מרשה לך להתקומם, והלוואי ותמשיכי להחצין ככה רגשות, כי לא טוב לשמור בבטן.. :} זה רק מראה שאכפת לך.

29/8/07 01:10:

צטט: אסף וייס 2007-08-28 23:11:17

חימם לי את הלב פתאום..

אז כיכבתי :)

:) תודה, אסף. (ברוכים הבאים גם לך.)

צטט: האזרח ק. 2007-08-28 23:18:51
את צודקת.
באמת בלתי אפשרי לכעוס על ילד או נער כזה.
יש בהם טוב לב בסיסי חף מציניות, וכשזה כזה טהור,
התגובה מסביב אמיתית.

מככב לצורך שיפור המאזן ביום הדין הבעל"ט

תודה גם לך, קובי.

[ישופר גם ישופר;)]

29/8/07 01:08:

צטט: עדי לרנר 2007-08-27 17:03:08

צטט: לאה ל 2007-08-27 11:19:25

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

רק להיות כנה, אין לי צורך בשקרים, אותם אוכל להמציא לבד..

:)

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

וצדקת, זאת הבעיה הגדולה ביותר של האדם באשר הוא - להתייחס לשונה, תמיד תדברי בצורה יותר איטית ובקול יותר רועם כאשר תשוחחי עם אדם זקן, בכל פעם שתראי ילד קטן (לאו דווקא תינוק) שפתך תהפוך ליותר מצועצעת וילדותית, כאלה אנחנו - מתאימים את שפתנו לבן שיחתנו מבלי לשים לב בכלל.

וכך גם עם אותם מוגבלים (אין דרך אחרת לקרוא להם לצערי), לטעמי גם אם יפגשו באותו אדם עשרות פעמים עדיין תישאר בתוכם התחושה שלא מדובר באותו אדם, גם אם יעבדו באותו תפקיד ממש - תמיד תישאר התחושה ההיא..

.

בהחלט. מדהים איך שתת המודע עובד.

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

וכי למה הם צריכים את הסלחנות המתלווה לרחמים? אמנם הם נראים שונה, אך ברוב המקרים, גם אם זה מגיע עם קושי בהתבטאות חיצונית הם מרגישים אותו דבר, ואף אדם, אלא אם כן הוא סוג של נרקסיסט לא היה רוצה שירחמו עליו ויתייחסו אליו שונה, לטעמי (ולטעמך בצד השלישי..) הרחמים אך ורק מעכבים אותם, וכן, הם יכלו להגיע ליותר.

אח שלי מתנדב במקום שנקרא 'בית הגלגלים' ובו נמצאים אנשים נכים בעיקר כשחלקם עם CP, המדריכים שם מתנהגים אליהם בדיוק כמו לכל אדם אחר, מבלי לדבר שונה או להתייחס שונה, ואת רואה איך הילדים פורחים, אז הנה התשובה לפניך.

נכון, אבל עדיין משהו מתקומם בי קצת.

אולי יש דברים שהם לא מסוגלים לבצע (ויש, אחרת - הם לא היו "מוגבלים"), ואם הם לא יכולים לבצע, אז א"א לדרוש מהם. אם א"א לדרוש מהם, איך נגיב במקרה שהם פועלים בדיוק בדרך שאינה רצויה, אך שגם לא מובן להם שהיא כזו?

[יפה לו על ההתנדבות. נשמע קשה, אבל התנדבות ששכרה (החינמי) בצידה. סיפוק בל יתואר.]

29/8/07 01:03:

צטט: דב בן שלמה 2007-08-27 16:07:49

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

פעם ראשונה שאני כותב כאן בקופי, אז אולי אני קצת מתרגש, אבל נתגבר על זה:)

אצלינו בבית הכנסת יש גם ילד די מוגבל, ואני לא חושב שבמשך הזמן הרחמים כבר לא קיימים או שקיימים בהיקף קטן יותר, אלא אדרבה ואדרבה עם הזמן אתה מתחיל לחבב את הילד יותר ויותר ואתה כן נהנה כל פעם מחדש לראות את השינויים שמתרחשים אצל.

בקשר לסלחנות אני רואה את זה בעיקר מצד המתפללים בבית הכנסת, אבל כשהוא עושה משהו חריג אז האבא שלו מגלה כלפיו קצת פחות רחמנות, ואז הרחמנות מצד הסובבים גוברת אף יותר, זה בקשר לצד השני.

בקשר לצד השלישי, אני מזדהה עם כל מילה כי כשהאבא רואה שהסובבים מגלים כלפיו סלחנות יתר, הוא טוען שזה מפריע לילד.

קודם כל, ברוך הבא. תרצה לשתות משהו?

אני עדיין לא מכירה מספיק את העולם הזה של המוגבלים, אני סתם תוהה:

אם ילד, שעדיין לא מבין דברים כמו שצריך - פועל בניגוד למה שצריך לעשות, והוא עדיין לא בשלב שההסבר על הפסול שבמעשים שלו - מתקבל על דעתו, מה נעשה? אין ברירה, אלא להעלים עין, לא?

אם אכן כך, מה ההדבל בינם (בשלב הנ"ל) ובין המוגבלים?

האזרח ק.

28/8/07 23:18:

את צודקת.
באמת בלתי אפשרי לכעוס על ילד או נער כזה.
יש בהם טוב לב בסיסי חף מציניות, וכשזה כזה טהור,
התגובה מסביב אמיתית.

מככב לצורך שיפור המאזן ביום הדין הבעל"ט

א-ס-ף

28/8/07 23:11:

חימם לי את הלב פתאום..

אז כיכבתי :)

27/8/07 17:03:

צטט: לאה ל 2007-08-27 11:19:25

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

רק להיות כנה, אין לי צורך בשקרים, אותם אוכל להמציא לבד..

:)

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

וצדקת, זאת הבעיה הגדולה ביותר של האדם באשר הוא - להתייחס לשונה, תמיד תדברי בצורה יותר איטית ובקול יותר רועם כאשר תשוחחי עם אדם זקן, בכל פעם שתראי ילד קטן (לאו דווקא תינוק) שפתך תהפוך ליותר מצועצעת וילדותית, כאלה אנחנו - מתאימים את שפתנו לבן שיחתנו מבלי לשים לב בכלל.

וכך גם עם אותם מוגבלים (אין דרך אחרת לקרוא להם לצערי), לטעמי גם אם יפגשו באותו אדם עשרות פעמים עדיין תישאר בתוכם התחושה שלא מדובר באותו אדם, גם אם יעבדו באותו תפקיד ממש - תמיד תישאר התחושה ההיא..

.

בהחלט. מדהים איך שתת המודע עובד.

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

וכי למה הם צריכים את הסלחנות המתלווה לרחמים? אמנם הם נראים שונה, אך ברוב המקרים, גם אם זה מגיע עם קושי בהתבטאות חיצונית הם מרגישים אותו דבר, ואף אדם, אלא אם כן הוא סוג של נרקסיסט לא היה רוצה שירחמו עליו ויתייחסו אליו שונה, לטעמי (ולטעמך בצד השלישי..) הרחמים אך ורק מעכבים אותם, וכן, הם יכלו להגיע ליותר.

אח שלי מתנדב במקום שנקרא 'בית הגלגלים' ובו נמצאים אנשים נכים בעיקר כשחלקם עם CP, המדריכים שם מתנהגים אליהם בדיוק כמו לכל אדם אחר, מבלי לדבר שונה או להתייחס שונה, ואת רואה איך הילדים פורחים, אז הנה התשובה לפניך.

27/8/07 16:07:

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

פעם ראשונה שאני כותב כאן בקופי, אז אולי אני קצת מתרגש, אבל נתגבר על זה:)

אצלינו בבית הכנסת יש גם ילד די מוגבל, ואני לא חושב שבמשך הזמן הרחמים כבר לא קיימים או שקיימים בהיקף קטן יותר, אלא אדרבה ואדרבה עם הזמן אתה מתחיל לחבב את הילד יותר ויותר ואתה כן נהנה כל פעם מחדש לראות את השינויים שמתרחשים אצל.

בקשר לסלחנות אני רואה את זה בעיקר מצד המתפללים בבית הכנסת, אבל כשהוא עושה משהו חריג אז האבא שלו מגלה כלפיו קצת פחות רחמנות, ואז הרחמנות מצד הסובבים גוברת אף יותר, זה בקשר לצד השני.

בקשר לצד השלישי, אני מזדהה עם כל מילה כי כשהאבא רואה שהסובבים מגלים כלפיו סלחנות יתר, הוא טוען שזה מפריע לילד.

27/8/07 11:19:

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

רק להיות כנה, אין לי צורך בשקרים, אותם אוכל להמציא לבד..

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 23:56:11

וצדקת, זאת הבעיה הגדולה ביותר של האדם באשר הוא - להתייחס לשונה, תמיד תדברי בצורה יותר איטית ובקול יותר רועם כאשר תשוחחי עם אדם זקן, בכל פעם שתראי ילד קטן (לאו דווקא תינוק) שפתך תהפוך ליותר מצועצעת וילדותית, כאלה אנחנו - מתאימים את שפתנו לבן שיחתנו מבלי לשים לב בכלל.

וכך גם עם אותם מוגבלים (אין דרך אחרת לקרוא להם לצערי), לטעמי גם אם יפגשו באותו אדם עשרות פעמים עדיין תישאר בתוכם התחושה שלא מדובר באותו אדם, גם אם יעבדו באותו תפקיד ממש - תמיד תישאר התחושה ההיא..

.

בהחלט. מדהים איך שתת המודע עובד.

אני מסכימה שכשפוגשים במוגבלים, גם לאחר עשרות פעמים, התחושה שלא מדובר בדומה-לי נשארת באיזשהו מקום. אך - אולי - הרחמים כבר לא קיימים אז, או קיימים בהיקף קטן יותר.

מצד שני, אולי, עדיף שהרחמים יהיו בסביבה..? הם צריכים את הסלחנות הזו שהרחמים גוררים, ואת כל היתר.

מצד שלישי, אולי הרחמים מעכבים בעדם? אולי לולא הסלחנות שלנו הם היו יכולים להגיע ליותר?

26/8/07 23:56:

צטט: לאה ל 2007-08-26 23:35:54

צטט: צורי מור 2007-08-26 13:58:29

לא מיד, ולא בגיל קטן, אבל עם הזמן הם לומדים.

וגם אם לא ממש לשקר, אז לא לספר את כל האמת.

אכן..

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 17:28:18
ובעולם כה ציני ואכזרי, דווקא אלו ש"נדפקו" הם אלו שזוכים ליחס אמיתי וחם, ואולי חלק מהם פשוט מתייחסים כך מרחמים? איש לא יודה בכך ולכן לא נוכל לדעת באמת, אני אישית יודע שבתוך תוכי האהבה היא אמיתית, השאר? החלטה שלהם..

אם להיות כנה, נראה לי שרוב האנשים מתייחסים אליהם כך מתוך רחמים, או סתם כי הם נחמדים, שמתקשים להיות שונים שלא לצורך, גם כשמדובר בשונה מהם.

אט-אט, אני חושבת, אנשים אלו - אם הם נתקלים בשונים מהם במספיק הזדמנויות - הם גם מגיעים למצב של רגש אמיתי.

רק להיות כנה, אין לי צורך בשקרים, אותם אוכל להמציא לבד..

וצדקת, זאת הבעיה הגדולה ביותר של האדם באשר הוא - להתייחס לשונה, תמיד תדברי בצורה יותר איטית ובקול יותר רועם כאשר תשוחחי עם אדם זקן, בכל פעם שתראי ילד קטן (לאו דווקא תינוק) שפתך תהפוך ליותר מצועצעת וילדותית, כאלה אנחנו - מתאימים את שפתנו לבן שיחתנו מבלי לשים לב בכלל.

וכך גם עם אותם מוגבלים (אין דרך אחרת לקרוא להם לצערי), לטעמי גם אם יפגשו באותו אדם עשרות פעמים עדיין תישאר בתוכם התחושה שלא מדובר באותו אדם, גם אם יעבדו באותו תפקיד ממש - תמיד תישאר התחושה ההיא..

26/8/07 23:35:

צטט: צורי מור 2007-08-26 13:58:29

לא מיד, ולא בגיל קטן, אבל עם הזמן הם לומדים.

וגם אם לא ממש לשקר, אז לא לספר את כל האמת.

אכן..

צטט: עדי לרנר 2007-08-26 17:28:18
ובעולם כה ציני ואכזרי, דווקא אלו ש"נדפקו" הם אלו שזוכים ליחס אמיתי וחם, ואולי חלק מהם פשוט מתייחסים כך מרחמים? איש לא יודה בכך ולכן לא נוכל לדעת באמת, אני אישית יודע שבתוך תוכי האהבה היא אמיתית, השאר? החלטה שלהם..

אם להיות כנה, נראה לי שרוב האנשים מתייחסים אליהם כך מתוך רחמים, או סתם כי הם נחמדים, שמתקשים להיות שונים שלא לצורך, גם כשמדובר בשונה מהם.

אט-אט, אני חושבת, אנשים אלו - אם הם נתקלים בשונים מהם במספיק הזדמנויות - הם גם מגיעים למצב של רגש אמיתי.

26/8/07 17:28:

ובעולם כה ציני ואכזרי, דווקא אלו ש"נדפקו" הם אלו שזוכים ליחס אמיתי וחם, ואולי חלק מהם פשוט מתייחסים כך מרחמים? איש לא יודה בכך ולכן לא נוכל לדעת באמת, אני אישית יודע שבתוך תוכי האהבה היא אמיתית, השאר? החלטה שלהם..

vjhvjbkikb

26/8/07 13:58:

לא מיד, ולא בגיל קטן, אבל עם הזמן הם לומדים.

וגם אם לא ממש לשקר, אז לא לספר את כל האמת.