בגיל ההתבגרות פרחתי.

אין הכוונה לפריחה מנטלית גדולה. 

דווקא שם הייתי די אנטגוניסטית לגבי כל מה שאעז להתקרב אלי ברדיוס של פחות מחצי מטר.

הייתי בעיקר נבוחה ....לא לא נבוכה, נבוחה, סוג של כלבה נבחנית ונרגנת, מה שהפך אותי ברבות השנים לכלבה מזדקנת נרגנת (אל תגידו שחשבתם שגיל ההתבגרות חלף), למרות שתכלס, אני בהחלט נראית כבת שכנה ממול, כזו לא מזיקה בעליל, בחיי שאני נראית קצת כמו הבת שלה. 

בכל אופן, אז כשפני פרחו בגיל ההתבגרות של שנות השמונים, היה נוזל אולטימטיבי אחד שישר היינו מורחים לייבוש בכמויות שדרשו שפכטל גירוד עם בוקר. 

זה הלך ככה, מופיע הזיפון בעיקר כשאנו הבנות זקוקות גם לטמפון (ההורמונים הם לב ליבה של כל קטסטרופה ולא רק תירוץ שחוק) ואנו מיד מורחות ת'אוקסי הזה הלבן. בלילה הדבר הזה היה מיבש את פצצת הגרעין והפטריה ובבוקר היינו שוטפות את זה ולפעמים קצת מגרדות עם הציפורן בשביל שהמייבש המתנחל ירד סופית. 

ת'אמת? בואו נודה, אוקסי כבר לא קיים וגם התוצאות שלו בשטח (הפנים) לא היו משהו, העדנה היחידה היתה לחברה שיצרה אותו כנראה ממלאי עודף של סיד ברשת הום סנטר. 

עדיין עם בוקר נראו פני מלאי מכתשים וראשי נפץ טעונים וככה חלפו להן שנים שגם בלי זה, היו די נפיצות. 

תקווה אחת היתה בכל הסיפור המאכזב הזה, שיום אחד יעלמו הח'צקונים ומישהו יגלה שאכן יש שם בפנים גם פנים. 

וזה קרה! כשהייתי בת עשרים ושתיים הושמדו הנבלות ו...ו...ואזזזז עדנה נפלאה, הנה הפנים. 

סגירת מעגל. הלכתי היום לרשת הסופר פארם לקנות תכשיר נגד חצ'קונים. שאלה אותי הרוקחת: "זה מיועד למישהו מעל גיל 12?"

חייכתי ואמרתי לה: "כן" 

ולאחר מכן הוספתי: "זה למישהי בת 39 בקירוב, צריך אישור מההורים?". 

היא פרצה בצחוק בעוד אני חושבת לעצמי: למה למה למה, כל תקופת החצ'קונים ההיא התפללתי ליום בו תיגמר הפריחה הכרונית ואכן כך ארע, היה זה היום בוא הבחנתי לראשונה בקימטוטים קלים בזויות העין. 

ואני שואלת לשיפוטכם: טוב קמטון הבעה אחד בין גבות או על יד, או שני חצ'קונים באיזור העין השלישית עם ראש חץ? 

טוב ביי אני הולכת להתפנק אצל הקוסמטיקאית 

היה כיף לעשות איתכם ערב לישה בציבור לכלל שיכבת האפידרמיס שלי.

סוף שבוע מופלא
גלית.