כותרות TheMarker >
    ';

    דוקרני

    (עוד) ערוץ תקשורת שלי עם עצמי.
    אני מאוד פּרוֹ-קיפודית. לדעתי, הקיפודים סובלים מתדמית שגויה ויחסי ציבור גרועים.
    כמו כן- אין לי מסר חברתי מרחיק לכת, רק מעט תצפיות ומסקנות על בני אדם.
    בעצם, אפילו זה לא. רק אני, השטויות שלי והמשפחה (לא תמיד בסדר הזה).
    מומלץ מאוד לא לעקוב אחרי הפוסטים ולא לנסות לקרוא את כולם. מתעדת לי כאן את מה שעובר עלי (יומן רשת או לא?) ואני אוהבת לכתוב יותר ממה שאתם אוהבים לקרוא. בּדוּק.
    מצד שני- אתם מוזמנים להגיב להנאתכם. הומור דק מתקבל בעונג.
    וכמובן- כל הזכויות על הכתוב בפוסטים שמורות לי
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    באנגלית: Hedgehog
    ברוסית: יוֹזֶ'ק
    בפולנית: יֵז'
    באיטלקית: ריקו (riccio)
    ביידיש: שטעכלער
    בערבית: קונפוד' - قُنْفُذ
    בגרמנית: איגֶל
    בהולנדית: Egel (אֶכֶל)
    ברומנית: אָריץ'
    בספרדית: אֶריזוֹ
    בפורטוגזית: ouriço
    בצרפתית: HÉRISSON אֶרִיסוֹן (הגייה כמו גָרסוֹן -מלצר)
    בקוריאנית: 바늘두더지
    בסינית: 猬, 刺猬 וגם 豪猪 שמבוטא: hao zhu
    ביוונית: σκαντζόχοιρος (מבטאים סקאוטסוחורוז או משהו מזעזע מעין זה)
    בטורקית: kirpi
    בקרואטית: jež
    בסרבית: די דומה לקרואטית: Jez
    בפינית: siili
    בשוודית (הכי חמוד): igelkott - איגלקוט
    בהונגרית: שוּנדיסנו
    באספרנטו: erinaco
    ביפנית: ハリネズミ (קוראים Harinezumi ומבטאים Halinezumi)
    בהינדי: साही saahi. הברה אחרונה (אהה) מודגשת.
    במרטי (השפה של איזור בומבי): साळू saalu סאלו
    באפריקאנס: krimpvark; rolystervark; ystervark (ריספקט !)
    ב-Faeroese (אין לי מושג מה זה. משהו סקנדינבי): igulkøttur, tindasvín
    ב-Frisian (גם אין לי מושג): ychelbaarch, stikelbaarch
    בקטלאנית: eriçó
    בשפת ה-ב' (גאוני): Kibipobod
    ברוורס (מעולה): דוֹפִּיק
    מי תורם עוד?

    פוסטים אחרונים

    ערפד

    42 תגובות   יום חמישי, 10/9/09, 23:13

    את הסיפור הזה העליתי בינואר 2008 בשלושה חלקים

    אני מעלה אותו שוב להשתתפות בתחרות הסיפור הקצר
    -------------------------------------------------------------------------------------

    .

    הוא מתרווח בכורסה מול החלון. בחוץ סגריר ישראלי רגעי, בפנים חמים ואינטימי. בידו כוס של קפה טעים והוא נזכר...

    .  

    היא נכנסה למרפאה בבוקר כזה ממש, לפני כמה שנים.

    היו לה כל הסימנים והוא חש שליבו שוקע. הוא יכול היה להגיד לה מייד מה לעשות, איך להתגונן, למי לפנות, אבל הוא ידע שהיא חייבת לעשות את כל השלבים לבדה. להגיע בעצמה לתשובות, אחרת הטיפול לא יצליח.

    היא מתיישבת בחוסר ביטחון, והוא לא יודע אם חוסר הביטחון נובע מאי יכולתה להאמין שכל זה אכן קרה לה או מהספק לגבי אמיתותו של הכיסא. מבט חלול, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, כולה רועדת, מחבקת את עצמה. הוא רוצה להושיט יד, להזרים לה קצת יציבות וחום, אבל לא מרשה לעצמו לעבור את הגבול ולערער אותה עוד יותר.

    "דוקטור, אני לא יודעת מה קרה לי. אתה יכול לעזור לי?... אתה חייב לעזור לי !!" את המשפט האחרון היא כמעט צועקת. הוא קם ומוזג לה כוס מים. מניח לפניה ומתיישב חזרה. "ספרי לי. איך זה התחיל? מה הוא עשה? איפה זה היה?"

    .

     "איך אתה יודע ש... שזה "הוא"? שקרה לי משהו?..."

    "אני חושב שכבר ראיתי מישהי במצבך, הסימנים מוכרים לי. המשיכי, בבקשה".

    היא לוגמת מעט מים, מנסה לרכז את עצמה בתשובה, להסביר לעצמה מה קרה לה. אולי תוכל להעביר את זה במילים למישהו אחר ולהקל קצת את עומס התחושות והמראות שמתנגשים בתוכה כבר כמה ימים.

    "הייתי בטיול עם חברה. נסענו לעיר והחלטנו שלפני הכל אנחנו ניגשות למוזיאון המפורסם ואחר כך לכמה גלריות ששמענו עליהן. המוזיאון היה מרהיב. ציורים נפלאים, הסברים מרתקים... היינו שם שלוש שעות, אני חושבת. באחד החדרים ראיתי אותו... הוא הסתכל עלינו אבל לא התקרב ולא עשה שום סימן שהוא מכיר אותנו. חברה שלי התפעלה מתמונה מסויימת. עמדנו מולה חצי שעה, דיברנו עליה וניסינו להסביר לעצמנו מה כל כך מושך בתמונה הזו. שמתי לב שהבחור עמד לידנו חלק מהזמן. מקשיב אבל לא מצטרף לשיחה. חשבתי שזה מקרי. יצאנו מהמוזיאון וניגשנו לאחת הגלריות שבתוכנית שלנו, שהיתה קרובה לשם. נכנסנו לתוך מפלי צבע ונהרות כישרון. עמדנו המומות למספר דקות. פתאום ראיתי שוב את הבחור, הפעם קרוב אלינו יותר. לא אמרתי כלום לחברה שלי, ואולי זאת היתה הטעות שלי."

    "אל תאשימי את עצמך" הוא אומר לה "אני חושב שזה לא היה משנה".

    מבט תודה מתגנב לעיניים הרדופות.

    "ישבנו אחר כך בבית קפה. חברה שלי ניגשה פנימה לרגע, ופתאום ראיתי אותו לידי. נבהלתי, אבל הוא חייך חיוך נעים והציג את עצמו. היה לו קול מהסוג שיש לשדרני רדיו בשעות מאוחרות, כזה שעושה צמרמורות בגב וחלומות נעימים. והעיניים שלו... עיניים מדהימות. אף פעם לא הבנתי ביטויים כמו 'עיניים מדברות' או 'העיניים הן ראי הנפש' אבל פתאום הכל היה ברור. מדובר בעיניים כאלו ממש. עד היום אין לי מושג איזה צבע יש לעיניים שלו, אבל זה לא משנה."

    היא עוצרת רגע לשתות עוד לגימה, והוא לא מפריע

    "הוא השאיר לי מספר טלפון ונעלם לפני שחברה שלי חזרה. יותר לא ראיתי אותו באותו טיול. חזרנו הביתה וברגע הראשון שהייתי לבד- התקשרתי אליו. הייתי חייבת לשמוע שוב את הקול הזה. לדמיין את העיניים שלו מביטות בי. קבענו להיפגש, הוא בא לאסוף אותי... הכל כל כך בנאלי אבל גם מעורפל. אני לא זוכרת מה אמרנו ומה עשינו, לאן הלכנו או איפה ישבנו. כל הזמן הייתי מרוכזת בו, בעיניים, בקול שלו. הוא דיבר על עצמו, סיפר לא מעט אבל גם שאל עלי הרבה, הוציא אותי מהביישנות הרגילה שלי, עזר לי להיפתח בשאלות קטנות שהצחיקו אותי, גרם לי להרגיש שמה שעובר עלי זה הכי מיוחד בעולם"

    פתאום היא פורצת בבכי מותש וחרישי "איך יכולתי להיות כל כך טיפשה? לחשוב שאני באמת מעניינת אותו?"

    הוא מרשה לעצמו עכשיו לגעת בידה. היא קטנה וקרה, רועדת. הוא עוטף אותה בשתי כפות ידיו "את לא טיפשה בכלל. לא היתה לך שום דרך לדעת"

    היא נרגעת קצת וממשיכה.

    .

    "בפגישה השנייה הוא כבר הרשה לעצמו לגעת בי. נגיעות עדינות מדי פעם, לא על עור חשוף, רק על השרוול או על הגב. זה עשה צמרמורת נעימה, כמו שאף מגע לא עשה לי. רציתי... רציתי שהוא ייגע יותר, שלא יסתפק במגע הקליל הזה, אבל לא ידעתי איך להגיד לו את זה. בסוף הפגישה הייתי עייפה כמו שלא הייתי אף פעם. בקושי הגעתי הביתה.

    .

    "בפגישה השלישית הלכנו לטייל על החוף, בחלק שבו כמעט אין אף אחד. הוא חיבק אותי וליטף לי את הלחי. הרגשתי כאילו משהו שואב לי את החום מהעור אבל חשבתי שזאת הרוח החזקה שנשבה אותו ערב. רציתי שהוא יבוא איתי הביתה. אני לא זוכרת אם ממש ביקשתי את זה או שהוא ניחש... גם לא זוכרת איך הגענו אלי...
    "הדבר הבא שאני זוכרת זה שהיה לי קר. קור נוראי, חודר עצמות. הוא הפשיט אותי לאט, כמו שחלמתי, נוגע בי בעדינות שאיש מעולם לא הפגין כלפי, במקומות שגרמו לי להרגיש חשופה עוד לפני שהוא סיים להפשיט אותי לגמרי. התמקדתי במגע שלו, במבט שלו, אבל אחר כמה זמן לא יכולתי להתעלם מהקור הזה. הוא הפעיל את החימום וחזר אלי. רציתי לגעת בו כמו שהוא נוגע בי, אבל הוא לא איפשר לי. רצה שאהיה מרוכזת במה שהוא עושה לי."

    פתאום היא מסמיקה ומשפילה מבט, נזכרת שהיא מספרת את כל הדברים האלו לזר גמור.

     "את יכולה לדלג על החלק הזה אם את לא מרגישה נוח" זה מעודד אותה ומחזק את הנחישות שבה. הוא רואה שהיא פחות שברירית ממה שנראתה בהתחלה.

     "למרות החימום ולמרות שהוא כיסה אותי בשמיכות, נעשה לי יותר ויותר קר. הוא לחש לי כל מיני דברים באוזן, וזה עשה לי צמרמורת, אבל לא צמרמורת נעימה כמו עד אז אלא רעד בלתי נשלט. הקול שלו כבר לא גרם לי לחייך והעיניים שלו- כשהוא הביט בי- היו שחורות ואטומות. בכלל לא כמו שזכרתי. כל מה שהפעים והרטיט אותי אצלו- נעלם, נשכח ממני. לא הבנתי מה אני עושה איתו ולמה הוא אצלי בבית. ניסיתי להשתחרר אבל הרגשתי שאני עטופה בצמר גפן, שכל החדר מלא ערפל. הוא נישק אותי בצוואר ובחלק הפנימי של הזרוע... הרגשתי שאני קופאת מבפנים... ואז הוא נעלם" .

    היא נרעדת שוב, כמו נזכרת בקור ההוא שהשתלט עליה או כמו מתעוררת מטראנס. הוא

    נותן לה רגע לחזור להווה.

    "את מוכנה שאבדוק אותך? רוצה שתיכנס הנה אחות ותעזור לך?" היא מהנהנת וניגשת אל מאחורי הווילון. הוא יוצא אל עמדת האחיות ומבקש מהאחות הראשית שתיכנס. אישה קטנה ועדינה, שראתה הרבה ויכולה לעזור לו במקרה הזה.

    האחות עוזרת לה להתפשט, ואז קוראת לו. מהמבט בעיניה הוא יודע. זה בדיוק מה שהוא ניחש. הוא רוחץ ידיו במים חמימים ומתחיל בבדיקה. יש לה סימני נקודות שחורים בדיוק במקומות שהיא אמרה. הוא מורח עליהם את המשחה המתאימה ומסמן לאחות להלביש אותה. כשהיא חוזרת לשבת מולו, היא כבר יותר רגועה. כאילו המשחה הצליחה לחמם אותה מבפנים.

    .

     "אני אומר את זה בלי הקדמות, גם אם קשה להבין או להאמין" היא נדרכת "האיש הזה הוא ערפד" ידה עולה במהירות למקומות שעליהם מרח משחה לפני רגעים אחדים "לא, לא ערפד כמו שרואים בסרטים, שהופך אותך לזומבי חסר שליטה ובלי אפשרות לריפוי. הערפד הזה מחוכם יותר, אבל יש שיטות להתגבר על התופעות שהוא משאיר אחריו.

    "זה ערפד-רגשות. הוא מוצץ ממך את כל התחושות, את כל החום האנושי, את כל שמחת החיים. בגלל זה תחושת הערפול שהיתה לך וחוסר הריכוז. בגלל זה הרגשת קור כל פעם שהוא נגע בך. הוא פשוט שאב ממך הכל. מי שלא מכיר- לא יודע לעצור אותו או להילחם בו."

    הוא עוצר רגע, מאפשר לה לחשוב קצת על מה שאמר.

     "לללא...לא שמעתי אף פעם על דבר כזה" היא אומרת ברעד.

     "אני יודע. לא הרבה שמעו. רוב האנשים חושבים שמדובר בגבר רגיל, שמנצל ונעלם, אבל לא. זה משהו אחר לגמרי וטוב שבאת מייד ולא חיכית שזה יעבור לך, כי זה רק נעשה יותר גרוע אם לא מטפלים". היא מסתכלת עליו ומנסה להבין אם הוא צוחק עליה. הוא מחזיר לה מבט יציב ורואה איך היא נרגעת כשכל חלקי הפאזל מסתדרים לה יחד בתוך הראש. היא מהנהנת שוב.

    "הטיפול לא שגרתי, כמובן. את צריכה להיות עם חברה או עם משפחה כל הזמן בימים הקרובים. לא להישאר לבד. יש מי שיכולה להיות איתך?"

    היא חושבת רגע ואומרת: "אמא שלי תבוא בלי לשאול שאלות"

    הוא רושם לעצמו וממשיך "המשחה הזאת, שמרחתי לך- את צריכה להמשיך למרוח. גם המקומות שהוא השאיר סימנים, אבל גם בכל מקום אחר שאת מרגישה קור. זה קצת מוזר- למרוח משחה נגד קור- אבל זה עוזר." היא לוקחת את הקופסה ומחזיקה אותה כאילו היא מכילה את יהלומי הכתר.

     "נמשיך: הרבה אמבטיות חמימות ועיסוי-גב. אם אין לך בבית, יש כמה מקומות שאני יכול להמליץ עליהם ויתנו לך את העיסוי שאת צריכה. המיקום והחמימות חשובים מאוד." הוא רושם את המקומות ומספרי הטלפון שלהם, ומעביר לה את הדף "הכי חשוב, יותר ממשחה, אמבטיה או עיסוי, זה להתחבק. עם אמא, עם אבא, עם אחותך ואחיך, עם חברה... כל מי שקרוב אלייך יקבל הוראה ממני וגם הנחיות מדוייקות אם צריך. זה קריטי. חיבוקים ארוכים ועוטפים, בלי מילים"

    .

    היא קמה ללכת, עם הנייר והקופסה בתיק, והוא מלווה אותה.

    ליד הדלת היא נעצרת פתאום, מסתובבת אליו, ובלי להגיד כלום מחבקת אותו חיבוק ארוך.

    היא תהיה בסדר, הוא יודע.

    .

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/11/09 12:27:

      תודה, יקירי !

      לא הרגשתי חכמה במיוחד כשכתבתי אותו...

        13/11/09 10:20:
      סיפור יפה חכם ומרגש! הצבעתי עבורך- בהצלחה.
        10/11/09 19:25:

      נהדר !

      ממך זו חוות דעת מקצועית...

      תודה

        10/11/09 19:05:

      מקווה שתזכי בתחרות. אצביע!

       

        17/10/09 12:03:

      אבי יקר,

      כדי להצביע- אתה נכנס לקישור הזה:

      http://books.mouse.co.il/vote.asp#

      בוחר את הסיפור שלי (השני מימין בשורה העליונה), וממלא את הפרטים שלך בשדות הלבנים מעל.

      היום זה היום האחרון, כי מחר עוברים ל-45 הסיפורים הבאים...

      (הכוכבים זה רק לאגו, אתה יודע)

      תודה !!

        16/10/09 16:19:

      סליחה אבל אך מצבעים עבור הסיפור שלך אני אתן כוכב האם זה מספיק או צרכים גם לכתוב שמגיע לך להגיע לדפוס.

       

      את יודעת שאת מקסימה .

        12/10/09 12:31:

      תחבקי, תחבקי !!

      עדיין לא הכריזו על החיבוק כמעשה שיש עימו קלון (כלומר... תלוי בנסיבות וכל זה)

      בואי תחרות ! עכשיו !

      מאוד שמחה שנשארת

        12/10/09 11:41:


      הגעתי במקרה

      ונשארתי

      ועכשיו קר לי (שרק לא אתחיל לחבק כאן אזרחים חפים מפשע...)

      בהצלחה!

      ענת

      [נ.ב. אני גרה בעמק הכי יפה בעולם! מוכנה להתחרות?]

        20/9/09 20:43:

      טוב !

      אני אוהבת ביקורת בונה ולוקחת לתשומת ליבי.

      נכון שהקור הוא רק סימפטום, אבל איכשהו הוא מייצג לי את השאיבה הטוטאלית הזאת.

      אני מקווה שייתיחסו אל הסיפור שלי בכלל, ולא יקחו רק מספרים מהמרכז   ☺

        20/9/09 18:14:

      אני לא מבקר אבל חשבתי על כמה נקודות.  אם רעיונות אחרים לסיפור שלך או ביקורת לא נראים לך עצרי עכשיו!

      ההתחלה הייתה טובה מאוד, בונה את המתח לקראת הפגישה.  תיאור הפעם השלישית בה נפגשו היה מעט מעורפל.  היה צריך להדגיש את הרגשת הריקנות הרגשית יותר ופחות את הטמפרטורה שכן הוא שואב רגשות ומה שנותר היא ריקנות, הקור זה פשוט סמפטום או תוצאה נלווית לעיקר.  לקראת הסוף, כשהרופא מתאר את שיטות הריפוי אני הייתי מצמצם את ההסבר ויותר מרמז עליו ורק אז נותן משפט אחד לסיכום שקושר את הכל יחדיו.

       

      לבד מזה אהבתי את הסיפור ואני מקווה שניצחת בתחרות..

        20/9/09 14:07:

      צטט: *כוכבית* 2009-09-20 09:22:28

      סיפור יפה.

      כנראה שכולנו פגשנו אותו בשלב זה או אחר של חיינו...

      ולא כולם מצליחים להתאושש.

       

      בהצלחה בתחרות!צוחק

      לקח לי הרבה זמן, ההתאוששות...

      תודה. תחזיקי לי אצבעות

       

        20/9/09 14:05:

      צטט: יגאל פישר 2009-09-20 08:54:40

      הם חיים בינינו, הם נראים כמונו, אוכלים את אותו מזון, שותים את אותה שתיה, ישנים, מקיצים, כמונו מכל בחינה, אלא שלא...

      זה יכול להיות החבר/ה לעבודה, השכן החביב ממול, או סתם מישהו נפגוש באופן מקרי בסופר מרקט או ביום הורים בבית הספר של הילדה.

      זאת לא אגדה מיערות טרנסילבניה. זה קורה כאן ועכשיו.הם "חיים" ונושמים ושואבים את הנשמה. 

      הם קיימים!

      ואין שום סימני זיהוי !!

      הישמרו לנפשותיכם

       

        20/9/09 14:04:

      צטט: נשית ומתוקה 2009-09-20 04:54:33

      סיפור יפה  יש המשך כתיבה יפה ומהנה לקרוא למרות הכאב שהיא חשה

      גם כאב, אבל בעיקר ניצול, לדעתי....

      תודה, מתוקה. שנה טובה

       

        20/9/09 09:22:

      סיפור יפה.

      כנראה שכולנו פגשנו אותו בשלב זה או אחר של חיינו...

      ולא כולם מצליחים להתאושש.

       

      בהצלחה בתחרות!צוחק

        20/9/09 08:54:

      הם חיים בינינו, הם נראים כמונו, אוכלים את אותו מזון, שותים את אותה שתיה, ישנים, מקיצים, כמונו מכל בחינה, אלא שלא...

      זה יכול להיות החבר/ה לעבודה, השכן החביב ממול, או סתם מישהו נפגוש באופן מקרי בסופר מרקט או ביום הורים בבית הספר של הילדה.

      זאת לא אגדה מיערות טרנסילבניה. זה קורה כאן ועכשיו.הם "חיים" ונושמים ושואבים את הנשמה. 

      הם קיימים!

        20/9/09 04:54:
      סיפור יפה  יש המשך כתיבה יפה ומהנה לקרוא למרות הכאב שהיא חשה
        18/9/09 18:08:

      תודה !!

      כיף לדעת. אני מאוד נהנית ממנה

      שנה טובה לך

        18/9/09 15:54:
      הכתיבה טובה מאוד
        15/9/09 08:07:

      צטט: נ.ב.א. 2009-09-15 07:48:44

      לא ביקרתי כאן הרבה זמן,

      הגעתי בעקבות התחרות..

      ונישבתי

       בכתיבתך..

      אמרתי לך כבר מזמן כמה את מוכשרת!

      שנה טובה יקרה!

      הסיפור מצמררר!

      ואת ריגשת אותי במיוחד.

      נוריתה !!!

      איזה כיף שבאת...

      תודה-תודה

      ושנה נפלאה לך. מלאה בריאות והנאות

        15/9/09 07:48:

      לא ביקרתי כאן הרבה זמן,

      הגעתי בעקבות התחרות..

      ונישבתי

       בכתיבתך..

      אמרתי לך כבר מזמן כמה את מוכשרת!

      שנה טובה יקרה!

      הסיפור מצמררר!

      ואת ריגשת אותי במיוחד.

        13/9/09 21:05:

      ככה מסתבר גם לי

      שנה טובה

        13/9/09 18:16:
      מצמרר.....יש לך כישרונות רבים....חגים שמחים קיפודה...}{
        13/9/09 07:42:

      יוווו.... איזה כיף ! תודה, מותק

      מה להמשיך? תציעי לי רעיונות    ☺

      ברור שאמשיך לכתוב. מקווה לעוד הברקות מהסוג

        12/9/09 22:45:

      מבחינתי את זוכה במקום הראשון!!!

      את חייבת להמשיך את הסיפור הזה או לכתוב עוד כאלו...

        11/9/09 23:09:

      צטט: אסנט 2009-09-11 22:00:17

        

        11/9/09 23:08:

      צטט: עולם חדש ומצ'ופר 2009-09-11 21:52:18

      ומה עם פרק ב?

       

      הסיפור מרתק,ומעניין.......מתי ההמשך?

       

      בהצלחה בתחרות.

       

      (רק אני כנראה לא קראתי את זה,או ששוב אני לא זוכר)

      איזה המשך, בדיוק?

      ההמשך היחיד שיש זה "ואחר כך הם חיו באושר וכושר"

      (אתה ממש לא היחיד. אל תיקח את זה אישי)

       

        11/9/09 22:00:

      ומה עם פרק ב?

       

      הסיפור מרתק,ומעניין.......מתי ההמשך?

       

       

      בהצלחה בתחרות.

       

      (רק אני כנראה לא קראתי את זה,או ששוב אני לא זוכר)

        11/9/09 21:37:

      צטט: אפי! 2009-09-11 21:01:09

      אני חושבת שגם אני נתקלתי בו פעם מזמן....

      העיקר שהתאוששת

      (היום נזכרתי לגמרי במקרה מי נתן לי את ההשראה לסיפור הזה...)

        11/9/09 21:36:

      צטט: צפל 2009-09-11 18:55:40


      יאללה קחי אחד עם ידיים ארוכות.

       

      ולא לשכוח הרבה שוקו, עם קצת רום וקצפת מלמעלה

      מה ידיים ארוכות? מה אתה משוויץ?!

      איך אפשר לשכוח?

      רגע.... לבד או בזוג?

        11/9/09 21:34:

      צטט: yairgil 2009-09-11 18:06:27


      אאוץ'

      אבל אתן אוהבות אותם...

      הו לא.... אל תתחיל אפילו

      אני אוכלת אותך בלי מלח ובשמחה

      בעצם, אני בספק אם תספיק אפילו לארוחת טעימות

        11/9/09 21:01:

      אני חושבת שגם אני נתקלתי בו פעם מזמן....

       

        11/9/09 18:55:


      יאללה קחי אחד עם ידיים ארוכות.

       

      ולא לשכוח הרבה שוקו, עם קצת רום וקצפת מלמעלה

        11/9/09 18:06:


      אאוץ'

      אבל אתן אוהבות אותם...

        11/9/09 13:50:

      תודה, בו...

      (בלי מכות, אה?)

        11/9/09 07:35:


      וואו..., שניקי !!!

      חזק!

      מכה לבטן התחתונה...

       

        11/9/09 00:11:

      טוב.

      אם לא ימחקו אותי על גניבה ספרותית מעצמי, הפוסט הזה יהיה כאן גם מחר.

      לילה טוב

       

        11/9/09 00:01:
      אני יודעת שאני לא חייבת. אבל אני רוצה...
        10/9/09 23:52:

      צטט: אפי! 2009-09-10 23:37:18

      אוי שניקי, אני לא רגילה לכאלה ארוכים... ועוד בשעות כאלה.

      אקרא אותו מחר

      את לא חייבת !!

      זה לתחרות

      (והוא לא באמת ארוך. פשוט לא הצלחתי להקטין את גודל האותיות)

        10/9/09 23:51:

      צטט: פ. השקד 2009-09-10 23:30:08

       

       

      wowwwwwwwooooooooowwwwwwwwwww

       

         

        10/9/09 23:37:

      אוי שניקי, אני לא רגילה לכאלה ארוכים... ועוד בשעות כאלה.

      אקרא אותו מחר

        10/9/09 23:30:

       

       

      wowwwwwwwooooooooowwwwwwwwwww

      תגיות

      פרופיל

      ~s~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין