חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
שיעור לחיים
חשבתם שזה כיף להיפטר מהילדים? חשבו שנית ■ וגם איך מבדילים בין אושר לאושר בעזרת הצייר השבדי שלכד את הטוב שבעולם
אחרי שבוע בבית הספר אפשר כבר לסכם את החסרונות והיתרונות של פתיחת שנת הלימודים (שאירעה השנה באופן מפתיע וחריג, ללא כל איומים בשביתות והשבתות) וזאת כמובן מנקודת המבט הייחודית, הספציפית, הפרטנית והבלתי-אמצעית שלי, הידועה בכינויי אני אני אני אני אני.
ובכן, בניגוד לאימהות רבות, השמחות ומברכות על הבייביסיטרייה המכונה בצפר, לי, כפי שהסתבר לי השבוע, ואולי גם לעוד כמה אימהות מזדהות, יש מספר תעוקות פורטנואיות על הנג'סת הלימודית, שמשמעותה עבורי טרחה מיותרת והפרעה לזרימה הרוגעת של חיי הנינוחים והשטותיים.
קודם כל, העובדה שהילדים מתעוררים בשבע בבוקר ואף לפני כן מטרידה שלא לצורך את שנת היופי שלי. רק בעצת הפסיכיאטר, לפני שנה (אתם רואים למה אנשים זקוקים לטיפול פסיכיאטרי? ולחשוב על כל הנודניקים שאמרו לי שאני לא צריכה! פחחחח) הפסקתי לקום לפניהם ולהכין להם סנדוויצ'ים והעברתי את המטלה המייגעת לערב שלפני+אחסון של לילה במקרר, כי עד אז נהגתי לקום כל יום עם עלות השחר! קיצר, הילדים קמים, אמנם לא עושים הרבה רעש, אבל טריקת הדלת, ויש מצב שפעמיים, פוגמת בשנת-החלום שלי, הרצויה - על פי משנתו של אותו רב-אמן-של-הנפש - למערכת האיזונים והבלמים שמחזיקה את כל הווייתי.
שנית, כל יום הם חוזרים מבצפר עם מיני דרישות חדשות, ממחוגה ומגיני ברכיים לכדורעף ועד כל מיני ספרים שהמורים נזכרו פתאום שהם צריכים ולא נכללו ברשימה שקיבלנו, ועליי לנפק אותן בהקדם. ממתבגרים פחות-או-יותר נינוחים ונכונים לסייע הפכו עייפים ומרוטים, רוכנים על שיעוריהם ביגע, מחליפים שלוש מערכות בגדים ביום (ללימודים, לכדורעף, לאחה"צ), כורעים תחת עומס הכביסות (אני עוזרת) ומפורקים גופנית כיוון שהמורים לספורט ממש, אבל ממש לא שמעו על מתיחות כהלכתן בסוף השיעור/האימון.
השנה קיבל בכורי הודעה שמעתה בית הספר לא יספק לו עוד את כרטיסיות האוטובוס, כיוון שחוק חינוך חובה כבר לא חל בי"א. בשורה זו העלתה לשנייה ברק בעיניו ואדמומיות בלחייו, והוא שאל אותי בתקווה אם אפשר פשוט לוותר על כל העניין המייגע ולצאת לעבוד - אחרי הניסיון המצוין שהיה לו בחופש, אז הדריך בקייטנה בהצלחה רבה והרוויח כסף לא מועט. הודעתי לו שאת הכיף הזה של להיות חופשי בארצו הוא ייאלץ לדחות במספר שנים.
יש אמהות, שהחזרה לבצפר שנואה עליהן מן הטעם הפשוט שילדיהן חוזרים מדי יום ומעלים בפניהן קושיות רבות קושי, ואין להן משאבי הידע, הזמן והעצבים להתמודד עם שאלות הרות גורל של מוליכות חשמלית, הוכחות הקשורות למשיק למעגל, עצב הראייה של הצפרדע, ההרכב האתני של יושבי הארץ שלא גורשו לבבל וכיוצא באלה שאלות קריטיות שאינן עולות בדרך כלל על סדר יומה הרגיל של משפחה ממוצעת. בכוונה כתבתי אמהות, כי רוב האבות חוזרים הבית מעבודתם אחרי שנגמר הקרב על המוח, והאם האומללה שמרגישה בשלב הזה טיפשה לאללה כבר סרוחה לה עם איזה רגיעון-שניים כאבן שאין בה תועלת אלא למרק-אגדות בלבד. מלכת התסכולים היא כמובן המתמטיקה, שרוב ההורים מושכים את ידם הימנה בסביבות כיתה ו' בערך ומשגרים את הילד למורה פרטי, וכך נמשכת שלשלת הכשלונות והאכזבות. הילד לומד שהוריו אינם כל-יכולים, וההורים לומדים שמה שלא נכנס להם דרך הראש ייצא דרך הארנק.
וכך, החזרה ללימודים פירושה גם, ויש שיאמרו בעיקר, חזרה של ההורים ללימודים. אמנם יש לציין שמקצועות רבים הילדים שלי לומדים בעצמם, אבל יש כמה שאני מלמדת, באופן קצת יותר מעמיק ובליווי הקשרים תרבותיים, ויש כמה שאחרי שהרפיתי קצת מהצורך העז שלי בשליטה, האצלתי סמכויות לאמי וגם לבכור, שפותר בעיות במתמטיקה עם הצעיר.
האמת, יש דברים כיפיים - כמו קולנוע (כתיבת תסריטים), סוציולוגיה, היסטוריה, ספרות, אזרחות, שאני באופן אישי וציבורי מאוד אוהבת ללמוד וללמד - אבל יש דברים ממש מעצבנים, כמו בשנה שעברה מיני התפלפלויות בתלמוד (ואני יודעת על פי השמועה שיש בתלמוד דברים יפים, אבל 'אנחנו' קיבלנו את המבאסים) וגם המון המון בהיסטוריה על גלות בבל, ש-WTF? וכמובן המתמטיקה הארורה ומיני נוסחאות מטורפות ש'רק צריך להציב' - אבל פשוט הנוסחה ארוכה כאורך הגלות. רק שלמזלי דווקא כאן אין לילדים שלי בעיות מיוחדות, פרט לחוסר סבלנות, שעל כן הם תוקעים באיזשהו שלב מינוס במקום פלוס או ההיפך והתחרפן התרגיל כולו, וכמובן שהעצבים רבים, וכל ההתרחשויות האלה - איך נאמר זאת? - לא מוסיפות המון אנרגיות רוגעות לבית, שזרם ממש בשאנטי בחופש הגדול.
כמה סנדוויצ'ים שאשים להם בתיקים, תמיד יחזרו מבצפר מורעבים ויעוטו עליי לכלותני, כשהם מביטים בי בטרוניה על כך שאני - נשמה חופשית שכמוני - איני צריכה ללכת לשומקום, עובדת בבית, עושה כושר, והכל בכיף ובסבבה. "אל תקנו את הסיפור הזה שהנעורים הם התקופה הכי יפה בחיים", אני עונה בקול על השאלה שבעיניהם, כשהם נזרקים על הספות בעייפות - כשבאופן קבוע טופי החתול קופץ מיד על הצעיר, אמה החתולה על הבכור, ושניהם נחים לדקה, לא יותר, עד הארוחה.
■■ ■
קרל לארסון (1853-1919) הוא אמן שכיף להכיר. אחד מאלה שיש להם סגנון ברור ומובהק משלהם - סגנון של אושר ואור וחמימות משפחתית. יצא לנו לדבר קצת לאחרונה בקפה על הנושא של אושר, של hereux מול content בצרפתית, כלומר מאושר עד הגג כנגד מרוצה מהחיים, והציורים של לארסון השבדי הם ממש תמצית האושר מהסוג השני. אושר של שביעות רצון חתולית חמימה, של אהבה מסופקת, של רוגע נעים. אלומית חברתי החכמה היא שהכניסה לחיי את האבחנה הזאת, כדי להוכיח לי כמה אני כן מאושרת ושלא תמיד צריך לחפש את מדקרות האושר החד, הסוחף, זה שעל סף הטירוף - שבוא יבוא, כמובן. והיא צודקת.
לארסון נולד במשפחה ענייה ועלובה ברובע העתיק של סטוקהולם, ממש כמו בסיפורים - לאבא שיכור ואמא אומללה, וגדל בתנאים של צפיפות ומחלות. אבל מורה בבית הספר הציבורי איתר אצלו בגיל 13 את כישרון הציור ושלח אותו לאקדמיה לאמנות - שנחשבה אז משלח יד לכל דבר. משם הוא זינק כמטאור והחל לאייר כתבי עת, להנפיק בקצב קריקטורות ולהרוויח בכבוד את לחמו - עד שעבר לפאריז, כמקובל, ושם חבר לאימפרסיוניסטים וצייר נופים בצבעי שמן.
רק כשחזר לשבדיה, לעיירה כפרית, עם אשתו השבדית, ציירת גם היא, שהכיר בפאריז בחוגי האמנים, שב לצייר בצבעי מים ופיתח את הסגנון החמים האופייני והמוכר שלו.
חג המולד
הוא המשיך לאייר ספרים, שרבים מהם הפכו רבי–מכר, הוליד שמונה ילדים - שכיכבו בציוריו, חי ברווחה, כתב אוטוביוגרפיה, זכה לכבוד רב במולדתו וגם הוזמן לצייר ציורי קיר רבים במוסדות ציבור, בין השאר במוזיאון הלאומי. בתמונה למעלה נראה בנו אֶסבּיוֹרן מכין שיעורים (עם האבא, קרל, המצייר ומשתקף במראה, נוף העיירה והכנסייה מבעד לחלון ושולחן הנגרות בשמאל התמונה).
אשה שוכבת על ספסל
רוב הסצינות שלו ביתיות, נעימות, מקרינות אושר ואהבה, הצבעים תמיד חיים ושטופי אור, ויש גם המון אור בתמונות החוץ, שלאו דווקא אופייני לשבדיה, אבל בנוף האופייני - הרבה שלג, מחליקיים, מזחלות, דיג בנהרות מפשירים שגושי קרח צפים עליהם, והמון המון שמיכות צמר אדומות לחימום. לארסון הפרפקציוניסט לא ויתר בציוריו על כל שנץ בווילון ודוגמה בשמיכה, ואסכולה שלמה של עיצוב עשתה בהם שימוש.
המזחלת של קֶרסטי
כנגד הקור של שבדיה והניכור של החיים המודרניים, הציורים של לארסון הם אנטי וירוס. ■ |
תגובות (145)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נ ע י ם , פ ש ו ט נ ע י ם פ ה .
בגלל לארסן.
מה הם צריכים אותך? זה זו שאלה שגובלת בפרובוקציה. אנחנו חייבים אותך כנרקומן מנת סם כאלכוהוליסט וודקה . כעגל פטמת אימו.כצמא מי באר. כרעב לחם . רק את ואת בלבד סם חיינו עלי אדמה זו אשר השם אלוקינו נתן לנו. .ביאתך כביאת המשיח . איך נפל מגן גיבורים ללא משיח בשמן.. אבל כפניקס או עוף החול. תמיד תחזרי אלינו מחדש.אפילו מתהום המצולות . ממעמקים קראתי יה ויען מיה,
הכיבוש הבא יהיה מלפפון כבוש. זו העונה... ואם בעונה עונתה עננות אוננות כיבוש(היצר) כבוש הפסגה(ות)אז כתבי על המכנה המשותף . הכתיב המלא של פסגה זה בלי חזייה...בשם הנודד גק דניאלס
זה חילול האשם האמפורש . לערבב בין אוננות לדברי משניות אלוהים חיים. ואם קצת מדברי יוספוס פלאביוס התערבבו אז מה?אין כל קשר בין הכתוב לאוננות פרט למאוננים עצמן או עצמם מרצונם החפשי וללא כפייה. כל המאונן נפש בישראל כאילו אונן עולם ומלואו. מאוננים כילדי זרים. בושו והיכלמו. עד לאן הבאתם תורתנו הקדושה בגלל זה לא יורד גשם כי אין אוננים.וחוני המעקל עדיין במעגל.
אין לי מושג אייך הוא פיתח את הנושא הזה, מבחינתי זה בינו לבינם. כמו שאמרתי בין מאוננים אני לא מתערבת.
זה תלמוד ירושלמי, זה לא ממש תלמוד אלה פרשים שרוכבים על האמת של התלמוד הבבלי מעוותים אותה,
גם אתה מעוות את שלהם, אני לא מתערבת בין מאוננים.
אוצר אחד גנדי מת..סכנה.אין מכריזין על חי כשמורת טבע.ששמורת טבע נחלת הכלל ואילו היא...
בשביל הרייטינג של הכתבה שלך את צריכה להשתדל קצת יותר... מי אתה שמיר ומי חלמיש בפני תחתונים סגולים ...וחזיה... או בלי חזיה...
מעשה ב3 שהלכוו בדרך... ורבי שמעון בר יוחאי בינהם..ץ אמר... ראו מעשי הרומאים מה טובו.. בנו גשרים.. בנו שווקים .. בנו דרכים...אמר בר יוחאי... הטוב בגויים הרוג... זו גזענות נוסח כהנא.
סרטים כחולים עדיפים על לק כחול . וזה בחינם. ולא לק כן לק העיקר הלקלק. אגב בטיכואנה יותר זול. ולא מזוייף. ובביג'ין 55 יום הספיקו.
בטלית, לא מדובר במסכת.
אתה מדבר על תלמוד ירושלמי,שזה אוסף מילמולים של סטלנים. אני מדברת על התלמוד הבבלי. על המקור.
נתחיל ממסכת שניים אוחזין בביצית..אני מכריז בזאת עליך כעל שמורת טבע
בעצם, מוזיאון.
איזה יופי של פוסט
שנה טובה
כוזי
בואי נגיד שללמוד מהתלמוד ולא מהתנ"ך ועוד על ידי חילונים יעזור המון לקדם את העולם,
זה הבדל בין אמת לשקר. הסיבה היחידה שמלמדים רק בשושו תלמוד במגזר הדתי ורק אחרי גיל 40 קוראים בו, זה על מנת
שהשקר יהיה מושרש בהם טוב טוב ככה שהוא לא יוכלו לראות את האמת.
כייף לשמוע שהכניסו את התלמוד לתוכנית הלימודים. מעולה !!!
מוזר שהדתיים לא התנגדו.
אני בטוחה שהם עשו סינונים קפדיים לתלמוד כדי שלא ילמדו את החומר שנוגד את השקרים שהם דחפו לת"ך תוך כדי תרגום גרוע וצנזורה.
בעיקרון לא צריך לדעת ארמית אבל ברגע שאתה יודע זה עוזר לך להבין את הכל ברור וכמו שצריך, בטח יש מילונים באינטרנט ששווה להעזר בהם.
זה בדיוק הצבע של הנעליים, הלילך הזה!
לי עלה איזה 15 שקל
לא, פולי הסייד במערכון הסיידים שואל את שייקה המורה למחול ליכטיג בר זוהר - באיזה צבע אתה רוצה את הפס כסף?
ואני הולכת ביום חמישי להצטלם בחזייה ותחתונים סגולים ברחוב - לכתבה עתידית. אל תקלי בזה ראש!
יאללה, קרסתי. לילה טוב, חלומות כחולים. נשיקות לילו (הכלבה של אחי. פירושים בפוסט של ולרי)
לא מותק הגשש אומרים פס כסף מאלומיניום.אם את כבר רוצה לדייק.
ואת בטח מרחת את הלק הזה בשביל טופי? או בשביל הכיבוש הבא שאת הולכת לבצע בעיר?
ובכלל את לאחרונה נורא כחולה.יכול להיות שכחול זה השחור החדש.
אגב יופי ,סליחה שאני עוברת נושא,אבל אני חושבת שהכל התחיל עם הפוסט שלך על יופי, וחשבתי שבעשרה ימים האחרונים הפוסט שלך
הצליח "לגרד" את הפדחת של רבים ב'קפה',הרי כך נולד הפוסט השני ועכשיו חזרתי מהפוסט השלישי על יופי שהוא תיקון חוויה לפוסט הקודם על יופי וארז הוא ארז,כשהוא כותב זה באמת "מהתחתונים" ואני בטוחה שהוא יאהב לקרוא את זה.והתגובות של ואלרי ועוד כמה ,מחזירות לי חיוך לפנים ,כי אני אוהבת נשים ובמיוחד כשהן שפויות ולא דבק בהן שום נימה חנפנית לאיזה שהוא כיוון. פשוט נשים.נשים יפות.כי בסוף
זה באמת בא מבפנים.
ראיתי עכשיו סרט על חייו וסרטיו באיזה
ערוץ נידח ב-yes הוא אכן לא היה
שחקן גדול אבל הורס רקדן נפלא.
באחד הסרטים גילם דמות אשה,
אמו היתה מורה לריקוד ואשתו הגיע
ללמוד לרקוד אצל אמו - כך הם
הכירו חיו 36 שנה יחד ללא ילדים.
לא ידעתי!!!
יאווו איזה עצוב.
הוא גם שיחק בסרט נורא יפה עם דמי מור, סרט עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!
תקשיבי הוא שבר כמעט שיא,כי הוא חלה בסרטן הלבלב, הקטלני מכולם באפריל 2008
והפז"מ של המחלה הזאת מהקצרים , בדרך כלל ממוצע עד שנה.
בינואר השנה ,הוא התחיל סדרת טיפולים חדשניים לסרטן הלבלב ,אך גם זה כבר לא עזר לו.
גם פבארוטי מת מאותו סרטן וגם שרד שנה וחצי.
המראה שלו היה הורס ובריקוד מושחת הוא קנה את עולמו ואת חלקת הכבוד בהוליווד.
אך למרות מותו המוקדם מדי ויופיו הרב, הוא לא היה מהשחקנים
שהשאירו את רישמם המוחץ ,צריך להודות.
מה שמרתק שהוא נולד ב 18 לאוגוסט , שהוא תאריך לידתם של רוברט דה נירו ,אדוארד נורטון ושון פן.
פטריק סוויזי היה רקדן נהדר ובטוח ששיזכר לטובה גם הסקסאפיל שלו.
ידעתם שפטריק סווייזי מת?
דבי חברה שלי כתבה לזכרו.
מה, ועל הלק הכחול אין לך מה להגיד? זה לק של שונאת נשים ידועה!
אנחנו יש לנו טעמים שונים קצת, אה?
אתמול בערב כל הזמן אמרתי לעצמי סרה, סרה - כי זה ערב באיטלקית - ומה זה בא לי על השיר של ג'יליולה - ואתה בשלך!
תודה רבה.
זהו - נפטרנו מהתלמוד!
חזרתי מאסיפת ההורים והתברר לי שנו מור תלמוד פור אס!
מעכשיו רק אנגלית ומתמטיקה וקולנוע (לבגרות!) וסוציולוגיה-פסיכולוגיה (לבגרות!) ותנ"ך וספרות ועברית ונדמה לי שזהו.
היה זנב לניו יורקר ולא ראש לNRG ובמקום שאין איש היה איש או בתרגום של זצ"ל שלום עליכם "במקום שאין איש - הרינג פיש"
כל הכבוד על העמוד הפוסט והכותבת שנה טובה.
מקסים. הציורים והמילים. שנה טובה
דווקא כדאי לך להשקיע משאבים בלימודי התלמוד
אולי תמצאי שם איזה משפט שאומר שהחיים דווקא כן משהו או משהו סבסגנון...
וואו,
הפחדת אותי עם המתמטיקה, אני ממש גג לילד המפגר במקצוע הזה.
זהו, יש לי תובנה חדשה מהפוסט שלך
המיועד שלי יהיה חייב להיות גאון על במתמטיקה ומגובה בסבלנות על אנושית......
סתם כי בא לי לשמוע
אלתרמן? פחחחחחח. אפחד כבר לא יודע מיהו. החטא ועונשו, בהיותו ספר נוראי, אולי מלמדים עדיין.
זה כחול יווני מספורה. אין כזה בארץ לאף חברה. הבאתי מפאריז אחד לי ואחד לפדיקוריסטית שלי ליליה. זה הצבע שאני הכי אוהבת ותמיד חוזרת אליו. זה צבע מיוחד לנשים ששונאות נשים, אגב. הסובבים אומרים לי שזה נורא יפה כי הוא באמת נורא אופטימי וכיפי וקשה להתעלם ממנו.
היה לי יומטורף היום - יצאתי בשמונה מהבית וחזרתי רק עכשיו - עבודה, שיפוצים, חברות, אספת הורים - אפרופו הפוסט - ואני עכשיו בעמוד הראשון של NRG עם הכתבה טו מאץ' אינפורמיישן
פעם לימדו את התפסן ואת אלתרמן ואת החטא ועונשו (עדיין מלמדים?)
והגיע הזמן שבשיעורי אומנות ילמדו באופן יותר מעמיק על הציירים, על התקופות ועל מה שהניע אותם.
על חייהם הסוערים. משום מה אין לי שום זכרון משיעור אומנות שבאמת קשור לעשייה עצמה ולרוחות שנשבו.
איזה כחול, שונה מכל הכחולים!
מעניין מה זה עושה לסובבים?
התחברתי מאוד.
מסכימה איתך מאוד.
שנה טובה לך, מיא יקרה,
עם הרבה רגעים שישמחו אותך.
לפחות הלק הכחול שלי מעודד אותי
כן... אני מקווה גם שאוכל לעבוד בשקט. כי אתמול עבדתי עד הלילה והיום קמתי מוקדם לעבוד ועבדתי רצוף וטחנתי ת'מוח, ופתאום אני שומעת איזו יללה מעצבנת וחשבתי שאני מתחרפנת, משו מונוטוני שלא הפסיק ושוב ושוב ושוב, ואטמתי את אוזניי והמשכתי כי רציתי לגמור קובץ של פירנצה ועוד ועוד וזה לא נגמר - ובסוף כשגמרתי אחרי שעתיים וירדתי לרחוב ראיתי שאלה חבורה של רסטאים שעשו קפוארה, לא בפארק או בים אלא על הרצפות המטונפות מתחת לבית שלי תוך כדי איזו מוסיקה עאלק-ברזילאית מונוטונית בליווי תופים, שלאוזניי נשמעה כחריקת סכין על גבי צלחת (ציטוט של בשביס זינגר). פשוט אסון אסוני - ובא לי להגיד להם - מתחת לבית שלכם תרעישו! אנשים גרים כאן, רבאק! ואולי רוצים לנוח בשבת, אפילו שזה מרכז ת"א ויש אוטובוסים ושיטים אחרים! אוףףףףף.
מה שהפריע לילדי בביה"ס ובתיכון
זה חוסר הלימוד ופיתוח החשיבה
והבנה.
לא מלמדים איך ללמוד ואין חשיבה.
השיטה של ציוני המגן הבונוסים
והבגרות שנעשית על פי
הגרלה. לרוב יש טעויות בבחינות
נותנים חומר שאינו נלמד או טעויות
מסוג אחר. בקיצור, הם עוד
יתגעגעו לביה"ס זו תקופה יפה עבורם.
אכן פוסט משובח!
ולך מיא, יש תיכף את החגים שתוכלי
לנוח מהכריכים הללו.
את צודקת הרמה באנגלית 5 יחידות מאוד
נמוכה - מי שמסיים תיכון בארץ - לא למד
ואינו יודע אנגלית - יתכן וזכית במורה מעולה
וזה שווה את הכסף למילון. אנגלית שפה
חשובה מאוד לעתיד.
אני ממש לא חושבת, כי יש פה ושם תשובות נקודתיות, או באמת אפילו פרשנויות על יצירות ספרותיות שלמות, אבל אין תחליף לחשיבה, להפנמה, לשיחה עם הילד ולהעמקה בנושאים הגדולים שמשתמעים מהלימודים. וכשכל המידע נקלט בצורה נקודתית ולא מסודרת, כפריטי מידע בודדים ומנותקים ולא מעוגנים בתיאוריה כללית או שייכים לדברים שנלמדו קודם או לתחומי ידע אחרים - פשוט שוכחים הכל ואין לזה כל ערך. זאת הסיבה שיש המון אנשים עוד מדורי ששכחו כמעט כל מה שלמדו בבי"ס.
איזה כיף, תודה שבאת ושהארת. אז כיוונו לדעת גדולים.
אני חושבת שהמפתח להגיע לשביעות רצון, מעבר לפן הפסיכולוגי, הוא לסדר כל פעם היבט אחד של החיים שלא מרוצים ממנו: העבודה, יחסים בינאישיים, הבית. כי הרבה פעמים הבעיה באמת אוביקטיבית, לא רגשית, ודברים לא מסתדרים, ואנשים מנסים לתפוס יותר ממה שהם מסוגלים לאחוז, ואז אני אומרת לחברות שלי ששואלות אותי לעצה - תתמקדו במה שהכי מפריע והמשיכו משם.
וגם התחברתי ל'מילא את חובתו'. כי לי זה חשוב לפעמים עד כפייתיות ואני מנסה להנחיל את זה לילדים - קודם החובות, כולן, כלפי אחרים, ואז אדם נפנה בשקט לעצמו, בלי מרמור. נהדר.
אני ממש לא מתגעגעת. תמורת הון לא הייתי חוזרת לשם, גם לא מהצד השני של המתרס.
קודם כל תודה רבה. בקשר לדברייך, כמובן שהכל כאן נתון לפרשנות:
ילדה בת 16 = פעוטה.... נו
צעידה של 25 דקות בבוקר = עינוי... (אני הייתי רואה בזה ספורט)
הסעה מחויבת המציאות... יש אוטובוס
אבל ככה זה. לפני כמה זמן הצעיר רצה לראות משחק עם חברים באיצטדיון יד אליהו. פתאום קלטתי שאני הולכת להסיע, להחזיר, קיצר לבזבז ערב שלם על החוויה המפוקפקת, מה גם שאצלנו אין חניה בערב. פשוט אין. הודעתי לו שייסע במונית, מכספו, אבל לילד כאב הלב להוציא כסף שהרוויח בבייביסיטר. אחר כבוד הוא נכנס לאינטרנט ובירר את המסלול של קו 32 שהפלא ופלא מגיע בדיוק מהבית לאיצטדיון. אגב, גם המשחק (כבר לא זוכרת איזה) עלה לא מעט, ואני שילמתי. אבל נהגת לא בא לי להיות.
אהבתי את הכתיבה שלך
וגם את הציורים מלאי האור והאופטימיות.
דיון מעניין (ויש עוד באותו אתר) על נחיצות בית הספר.
עבורי, בתי ספר (קונוונציונלים) נחווים כאנכרוניסטים ולא רלוונטים.
יכול להיות שהבן שלך היה לומד, מתפתח ונהנה הרבה יותר, לוּ יָצַא לחיים האמיתיים, למשל לעבוד...
(ובגרות, אם רוצים, תמיד אפשר להשלים בכל מיני מסגרות).
אגב, המשמעות השנייה של אושר אליה התייחסת - contentment,
נחשבת לאחד מכללי ההתנהגות הבסיסיים ביוגה (הכלל השני באיבר השני מבין שמונת איברי היוגה)
ונקראת בסנסקריט - סַנטוֹשָׁה.
כך כותב עליה שרי ב.ק.ס. איינגאר:
"את שביעות הרצון יש לטפח. הכרה שאינה מרוצה לא יכולה להתרכז....שביעות הרצון מספקת ליוגי ברכה נשגבת.
אדם מרוצה הוא אדם שלם מכיוון שהוא יודע את אהבת האל והוא מילא את חובתו. הוא מבורך מכיוון שהוא יודע אמת ושמחה".
ובשביעות רצון ננוחם (-:
*
שאפו על כל האמנים והעבודות שלהם שאת מביאה כל פעם מחדש, אהבתי.
את ימי בית הספר העליזים כבר שכחתי והאמת? מתגעגעת, קצת, לא יותר מדי.
איזה פוסט כייפי. תענוג לקרוא ולהסתכל.
הקשיים של ההורים אכן קשים מנושא.
צריך להסיע את הפעוטה , גם היא בכתה י"א לביצפר
מה לעשות, המוסד די רחוק והלב האימהי לא מאפשר להמשיך לישון
שהיא צריכה לצעוד כ 25 דקות..
והמבוכה הרבה שהיא חוזרת עם מילים מוזרות במתמטיקה כמו חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, דידוקציה ועוד כל מיני מושגים מוזרים שאני בקושי יודעת לאיית .
הציורים שצרפת כל כך אופטימיים, צבעוניים ופשוט עושים שמח בלב.
תודה על פוסט כל כך חייכני
תודה! (הסרט שלך על ז'נבה מקסים)
כן. הוא חכם ומצחיק ומשגע. חבל שלא הגעתי אליו קודם. הוא נתן לי המון עצות טובות - מסנדוויצ'ים ועד ביגוד וטיפוח. הוא מאוד מבין בזה ומאוד חובב סטייל. על מה לא דיברנו? מלק ועד גובה החצאית (הוא גורס מיני). הוא תמיד האמין בי כאייקון אופנה, וזה דווקא תחום שעוד לא פיתחתי, אבל אני בדרך. ומה שהכי הכי היה כיף אצלו, שבפעם הראשונה שבאתי אליו, והייתי ממש שבורה, הוא אמר לי: את תהיי בסדר גמור, והוא קיים. זה היה ממש נס ואני בחיים לא אשכח את זה.
יופי של ציורים והיסטוריה מעניינת
באמת כ"כ קר בשבדיה, נראה לי שאני מעדיפה את החום של הארץ (רק בלי לחות)
ועל ילדים בקצב כזה נראה לי שhomeschooling זה יהיה הצעד הבא
אין חופש גדול, אין ועד הורים ואין לקום מוקדם מדי מתחילים את הלימודים שאמא מתעוררת!
טוב אולי לא, עדיף שיצאו בשקט מהבית (חכם הפסיכולוג/פסיכיאטר לעשות הכל לילה קודם)
כמובן כדרכך הגזמת. כנראה בניסיון לעודד שלא צלח..
ולא בראש לי כרגע לעדכן אותך שהדברים שציינת כבר לא נכונים..
אבל בכל זאת כיככבתי...בכלל שכחתי שיש לי את האופציה הזו
באמת פוסט מאוד אופטימי.
שאותי לא מצליח לעודד . אולי עובד בשבילך ובשביל חברייך עם הילדים הגאונים והמוצלחים.
אנחנו האנשים האפרוריים הנאנקים בתלאות היומיום , בשיעורי הגיאומטריה וכו' לא יכולים להכניס את האור של לארסון לחיינו...אנחנו יותר הזעקה של א. מונק.
אבל באמת מתהומות הבאסה - אני שמחה שהמשבר נגמר כמו שציינת.
את צודקת. גם אני לא הייתי שולחת ת'ילד להתעמת. למרות שבתור ילדה אני עצמי כן הייתי פותחת פה על דברים כאלה - כי היו לנו בבית כל הספרים, ואם לא היה בדיוק, הייתי מתעקשת. הייתי מאוד מרדנית ולא הייתי צריכה את ההורים שלי כדי לנהל מלחמות בבצפר. אבל היום זה דור אחר.
לי קרה שאחד נסגר מפני השני אחרי שהם הלכו מכות - כי בנים הולכים מכות (לעתים ממש נדירות, אבל קורה), וכמובן שבכל פעם שאת מנסה להיכנס לעובי הקורה ולברר על מה התחיל הריב, את מגלה שמדובר בעניין כה פעוט שזה ממש מגוחך. ולעומת זאת כיף לראות אותם יושבים ונהנים יחד, כמו אתמול למשל, מסרט שעשה הצעיר עם חבר שלו והעלו ליו טיוב.
כי לא היה לך.הייתי מעניקה לך שבוע עם לילך כשהיא היתה בת 16
והיית יוצאת לכיכר דיזינגוף בזעקות אימים.
ילדה מורדת אגב, זה הדבר הכיבריא נפשית
אבל לי אישית היה קשה, כי לעזאזאל
אפשרתי לה כל כך הרבה ספייס, והקרציה הזאת
תמיד מצאה משהו שיעצבן אותי.
ובתור אמא צעירה [הייתי בת 21 כשהיא נולדה]
גם הסבלנות שלי לא הרקיעה שחקים.
אבל בנות? נורא. כמה קנאתי לחברותי אמהות לבנים.
נו הדשא של השכן..כבר דהה מרוב שלטשתי עליו עיניים...
ללכת למורה ולהסביר לה את איוולתה זה דבר אחד, ולהתעצבן בבית ולשלוח את הילד שיתעמת איתה זה דבר אחר. בלתי נסבל, בעיני. אף ילד לא צריך לסבול בגלל פרנציפים של ההורים שלו.
העדפתי שלא לבזבז חצי יום עבודה על שיחה לא מחכימה עם מורה לאנגלית של כתה ז', ובחצי שעה ארגנתי מילון שישביע את רצונה. בבית הילדה הבינה שזו איוולת, אבל הילדה חכמה :)
אני גם חשבתי שלא אסבול בבית עוד נוכחות של בחור( צעיר וגדול ,שלא מוריד את המכסה של האסלה) , אבל להפתעתי זה ממש נחמד.
אולי זה אחרת חברים (אצלנו זה חברות) ו- boyfriend . לחברות גם לי אין הרבה סבלנות ,כי הן לא הילדות שלי.
אבל איתו אני ממש מרגישה כאילו נוסף לי ילד למישפחה.
חכי ותיתנסי ,עם חברה של אחד מהבנים שלך.
אני ממש חייזרית. אני חובבת לק כתום או ירוק או ורוד וציורי פרחים בכחול או כוכבים בכסף או שמשות בצהוב - חייזרי לאללה! ואצלי הוא אף פעם לא מתקלף, אני עושה כל שבועיים, ובין לבין משפשפת באבן ומורחת קרם בלילה. מאוד מקפידה. זה כמובן עולה לי ישר לראש ומאדה לי כמה תאי איי.קיו, שעל כן אני גם טיפשה ביותר וגם אשה פורנוגרפית ותמיד הייתי מאוד תלויה בגברים, לפרנסתי ובכלל. אני גם ידועה כמתחנפת סדרתית לגברים: אויש, כמה אתה חכם ורגיש ומוצלח ואיזה גוף יפה יש לך - זאת אני!
אל תדאג, תיכף חוזרת לגיהנום, ויותר חשוב - לסקס בגיהנום!
שמחה שבאת - אפרופו ספרים ומחברות: קניתי להם קלסרים נורא יפים, שקופים עם צבעים בצדדים, וחשבתי שהם נורא ייהנו מהם, כי הם כבר גדולים, ויילכו כמו לאוניברסיטה עם קלסר אחד כל יום ובו כמה דפים לכל מקצוע, ובבית יסדרו את כל הדפים בקלסרים המתאימים - אבל הם סירבו ונאלצתי לחזור לחנות ולקנות להם מחברות ארוכות. קיצר, יש לנו סטוק של קלסרים בבית למסירה.
למה איפשהו כתבת שאת הולכת לפדיקור מניקור..רציתי להזהיר אותך, שזה ממש בזיון ללכת למקומות כאלה - הם הוכרזו על ידי הרשויות כמכונים פונוגרפיים שעלולים להזיק לחוזקה של האישה.
ולק בציפורניי הרגליים? השתגעת?
את בטח חייזרית.
וואי וואי וואי, איך הייתי נכנסת במורה! זה דווקא שיעור טוב לילדים, לעמוד על העקרונות ושהמורה לא תמיד צודק וכאלה. ובמילא מחפשים היום הכל באינטרנט. ולי כעורכת תרגום יש מילון חזותי טוב ועוד כמה סוגי מילונים - ואני רוצה להיתקל במורה שתגיד לי שהילד צריך דווקא אחרים! אבל באמת, מורים, נו. שתהיה שנה טובה וקלה.
כמי שמאוהבת בהסטוריה,נעמו לי דבריך.
את פלפולי התלמוד לימד אותי הרב בראון
שאפשר לי להבין את המוח היהודי הקומבינטורי [ועוד איך]
וזה בכלל לא הנושאים עצמם,כמו דרך ההתמודדות עם הפלפול.
וזה כמובן הסביר לי פסיכולוגית,איך שרדו את הגלויות ,כולל בבל.
והומור יהודי [שלום עליכם וכאלה?] הוא הומור .
כי הומור זה דרך מצחיקה להסתכל על משהו רציני
וזה כמובן מלמד את הילדים גישות אלטרנטיביות לבחינת המציאות.
וכמה זה נכון. יש מורים משעממים, החומר נפלא.
תגידי, מיא, לא מתקתק, סכאריני מידי הקרל לארסון הזה? מאיר סיפרי ילדים...
אני מעדיף את הציורים של הגהנום, יותר מענינים
אוהבת התחלות.
אוהבת ריח של ספרים ומחברות...
אוהבת הרפתקאות.
אני חושבת שהורים מנחילים לילדים שלהם את האהבות הקטנות האלו בין השורות ובין התלונות ובין שיעורי הבית.
באשר לחומר הנלמד - חנוך לנער על פי דרכו נאמר. <גם, גם וגם הכל הולך>
ולתחבורה - זה תמיד סיפור, אך איכשהו דברים מסתדרים. לפעמים צריך גישה נכונה.
ולאומנות - תמיד מקסים להחשף למישהו חדש בשכונה.
ביקור ראשון אצלך ונהניתי מהשהיה בסלון :)
מסיבות השמורות עימי אני חולה באופטימיות ורגיעה סתווית חסרת מזור.
אולי בגלל זה אני שמחה שחזרו לבית ספר. אחד פחות משנה שעברה שמתקשר בצהלות (מאיפה שיש קליטה במדבר) ומודיע לי שאני לא יאמין כמה שהוא לומד ומסכם וקורא. דווקא האמנתי :))
מאחר ושעורי בית שלהם מעולם לא היו עניין שלי, אז אני לא מוטרדת.
רק המורה לאנגלית הציקה בדרישה למילון אנגלי-עברי עם 70 אלף ערכים לפחות! ולא הסכימה לקבל את המילון הוותיק שלנו שבו רק 46 אלף ערכים. האבא בבית הזה התרגז ואמר שהוא רוצה לראות לאיזו מילה יזדקקו שלא נמצאת במילון הותיק. אני, שלא אוהבת הורים עם פרנציפים וילדים בין הפטיש לסדן, השגתי (בהשאלה) את המילון הנדרש. שיהיה...
שטויות שושי, כבר כתבתי שזה ממש לא משנה לי.
אבל שכחתי בתגובה הקודמת להודות לך שבאת ועל הקישורים שטרחת להביא.
תודה רבה אילנה. אחרי שהעליתי אותו חשבתי פתאום כמה שהוא מתאים לסתיו, למרות שאני נוטה בדרך כלל בעקשנותי להתעלם מעונות השנה!
שושי - אני עוברת הן על חומר הלימוד בספרי הלימוד המאושרים על ידי משרד החינוך והן על החומר הנלמד בכיתה - הרמה היא מאוד מאוד נמוכה לפי הסטנדרטים שלי. נמוכה, כלומר מאוד מאוד צרה במקצועות ההומניים. אי אפשר ללמד נושא רק לגופו בלי לתת את ההקשרים שלו לתרבויות העולם, לתקופה ההיסטורית, ליצירות אמנות וכו'. אני כבר שנים מלמדת את הילדים את הנושאים הנלמדים בבית הספר בזווית רחבה הרבה יותר. למשל - את המהפכה הצרפתית מנקודת ראייה של זכויות האזרח כיום בארץ ואיך זה קשור להתרת נישואים אזרחיים. זה קישור שלא עשו בכיתה. בכלל, לא קישרו אזרחות להיסטוריה - למרות שלמדו על זכויות האזרח פה ושם באותו זמן. זו ממש בדיחה בעיניי. כמובן שיש לזה משמעות גם ברמה הפוליטית, שיוצאים מבתי הספר מחזור אחרי מחזור של תלמידים שאין להם כל מחויבות לזכויות אזרח ואין להם כל בעיה עם העובדה שהן נרמסות בארץ.
אני לא חושבת שבית הספר בארץ אפילו קרוב להוציא מתוכו תלמידים בעלי עברית רהוטה, רחבי דעת, חדי מוח וכאלה שיודעים ללמוד ולהשיג מידע. כך שאם אני מעוניינת שיהיו כל הדברים האלה, או אפילו חלקם, או אפילו שרק תהיה להם עברית טובה, או אוצר מילים גדול - אני צריכה ללמד אותם בעצמי. זה לא עניין של "מדוע האימהות צריכות להכין שיעורי בית לילדיהם". מעולם לא הכנתי להם שיעורי בית או לימדתי אותם דברים שנלמדו בכיתה. הבעיה היא עם הדברים שלא נלמדים בכיתה ושהם לדעתי צריכים לדעת.
נ.ב.
מתנצלת, הפניה למעלה כמובן למיא ולא למאיה....
אני מאוד אוהבת היסטוריה וכבר כתבתי שם, באחת התגובות לפוסט ההוא, ש-storia באיטלקית היא גם היסטוריה וגם פשוט סיפור מעשה. ובאמת, מורה שיודע לרתק, להביא את הפרטים הקטנים והעסיסיים (סקס, סקס ועוד פעם סקס!) יחבב אותה ללא קושי על הילדים. רק מה, באמת פסו כאלה מן הארץ. חבל. בגלל זה אני מלמדת אותם בבית, אותם ואת חבריהם שבאים לשמוע, וזה נשמע לגמרי אחרת.
הילדים שלי מאוד ספציפיים ואוכלים בייגלך גדולים וסגורים עם שומשום או עם זעתר, שאני קונה להם בשוק. הם לא אוהבים לחם מלא ולא יעזור בית דין. ניסיתי ולא הלך. בפנים אחד אוהב גבינה צהובה והשני חומוס או פסטרמה.
כן, זה נורא מצחיק, הכל משתלב אצלנו. קצת לימודים, קצת עבודה שלי, קצת טלוויזיה שלהם. התחלתי לעבוד בחדר של הצעיר כי המזגן שם יותר חזק - אז אני שוכבת במיטתו ועובדת, והוא על הפוף עושה שיעורים או צופה בטלוויזיה, ומדי פעם מביא לי שתייה, מטען למחשב, חתול, שואל אותי משהו בשיעורים, מקפלים כביסה ביחד, מעדכן אותי על תוכנית חדשה ומגניבה של הרס שהוא רואה (שני ז'לובים צריכים להרוס מכוניות חדשות בגופם בלבד. מאוד מאוד חינני). אבל כשמפלס הטינאייג'רים עולה - כמו שכתבתי בתגובה למירי - אני משאירה אוכל, כלי מיטה ועוד אוכל - ומתחפפת מהבית לישון אצל חברה. עד כאן.
קשה להוסיף על קודמי (הפעם קראתי הכל..מוכנה לבחינה..) - פוסט מענג בכל רובד.
מצטרף אל אויר הסתיו הנעים שאופף ומורגש היטב במקומותנו.
תודה מיא.
יש לי ניחוש - מתמטיקה?
ואת יודעת, כשהייתי ב'במחנה' - אחת הכתבות הראשונות שרציתי לעשות ועשיתי - כי הייתי כתבת בחלק הלא-צבאי של העיתון - היתה לאן אפשר להגיע בלי בגרות, וראיינתי כל מיני אנשים שעשו את זה בלי תעודת בגרות, ממנכ"לים של חברות, דרך אדריכלים מצליחים כמו אבא של חברה שלי דפנה שבנה את כל חוף השנהב ולא השלים בגרות כי נכשל בתנ"ך, ועד חברי כנסת. אני זוכרת שראיינתי את צ'רלי ביטון מהפנתרים השחורים. אז בגרות זה ממש לא שוס בעיניי. וזה היה לי חשוב לעשות, שימי לב, שמונה שנים לפני שפגשתי את בעלי לעתיד שבכלל לא גמר בי"ס יסודי. וזה אחרי שאני גמרתי את הגימנסיה עם תעודת הבגרות הכי טובה במחזור שלי. גמרתי בגועל מבי"ס והיה לי חשוב להוכיח שזה חרטא ולא שווה לכלום. גם לבצלאל אגב היה אז מסלול עוקף-בגרות לקיבוצניקים. אני לא יודעת מה היום.
קרל לארסון - אמן שאני מאוד אוהבת ורציתי להביא אותו מזמן וחיכיתי להזדמנות. הוא לא השתלב במה שכתבתי, ועכשיו כן. האשה על הספסל - שוכבת בחוץ, בשלג. זה מופלא בעיניי. אגב אני עובדת עכשיו על מדריך סקנדינביה, ואם יש מקום שלא הייתי בו ואני רוצה, זה כל מדינות סקנדינביה.
ולגבי האופטימיות - תמיד הייתי שמחה ותמיד הייתי סלע איתן שחיזק את כל מי שהיה מסביב, ובגלל זה היו כה רבים השוק והתדהמה כשנפלתי לבור לפני ארבע שנים. אבל אני מרגישה שהכוחות חוזרים אליי. האופי שלי לא השתנה ואני חוזרת להיות מיא שהייתי עם הצחוקים והדאחקות והכיף. ואז, כשחיזקתי אחרים, אמרתי להם שהחיים הם לא מסלול לינארי, וגם כשאתה עולה על הדרך הטובה, יש לפעמים נפילות קטנות, וזה בסדר. לא משהו שעוגת גבינה ופדיקור (היום בשלוש) לא יפתרו.
לאלומית.
ראשית נעלבתי!
האם איזה מהפוסטים שלי הוא פוסט 'נאצה' ?!..הבעת דעה כן, נאצה מעולם לא!
ולעצם העניין -
אני בעד שינון בשילוב עם חשיבה ואין זה משנה אם זו מתמטיקה/גמרא או ביולוגיה, זאת עד שנגיע למצב אותו חוזה פרופ' ידין דודאי: "שכחת משהו? התחברות למחשב תרענן ישירות את תאי זכרונך. רוצה ללמוד נושא חדש? הקובץ עם המידע הרלוונטי יוזרם למוח בלחיצת כפתור".
אגב ,פרופ' ידין דודאי, באחד מימי העיון למורי הביולוגיה בהם השתתפתי, היה דווקא בעד שינון כשהלמידה צריכה להיות מרווחת : " המסקנה הנובעת מכך היא, שחיקוי ושינון חיוניים להבנת מטלה, כמו שגם סברו המורים במשך אלפי שנים. זאת בניגוד לדעה הרווחת כיום, ששינון וחיקוי אינם תורמים ללמידה אמיתית" (ראי כאן)
ללא קשר למידע הקיים או לא באינטרנט, לא ברור לי מדוע האמהות צריכות להכין שיעורי לילדיהם. זו תופעה שיש לשנות אותה. אני חושבת שמערכת החינוך צריכה להיות כזו שהתלמידים בה לא יזקקו לעזרת ההורים וגם לא לשיעורים פרטיים. צריך לשנות את המצב - גם את בית הספר וגם את המנטאליות של ההורים.
ולמאיה,
לנושא הכרטיסיות יש לאיתמר כהן (אופנן) עצה מצוינת, אלא שכאן צריך לרתום את הרשויות להשקיע את כספי הכרטיסיות במסלולי אופניים...
אוי מירי, את מקסימה. זו דווקא לא סטייה מנושא הפוסט. זה בדיוק הנושא - שילדים זה דינמי. ישנה עם החבר?????? זה מה זה קטע! זתומרת לא לילדה, להורים. לך זה כיף, אבל אני אני אני לא יודעת איך ארגיש מבחינת הפרטיות שלי. כי את יודעת, בחופש הגדול, כשבאו חברים של הילדים לישון כאן, פשוט ארזתי את עצמי והלכתי לישון אצל חברה. כי הם כבר לא תינוקות. הם נערים גדולים, ואני מרגישה שאין לי פרטיות בבית מלא בנערים גדולים. אני מתוסבכת במיוחד?
אלומית - את חסרה!
מאז שעזרת לילד למצוא איפה החליף פלוס במינוס במשוואה, אין לו מי שיעשה את השירות הזה בשבילו!
וחוצמזה לא ידעת שהדור הזה הפך עצלן מכדי לחפש אפילו באינטרנט?
לא, האמת שהנושאים שנבחרו לעבודות היו כה ייחודיים, שלא מצאנו אותם באינטרנט.
לא רק שושי פולטין - גם אני בעד טיפה אינפורמציה בסיסית שחייבים לדעת, לא להיות בורים ממש. חייבים איזה מכנה משותף בין בני תרבות - אבל כאן אני אני אני כבר חוזרת לאליטיזם ואותי יסקלו באבנים.
ושנה טובה לכולנו
"האמת, יש דברים כיפיים - כמו קולנוע (כתיבת תסריטים), סוציולוגיה, היסטוריה, ספרות, אזרחות, שאני באופן אישי וציבורי מאוד אוהבת ללמוד וללמד - אבל יש דברים ממש מעצבנים, כמו בשנה שעברה מיני התפלפלויות בתלמוד (ואני יודעת על פי השמועה שיש בתלמוד דברים יפים, אבל 'אנחנו' קיבלנו את המבאסים) וגם המון המון בהיסטוריה על גלות בבל, ש-WTF?"
קודם כל למרבה הצער לא הרבה אנשים היו שמים באותו משפט את המילים "דברים כיפיים" ו "היסטוריה", אבל למה באמת שחולה היסטוריה לא יתעניין בגלות בבל? מדובר בתקופה היסטורית מאוד קריטית בתולדות עם ישראל, ולמעשה מכל שאר התקופות זאת התקופה שעצבה את פני היהדות באופן הכי קיצוני. למעשה אפילו הרבה יותר מהתנ"ך שמשום מה נתפס אצלנו החילונים כ"ספר הספרים של היהדות". הרבה מאפיינים יהודיים כמו ההומור היהודי, ההתחכמות היהודית (פלפול) ואפילו הכתיבה הספרותית היהודית - כולם מתבססים על אותה תקופה היסטורית. אבל אני מניח שאין באמת היסטוריה משעממת, יש רק מורים משעממים להיסטוריה. יכול להיות שזה מה שהיה אצלם בבית ספר.
לא, בהחלט אין לי שאיפות רמות כאלה.
ואפילו לפגישות האישיות עם המורים - ששם מבשרים לי שהילד תלמיד מצוין בכל המקצועות, רק מה - מפטפט בכיתה - גם את אלה למדתי לדלל קשות.
בכיתה ז' עוד הופעתי לאסיפה כי לי היה מה להגיד - טענתי שהרמה של הוראת ההיסטוריה ממש ירודה ולא שמים את הדגשים הנכונים, בליווי דוגמאות. אחרי שכולם נהנו ממופע הבידור (אני אני אני) ולא עשו כמובן שומדבר, הבנתי את הרמז והתחפפתי משם.
מיא
מאזה לחם הסנדוויצים ?
נסי כריכים מהחלם המרובע
אם יש לכם גישה ל"אגמי" או מרים שדידוביץ גם טוב
מחיטה מלאה
הלחמניות מהקמח הלבן , הופכות מהר מדי לאינסולין
הערך הגליקמי שלהן במרתף
אז כשמכת האינסולין חולפת הם נופלים רעבים לקשיי קשב
בו בזמן שעם המרובעים הם צולחים שבעים שעות רבות יורת
ומה יש בתוך הכריך ?
באמת מעניין. אין לי מושג. אני יודעת שהם נפגשים הרבה עם חברים, הולכים לים, לסרטים, משחקים כדורסל, באולינג, סנוקר, פוקר וכמובן משחקי מחשב... פחות סגורים בבית מאשר לפני כמה שנים, יותר חבר'ה - שזה טוב.
נורא צחקתי כשקראתי את תיאורי הבית ההומה טינאייג'רים.
ודמיינתי אותך כמו קפטיין על ההגאים באוניה במים סוערים, שתוך כדי היגוי, חלוקת פקודות וחיפוש יבשה, גם עושה קצת פדיקור-מניקור ושנת יופי.
איזה פוסט מקסים מיא. ממש רוח של אופטימיות נחה עליך. אפילו בחירת הציורים, לא מקרית. של אושר.
אולי הגעת להבנה - כמה החיים שלך טובים ומרופדים בשפע וטוב מסביב. תסלחי לי שאני לא מכלילה את האינטרנט בחיים שלך. כי זה באמת לא החיים שלך, כולל האנשים שבתוכו ואת לא מכירה.
**
אני דווקא קמתי יותר מוקדם בחופש הגדול - ברובו לפחות, בגלל הקייטנה.
ובטח שאני קמה איתו, הוא צעיר, אני אפילו הולכת איתו עד לבית הספר.
עכשיו כיתה ב'. אני עוד מבינה מה רוצים ממני בחשבון. אבל את אופטימית שבכיתה ו' אני אקח מורב פרטית. נראה לי כבר בכיתה ד'.
מזלי,הוא כנראה יהיה מאוד טוב בחשבון ובכלל במקצועות ראליים.
ויש את שיעורי מדעים שאסף ממש שונא ואפילו נרדם בכיתה. הבן שלי נרדם בכיתה?????. בחיים לא, רק אצל המורה הזו. מסתבר שהיא מעבירה את החומר בצורה מונוטונית ומשעממת, אז איך הוא לא ירדם?
אני מאוד אמביוולנטית בכל הקשור לבית הספר ואני יודעת שיש לי עוד עשר שנים בפנים יחד איתו.
אני מנסה לעשות לו חוויה מתקנת אחרי שלי היה סיוט בבית ספר.
הבטחתי לו שלעולם לא אריב איתו על הנושא הזה שנקרא בית ספר. מקווה לעמוד בזה.
אני לא ממש למדתי בבית ספר - ואת הבגרות עשיתי רק אחרי הצבא וגם לא את הכל. נחשי באיזה מקצוע אפילו לא נגשתי?
**
הציורים באמת מקסימים, האישה על הספסל ממש מושלם בעיניי כולל הפרטים הקטנים של השמיכה ספק שטיח עליו היא ישנה.
והילד שצופה מהחלון וניתן ממש לחוש את השלווה.
כבר אמרתי אופטימית?
הלוואי שזו תדבק בך מעתה ועד עולם.
אני גם מאלה ששמחות שמגיע החופש כי אז אפשר לקום יותר מאוחר ויש פחות מטלות בבוקר.
אבל אצלי כבר יש סימנים לשינוי ,הגדולה מתגייסת בדצמבר וכרגע היא ישנה בחדר שלה עם החבר (!!!).
במידה מסויימת אני מרגישה פתאום שיש לי עוד ילד בבית. איזה כיף!
אני יודעת שאני סוטה מנושא הפוסט אבל - מה שבאמת טוב ומלמד עם ילדים זה שתמיד אחרי שנדמה לי שתפסתי את הפרינציפ מתחיל משהו חדש לגמרי.
ואז אני מבינה שצריך להיות ערניים ולהתקדם ולהתאים את עצמי כל הזמן.
שיעור מצויין לחיים.
מה, לא ידעת ששינון פרטים שוליים על גלות בבל תורם להתפתחות המוח? אני ממליצה להשקיע רק במתמטיקה ולדאוג שהצאצאים ימשיכו להציב במשוואות עם אין סוף נעלמים
אגב, לא ברור לי מדוע אמהות ישראל צריכות להכין שיעורי בית לילדיהן, כאשר באינטרנט ניתן למצוא מאגרי מידע איכותיים. אם סטודנטים באוניברסיטה מעתיקים מהאינטרנט, גם לתלמידי תיכון מותר, בתנאי שקראו והבינו, וכמובן ציינו במפורש את המקור.
שושי פולטין בטח תכתוב עלי פוסט נאצה, אבל לדעתי עדיף לפתח את הכושר האנליטי של המוח ולא להעמיס עליו אינפורמציה שתשכח מיד לאחר הבחינה.
ושתהיה שנה טובה ומאושרת בשני המובנים
אני אוהבת שהם בבית. אוהבת את החופשות. הם יותר נינוחים ואני יותר רגועה. אני יודעת שלידי הם מוגנים יחסית, אף אחד לא ירים עליהם יד ולא יפגע ברגשותיהם או בכבודם. כמוך, אני עובדת מהבית ופטורה מהלחץ של למצוא סידור כל שני וחמישי כשיש חופשה או שביתה. לכן גם שביתה בשבוע הבא תתקבל בברכה.
יש לי ארבעה. הבכורה סיימה י"ב והקטנה עלתה ל-א'. בשנים האחרונות התחלתי לצמצם בהדרגה את מספר אסיפות ההורים שאני הולכת אליהן. תאמיני לי, כל שנה אותו דבר ואם אין לך שאיפות להיבחר לוועד, מיותר לחלוטין. את דמי הוועד ותשלומי החובה והלא-חובה לביה"ס תידרשי להישלם כך או כך.
לפני כמה זמן קראתי את הספר של אמיר גוטפרוינד שמספר על ילדות ונעורים בשנות השבעים והשמונים
בקריוות בחיפה, וחשבתי על זה שכמה החוויות של כל אחד שגדל פה בישראלינה בתקופה מסוימת דומות
למרות שגדלתי ברמת גן, התיאורים של השכונה, החוויות מהבית. מעניין אותי אם גם עכשיו לנער שגדל
בתל אביב ולזה שגדל נגיד בקריות יש שק חוויות משותף, למרות ריבוי הערוצים והידע והתקשורת,
אם יכול צייר או סופר לצייר את שגרת היום והבצפר שנראים אותו דבר.
אני משתדלת להיות. והאמת? אני לא יודעת אם הייתי אמא יותר טובה פעם - כשהתעסקתי אך ורק בהם וכל המשאבים היו מופנים אליהם והם היו במקום הראשון תמיד, או בשנים האחרונות, כשהתחלתי להתעסק גם בעצמי ולתת לצרכיי עדיפות שווה. בגלל שאני חושבת שכולנו יחד עברנו תהליך של התבגרות. זה שיעור מאוד טוב בשבילם, להתחשב בצרכים של עוד בנאדם ואפילו לראות אותו בחולשתו, ובעיקר לראות את התהליך שעברתי וכמה התחזקתי.
והציורים של קארסון באמת מתאימים לסלונך הצבעוני.
ומה רע בתפסן בשדההשיפון וקצת ספרות של הומור כמו דיימון ראניון
קורט וונגוט,קונדרה, גם מרתק ויכול לדבר לעולמם ההזוי של הצעירים האלה
וגם מפתח חשיבה, הומור והתבוננות בבני אדם שמאוד עוזרת בחיים
כי תסמכי על בתי הספר שמפמפמים להם חזק מאוד את מושגי ההצלחה
החומרית .
עכשיו אני יודעת איזה ציור אני רוצה בסלון!!!!
הפוסט הזה בניגוד לאחרים מציג את האור שאני זכיתי לראות, אותך כאמא שווה לילדים. רק כשמכירים מבינים שכל מה שאת כותבת הוא אמיתי לגמרי.
אצלי עדיין אין בית ספר, אבל אני רואה את זה מגיע, לדעתי אני אלמד הכל מהתחלה איתה...יש לי תחושה שהיא תיהיה קצת חרשנית...
המהות של בית, חמימות, נעימות, חום אנושי ,אלו הדברים החשובים, זו הסיבה שגם ההיכרות עם הצייר הזה עשתה לי טוב.
:-)
הולכים והופכים נדירים. כל הרומנים שקראנו בצעירותנו - דזירה, ז'וזפין המלכה - היו בלתי נשכחים. מי קורא דברים כאלה היום? השנה הם קיבלו לקרוא את אנטיגונה - ילדים שלא קוראים ברגיל, וזה מה שהם נדרשים לקרוא - אנטיגונה? במקום איזה רומן סוחף? עם השפה הנמלצת המייאשת? וגם המאהב של א.ב.ג.ד. מנחם. שעם כל הכבוד, זה לא הספר הכי עלילתי בעולם. מה הייתי נותהת להם לקרוא? אולי שם הוורד של אומברטו אקו, אולי הזהו אדם של פרימו לוי, אולי אגף הסרטן של סולז'ניצין - משהו עלילתי סוחף, של חיים ומוות, שרוצים לדעת את הסוף, ולא איזה פרווה.
כן אני מודעת לדבר ההשראה...
הם הרבה יותר אחראים ממה שנדמה לנו. אני נזכרת בעצמי שבכלל אסור היה לדבר איתי בבוקר מרוב שהייתי עצבנית. ארוחת בוקר בכלל לא אכלתי וככה חצי ישנה, נסעתי לבית הספר. כמובן שקמתי ברגע האחרון ותמיד איחרתי.
הבת שלי מעירה אותי בבוקר, ובבקרים שאני שפוכה היא מוותרת לי על הכנת הסנדביצי'ים ומכינה אותם לבד. היא קמה שעה וחצי לפני הזמן והיא מתוקתקת ומתוכננת כמו מנהלת בהייטק.
לאסיפת ההורים רציתי ללכת רק לחלק הכיתתי אבל היא לא הסכימה, בגלל זה ירד כל הרעיון לטמיון וקינחנו בקפה.
יש ספרי אזרחות נהדרים של שולמית אלוני ואני מתכוונת לרכוש אותם למרות שהם לא בתוכנית הלימודים. אכן המקצוע החשוב ביותר בשבילם.
טוב, נחזור פה לתגובות בהמשך. בטוח שיהיה מעניין.
אני מתה על הממשלה שלנו. מה בדיוק הרשויות אמורות לעשות?
זה מזכיר לי את הבדיחה הידועה - כרושצ'וב מתעניין אצל אייזנהאואר - כמה מרוויח פועל אצלכם? 100 דולר לחודש, עונה א'. ומהן הוצאות המחייה? 70 דולר. ומה הוא עושה בשאר הכסף, שואל כ'? "אני לא מתעניין וזה לא איכפת לי", עונה א'.
וכמה מרוויח פועל אצלכם? מסתקרן א'. 20 רובל לחודש, עונה לו כ'. ומהן הוצאות המחייה? 40 רובל. ומאיפה הוא מביא את שאר הכסף? מתפלא א' - "אני לא מתעניין וזה לא איכפת לי", באה התשובה.
אפרופו הסטוריה
היה לי מורה מדהים שנקרא מנחם קדם ז"ל
דווקא נפטר צעיר, אחרי שסיימנו את התיכון.
הוא תקן אצלי את החוויה שנקראת המורה.
הוא לא לימד הסטוריה, הוא חי את ההסטוריה
ואני באתי מבית עם אורינטציה חזקה בתחום
ודבריו הגיעו לאוזן קשבת מאוד,
והתחיל להקריא לנו מכתבים שנכתבו
בין צ'רצ'יל לאשתו ובין ז'וזפין ונפוליאון,
ומה אני אומרת? זה נהיה אנושי, קרוב.
לא משהו מרוחק ולא מובן.
והיינו מרותקים , הוא הנחיל לנו קריאת
עיתונים יום יומית[טוב היה יותר מה לקרוא]
למד אותנו לחשוב על תהליכים הסטוריים
אבל כמה כאלה היו?
גם אני אהבתי לצבוע - סמיילים, מיקי מאוסים, ציורי אופנה למיניהם. הייתי מקשקשת כל השיעור - כלומר כל החלק של השיעור שהייתי בכיתה, כי בדרך כלל היו מעיפים אותי בשלב כלשהו. כמו שענת חברתי שכבר ציטטתי אותה אמרה פעם למורה לתושב"ע שלנו: אתה הרי במילא תוציא אותי מתישהו, אז אולי נחסוך לי ולך את הטרחה ובכלל לא אכנס לשיעור?
שני הנעלמים זה זה שמעמידים אחד מתחת לשני ו'מחלצים' אחד מהם? נדמה לי ששם עוד ידעתי. נשברתי בשלב קצת יותר מאוחר.
ועכשיו אם את את את את כזאת גאונית הסבירי לנו בבקשה מה זה מענקי האיזון.
(אבל דווקא ראשון ושני מתאים לי. הצטברו לי כמה מטלות דחופות...)
תודה שבאת.
את לא יודעת כמה התווכחתי עם הפסיכיאטר שלי שאמר לי שהמוח שלי ממש זקוק לשינה רציפה בבוקר - אמרתי לו: מה, לא אראה את הילדים בבוקר ולא אפרד מהם????
אז הוא ענה לי שהם לא תינוקות, ושיהיה בסדר, ושלא יקרה כלום לסנדוויצ'ים, ושאני עובדת עד מאוחר, ושהגוף שלי עם הכדורים חייב 8 שעות שינה לפחות. קיצר, סיפרתי את זה לילדים והם מה-זה צחקו. הם אמרו שממש ממש לא איכפת להם לא להיפרד ממני בבוקר... ועשינו ניסיון עם הסנדוויצ'ים והם אמרו שהם טעימים גם ככה (הם מבייגלך מאוד ספציפיים עם שומשום או עם זעתר שאני קונה להם בשוק). ומאז חזרה השלווה לביתנו.
ושתהיה שנה טובה ומאושרת.
אני הרבה יותר נהנית מהעבודה מאשר נהניתי מהלימודים בבצפר, וכנראה שגם הם יהיו ככה לפי ההתלהבות שלהם מהמוסד הסגור.
אבל יש שם גם יתרונות, בדמות חברים ובנות, כך שלא הכל שחור.
בכולופן בחופש הם עבדו קשה, שניהם, וגילו חריצות רבה. זה היה כיף לראות.
אני אהבתי את דנה קמה דנה נמה חחח
ושלום כיתה א
וללמוד אנגלית
אבל הכי אהבתי לצייר בחוברת הצביעה
סוף סוף קלעת על טעמי בציור
הצייר מוכשר ברמות על זה הסגנון שלי
ומיכוון שאין לי ילדודס אז תוותרי לי *
אחרי בנשף, כהרגלך, עם תובנות הולמות בתחום הביגוד, בבקשה.
החיים שלי די טובים. לאחרונה התברר לי הרי שיש אנשים שעוקבים אחריהם ומחזיקים ארכיונים, אז לטובתם אני מוסרת שהפחתתי מאוד את מספר הכדורים שאני לוקחת ואני ישנה מצוין (זה המדד) וכמעט לא בוכה ושמחה ואופטימית קבוע, באופן יציב, ויש לי תוכניות לעתיד. משבר כנראה הוא לא לנצח ואצלי הוא ממש לא המצב הרגיל.
גם אני הכי אוהבת את התמונה הזאת ואת הכלב המכורבל וחושף את בטנו (מניסיון, חייבים ללמוד להסתדר עם חתולים שרובצים עלייך). לאבא שלי היה בדיוק הגזע הזה - דאקל ננסי.
אני בדיוק כמוך לא סבלתי את בצפר ואת רוב המורים ונורא אהבתי ללמוד ולקרוא.
ולילדים שלי השתדלתי להנחיל את אהבת הלימודים והידע, לצד זה שתמיד יש לי מה לבקר בבצפר, כי העברית של המורים איומה, השאלות שלהם הרבה פעמים מטומטמות, העברית בספרי הלימוד עצמם שאינם ספרי לימוד עברית - בושה. ויש גם ת'מכה הזאת שיש מקצועות כמו ספרות ששמים יותר מדי דגש על כל מיני עניינים טכניים במקום על הרעיון, על המסר, על ההתכתבות עם מקורות תרבותיים אחרים - במקום לפתוח לילדים פתח לעולם, סוגרים אותם בג'יבריש של כל מיני מושגים שרק אמא שלי יודעת לפרש לי אותם כי היא למדה ספרות באוניברסיטה והיא מבינה את החרטא הזה.
מורה טוב עושה את כל ההבדל. כשלבכור שלי היתה בכיתה ח' בפעם הראשונה בחיים שלו מורה טובה לתנ"ך הוא פתאום התחיל לאהוב תנ"ך - שזה מקצוע שמלא אנשים שונאים. והצעיר ממש אוהב לפטפט בצרפתית כי יש לו מורה טובה לצרפתית, שזו שפה לא קלה, כידוע. אבל לדעתי הפוטנציאל הכי הכי מלהיב טמון בהיסטוריה ובאזרחות. הבעיה שלא מלמדים אותן כמו שצריך. כל מה שקורה עכשיו למשל עם היועץ המשפטי לממשלה. מורה טוב יכול לעשות מזה מטעמים.
טוב, את יודעת שאת בין השאר ההשראה לפוסט הזה. לא נתתי קישור כי את סגורה לחברים בלבד.
נכון, הילדים שלנו שומרים עלינו. אני זוכרת שלפני די הרבה זמן היתה לי שפעת - כי אני לא חולה בדרך כלל טפו טפו - ובעלי לשעבר התקשר ושאל אם יהיה לי נוח שהילדים יעברו אליו, ואמרתי לו: השתגעת, ומי יטפל בי? כי באמת מתישהו נהיה המצב שאפשר גם לסמוך קצת עליהם.
ונשבעת לך שחשבתי למנות בין הרעות החולות של הלימודים את שתי אסיפות ההורים שיתרגשו על ראשי בשבוע הבא - עוד אירועים משמימים וחסרי תוחלת - שנפתחים בהרצאה כללית לכל הכיתות על צרכיו של המתבגר, שעליה אני מדלגת ומגיעה ישר לכיתה, וגם שם זה נמשך ונמשך, ואני עם הלפטופ, עובדת בינתיים. בחיי. אבל ככה זה כשכותבים פוסט בלי ראשי פרקים מראש - שכחתי את השטות הזאת של האספות. ומזלי שכבר בגיל של הילדים שלי נגמרו ה'אירועים' של הערב כמו חגיגות ומדורות וסופגניות ושאר מכות.
גם אני קיבלתי ציונים יפים מאוד על עבודות בעבר - למרות שהמורים העירו לי על נטייתי לקצר כי הם מאוד אוהבים ברברת. בזה הם לא השתנו מזמני. אבל החל משנה שעברה נפנפו אותי שני הילדים מהקטע והחליטו שהם עושים עבודות לגמרי לבד, ולהפתעתי הציונים לא ירדו (מורים חסרי כושר אבחנה, אני אומרת לך!)
נעים לקריאה הפוסט הזה.
תודה לך.
אני ממש להיפך ממך. אני שמחה שהם חזרו לביה"ס, ואני חושבת שגם הם שמחים במידה מסויימת.
בזכותם אני קמה בבוקר מוקדם ומגיעה בזמן לעבוד. אני לא מוותרת על הסעות הבוקר, זה פינוק של שני הצדדים. תמיד במכונית אנחנו סוגרים כל מיני קצוות וצוחקים, ובסוף נשיקה וחיבוק לפרידה ... כן, אצלנו עוד יש את זה ...
מה שאני הכי שונאת, זה להכין סנדוויצ'ים, ולא מסוגלת להלין אותם במקרר למשך הלילה. חייבת להכין אותם בבוקר עם לחמניות/לחם טרי.
שיהיה לכולם בהצלחה.
נראה לי שאפשר לסמוך על גדעון סער, ואני צופה שנה יותר טובה.
א. כי מי בכלל מלמד היום אמנות בבצפר? אלה היו השעות הראשונות שקוצצו במסגרת הקיצוצים הראשונים בחינוך שנעשו על ידי ממשלות ישראל הנאורות. למה צריך ללמוד תולדות האמנות? אנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ובפרט השבדים, שזה עם אנטישמי נודע שמפיץ עלינו שמועות איומות בעניין ביתור אברים והפיכתם לתרנגול של חג ההודיה.
ב. טוב מאוד - אני צריכה את הילדים ביום א' לדירה שאני משפצת, שיעזרו לאבא שלהם.
ג. הדבר הכי טוב בבצפר, שאחר כך כל החיים נראים יפים יותר.
טוב, טרם גידלתי ורוממתי ילדים, אבל נשמע לי שאת אימא טובה, ובעלת פתרונות יצירתיים בשיעורי בית:-)
להיות תלמידים זה כיף גדול, שלא מסתיים עם סיום הלימודים בבית הספר...שיהנו מהרגע, יש את רוב החיים לצאת לעבוד.
ותודה על הציורים הנפלאים, זה צייר שלא הכרתי עד עתה.
מהר מהר עוד לא קראתי...אני רק רוצה להראות נוכחות לפני שכולם הולכים הביתה.
אחזור בסוף עם תגובות הולמות.
וואלה? אכן תזומן בבוא הזמן. ותודה.
קראתי את הפוסט הזה וחשבתי "וואללה, החיים שלה טובים!".
והמאייר-צייר הזה שבה את לבי. השליטה שלו בצבעי מים מרהיבה.
כמובן הכי אהבתי את הנערה על הספסל עם כלב וחתול בחיקה (מנסיון, במצב כזה, אי אפשר להעביר דף בספר)
אני אגיד לך ,משהו.
אני קראתי מגיל 5 וקראתי מה בא לי.
ממש לא סבלתי את מה שמלמדים .
המורים בעיני ,היו טפשים .ידעו תמיד פחות
ממה שאני רציתי לדעת,עשיתי השלמות
בעצמי, אנציקלופדיה עברית
ואחר כך בריטניקה[היה דבר כזה?]
תיכון סתם,לומדים כמו מכונה כדי
לייצר "ציוני" בגרות.אני למדתי לבד אסטרונומיה.
המורים בתיכון מבאסים יותר,כי רמת הבקורת
שלנו ,נהיית תובענית עוד יותר.
מלבד פילוסופיה/הסטוריה/ספרות.
הכל היה מיותר בעיני.
בקיצור,מה אגיד
בית הספר לא בא ממש בזמן.
מורים ספורים היו בעיני רפרנס.
ובסופו של דבר,למדתי מה שרציתי.
והציורים של לארסן מתוקים,[יש את לארסן הבמאי המורבידי]
וזיהיתי אחד
שהיה פרינט של שנה טובה מוזהבת
לפני הרבה שנים.
אני נשמעת לעצמי כזאתת זקנה כשאני מספרת
ואני מרגישה בלב עדיין ילדה לומדת.
יללה..שלום כיתה א'
איזה פוסט מחמם לב ועין ומוח.
תשמעי, אנחנו האמהות לא יכולות להרשות לעצמנו להיות בדיכי. יש בצפר, יש בעיות תנועה ומשוואה עם שני נעלמים שאף אחד לא מוצא אותם עד היום, יש סנדוויצי'ם להכין, יש כביסות ב-10 בלילה ושאני אעביר למייבש כי היא צריכה את שנת היופי שלה, יש אסיפות הורים (אתמול הברזנו והלכנו לבית קפה במקום) יש מכתבים למורה, יש לעשות להם עבודת שורשים (אמא קיבלה 100...) יש ערבי כיתה והיא חייבת את החולצה ה-800 שלה הקיץ, כי אין לה ממש כלום מה ללבוש) ויש ויש ויש. אושר גדול ודומסטי, כמו אצל השבדי שלך.
תחשבי כמה חיים יש בכל ההוויה הזאת. כמה שמחה ועצבים וצעקות וויכוחים והמבורגרים (לעזעזל עם הנייצ'ר. ויתרתי לה היום)
וחזה נפוח מרוב גאווה על תעודה מושלמת, ונשיות מתפרצת, ופתאום אצבע בפה, מראה שמיד הופך אותי לשלולית, ומערכת שעות, ואחריות נהדרת שלא חשבתי שאפשרית אחרי החופש הגדול הרבוץ מעיקרו, ומקצועות לימוד מדליקים, וכאלו שפחות, וחברות, וסודות, ובנים...
ומזל שהם פה בכדי לאפס אותנו ולסדר לנו את החיים ואת היום. באמצע השנה אי אפשר להתפטר מתפקיד ההורה היודע כל, וצריך להתייצב כל יום, בכדי שלא נעשה בושות לילד.
אחד מהמוארים והכי אופטימיים שלך. ואין, בכלל אין שום קשר, לילדים שלך בעניין.
א
נו. מורה לתולדות האמנות הילדים שלך לא יצטרכו.
ב
"באופן מפתיע וחריג, ללא כל איומים בשביתות והשבתות"
האמנם? פה לשטן. בעודי נוסע מלא-חשוב-איפה ללא-חשוב-איפה אחר, אני פותח רדיו והנה - ביום א' השבתה בכל הארץ עקב קיצוצים.
יאללה בלגן.
תחזרי לשנת היופי שלך. ותני לילדיך לעשות כסף. עבודה זה ערך חשוב.
ממש כוכב. על הכל.
(צריכה במקרה מורה פרטי לתלמוד?)