כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/9/09 18:41:
    תודה זר מעדנים עבור הפירגון הנדיב שמחתי לדעת שכה נהנית.

    מרתק, אני שקעתי והפכתי כזבוב על הקיר, המילים שלך כתמונות הן כסצנות מסרט טוב.

     

    J

      12/9/09 17:45:
    תודה ענתי עבור המלים החמות, זה קטע מכתב יד של 18 פרקים ומעל 80.000 מלים, בסדר אני אצרף עוד קטעים מעניינים ממנו על השלושה לפחות הקיימים בבלוג שלי. ושוב תודה ושנה טובה ענתי.
      12/9/09 17:21:


    ו......?

     

    סיפור מתח משובח שכזה,, וככה להביא קטע,,

    *

     

    מקווה להמשך,,,,

    0

    הילטון טאבה – 'מדעי המוות' – קטע

    4 תגובות   יום חמישי, 10/9/09, 19:03

    כה סמוכים אנו לגבול, ממש מתחת לעיניהם הבוחנות של אויבינו, ועם זאת חופשיים! הרהר סמיר בקורת רוח רבה. הייתה זו תחושה מוזרה ונעימה כאחת, ללא ספק. לאחר הכל ייתכן והיו נתפשים בידיהם של רודפיהם הסמויים, והיו מסיימים את מסעם מאחורי סוגר ובריח. לו הדבר היה קורה רק מאות מטרים ספורים ממקום זה, בו הוא מצוי בזה הרגע, בחדרי השירות האלגנטיים של מלון הענק הזה; לפני הראי שוטף פניו במים קרירים, מרטיב את שיער ראשו העבות והכהה, ומסרקו – איזה אסון, זו הייתה עלולה להיות שואה  ממש. 

    עם שובו ללובי, התיישב סמיר באחת הכורסאות שהקיפו שולחן סגלגל נמוך, בסמוך למטלטליהם והמתין לליילה שתסיים להתרענן אף היא ותצטרף אליו.

    'האין את סבורה שהייתה זו שגיאה?' שאל אותה עוד בטרם הספיקה לשבת לצידו. 'שגיאה חמורה שמעידה על רשלנות, כוונתי לעובדה שזהותו האמיתית של טאהר לא הוסתרה מאתנו בכינוי מתאים?' היא הייתה צריכה להיות, או אולי בעצם הייתה… המומחית בתחום עדין ורגיש זה – בעוד הוא צבר את המידע הלקוי והמועט בתחום זה מתוך ספרות מתח, סרטי ריגול ומסיפוריהם של הולכי רכיל מפוקפקים, בבתי קפה או במאורות חשיש אפלות. 

    אולם ליילה העדיפה שיבחר בנושא טריוויאלי כלשהו. בין אם העובדה שציין סמיר הייתה נכונה או לאו, היא מכל מקום העדיפה להתעלם ממנה לחלוטין.

    בטרם השיבה העיפה מבט כולל סביבה. הלובי רחב הידיים היה שמם לחלוטין, מלבד פריטי הריהוט הרבים שמלאו אותו. מדי פעם חצו אותו לאורכו או לרוחבו אחד האורחים או מלצר בודד, בדרכם למסעדת המלון או לחדריהם;  וכאשר פעילות מעין זו התרחשה, היה זה הרחק משולחנם, מחוץ לטווח שמיעה אפשרי של דבריהם.

    'אתה צודק בהחלט.' השיבה לו בחיוך אדיש, כמו כל העניין שהעלה לא שווה היה את התייחסותה אליו. 'אתה רשאי להתייחס לעניין זה באופן עקרוני כאל שגיאה מקצועית,' הוסיפה בשלווה מעושה. 'אולם ישנן נסיבות וישנם זמנים בהם ניתן או אף חייבים להתעלם מכלל אחד או שניים, בהתאם למצב; בהתאם לאירוע המסוים העומד על הפרק  בפרט כאשר ההצלחה מובטחת. והמשימה שלנו שזה עתה הושלמה בהצלחה, יכולה לשמש מודל לנסיבות שכאלה. שקול זאת בעצמך, הרי אין כל סיכוי שתפגוש בטאהר בעתיד הקרוב, ואין כל סיכוי שתזכור את מעט הפרטים שאתה עדיין יודע עליו. הרי אינך עומד לחצות את הגבול בחזרה לא בעוד ימים מספר, לא בחודש הבא ולא בשנה הבאה… וגם אני בדיוק כמוך, איני עומדת לחזור בקרוב.' סיכמה את דבריה בצחוק קצר של קורת רוח. למרות שלא היה בדעתה אף לנגוע בנושא זה, ולו גם ברמז לולא הוא אילצה לכך, מכל מקום, עצם התייחסותה לנושא חשפה את ידיעותיה וניסיונה הרב בתחום מיוחד זה והדגישה ביתר שאת את הפער הרב שביניהם; בינה כמקצוענית לכל דבר ובינו הטירון, חסר הידע והניסיון הבסיסיים.

    נו טוב, הייתה זו השאלה שלו אשר כלל לא הייתה במקום, היא אשר גרמה לכך. לאחר הכל הוא יכול היה להגיע לאותן מסקנות בעצמו, לו הטריח אך במעט את מוחו, לו שקל את העובדות ברצינות מספקת. אך ייתכן גם שהמתחים בהם עמד הוא בהצלחה בראשית היום, התישוהו. הסיקה מיד ושינתה דעתה, סולחת לו בינה לבין עצמה, על הרדידות שבהערותיו. אולם תוך כדי שהוסיפה להתבונן בפניו, נוכחה מיד בתמורה הרבה שחלה בהם, בזעזוע שגרמו לו גילוייה האחרונים. ככל הנראה לא עלה כלל על דעתו שעתיד הוא לשהות זמן ממושך הרחק ממולדתו, הוא ככל הנראה לא היה מודע לכך... הסיקה נחרדת קמעה מהתרברבותה חסרת הטאקט ותוצאותיה, וחשה לסבר את אוזנו ולהקל את ייסורי הנפש שכפתה עליו באטימותה. 

    'אותו גורל מזומן גם לי, ולמעשה לכל המי ומי מבין מרבית ידידנו חברי הארגון, המצויים מחוץ לגבולות המולדת. אין לי כל כוונה לחזור לביתי, לא בשנה הבאה ולא בעשור הבא; אלא עם כן יתרחש שינוי מן הקצה אל הקצה, נסיגתם המוחלטת של הכובשים הציונים, או הסדר מדיני שייכפה על ידי המעצמות; שינוי אשר יביא באופן גורף לידי עצמאותנו המלאה, רק במקרה זה אחוש ואחזור לביתי. אך לא זה המצב ואל לנו לטפח אשליות!' ציינה בהחלטיות ומיד המשיכה בדבריה. 'בכל אופן הייתי רוצה שוב לחזור לשאלתך, כדי להדגיש היבט מסוים. כפי שכבר ציינתי לא תזכור את הפרטים הללו של טאהר ולא את שמו. לא יהיה לך שום צורך לזכור זאת, ועד מתי אתה סבור תוסיף להשתמש בשם משפחתו? השם הזה אינו מיועד לשמש אותך בעתיד והאפיזודה הקצרה הזו של חילוצך, שהסתיימה למעשה, או נאמר השלב המסוכן שבה כבר מאחורינו, אינה מיועדת להיות חלק מסיפור חייך, או כפי שאנו קוראים לזאת בשפה המקצועית, סיפור הכיסוי שלך. לכן אין כל טעם שתשחית גם מחשבה בודדת אחת על אירועי מחצית היום שחלף – שאכן חלף בהצלחה השבח לאל!'

    הדברים הללו ירגיעו אותו ויבלמו את טיעוניו. הניחה ואכן צדקה. 'הואיל להזמין לנו משקאות צוננים בטרם נסעד.' בקשה מסמיר בחיוך מתחנחן. 'אני עדיין רעבה.'

    בשעה שסמיר היה עדיין שקוע בהרהוריו, ועיניו ממוקדות בפניה של ליילה, החל אדם זר מתקרב לעבר שולחנם, בלא שסמיר הבחין בו עדיין.  הזר, כבן ארבעים ובעל קומה ממוצעת, לבוש היה בחליפת קיץ קלילה ואופנתית, בצבע שנהב אפרפר, בעוד חולצתו הוורודה הבליטה את נוכחותו, בעצם הניגוד לקלסתרו הכהה. חוט דקיק של שיער קישט את שפתו העליונה,  ושיער פדחתו הכהה והסמיך הבריק משמן שיער. הוא בא להציע להם עסקת תיור אמר, מיד לאחר שהציג עצמו. הזר היה מנהל משרד התיירות המסונף למלון. מיד לאחר שהוזמן באדיבות להצטרף לחברתם, התיישב מולם וללא כל דברי פתיחה מקדימים, הצהיר שעומד לרשותו רכב פנוי לשרתם, אם כי אין לו כרגע נהג פנוי לדאבונו; לפיכך יאלצו לנהוג ברכב בעצמם, אם בדעתם לצאת לדרכם עוד היום, את הרכב יוכלו להשאיר עם הגיעם,  במשרדי החברה בקהיר.

    בתחילה סמיר לא קלט את משמעויותיה של הפגישה המקרית לכאורה, גם לא עלה בדעתו להטריח מוחו בפרטיה, בזהותו של הזר, כיצד זה צץ פתאום; שהרי זה עתה הגיעו ואף היו הם האורחים הבודדים שישבו אותה העת בלובי. העניין שזר זה גילה בהם נראה כטבעי לחלוטין, אך מבט אחד בקלסתרה הרציני של ליילה, שבחנה את הזר במתיחות רבה, מרטיבה שפתיה בלשונה ומתנשמת בכבדות – הסביר הכל, פקח עיניו בפתאומיות לעובדה הגלויה שכלל לא ציפה לה, וגם לא הוכן לקראתה. היה זה איש הקשר שלהם…  והצעתו הייתה פיסת מידע נוספת בפתרון התעלומה, שאפפה את מסע חילוצו. המסר היה פשוט וברור לחלוטין, יכולים הם לצאת לדרכם לקהיר מיד, ללא שהיות, גם בלא שיתעכבו לסעוד ליבם במלון זה!

    'דרך אגב, האין הנהג שאסף אותנו ליד הגבול, אחד מאנשיך?' שאל אותו סמיר

    'בהחלט, אך אין הוא פנוי לשרתכם. תפקידו הוא לשרת את אורחי המלון בתחומיו של המלון, בנסיעות קצרות בלבד, לגבול וממנו; או לנסיעות קצרות לקטעי חוף שונים ולחזור מיד, שהרי הוא עומד לרשותם של כלל האורחים משוללי אמצעי תחבורה אחר.' הסביר באדיבות מנהל משרד התיירות המסונף למלון.

    למרות תחושת הביטחון היחסי ששבה אליו בהדרגה, העדיף סמיר להמשיך בנסיעה ללא כל עיכוב נוסף. ידם הארוכה והנקמנית של שירותי הביטחון הישראליים, הייתה ידועה לשמצה; ולו הצליחו לפתור בשעה זו את החידה רוויית הדם שהותיר סמיר הבוקר אחריו,  הרי שהותו בטאבה על אדמה מצרית, לא הייתה מונעת מבעדם להשיגו… פרצופיהם המאיימים של שני הגברתנים ליד תחנת הגבול הישראלית, היו התזכורת הטרייה ביותר ליד הנקמנית והארוכה הזו, ממנה כה חשש. מאידך, גם אם ליילה מצטיינת בנהיגה וגם אם רב ניסיונה כנהגת, הרי אף גבר שמכבד עצמו לא היה מצפה ממני שאשב בחיבוק ידיים לצידה – שעה שזו תנהג!?!  גם אם איש הקשר האלמוני שלנו ימליץ ברגע זה שנעזוב מיד... היש בכך תבונה כלל? מה אם יקרה דבר-מה בדרך, אם תקלה כלשהי ברכב תעצור אותנו בלב המדבר… ללא מכונאי, וללא נהג מיומן לפחות שיתלווה אלינו… לא! מוטב שנשאר במלון ונמתין כדי לשכור שירותיו של נהג מיומן, או צוות של שניים, נהג ומכונאי שיתלוו אליהם עד קהיר. זו אכן הייתה החלטתו של סמיר ומיד הצהיר על כוונותיו, בפני מנהל סוכנות התיירות.  מבט חטוף בעיניה של ליילה אישר שאכן החליט נכונה.   

    איש הקשר שלהם לא הגיב בתגובה חריגה כלשהי, ואף לא הביע דעה לכאן או לכאן, רק הזכיר להם שיוכל לספק להם רכב עם נהג בחלוף עשרים וארבע שעות.

    'להתחיל את חופשתכם כאן במלון המודרני והמפואר הזה,' העיר איש הקשר מעיף מבט חטוף במטלטליהם, 'זה רעיון לגמרי לא רע. בפרט כעת, לאחר שנפטרנו לבסוף משרידי הסגל היהודיים, השבח לאל!' הוסיף מטה פניו כלפי מעלה כמודה לאלוהיו. 'מחר יעמדו לרשותי מספר נהגים פנויים, ' המשיך בדבריו ללא הפוגה. 'דרך אגב, האם האזנתם במקרה לשידוריהם האחרונים בערבית?' שאל, מסמן באגודלו לכיוון המשוער של הגבול עם ישראל. 'פרופסור משלהם נרצח הבוקר בירושלים, חוקר בעל מוניטין בינלאומי, כך הם טוענים, והם כרגיל מרעישים עולמות.' העיר תוך כדי צחקוק קצר מלא שביעות רצון.

    'מה קרה שם בדיוק?' שאלה ליילה תוך כדי הבעת סקרנות תמימה.

    'ובכן הפרופסור הזה חצה ברגלו חורש עזוב ושם נמצאה גופתו חסרת החיים. הוא היה כנראה טיפוס מוזר הפרופסור הזה, עוד איזה "דוקטור ג'קיל ומר הייד" הייתי אומר!' ציין בבוז. 'מכל מקום מה בדיוק טרח לעשות שם, לאף אחד לא ברור… בקיצור, הם שרויים בעלטה, בערפל כבד – ואין זה ברור כלל באם הייתה זו תוצאה של אקט פלילי, או אם בנו מדובר הפעם. זו כמובן הדילמה שלהם בכל פעם שדבר כזה קורה שם ויש בכך יתרונות רבים לארגון הייתי אומר.' הוסיף בעניין רב, מחלק מבטים רבי משמעות לליילה ולסמיר, תוך כדי הרצאת דברים זו. 'ייתכן והדבר יפליא אתכם, אך אין מעשים מסוג זה, גם כאשר ברור ללא כל צל של ספק שאנו מאחוריהם, פוגעים בעסקינו כאן. אין הם מונעים את נהירתם של הישראלים לסיני. הם הוסיפו לנהור לכאן גם אחרי הטבח בראס בורקה, כאשר חייל שלנו איבד לרגע את שפיות דעתו ואני בהחלט מבין ללבו. מה אומר, הרי הם עם של כבשים שנועדו לשחיטה, זה בדיוק מה שהנם. אך תחילה ראוי שנרוקן את כיסיהם, ובבוא הזמן המתאים, לא יותר משני עשורים מעתה, אינשאללה – נעקור משורשיו הקצרים את הנטע הזר הזה, וננער ממנו את רגבי עפרה היקרים של מולדתנו הקדושה, שדבקו בו... טייב, זהו זה, נתראה מחר בבוקר במשרדי אם כך, בשמונה ושלושים – אעמיד לרשותכם את הנהג הטוב ביותר שלי. בינתיים, אל תדאגו, העבירו זמנכם בנעימים.' יעץ להם בחיוך אדיב, ובלא להמתין לתשובתם קם ועזב.

    הם הוסיפו לעקוב אחריו בעיניהם עד שעבר את המרחק הקצר למשרדו, ונעלם בתוכו. אמורים היו לדון בינם לבין עצמם בפרטי הצעתו, למראית עין, אלא מאחר והיו בקרב אחיהם, שארי בשרם המצריים, על אדמתה של מצרים; בלובי של המלון המפואר הזה לבסוף, לפיכך כל צורך מחייב של דבקות בכללי חשאיות כלשהם, לא הטרידם ברגע בטוח זה; ושניהם הוסיפו לשבת מרווחים בכורסאותיהם באלם גמור, שקועים לחלוטין בהרהוריהם.

    סמיר היה מודע לתלותו ההולכת וגוברת בליילה, הוויתורים והמגבלות שתלות זו הייתה מאלצת אותו ביחס לכל יוזמה שהיה בדעתו ליטול, תסכלוהו. מאידך לא יכול היה גם אם רצה בכך להתעלם ממעלותיה, מחוכמתה, מהידע הרב שצברה ומניסיונה – ומעליונותה הברורה עליו בכל הקשור לענייני פעילות חשאית, נושא שהביא לעצם היכרותו עמה. לא היה בדעתו כמובן להסכין עם תנאים חדשים ומפתיעים אלו. הרי לא ציפה כלל ששותפת אילמת זו למסעו עד לשלב הזה, המכונה: "כלתו הטרייה" תהפוך באחת למפעילתו – למנהיגתו הבלתי מעורערת, במסווה של רעיה שזה עתה נישאה לו.    

    דמות לא ברורה ששוטטה במרחבי הלובי, לא הרחק מהם, צדה את עינו – ובעובדה שהלכה והתקרבה אליהם אט אט, חש לפתע בבהלה כמודע לסכנה אפשרית. היה זה עובד ניקיון בודד לבוש במדי המלון, שנע משולחן לשולחן והריק את המאפרות, לפח קטן שהחזיק בידיו. סמיר הניף את זרועו וזימנו אליו מיידית, קורא בקול: 'בוא לכאן בן-אדם!'  הקריאה הפתאומית והבלתי צפוייה הזו, הפתיעה את ליילה ואת עובד הניקיון שחש מיד לשולחנם.

    'כן אדוני, לפקודתך אדוני!' מיהר העובד להצהיר עם התייצבותו בפניהם.

    'האם יש חדרים פנויים במלון?' שאל סמיר.

    'וודאי אדוני, יש מעט מאוד אורחים בעונה זו של השנה אדוני.'

    טוב מאוד.' ציין סמיר בסיפוק, נהנה לאין שיעור מהמעמד החדש והמוזר אליו נקלע הוא בן לילה. 'שלח אלינו את הברמן דבר ראשון, קפוץ למסעדה לאחר מכן והודיע להם שאנו עומדים לסעוד את סעודת הצהרים בתוך כעשר דקות – ועתה משימתך האחרונה היא… ' הוסיף סמיר מגניב מבט לעברה של ליילה, להודיע לקבלה להכין לנו סוויטה ללילה זה.'

    'טוב מאוד אדוני, לשירותך אדוני!' הצהיר עובד הניקיון פעם נוספת וחש לבצע הוראותיו של סמיר. 

    'האם זכיתי לאישורך?' פנה לליילה באדיבות מופגנת. 'אני מניח שחדר שינה רגיל עם מיטה כפולה לא ימלא דרישותינו.' הוסיף בבדיחות הדעת, בתוך גילוי מאמצים להרחיק ממנה כל חשד, ולהימנע בכך מהתנגדות אפשרית שלה להחלטתו הספונטנית.

    מידת הערמומיות שנחשפה בו, מאמציו להרגיעה בדרך ישירה ומפתיעה זו, שעשעו אותה לרגע קל, לשבריר שניה בלבד ליתר דיוק. במחשבה שניה, ספקותיה וחשדותיה אך התעצמו, בעוד הרמיזות שהיו מקופלות במשפטו האחרון פשוט הפחידוה. היא השיבה לו בחיוך מאולץ ללא הגה נוסף, ומיד כיסתה את פיה בכף ידה, להסתיר את הופעתה הפתאומית של העווית העצבנית בקצה פיה, כמו עמדה להחניק פיהוק של עייפות מצטברת. הופעתו של מלצר מזומן לשולחנם נכון לרשום את הזמנתם בפנקסו, סיפקה את ההפוגה שכה נזקקה לה – ושעה שסמיר הכתיב לו הוראותיו על דעת עצמו בלבד, בלא להתייעץ בה, הצליחה להתעשת קמעה.

     

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

     

    דרג את התוכן: