בקולה נשמעה ערגה לחיים הרומנטיים של תקופת התנ"ך, לתקופה של ימי הרנסנס התוססים והנפלאים לטענתה, ואני טענתי לעומתה, שאני כלל לא הייתי רוצה לחיות אז, ראשית ולפני הכל כי זה כבר נגמר, ומזמן, שנית, מי רוצה לחיות כאשר: אין מים בברז, שלא לדבר על מים חמים, שאין מיזוג בקיץ, ואין חימום בחורף, שהמקום היחידי אליו נחשפת הוא הכפר השכן, בלי לצחצח שיניים, בלי להתקלח לפני, בלי,ובלי, ובלי, אבל מה, אמרתי לה, הבעיה של רובנו שאנחנו לא יודעים לשים גבולות, היטשטש הגבול בין הבית לעבודה, בין חופש המידע והפרטיות, בין הרצון להשיג עוד ועוד לבין ההנאה ממה שהשגנו, ועוד, ועוד, ועוד, ולמרות הכל, טוב לי כאן והיום, שמח בחלקי, נהנה ממה שיש, לא רוצה לחיות בעולמות אחרים, נהנה ממה שהטבע נתן לנו, מהיצירות הנפלאות של האדם, שנאמר, איזהו עשיר – השמח בחלקו. |