יונתן שפעם היה שותה המון יין ומצחיק אותי בלי סוף
והיום הוא מורה למדיטציה,מנסה לשכנע אותי שנים לעשות מדיטציות.
(הוא טוען שאני פיספוס רוחני).
ואני תמיד אומרת לו שאני עושה(סוג של) מדיטציה באמבטיה, כי אז הראש שלי מתרוקן,ובאים לי הרבה פתרונות ורעיונות.
אבל אז לפני שנתיים,קיבלתי לערוך את גידי גוב בסדנא רוחנית.
השקעתי הרבה חשיבה איך מעבירים לטלוויזיה מצבים סטאטיים ופנימיים כמו:
"שעת שתיקה"
את אי הנוחות, המחשבות שמתרוצצות ולאט משתתקות,מה שומעים
כשיש שקט?יש דבר כזה לא לשמוע כלום?
איך מעבירים לטלוויזיה את התחושה שהגוף מתמלא באוויר והראש מתרוקן,
שמתחיל להיות חם בבטן,איך עורכים שלגידי כואב אבל הוא רוצה לעוף?
בכל אופן זה התחיל לעניין אותי,וככה הגעתי לאלהיוגה בנמל תל אביב,
יש שם המון מורים מופלאים, ופלא נוסף:במהלך כל השיעור אתה שומע את הים.אומרים "רחש הגלים",אבל זה לא חרישי,זה חזק זה נוכח.
יוגה: א. גיליתי שזו עבודת פרך ב. שהיא מרתקת.
שעה וחצי אתה חושב וחווה את הנשימה, וגם, האם המשקל על העקבים להדק ירך,לפרוש אצבעות,לנשום דרך נחיר אחד, ל"נעול" את המולה בנדה,ועוד ועוד ועוד ועוד ואין לך זמן לחשוב לשניה על משהו אחר, רק לשמוע את הנשימה שלך,את הים ולהרגיש שחם בבטן.
תנינים:
יש תרגיל של עצירת נשימה.בהתחלה חשבתי שאחזיק מעמד רגע קצר,ואז פתאום נזכרתי איך הייתי צוללת בבריכה בקיבוץ כשהייתי ילדה,ותמיד היה עוד ועוד אויר.אז אני צוללת וצוללת ועוצרת נשימה.
איש אחד אמר לי שאם שוחים לעומק הים מתחילים לחשוב שיבוא תנין ויתפוס אותך ברגל,אבל אני ,תנינים לא מציקים לי , ואני צוללת לתוך הטורקיז והכחול והשקוף עד שאני נזכרת לנשום.
כחול: לחבר הראשון שלי היו עיניים בצבע כחול כהה מתחת לגבות שחורות,
ותמיד הוא היה אומר לי:"את יודעת זה נורא מוזר, איך אין בך שום דבר כחול"
מאז כשאני מתאפרת ,אני תמיד מציירת בעיניים פס כחול ולא שחור,(כי הרי ברור שצריך שיהיה לי משהו כחול:)))
מקום: יש מקום כזה שבו אתה שומע את רעש הגלים מתערבב בנשימה שלך, את המחשבות מתערבבות בים,שהשקט בו נצבע בכחולים, ואין בו בכלל תנינים.אח"כ כשיוצאים החוצה מרגישים רוח,
רוח זה סיפור אחר, נוסף,יש לה צבע אחר וקול וריח,היא יותר ממזרית ומלטפת.
שתהייה שנה מלטפת מרתקת ושמחה, עם צלילות במחשבה ובגוף.
שנה טובה לכולם.