| זהות אישית יכולה להיווצר רק ממרד רפלקטיבי. זהות אישית איננה קטגוריה פילוסופית מופשטת. היא גם איננה סיכום עובדות גופניות או נפשיות. היא אפילו לא הצטלבות של נארטיבים שונים, ריבוי של משמעויות מבוזרות המשתנות תדיר או המצאה של תרבות כלשהי. היא איננה פנטזיה רחוקה על מה שהאדם מבקש להיות ואיננו, היא איננה היסטוריה תרבותית שלמה המתכנסת לחיי אדם אחד. היא כמובן, גם, כל אלה. אך מעולם לא הייתה זהות אחידה כפי שאנו מבקשים להרגיע את עצמנו בתוכה. היא יכולה להיות בחברה ראויה יותר. ברגעים מסוימים נוצרת באמנות זהות אישית, דרך היות אחר. השחקן מאמץ לעצמו זהות אישית כאשר הוא משחק אחר. הוא איננו משקר שהוא אכן אחר, ועדיין, הוא איננו הוא עצמו. ברגע זה של משחק הוא מוצא את זהותו האישית באחרותו. מכאן אנו מוציאים מסקנה חשובה – על מנת שהסתמי יהפוך ל"אני", על האדם להתמודד התמודדות אותנטית עם האפשרות - והממשות - שלו להיות הגרוע מכל. על מנת למצוא זהות אישית בעולם פרגמנטרי, יש להתמודד עם השואה כהתפוררות האדם. רק דרך הבנת המבנים הסדיסטיים הרווים בתוכנו, נוכל לומר שוב ובלב שלם "אני", מבלי ששום תוכן לא יודחק. |