שונננננננאת רופא נשים. (לא אותו באופן אישי אבל את הביקור אצלו ואת הביקור שלו "אצלי")

שונאת שחם לי ושונאת להזיע (אם זה לא בשביל ספורט או בשביל סקס או סיבה מוצדקת אחרת)

שונאת כרוב ניצנים כבד לבבות וכל מאכל אחר שהוא חלקי גוף (שניצל לא נחשב - הוא לא מסתכל עליך בצלחת וזה נראה כמו אוכל ולא כמו חיה).. כן כן אני צמחונית היפוקרטית.

שקרנים, נוכלים, בטלנים, מתלוננים, וקמצנים שקוראים לעצמם חסכנים.  אין לי בעייה עם "הורה" אבל מה לעזאזל זה הריקוד נחש שאחד אחרי השני הולכים ומחזיקים במותניים של הזה שמלפנים. 

שונאת ששואלים אותי באותו יום את אותה השאלה עשרים אלף פעם, ושונאת  אנשים ששונאים רק על מנת לשנוא. 

שונאת ציורים ראליסטים של פרחים ופרחים מפלסטיק. (פרח שלא "מתיימר להיות כמו פרח במציאות לא מציק לי בכלל) . בובות פורצלן ו"קיטש" מסתובבים חופשי בחנויות והכי מפליא שגם אותם הולכים לקנות. 

שנאת שיורקים עלי בזמן שמדברים איתי. אבל פה אני בטח לא לבד. 

שונאת את אלו המאמינים בצרת רבים חצי נחמה (צרות של אחרים לא משמחות אותי ולמה שזה יקל עליי בכלל?)

שונאת שחיות מלקקות בפנים. ולא מבינה מה הקטע של זבובים ויתושים וגוקים ולמה למרות ה"אל תרצח" יש לי בעייה להרוג נמלים ולא עם חרקים מעופפים או תיקנים או תולעים.

שונאת תורים. שונאת צפיפות. ושונאת שהדובדבן האחרון בקופסא דווקא הוא חמוץ.

שונאת שמבזבזים לי את הזמן עם שטויות אם זה לא היה מרצוני החופשי. שונאת כאלה שמחפשים בעיות.

שונאת צלוליט (לא בגלל שהוא קיים אלה בגלל שזה הטריף לכל הנשים את הדעת). ושונאת שרזות רוצות להוריד 2 קילו "מיותרים". ומרחמת על שמנים מאד שמחליטים שהם סבבה עם עצמם רק כי לא יכולים להוריד. ואין להם ברירה אלה להשלים עם זה. שמנים מאד זה לא 2 קילו מיותרים ותתפלאו אפילו לא 20... או שלושים. אבל אם אתה לא יכול כבר לזוז והכבד שלך נחנק והמעיים עוד רגע מתפוצצים. .. 

שונאת גזעניים ושונאת גזענות. שונאת טיולים מאורגנים ומסיבות עם במקום מוסיקה רק בום בום בום.

שונאת את אלה שהוציאו שם רע לשוקולד, ואת הרגע שהכפית נוגעת בתחתית של ה"מילקי" או הדני.

שונאת את אלו שסוחטים מחמאות. ואת אלו שחשוב להן אך ורק איך הן נראות. (בעייני המראה או החברה)

שונאת שמנסים לשכנע אותי כשכבר אמרתי שאני לא רוצה. ושונאת מחבלים, ושנאה מתוך בורות. 

שונאת שיוצא לי ארוך כשרציתי לקצר. ושוחרוזים שרודפים אחרי שרק רציתי משהו באנאלי לספר.

שונאת שנותנים לי מתנות כי מרגישים ש"חייבים" ושונאת חיוכים כשהם מזוייפים.

ושונאת שאומרים לי מה "מקובל" ומה אסור, תככנים, מרירים, וכשלא תפסתי את הכדור.

שונאת שאוהבים אותי רק בגלל שאני יהודיה או ישראלית או במקרה אני באותה מעלית. או בגלל שחייכתי לזקנה או לבשתי משהו שמצא חן בעיניך. או אמרתי משהו מצחיק.

באותו משקל שונאת ששונאים רק בגלל שמישהו מתלבש מוזר, ניסה להצחיק ולא הצליח, או בגלל שאבא שלו עובד ממשלה או שנאה שבאה מתוך קינאה או חוסר הבנה.

שונאת שיחות על דיאט קולה ועל השכנה מלמעלה, ושונאת שדווקא לאוכל הכי מזיק יש את הריח הכי מפתה.

שונאת שמפקיעים מחירים רק בגלל שמשהו הוא "אין" ואין לו טיפה של איכות. שונאת מריבות מלחמות והצקות.

ומוסכניכים שעובדים על נשים או כאלה שנראה שהם לא מבינים. גברים שבשבילהם אשה זה סוג של חומר ניקיון.

וגברים שבלי ז.. לא יכולים לישון. וכאלה שכל רגע מסתכלים על השעון.  

אני בעד חיה ותן לחיות  

 הערת המחברת....:

לכל הנרגנים על כמות השנאה ואלו ששאלו מה אני כן אוהבת.... היהי יש 2 פוסטים קודמים על מה אני אוהבת ומה אני עוד אוהבת... ועוד משהו.. פרופורציות חברה... כוווווולה פוסט ....