
לפעמים אני צריכה פשוט את האור שלך שיכפר על הלילות הבודדים שלי לפעמים אני צריכה את החיבוק הזה שלך שיזכיר לי מי אני, שיזכיר לי איך הגוף שלי ממשיך ללצעוד קדימה, שיאיר לי את הדרך למעלה. אני רוצה לדעת איך להמשיך מפה בלעדיך. אני צריכה את ההילה שלך שתגן עליי צריכה את המילים שיעטפו בי את הצלקות אתה מחייך אליי מבעד לתמונות אני רוצה לגעת, רוצה להרגיש, רוצה לשמוע שוב את הקול שלך לפעמים אני פשוט מדברת אליך בחסות החשיכה, מקווה שאתה שומע עצוב עכשיו. קשה להסתכל על הכל, השקיעה כואבת בלעדיך. ליבי דף שחור; לעולם לא ייכתבו בו רגשות. שמך חתום בסוף הדף בדיו לא מחיק. בפאב אפל עם אנשים שיכורים אני שותה כוסות של בדידות ובסוף הערב אני חוזרת הביתה למיטה ריקה, מדברת לעצמי, ושוב מקווה שאתה שומע. |
אין רשומות לתצוגה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה