כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    סמול-טוק - מסמך השמאל הלאומי

    39 תגובות   יום שישי , 11/9/09, 11:17

    אלדד יניב עו"ד ויועץ פוליטי ושמולק הספרי מחזאי רב כישרון, חברו יחדיו  כדי להציל את השמאל מעצמו וחברו את מניפסט השמאל הציוני , כדי לברוא שמאל חדש שאוהב את המדינה אך מאמין שהוא שפוי יותר. שמאל שלא מתבייש להניף דגל במשחקי הנבחרת או בחוצות עזה בעת הצורך, שמאל שגאה בארצו, בדגלו וברעיון מדינת היהודים. הספרי ואלדד רוצים להחזיר את השמאל לשלטון ולשדרות הכוח והם מאמינים שהמשימה ניתנת למימוש רק אם השמאל יתנער מכול אותם "יפי נפש", מכל אלו המלאים שנאה עצמית ותיעוב כלפי מדינתם.

     

    יניב והספרי יוצאים במסע לגבש שמאל חדש מן החורבות, על ידי רמיסתו של השמאל הקל לדריכה, על חשבונם של כמה אמנים שלא התגייסו או על חשבון האינטלקטואליות הממושקפת. בתמורה הם מציאים לנו שמאל חדש, עממי, יצרי, לאומי אבל באותה עת שמאל המתיימר להיות גם חברתי ובעד היפרדות מוחלטת מן הפלסטינאים, בקיצור שמאל רחב היקף, משוחרר מפחדיו, משוחרר מזכויות אדם ומכל אותם משאות מכבידים.

     

    אלדד יניב ושמוליק הספרי בוראים מחדש את השמאל הלאומי ומכריזים על עצמם כממשיכי דרכם של בן גוריון ומפא"י, אך זו בדיוק צרתם, כל המילים היפות, המטלטלות והסוערות אינן יכולות להסתיר את העובדה כי השניים במניפסט שלהם, מלאים נוסטלגיה, מתרפקים על עבר לא רלוונטי וחולמים על מפלגה לאומית שכחלק מאחריותה לבניית האומה, גם איננה זונחת את הדאגה להמונים ולשכבות החלשות. מהן שילוב מרנין לב, של סוציאל-לאומיות, אותו מפגש מטריד, המאפיין כמה משטרי עבר, ביניהם אכן גם את ישראל של ימי ראשית. שילוב שהיה תמיד אבן הנגף ביצירתו של שמאל ראוי, שמאל אמיתי, אותו שילוב שהוא הסיבה עצמה לכך שעד היום אין בישראל, שמאל סוציאל דמוקרטי משמעותי, הפועל למען חברה צודקת יותר ולמען פתרון הסכסוך הישראלי פלסטינאי בדרכי שלום.

     

    יניב והספרי נופלים במלכודת העתיקה מכולן, הרצון להאמין שיש שמאל אחר, שהשמאל יכול להיות רלוונטי רק אם יהיה ימין נאור יותר, ימין רך, ימין שרוצה לאהוב את המדינה ושהיא תשיב לו את כגמולו או לפחות את חיבתה. אבל מדוע זקוקה מדינת ישראל לתנועה כזו, הרי התומכים בהיפרדות מן הפלסטינאים רק בלי לשלם על כך כל מחיר, או התומכים במדניות ממשלתית חברתית יותר (לפחות במובנה הפופלרי) הם רבים לאין ספור?

     

    למעשה יניב והספרי לא מועניינים לברוא שמאל חדש אלא להקים מפלגה חדשה שתקום על חורבותיה של מפלגת העבודה, שתמלא את הוואקום האלקטורלי הזה. מבחינת השמאל אין כאן כל בשורה, רק מאבק על גוויתה המהלכת של מפלגת העבודה ורצון להשיג את מצביעיה ולא להפקירם לתנועת קדימה. דבר אינו מבדיל את הקריאה של הספרי ואלדד מתנועת קדימה ואנשיה מלבד אולי השימוש בשם שמאל, שימוש שהוא, כך נראה, למעשה ריק במהותו.

     

    הספרי הוא מחזאי נהדר וחלק ממחזותיו הצליחו לזקק את הישראליות על ייסוריה, תככיה וחטאיה לפרטי פרטים, אך כפי שמעיד מחזהו האחרון "הבדלה", ביתר שאת, ראייתו את המציאות הישראלית לוקה בפשטנות מסויימת, שאת עדיה ניתן למצוא גם בקריאתו הנוכחית להקמתה של תנועת שמאל חדשה חברתית ולאומית. עבור הספרי קו השבר הוא תמיד מלחמת ששת הימים, קו ההבדלה כפי שהוא מציג אותו במחזהו האחרון. הקו המפריד בין ישראל לאומית חברתית לישראל חזירית ואינדבדואליסטית. קו פרשת המיים שממנו חדלנו להיות מה שהיינו. קו הגבול שהוא החטא הקדמון שלנו, אשר בשלו איבדנו את דרכנו. אך מלחמת ששת הימים, למרות שהיא קשורה, קשר עבות למשבר בו נתונה כיום החברה הישראלית, איננו ההסבר היחיד למה שקרה לחברה הישראלית וגם איננו המפתח הבלעדי לשינוייה. ההתרפקות על העבר ועל השנים טרום אותה מלחמה, הגעגוע לאיזו נאיביות של ציונות ישרת דרך, היא שקרית, היא חלק ממיתוס שאין בכוחו להחיות את השמאל אלא רק למלא ממחטות בדמעות על אשר היה ואיננו.

     

    אני מאמין בכוונותיהם הטובות של הספרי ויניב, אני מאמין, כי הדברים נכתבו מכאב ליבם, אך השמאל שהם מציעים, אין בינו לבין השמאל דבר. זהו שמאל המתפלש בביצות הקונזנזוס הישראלי, הוא חסר חזון וחסר ערך פוליטי, הוא במקרה הטוב רק סולם להגשמתם של שאיפות פוליטיות צרות של כמה אנשים שבוודאי מתלווים למסעם וירתמו אליו.

     

    השמאל הישראלי אכן בצרה ובנקודת שפל, אך המניפסט של יניב והספרי איננו המרפא אלא הסימפטום למחלה זו.             
    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/9/09 14:57:

      יש לי סבלנות לראות מה יוליד לו יום...
        20/9/09 14:11:
      יפה מאוד

      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il
        17/9/09 23:19:

      שנה טובה
        15/9/09 14:05:

      צטט: רונן מאיר 2009-09-13 12:06:13

      צטט: Naftali G 2009-09-13 11:47:00

      צטט: רונן מאיר 2009-09-12 21:12:11

      צטט: Naftali G 2009-09-12 19:49:59

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

       

      אלה לא הדברים החשובים.
      ברור שזה מסמך בוסרי שמנוסח בחברמניות אלק.
      אבל זה הצעד הראשון בכל הבכי והנהי על התרסקות השמאל שיש לו גם פרקטיקה.

       

       צר לי אבל שמישהו מנסח מסמך אני מצפה ממנו לאמירה ברורה.

      הסלט הזה הוא לא צעד לכלום בנוסף הוא רצוף באי דיוקים ובחוסר הבנה.

       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

       אף אחד מאלה לא נמצא אצלי.

       

      אני פוסל אותו בגלל שהוא לקוי: אי דיוקים, סתירה עצמית, פופוליזם, דמגוגיה וחוסר הבאה של תובנה חדשה (אולי היא חדשה אצלם אבל לא אצל אנשים בשמאל). 

       

      הדבר היחיד הוא קבלה כבסיס לדיון בשביל מחשבה צריך עומק שאין למסמך הזה.

       

        14/9/09 21:55:

      צטט: מולי בנטמן 2009-09-12 21:20:24

      צטט: עמליה אביטל 2009-09-11 23:21:22

      בכל כמה שנים יוצאים מישהם, וקוראים קריאות.

      לפעמים זה ממש פוליטי, כמו חיים רמון למשל,ולפעמים זה היסטורי ,כמו רון פונדק ואריאל הירשפלד, ולפעמים זה כדי ליצור תיקון.

      נניח תיקון לשמאל. כמו אלדד יניב והספרי, קודם כמו יוסי ביילין ,ועמי איילון.

      לפעים זו אמנת כנרת עם אפי איתם ויולי תמיר.

      אוי כמה שזה לא מצליח.

      הבעיה היא לא כל כך עם הקריאה לשינוי אלא עם תוכנה.

      זהו מסמך שגם לאחר קריאה מלאה שלו, קשה למצוא בו משהו שיכול לשמש ככיוון לשמאל ואם זה השמאל עליו שואפים השניים אזי מצבנו רע ומר

       

       אני מסכימה ,מולי.

      העניין הוא שגם לפי התגובות פה, יש כמה נוסחים של השמאל.

      לגבי כמה מהאנשים,שה ימין מידיי ולגבי אחרים,להיפך,שה שמאל מידיי.

      ההתמקדות בפרסונות,(גם אני ביקרתי חריפות אחד מהם),כלומר המציאות שבה שני אנשים או אחרים,ראו בדוגמאות הקודמות,הם שמחברים מסמך והם שחושבים שהוא יהיה כזה ראה וקדש, היא חלק מהבעיה.

      מיד הרי קמים אנשים שלא מסכימים עם חלק מהדברים.

      ובאמת,אף אחד מהאנשים לאורך השנים האלה, של הסכמי אוסלו נניח, לא מצליח לגבש סביבו עוד אנשים.

      לכן אולי כדאי להניח קצת את האגואים של הפרסונות בצד.

      ולחשוב על התוכן.

      המילה שמאל היא לא מקודשת.ונאמר כבר פה שבישראל קיים עיוות מהתחלה של מה זה שמאל.

      בישראל עדיין זה במובן המדיני. ועד שלא נפתור, אם בכלל,את בעיית הסכסוך של נו עם הפלסטינאים,לא ייכון שמאל אחר,חברתי.

      המובן המדיני, אני רואה את מפלגת העבודה, כמעט כימין ואת העומד בראשה כימין מובהק.

      מצד שני, אני אישית לא ח"דש.ומעבר ללחבב את מרצ,אני לא מרצ.

      אבל כאמור,לא זה העניין.

      מכיון שנוצרה קדימה כאסופה של אנשים,וומכיון שרוב הציבור כנראה נמצא במרכז הרחב מאוד, כולל קדימה והעבודה,ואפילו קצת ליכוד,

      אז אין תקומה, כנראה, לניסוח מסמכים,שכאמור שוגים לדעתי בהבלטת האנשים שמחברים אותם,והם, המסמכים, הופכים לחסרי משמעות.

       

      זה חבל.כי קיים רעב,קטן אומנם, ליצור משהו.

       

      ועל כן נשארים הקיטורים,או הביקורות או ההסכמות או ההתנגדויות. הכל כתוב.שום דבר לא מתבצע. שוב פעם די נרפה.

      כאלה אנחנו. אי אפשר להאשים אותנו בשעמום.כמויות האירועים שקורים פה,גורמים להגדשת הסאה.

       

        14/9/09 21:18:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2009-09-14 18:38:34

      צטט: מולי בנטמן 2009-09-11 20:53:46

       

      הטענה המרכזית שלי היא שאין במניפסט הזה כל חידוש או באמת אלטרנטיבה אלא שהוא זהה בתכולתו ובתכליתו למה שכמעט כל מצביע קדימה יחתום עליו, מלבד אולי השימוש בתגית "שמאל"

       

      ותשפוכת הקיא על המתנחלים, כמובן.

       

      קראתי את הטקסט שלהם. לטעמי, השניים חוטאים בדבר שהם יוצאים נגדו - התנשאות והדרת ציבורים שונים מהצד שלהם. למשל, איש ימין מדיני מוצא עצמו מחוץ לשיח גם אם בגדול הוא בעד צדק חברתי וכלכלי. או מצד אחר - במניפסט כזה לא יכול להיות שהפתרון הטריטוריאלי היחיד הוא רק מה שהאדונים הספרי ויניב חושבים עליו. מותר להיות איש שמאל לאומי וגם לחשוב שצריך לוותר על הכותל (מה, הוא לא נכבש בששת הימים?) או שאסור לוותר על שטח זה או אחר ביו"ש מסיבות ביטחוניות או אחרות. ברגע שקבעתם שרק הקו האדום או הירוק שלכם הוא השמאל הלאומי האמיתי ואין בלתו - כך ימשיך להיות גודלו של השמאל שניסיתם לבנות. וכך, במקום 'שמאל לאומי', כותרת המסמך יכולה להיות 'אלדד יניב ושמואל הספרי'.

       

      כל אותם הסכמים והסדרים הנחתמים במעמד צד אחד ערכם ידוע מראש

      בנוסף מלבד אותם אנשי "שמאל מרכז שפויים" המייצגים את ארץ ישראל הישנה והטובה, כל היתר מימין ומשמאל הרי הם הוזים, מסוכנים ושאר צרות 

       

        14/9/09 18:38:

      צטט: מולי בנטמן 2009-09-11 20:53:46

       

      הטענה המרכזית שלי היא שאין במניפסט הזה כל חידוש או באמת אלטרנטיבה אלא שהוא זהה בתכולתו ובתכליתו למה שכמעט כל מצביע קדימה יחתום עליו, מלבד אולי השימוש בתגית "שמאל"

       

      ותשפוכת הקיא על המתנחלים, כמובן.

       

      קראתי את הטקסט שלהם. לטעמי, השניים חוטאים בדבר שהם יוצאים נגדו - התנשאות והדרת ציבורים שונים מהצד שלהם. למשל, איש ימין מדיני מוצא עצמו מחוץ לשיח גם אם בגדול הוא בעד צדק חברתי וכלכלי. או מצד אחר - במניפסט כזה לא יכול להיות שהפתרון הטריטוריאלי היחיד הוא רק מה שהאדונים הספרי ויניב חושבים עליו. מותר להיות איש שמאל לאומי וגם לחשוב שצריך לוותר על הכותל (מה, הוא לא נכבש בששת הימים?) או שאסור לוותר על שטח זה או אחר ביו"ש מסיבות ביטחוניות או אחרות. ברגע שקבעתם שרק הקו האדום או הירוק שלכם הוא השמאל הלאומי האמיתי ואין בלתו - כך ימשיך להיות גודלו של השמאל שניסיתם לבנות. וכך, במקום 'שמאל לאומי', כותרת המסמך יכולה להיות 'אלדד יניב ושמואל הספרי'.

        14/9/09 18:17:

      צטט: מולי בנטמן 2009-09-13 21:09:15

      צטט: רונן מאיר 2009-09-13 12:06:13


       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

       

       לדעתי יש עוד כמה תגובות למסמך

      1. שהוא איננו מסמך שמאלי אלא מסמך ימני מסווה

      2. שהוא שטחי ומתלהם

      3. שחסרה בו הבנה היסטורית ופרספקטיבה

       ויש עוד

       

      אלו הם תירוצים/הסברים לתגובות שאני ציינתי.
      מה זה בדיוק מסמך ימני במסווה? מתחפש לשמאלני? בכל פעם שמישהו אומר "רגע רגע בואו נבדוק אם יש משהו בטענות היריב" לא צריך להזדעק. קוראים לזה דיאלוג. אם השמאל "הטהור" מנהל דיאלוג רק עם עצמו לאן זה מוביל? בדיוק לקריסה ולמניפסטים שטחיים שמנסים לנער את המערכת.

      המסמך שטחי בהגדרה ואני חושב שהסגנון של השניים מכוון כדי שלא יקחו אותו כמסמך שהוא יותר מאשר קריאת כיוון.

        14/9/09 17:24:
      קראתי את הכתבה בהארץ ולא הבנתי מה שמאלי בשמאל הזה, כלומר מה הומניסטי. אלדד יניב לא היה הפרסומאי של ברק? הוא חרב להשכיר, אסטרטג פוליטי עאלק, הוא מוכן להגיד מה שאנשים רוצים לשמוע. גם מרצ תמכו במלחמת עזה בתחילתה. כולם נכנעו לרייטינג. האידאולוגיות באו לקצן.
        14/9/09 14:13:

      צטט: מולי בנטמן 2009-09-13 21:09:15

      צטט: רונן מאיר 2009-09-13 12:06:13


       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

       

       לדעתי יש עוד כמה תגובות למסמך

      1. שהוא איננו מסמך שמאלי אלא מסמך ימני מסווה

      2. שהוא שטחי ומתלהם

      3. שחסרה בו הבנה היסטורית ופרספקטיבה

       ויש עוד

       

      בדיוק כך מולי, "המניפסט" אינו מסמך שמאלי אלא מסמך ימני מסווה (טוב, לא כל כך מסווה).

      מסמך שמבטל את כל הדוקטרינות של השמאל ומושך ימינה במעין פאשיזם סטייל ליברמן (ויסלחו לי כאן כל הנפשות המזועזעות).

      לצערי המסמך הזה הוא תוצאה של נטייה ימינה של החברה הישראלית, כולל מי שהיו שמאלנים וזו בעיניי היא "הבכייה לדורות" של השמאל הפוליטי, החברתי. 

        13/9/09 21:09:

      צטט: רונן מאיר 2009-09-13 12:06:13


       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

       

       לדעתי יש עוד כמה תגובות למסמך

      1. שהוא איננו מסמך שמאלי אלא מסמך ימני מסווה

      2. שהוא שטחי ומתלהם

      3. שחסרה בו הבנה היסטורית ופרספקטיבה

       ויש עוד

        13/9/09 13:36:

      צטט: רונן מאיר 2009-09-13 12:06:13

      צטט: Naftali G 2009-09-13 11:47:00

      צטט: רונן מאיר 2009-09-12 21:12:11

      צטט: Naftali G 2009-09-12 19:49:59

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

       

      אלה לא הדברים החשובים.
      ברור שזה מסמך בוסרי שמנוסח בחברמניות אלק.
      אבל זה הצעד הראשון בכל הבכי והנהי על התרסקות השמאל שיש לו גם פרקטיקה.

       

       צר לי אבל שמישהו מנסח מסמך אני מצפה ממנו לאמירה ברורה.

      הסלט הזה הוא לא צעד לכלום בנוסף הוא רצוף באי דיוקים ובחוסר הבנה.

       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

      אני זיהיתי בפוסט הזה רק את האובססיה הקמאית של השמאל:

      אליטיזם.

       

       

        13/9/09 12:06:

      צטט: Naftali G 2009-09-13 11:47:00

      צטט: רונן מאיר 2009-09-12 21:12:11

      צטט: Naftali G 2009-09-12 19:49:59

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

       

      אלה לא הדברים החשובים.
      ברור שזה מסמך בוסרי שמנוסח בחברמניות אלק.
      אבל זה הצעד הראשון בכל הבכי והנהי על התרסקות השמאל שיש לו גם פרקטיקה.

       

       צר לי אבל שמישהו מנסח מסמך אני מצפה ממנו לאמירה ברורה.

      הסלט הזה הוא לא צעד לכלום בנוסף הוא רצוף באי דיוקים ובחוסר הבנה.

       

      עד עכשיו זיהיתי 3 סוגי תגובות למסמך הזה;
      פסילה שלו בגלל שאינו מושלם

      פסילה שלו בגלל האישיות של שני מחבריו

      קבלתו כבסיס למחשבה

       

       

        13/9/09 11:53:

      צטט: shai.h 2009-09-12 22:51:54


      זה נראה כמו התעוררות סימפטומטית של יוצר בירידה, או אולי בסוג של מדבר תקשורתי, שבוחר להשתלח בצעיר המצליח. אתה זוכר את הזגזוגים של איל מגד מכור מחצבתו בשלום עכשיו לחיקו של נתניהו. ושוב. מה לעשות שעל זה מקבלים עמוד ראשון בעיתון ולא

      כתבה קטנה בגלריה ובמקרה דנן יש גם חבירה של יועץ תקשורת. תגובתו המתלהמת בעצמה של איתי טיראן מצביעה על מתחים

      אישים ואמנותיים קשים אם לא מסריחים בין השניים, שהעיתון הסכים לשמש לה במה. פוליטית אין פה שום בשורה. תנועה חדשה?  תנועה מגונה.

       אומנם כל העולם במה

      אך החיים אינם תמיד תיאטרון   

       

        13/9/09 11:47:

      צטט: רונן מאיר 2009-09-12 21:12:11

      צטט: Naftali G 2009-09-12 19:49:59

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

       

      אלה לא הדברים החשובים.
      ברור שזה מסמך בוסרי שמנוסח בחברמניות אלק.
      אבל זה הצעד הראשון בכל הבכי והנהי על התרסקות השמאל שיש לו גם פרקטיקה.

       

       צר לי אבל שמישהו מנסח מסמך אני מצפה ממנו לאמירה ברורה.

      הסלט הזה הוא לא צעד לכלום בנוסף הוא רצוף באי דיוקים ובחוסר הבנה.

        13/9/09 11:32:

      צטט: אפרת ש. 2009-09-12 01:04:56

      לפי דעתי ה- PFJ מקומו הנכון הוא ... במרכז.

      לא לחינם הוא ישב שם לבדו :))

      ימינה או שמאלה...שני הצדדים מפספסים

      את התמונה המלאה ומסתכלים על הכל

      מזווית אחת מאוד מוגבלת.

      אם נניח לרגע בצד את הנושא הפלסטינאי,

      רצ/מרצ עשתה את מה שכל המפלגות היו

      אמורות לעשות והוא לטפל בבעיות פנימיות

      אפילו בגישה אישית, במשך הרבה שנים.

      אני מאוד מסכימה עם מה שאלדד יניב אמר:

      "שמאל לא יכול להתעסק רק עם השלום.

      ברגע שהשמאל הפך את תהליך השלום לאחד

      אלוהינו הוא זנח את דרכו השמאלית וזנח את

      האתיופים,את הפערים ואת החינוך."

      לא יכול להיות שהכל יחוג מסביב לשלום.

      יש כאן מדינה שצריך לדאוג לה. אם המדינה

      תתפורר, בשביל מי אנחנו שואפים לעשות שלום?

      מרצ, שכחה את זה ובכך השאירה את המדינה

      ללא מפלגה שדואגת לענייני פנים ואיבדה גם אותי.

      בכל הקשור לנושא הפלשתינאי, מרכז הוא הגישה

      הנכונה. לדאוג לאינטרסים הבטיחותיים שלנו וגם

      להבין שדאגה למה שקורה לעם הפלשתינאי לא רק

      ישרת אותם, אלא גם אותנו. לצערי המפלגה היחידה

      שנמצאת במרכז היא מפלגת נשורת של מפלגות

      אחרות . של אנשים שרק חיפשו דרך לקבל כיסא

      באמתלה של מפלגה חדשה "שתעשה שינוי".

      כרגע מבחינתי, אין מנהיג ואין מפלגה שיכולה להנהיג

      את המדינה ומסוגלת להסתכל , להעריך ולטפל

      במדינה בצורה שקולה, מפוכחת, מציאותית וכזו

      שמביטה בה מכל זוית אפשרית.

      אבל, בסופו של דבר...

      I'm a Red Sea pedestrian, and proud of it!

       שנה טובה! 

       

       לא הכול יכול לחוג סביב השלום, אך השלום עצמו איננו רק מילת קוד סודית של מועדון סגור

      הוא קשור בעבותות לכל מה שאנחנו כיום. ללא מציאת פיתרון ראוי או לפחות הסכמות מסוימות לא תהיה מדינת ישראל לא מדינת אחווה ובוודאי לא מדינת שיוויון. לכן הסכסוך הישראלי פלסטינאי איננו רק עוד בעיה בתוך סל של בעיות אלא בעיה המשליכה גם על כל היתר. אינני אומר שיש לעסוק רק בה וכי לא חשוב להשקיע מאמצים גם בתחומים אחרים, אך אי אפשר לקוות לשינוי מהותי ללא התעסקות בסוגייה זו.

       

        13/9/09 07:27:

      צטט: דניאל זיסקינד 2009-09-13 00:27:59

       המטרה היא ביסוס מדינת ישראל כבית לחברת מופת. זאת המטרה. אחד האמצעים להשגת המטרה – הוא השלום. אחד האמצעים , לא היחיד...


      מצטער מולי. לא אהבתי את ניתוח הדברים. בכל העולם מוגדר השמאל בעיקר על פי אמת מידה חברתית. אין ספק שאצלינו קיים עיוות ואולי אפילו היפוך תפקידים. החמצה גדולה. בנוסף, ה"שמאל האוטומטי" לא ממש בוחן את האירועים העוברים על מדינת ישראל ושוקל אותם לגופו של עניין. תקופת הקסאמים על שדרות היא דוגמא אחת. היתכן, כי בקורתך על המניפסט גם היא אוטומטית?

      אני מסכים עמך לחלוטין שבישראל קיים עיוות ואפילו היפוך תפקידים אך הטענה שלי היא שהעיוות הזה הוא בדיוק תוצר של נתינת עדיפות ללאומי על פני החברתי. הם מדברים על כך שסוגיית השלום לא צריכה להינות מבלעדיות, זה נכון אך הדרך שלהם להשיג זאת והניתוח שלהם את המציאות הם להבנתי שגויים

       

        13/9/09 00:27:

       המטרה היא ביסוס מדינת ישראל כבית לחברת מופת. זאת המטרה. אחד האמצעים להשגת המטרה – הוא השלום. אחד האמצעים , לא היחיד...


      מצטער מולי. לא אהבתי את ניתוח הדברים. בכל העולם מוגדר השמאל בעיקר על פי אמת מידה חברתית. אין ספק שאצלינו קיים עיוות ואולי אפילו היפוך תפקידים. החמצה גדולה. בנוסף, ה"שמאל האוטומטי" לא ממש בוחן את האירועים העוברים על מדינת ישראל ושוקל אותם לגופו של עניין. תקופת הקסאמים על שדרות היא דוגמא אחת. היתכן, כי בקורתך על המניפסט גם היא אוטומטית?

        12/9/09 22:51:


      זה נראה כמו התעוררות סימפטומטית של יוצר בירידה, או אולי בסוג של מדבר תקשורתי, שבוחר להשתלח בצעיר המצליח. אתה זוכר את הזגזוגים של איל מגד מכור מחצבתו בשלום עכשיו לחיקו של נתניהו. ושוב. מה לעשות שעל זה מקבלים עמוד ראשון בעיתון ולא

      כתבה קטנה בגלריה ובמקרה דנן יש גם חבירה של יועץ תקשורת. תגובתו המתלהמת בעצמה של איתי טיראן מצביעה על מתחים

      אישים ואמנותיים קשים אם לא מסריחים בין השניים, שהעיתון הסכים לשמש לה במה. פוליטית אין פה שום בשורה. תנועה חדשה?  תנועה מגונה.

        12/9/09 21:38:

      צטט: ring11 2009-09-12 00:26:39


      נדמה שמרוב שהם מרוכזים בכיבוש המטרה - תפיסת השלטון וגיוס הרוב - הם שכחו את הדרך ואת המהות. הם ימשיכו לקרוא לעצמם שמאל אך למעשה ירוקנו אותו מתוכן. ההתנערות שלהם ממחויבות השמאל להביא לשלום בר קיימא מפחידה ומדכדכת. אותי הם ממש לא שכנעו. אני מעדיף להישאר מיעוט ולא לוותר על העקרונות שלי

       

      אני מניח על פי תגובתך, שאתה תקוטלג במהרה כחלק מאותו שמאל סהרורי ואבוד ולכן משל ומוסר השכל  לכל מה שהם כתבו עליו

       

        12/9/09 21:20:

      צטט: עמליה אביטל 2009-09-11 23:21:22

      בכל כמה שנים יוצאים מישהם, וקוראים קריאות.

      לפעמים זה ממש פוליטי, כמו חיים רמון למשל,ולפעמים זה היסטורי ,כמו רון פונדק ואריאל הירשפלד, ולפעמים זה כדי ליצור תיקון.

      נניח תיקון לשמאל. כמו אלדד יניב והספרי, קודם כמו יוסי ביילין ,ועמי איילון.

      לפעים זו אמנת כנרת עם אפי איתם ויולי תמיר.

      אוי כמה שזה לא מצליח.

       

      הבעיה היא לא כל כך עם הקריאה לשינוי אלא עם תוכנה.

      זהו מסמך שגם לאחר קריאה מלאה שלו, קשה למצוא בו משהו שיכול לשמש ככיוון לשמאל ואם זה השמאל עליו שואפים השניים אזי מצבנו רע ומר

       

        12/9/09 21:12:

      צטט: Naftali G 2009-09-12 19:49:59

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

       

      אלה לא הדברים החשובים.
      ברור שזה מסמך בוסרי שמנוסח בחברמניות אלק.
      אבל זה הצעד הראשון בכל הבכי והנהי על התרסקות השמאל שיש לו גם פרקטיקה.

        12/9/09 19:49:

      מסמך מביש גם תארים שהוא נוטל על עצמו "מניפסט" ובגלל דרך כתיבתו.

      הטון הסחבקי (וגם אי דיוקים פה ושם) כאילו אנחנו איזה פשוטי עם שאיננו יכולים להבין משהו מסובך. 

      מביש שהוא קורא לעצמו מניפסט לא רק שבסלט הסחבקי הזה מתקשים למצוא מה הוא רוצה, אלא גם בגלל האמירות הכלליות והפשטניות.

       

      הם מבינים את המלכודת שמאל  = פייסנות  = די לכיבוש אבל נופלים גם הם במלכודת שמשתמשים באותן ססמאות.

      הם שכחו שגם אלון וגלילי זה שמאל ולא רק פרס ורבין של שנות השמונים והתשעים ושריד וביילין.

        12/9/09 19:29:
      היטבת לומר:)
        12/9/09 10:31:


      פוסט חשוב הבאת.

       

      מ"ס אקסיומות ברשותך.

       

      השמאל הקים את המדינה.

       

      עקב היחלשות כוחו הפוליטי השמאל מנהל אותה כיום חלקית ולכן מצבינו מדרדר.

      לולא השמאל מדינת ישראל תקרוס.

       

      השמאל איבד בהדרגה את הקשר עם חלקים ומגזרים רחבים בעם. 

       

      השמאל לא השכיל לבנות נכון את הסכמי אוסלו ולא ידע לשווקו באופן מתאים ובכך יצר "אוייבי שלום" רבים מביית שעשו הכל ע"מ להכשיל מהלך זה שהינו מהחשובים ביותר בהיסטוריה של המדינה.

       

      לאחר רצח רבין ופריצתה של האינתיפאדה השניה סירב השמאל להתבונן נכוחה במציאות המשתנה והחליט ללכת עם הראש בקיר תוך שהוא יוצר ומטפח גיבורים חדשים כסמל מייצג לשמאל החדש .

       

      השמאל אישר הקמת מליציה של ארגון האנרכיסטים על תתי ארגוניו הפועלים בשטחים ומהווים מליציית בוגדים לכל דבר הנהנת מחסינות עליונה של מערכת המשפט והתקשורת, תהליך זה מצביע על יאוש ואובדן דרך של השמאל, רק מטורף יאמין שאנרכיסט פדופיל מורשע כדוגמת עזרא נאווי המצהיר בריש גלי "שהוא מצליח לזיין את המדינה" יזכה לפופולריות של הציבור.

       

      רק פסיכופט יאמין שבוגד כדוגמת קמב"ץ האנרכיסטים יונתן פולק המתרועע עם חמאסניקים והקורא למחיקת ישראל מהמפה יזכה לתמיכת הרוב השפוי והמסיבי של אזרחי ישראל.

       

      רק חולה רוח יאמין שעדותה של הפרקליטה הבכירה במיל יהודית קרפ לטובת האנרכיסט עזרא נאווי שתקף חיילים תגביר את האמון הציבורי במערכת המשפט.

       

      השמאל בדרך להתרסקות טוטאלית ! לי זה כואב ! זה אמור לכאוב לכל פטריוט אמיתי ! הימין הוא אלטרנטיבה עלובה ומסוכנת  !

       

        12/9/09 01:04:

      לפי דעתי ה- PFJ מקומו הנכון הוא ... במרכז.

      לא לחינם הוא ישב שם לבדו :))

      ימינה או שמאלה...שני הצדדים מפספסים

      את התמונה המלאה ומסתכלים על הכל

      מזווית אחת מאוד מוגבלת.

      אם נניח לרגע בצד את הנושא הפלסטינאי,

      רצ/מרצ עשתה את מה שכל המפלגות היו

      אמורות לעשות והוא לטפל בבעיות פנימיות

      אפילו בגישה אישית, במשך הרבה שנים.

      אני מאוד מסכימה עם מה שאלדד יניב אמר:

      "שמאל לא יכול להתעסק רק עם השלום.

      ברגע שהשמאל הפך את תהליך השלום לאחד

      אלוהינו הוא זנח את דרכו השמאלית וזנח את

      האתיופים,את הפערים ואת החינוך."

      לא יכול להיות שהכל יחוג מסביב לשלום.

      יש כאן מדינה שצריך לדאוג לה. אם המדינה

      תתפורר, בשביל מי אנחנו שואפים לעשות שלום?

      מרצ, שכחה את זה ובכך השאירה את המדינה

      ללא מפלגה שדואגת לענייני פנים ואיבדה גם אותי.

      בכל הקשור לנושא הפלשתינאי, מרכז הוא הגישה

      הנכונה. לדאוג לאינטרסים הבטיחותיים שלנו וגם

      להבין שדאגה למה שקורה לעם הפלשתינאי לא רק

      ישרת אותם, אלא גם אותנו. לצערי המפלגה היחידה

      שנמצאת במרכז היא מפלגת נשורת של מפלגות

      אחרות . של אנשים שרק חיפשו דרך לקבל כיסא

      באמתלה של מפלגה חדשה "שתעשה שינוי".

      כרגע מבחינתי, אין מנהיג ואין מפלגה שיכולה להנהיג

      את המדינה ומסוגלת להסתכל , להעריך ולטפל

      במדינה בצורה שקולה, מפוכחת, מציאותית וכזו

      שמביטה בה מכל זוית אפשרית.

      אבל, בסופו של דבר...

      I'm a Red Sea pedestrian, and proud of it!

       שנה טובה! 

       

        12/9/09 00:26:

      נדמה שמרוב שהם מרוכזים בכיבוש המטרה - תפיסת השלטון וגיוס הרוב - הם שכחו את הדרך ואת המהות. הם ימשיכו לקרוא לעצמם שמאל אך למעשה ירוקנו אותו מתוכן. ההתנערות שלהם ממחויבות השמאל להביא לשלום בר קיימא מפחידה ומדכדכת. אותי הם ממש לא שכנעו. אני מעדיף להישאר מיעוט ולא לוותר על העקרונות שלי
        11/9/09 23:21:

      בכל כמה שנים יוצאים מישהם, וקוראים קריאות.

      לפעמים זה ממש פוליטי, כמו חיים רמון למשל,ולפעמים זה היסטורי ,כמו רון פונדק ואריאל הירשפלד, ולפעמים זה כדי ליצור תיקון.

      נניח תיקון לשמאל. כמו אלדד יניב והספרי, קודם כמו יוסי ביילין ,ועמי איילון.

      לפעים זו אמנת כנרת עם אפי איתם ויולי תמיר.

      אוי כמה שזה לא מצליח.

      אני מסכימה עם מולי,שרובו ומניינו של  המסמך הוא התרפקות על העבר,שספק אם היה, אבל יש שם עוד משהו.

      הספרי זועם. (לאלדד יניב אני לא מאמינה מסיבות של כושר אבחנה טוב בין אמיתי לשקרי).

      הספרי אולי מתוסכל והדברים נאמרים כתיאור וגם באמפתיה מסויימת,לא מתוך ציניות או ביקורת.

      הרבה אנשים רוצים נורא לתקן הרבה דברים הטעונים תיקון החברה הישראלית.

      האלימות, הכל ידוע.

      אבל נדמה לי, לפחות אני מגיעה למחשבה הזאת ,גם דרך מעין תחקיר שאני עושה, אישי ופרטי בהחלט, שאין כל כך חברה ישראלית.

      אמרו את זה קודם ,אבל אנחנו מפוצלים שלא לומר קרועים לגזרים.

      מעבר לדתות, לעדות, למגזרים, לעשירים(הנופלים קצת),לנזקקים(המחזיקים טלפונים סלולריים למכביר), ליהודים, לערבים, לבדואים,לשי דרומי,לצרקסים, למי שמשקרים, למי שעושים עניין  מהיעלמות רוהמ למדינה או למתקן בטחוני או לשניהם גם יחד,

      לתקשורת,לניב גורדון,

      אנחנו לא קיימים, לדעתי, יותר,כמרקם אחד.

       

      הכל נורא פרטי,פרטני, אלים ומדובר בשגיאות.

      למה אנשים היודעים עברית לא נלחמים נגד השתי שקל.

      למה זה נכנס לדיבור לגמרי עד שבעוד כמה שנים לא יהיה יותר דיבור נכון בזכר ובנקבה. וזה לא הופך לזירה חשובה עליה כדאי להתעכב.

      אפשר לשאול האם היה פה פעם משהו אחיד יותר,והתשובה כנראה היא כן ולא. כן,כי כולם היו לא עשירים וכולה, לא, כי כל אחד וכל משפחה חיה בסך הכל את חייה.

      אני לא חושבת שהמושג עזרה הדדית,היה נכון יותר אלא במבנה כמו ההסתדרות למשל,או מפאי על כל מגרעותיהם של אלה והעוולות שהם גרמו לאנשים פרטיים.

      אלדד יניב, מעבר לחוסר הסימפטיה האישית שלי כלפיו,בתפקידיו,אני לא מכירה אותו אישית, הוא בדיוק הדוגמא לאדם שקודם עשה לביתו, וזה לגיטימי ולמד משפטים ונעשה מעין יועץ פוליטי ומתוך המעמד שניתן לו בתקשורת המורכבת בעיקר מאלדדים ייניביים דומים לו, אם כי יש ביניהם יותר נחמדים או מעט אמיתיים,נעשה פיגורה. מדפיסים את מה שהוא אומר גם בהארץ לפעמים.

       

      בערך כמו שמישהו בכוכב נולד, עולה מתוך המעמד שמעניקה לו הקבוצה של צביקה הדר על מרגוליה ואוחובסקיותיה.

      אנשים שחלק ניכר מחייהם מבלים בתוך הטלוויזיה. והם רואים בכך הצלחה או עדות לכשרון.

      כל מי שבבית, לא נחשב.

      וקבוצה אחרת,מתוסכלת כי הם נחשבים פחות, יוצאת לרחובות עם סכינים ודוקרת לפעמים עוברים ושבים.

      ויש את הקבוצה של משפחות הפשע. ויש את המשטרה,או החזון של משטרה עירונית וכל מיני דיבורים ריקים,עם אנשים מלאים,בעצמם ובכסף, שלא מביאים את החברה הישראלית לשום מקום .

      השקשוקה ומכין החביתה,אילי ההון הפושטים, בעלת השליטה והיחצן, יש עוד.

      נתניהו מדבר על מדינה יהודית בארץ ישראל כאילו שאין לנו מדינה יהודית בארץ ישראל.

      אובמה לא סובל אותנו.

      ואנשי השלטון שלנו סורחים.

      אני מצטערת שהצבעתי לציפי לבני,סליחה למדונה,כמו שהצטערתי שהצבעתי לברק.

      אין כנראה אפשרות ליצור קבוצה גדולה של אנשים שתשפיע באיזשהו כיוון שקשה לצייר אותו במילים,אבל חלק מהאנשים מבינים אותו בערך.

      תראו איך דניאל בן סימון שהיה עיתונאי מעניין הפך לכלום באיזו מפלגה שהרסו אותה ,כל בוניה כולל שלי יחימוביץ.

      אבל טוב לו.  הוא מממש משהו שחשוב לו, להיות חשוב, הוא יכול לבכות עד מחר על הפחות כסף שהוא מרוויח,שטויות, וככה כמעט כל אחד מהאנשים המוכרים לנו דרך התקשורת,שכאמור היא בעצמה,כן התקשורת לוקה בדיוק באותם פגמים. גם להם חשוב להיות שם ללהג עד יישרפו האוזניים או ייצלו, הקשבתם פעם לק.נויבך בבוקר? כמה היא צועקת כמה היא צודקת כמה היא חשובה אותי זה מגעיל.

      אז או שמפרקים, דבר שאי אפשר לעשות ואני גם לא רוצה, כי אני בעצמי משתייכת, או שמתקנים.

      לתנועת התיקון אין הרבה מתנדבים.

       

      מה חבל. 

        11/9/09 22:39:

      צטט: שירה יגיל 2009-09-11 18:10:31


      השיח שמביא ארי שביט הינו רלוונטי וחשוב למרות האמירות המאוד לא נעימות בלשון המעטה בין טיראן להספרי. הספרי יודע גם לבלבל וגם לטלטל , יחד עם כשרונו הבלתי ניתן לערעור, תוך שהוא מנצל את מעמדו החשוב בתרבות ובאמנות, הוא מרשה לעצמו לנגוס בכל אותם אנשים שמצפונם הפציפיסטי אינו מרשה להם לנהוג אחרת כפי שהם בחרו לנהוג.

      הייתי מציעה לו לאסוף את כל המשאבים העומדים לרשותו כדי לערוך מלחמות נגד גופים אחרים המזיקים למדינה ולתדמיתה בעיני העולם כולו.

       

      השיח שמוצג בכתבה הוא רלוונטי כי הוא מאפשר הצצה מרתקת לתהליכים המתרחשים בקרבם של מצביעי עבודה לשעבר שמתקשים למצוא את מקומם על המפה הפוליטית וחושבים שהתקפה על השמאל המובהק היא המפתח להתחבר אל העם

        11/9/09 21:04:

      צטט: ליאי 2009-09-11 16:15:02

      כבר התחלתי לגבש דעה על סמך טיעוניך והיכרותי עם המחזה והנפשות הפועלות, אבל נדמה לי שעדיף לקרוא את הכתבה בהארץ לפני כן.

       

      בינתיים, אציין שוב, ששמחה שחזרת :)

       

      אני מקווה שהחזרה הזו תחזיק מעמד, הבטחתי לעצמי להשתדל

      צרפתי גם את הקישור לנוסח המלא של המסמך

       

        11/9/09 20:53:

      צטט: רונן מאיר 2009-09-11 14:31:25


      קשה לי להאמין שאפשר לדעת כל-כך הרבה על מהלך כל כך טרי.
      יכול להיות שאתה צודק - אז מה כן?

      במקרה הרע, כלומר שהמהלך הזה ייכשל, הוא עוד ביטוי לאובדן הדרך של השמאל.
      הסחורה השמאלית (השמאלנית) התגלתה כפגומה מתחת לאריזה מפתה של שלום ומזה"ת חדש.
      שתי טעויות עשה השמאל בדרכו הצודקת: 1. פרמטרים שרירותיים לטוב ורע (לא יכול להיות שהלאומיות של היהודים בזויה והלאומיות של הפלסטינים נשגבת), 2. אמונה לא מבוססת שהכל בידינו (אם רק נחליט...).
      האם אתה חושב שכדאי לנסות שוב את אותו דבר? לחפש את התשובה מתחת לפנס השמאלני שכבר בקושי מהבהב אפילו?

      הימין במובן הקלאסי הוא לא התשובה (ואני לא מבין את הקישור האוטומטי בין ימין לבין יצרי ושאר מחמאות).
      במובן זה צודקים היזמים: בק טו סקווייר וואן.

       

      קרא את המניפסט שהם חיברו ולא רק את הכתבה ואשמח לדעת מה דעתך. הטענה המרכזית שלי היא שאין במניפסט הזה כל חידוש או באמת אלטרנטיבה אלא שהוא זהה בתכולתו ובתכליתו למה שכמעט כל מצביע קדימה יחתום עליו, מלבד אולי השימוש בתגית "שמאל"

        11/9/09 20:29:

      צטט: yairgil 2009-09-11 13:19:46


      לא הבנתי מה אתה רוצה (הבנתי  מה לא).

      כמו ב"חיי בריאן" הבלתי נשכח - השמאל מצטיין בעיקר בהתפלגות לכיתות ותתי-כיתות המשקיעות את רוב מרצן להתקוטטות בינן לבין עצמן על ניואנסים של אידיאולוגיה. הפוסט שלך הוא דוגמא ומופת לכך.

       

      בדיוק כך, אני בכלל מהחזית העממית היהודית, או כמו שאומרים בסרט חיי בריאן, ספליטר

       

        11/9/09 18:10:


      השיח שמביא ארי שביט הינו רלוונטי וחשוב למרות האמירות המאוד לא נעימות בלשון המעטה בין טיראן להספרי. הספרי יודע גם לבלבל וגם לטלטל , יחד עם כשרונו הבלתי ניתן לערעור, תוך שהוא מנצל את מעמדו החשוב בתרבות ובאמנות, הוא מרשה לעצמו לנגוס בכל אותם אנשים שמצפונם הפציפיסטי אינו מרשה להם לנהוג אחרת כפי שהם בחרו לנהוג.

      הייתי מציעה לו לאסוף את כל המשאבים העומדים לרשותו כדי לערוך מלחמות נגד גופים אחרים המזיקים למדינה ולתדמיתה בעיני העולם כולו.

        11/9/09 16:15:

      כבר התחלתי לגבש דעה על סמך טיעוניך והיכרותי עם המחזה והנפשות הפועלות, אבל נדמה לי שעדיף לקרוא את הכתבה בהארץ לפני כן.

       

      בינתיים, אציין שוב, ששמחה שחזרת :)

        11/9/09 14:31:

      קשה לי להאמין שאפשר לדעת כל-כך הרבה על מהלך כל כך טרי.
      יכול להיות שאתה צודק - אז מה כן?

      במקרה הרע, כלומר שהמהלך הזה ייכשל, הוא עוד ביטוי לאובדן הדרך של השמאל.
      הסחורה השמאלית (השמאלנית) התגלתה כפגומה מתחת לאריזה מפתה של שלום ומזה"ת חדש.
      שתי טעויות עשה השמאל בדרכו הצודקת: 1. פרמטרים שרירותיים לטוב ורע (לא יכול להיות שהלאומיות של היהודים בזויה והלאומיות של הפלסטינים נשגבת), 2. אמונה לא מבוססת שהכל בידינו (אם רק נחליט...).
      האם אתה חושב שכדאי לנסות שוב את אותו דבר? לחפש את התשובה מתחת לפנס השמאלני שכבר בקושי מהבהב אפילו?

      הימין במובן הקלאסי הוא לא התשובה (ואני לא מבין את הקישור האוטומטי בין ימין לבין יצרי ושאר מחמאות).
      במובן זה צודקים היזמים: בק טו סקווייר וואן.
        11/9/09 14:00:

      למתעניינים - היום במוסף הארץ

        11/9/09 13:19:


      לא הבנתי מה אתה רוצה (הבנתי  מה לא).

      כמו ב"חיי בריאן" הבלתי נשכח - השמאל מצטיין בעיקר בהתפלגות לכיתות ותתי-כיתות המשקיעות את רוב מרצן להתקוטטות בינן לבין עצמן על ניואנסים של אידיאולוגיה. הפוסט שלך הוא דוגמא ומופת לכך.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין