סיפורים מהאי הפרטי שלי
פוסטים פופולאריים
-
רק הפחד מת
1/10/09 | 982 צפיות
-
אלוהי המונדיאל
14/6/10 | 922 צפיות
-
בדיוק בזמן ש...
24/8/09 | 812 צפיות
-
"הוד מלכותו, יורשה לי לפקפק? "
13/6/09 | 659 צפיות
-
שוּפְרֳא דֵשוּפְרֳא
15/6/09 | 554 צפיות
-
"אף פעם לא היה לי 0.45 "
4/9/09 | 2224 צפיות
פוסטים אחרונים
- תלוי איך מסתכלים 29/6/11
- קעקוע של סיפור 20/7/10
- שלוש מחשבות 13/7/10
- אלוהי המונדיאל 14/6/10
- הרהורים סביב השולחן 26/3/10
- עושה ריסטרט 15/11/09
זיון ללא-חת
נסתרות נפשי שחורגות ממסגרות גורלי שנחבאת הוויה מפתיעה כשכפתור נושר מבגדיי נוצר רגע ספרותי מזוכך ספק בתולית ספק מפתה, לפעמים דואגת וחומלת, ולעתים מנצלת ומניפולטיבית, כמו דמות פשוטה יותר, אם כי גם אינני מפוענחת לחלוטין, ככה זה אצלי.
כאשר המצאתי את "הרעיון שלי" שכל-כולו אודם הברזל המלוהט, התחלתי לנסות את עצמי: האם אני באמת, מסוגלת לחיות כמו נזירה? לצורך הניסוי הזה, כל מה שבא אל פי בחודש הראשון היה סיגריות ולחם. יצא שמהלחם השחור לא אכלתי יותר משני פונטים וחצי מדי יום והשתקתי את התאווה בסיגריות. כדי לממש את זה, היה עלי לרמות את עצמי . האפשרות לברוח מעצמי באופן סופי ומוחלט, לנתק את מהותי הדינאמית והבלתי מוגדרת ממהותו הקבועה והשנואה עלי היא לשכב איתו .
פגשתי אותו באופן לא-צפוי על שדרות רוטשילד כשחזרתי מבילוי לילה ארוך, פוסעת לבדי לכיוון החניון ברחוב. כל פעם זה מביא אותי לחצות קו שלא הצלחתי לחצות אותו. עד כה שמחשבותיי על "טופ גיר" שלו נכנס להילוך גבוה, כולי רועדת . הוא רב-אמן כזה, של הפשטות המורכבת עם תאווה בלתי מרוסנת, כשהוא פולש לאזורים האינטימיים שלי כל גופי משוחרר ממחשבות כשאנחנו צמודים קרוב, אני נותנת לו להרגיש את הקימורים והבליטות של מתאר גופי כשהוא אוחז בהגה ואצבעותיו מכוונות מהיריכיים שלי למעלה , אני מרגישה פירפורים , רוצה שזה לא ייגמר.
נשארנו במיטה שלו , כשהוא מחזיק אותי במבטים המודאגים שלו בגלל החשאיות ההכרחית של הפגישה שלנו. הייתי באותם רגעים מחוץ לעצמי ולחיים שלי אבל מנטאלית הוא ידע שהייתי עירומה לגמרי, חופשייה.
האופוריה החזיקה מעמד בנינו ,עוד אז כשנפגשנו לראשונה לפניי חצי שנה ראיתי אצלו בעיניים את הזמן שמאחורי- נערם וזה הרגיש לי טוב. לא מפחיד ולא מאיים . הזיון הראשון שלנו היה מעולה. זאת הייתה תחנה חשובה בחיי, כשהבנתי שאין טעם לבלות את החיים עם רגל אחת בחוץ רק כדי שתישמר האופציה לחזור לעולם המוכר.
כשהבנתי את זה , עוצמת הזיון שלנו היה ,בזמן שאין חלוקת גביעים ואף אחד לא מנצח.. רציתי אותו .
והוא ? הוא ידע שאני יחידת כוח ייצרית שיושבת עליו בול למרות שאני נשואה לגבר אחר .
* מוקדש לחברה טובה שלי ...זה הסיפור שלה!
שבת מבורכת.. |
תגובות אחרונות
-
gil gol
בתגובה על יצירת המופת שלי
-
נקודה ירוקה
בתגובה על ירושלים 11.7.11
-
נקודה ירוקה
בתגובה על תלוי איך מסתכלים
-
DramaQueen
בתגובה על קעקוע של סיפור
-
behind blue eyes
בתגובה על בשמלה אדומה בלי צמות
-
rangil
בתגובה על שלוש מחשבות
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זו הכתיבה שלה או שלך?
האם מדובר בעיבוד שלך לתחושות ולעובדות כמו שהגיעו ממנה ?
תודה, תודה!
וברוך הבא לאי הפרטי שלי ;)
שנה טובה
יופי !!!!!!!!!!!
הכל
הא-מ-ן!!
:)
מסכימה...
וזה באמת עצוב
יחידת כוח יצרית ?
מעולה!!
ואם כבר לשפוט אז לכף זכות. איננו יודעים למה, כמה, איך, ומדוע אנשים עושים את מה שעושים לכל אחד יש סיפור.....
זה טולסטוי שכתב פעם, כי האושר הוא אלגוריה והאומללות היא סיפור, כמו כל אחד שעושה הכול כדי להוציא לחיים שם רע
כנראה שעשית היטב את שיעורי הבית שלך!!
משהו את...(והתובנות שלך)
תודה רבה!!!. מחמאה גדולה בשבילי ...וואו
ממש לא משנה כמה אתאמץ, ובאיזו תנוחה בדיוק אבחר להעביר את הגיגיי - לבד, ביחד או באמצע.
לשרון יש את הייחודיות שלו וכישרון כתיבה-על שלו.כך שכל פעם רק קוראיו (ואני מבינהם)מחכים למפגן ראווה מדהים שלו.....
מתחברת למה שכתב גגו, אבל כבר לימדו אותי השבוע לא לשפוט אנשים,
וגם למדו אותי שיעור חשוב, אני שווה הרבה יותר מזיון ללא חת :))!!!
כנראה שלמדנו באותו ביה"ס ;))
באופן מוזר, כשאני רעבה גם בחוץ אני שולפת מזומנים ומפנקת את עצמי
במשהו לאכול...אחרת אתה מת בדרך.
ותמיד אני שומרת מקום לקינוח בסוף הארוחה...אותה אני אוכלת בבית :)
כדי להוריד אותן מהכביש חייבים לרסן כל זמן שלוחצים על הבלמים ואם אין בלמים שיעופו לאלף עזאזלים ;)
כן! סיטואציה בהחלט קשה.
ואותי לימדו שבחוץ מקבלים תאבון
ובבית אוכלים
סיפור ייצרי בהחלט
שלומי*
באופן מוזר, פעם שחצתה ת'קו, היא נמצאת כבר מצידו השני.
ואישית, לא אוהב פרארי, הן אדומות וסקסיות, אבל לא ניתן לרדת איתן מהכביש.
יש משהו מאוד נעים בכתיבה שלך, אם כי הסיטואציה קשה ונוקבת.
לגמריי!
שותים אח"כ הרבה מים או משקה איזוטוני שמיועד למלא את מקום המלחים שמאבדים בפעילות גופנית מואצת
:)
אוהבת ריגושים ;)
ו...התמונות של הקליפ בשיר בהחלט ממחישות את זה....
תודה שקפצת לביקור!
ועד כמה שזה עצוב - זה סיפור אמיתי , השבוע כשנפגשנו ..היא ספרה לי מהמקום הכי פרטי שלה
ופשוט -הבנתי אותה כל כך קרובות שיצא לי מזה פוסט.
בצורה אופטימית זה מעלה בראשי, קונוטציה משעשעת ;כשאתה נוגע בחומרים , אתה רואה את אודם העגבנייה
את ירקותו של המלפפון ואת לובן הטחינה. אתה לש את זה ,שם קצת מזה מערבב וטועם ומוסיף מה שחסר...
אז היא הוסיפה טחינה בצד (מה שהיה חסר לה) .....ויצא לה מנה ;))
תודה!
ריגוש באויר, סוער וסוחף..
האותנטיות מתה בערך בשנות ה-80, אבל למודרניות של שנות האלפיים יש יופי אחר
הרבה יותר חופש ביטוי..סוער והרבה מקום לריגושים....
ואני, מעדיפה להיות במרכז לא אוהבת פינות ;))
נו טוב, יש שם גם קצת ..... ממני :)
עם בעלה היא כבר לא תוכל להגיע לעוצמות כאלה של סערה ותשוקה. עצוב אבל נכון.
יופי של סיפור.
זה הרבה יותר מורכב - מאומץ...כי כשחסר מעט מאותו אקט פקטור הכמיהה היא לשבור
באופן טבעי את השיעמום, שיגרע (ה) מוכרת.
הרבה אנשים מדברים על שינוי, כנראה שזו אחת הדרכים לעשות..לשבור מוסכמות
או אולי הם מעדיפים לעצור נשימה...
כל העסק הזה מהנה בגלל תאוות הריגושים , השלמת חסכים, יצריים בלתי נשלטים של "הדבר האסור"
וככל שזה מורכב...חבויים סכנות...כל אחד והפרארי שלו ;)
"ללא- חת" = בלי פחד!
שבת מעולה :)
נשמע כמו ריענון הכרחי.
כמה אומץ היה לה...
שבת שלום מותק...
אגיב לכשאחזור מהים :-)
*
תמיד ידעתי שבפשטות המורכבת
חבויות סכנות.
זיון ללא חת זה לא..חטא...
שבת קסומה!
תמיד ידעתי...
שהכי סוער ומרגש זה מה שמתחיל להתפתח על השדרה-של-רוטשילד.
לכל אחד יש שם את הפינה הייחודית שלו... הפינה שלי היא רוטשילד-נחמני.
חברה שלך, אה....