קראתי היום במוסף הארץ את כתבתה של נרי ליבנה בנושא האושר, ולמי שלא קרא, ברצוני לצטט קטעים נבחרים:
אוסקר וויילד טען ש"אושרו של אדם תלוי באנשים שלא נישא להם", כלומר שהנישואים הם בכלל היפוכו של האושר.
בסתירה מסוימת טען סוקרטס כי "אם תהיה לך אישה טובה תהיה מאושר, אם לא, תהיה פילוסוף". סוקרטס כידוע הפך לפילוסוף. בדבריו מסתתרת טענה נוספת. מי שלא יכול להיות מאושר, יכול להפוך לפילוסוף, כלומר למורה לאושר. ייתכן שכדי להפוך למומחה לאושר יש צורך להיות אומלל מאוד קודם, ורק אח"כ יוכל להכריז המאושר החדש, כמו גראוצ'ו מארקס בשעתו, "הייתי קודם מאוד עני, אח"כ הפכתי למאוד עשיר, כיום אני יודע, להיות עשיר זה עדיף".
פרויד טען ש"האושר מטבעו הוא אפיזודי". הוא ראה את האושר כמימוש פתאומי של צורך.
שופנהאואר נכה הרוח, הציע שהאושר הוא סתם הגדרה על דרך השלילה - משום שהאושר הוא בסך הכל העדר של סבל וכאב.
מבלבל, לא?
|