אמנם הוא  לא התקשר ביומולדת, אבל יום אחרי שלח הודעת "מזל טוב" במסנג'ר.

מעבר לזה לא דיברנו יותר מידי, שלא לומר – בכלל לא.

אתמול הוא פתאום פנה אלי שוב במסנג'ר. שאל אם יש לי תוכניות לערב.

אמרתי שכן (הייתי צריכה ללכת לעזור לסבתא שלי עם משהו..), וכמו בחורה טובה שאלתי "למה? היו לך הצעות?"

"חשבתי לתת לך מתנת יומולדת מאוחרת".

ניסיתי לדלות פרטים אבל ללא הצלחה. אמר שזו הפתעה, והתעקש שאבטל את סבתא שלי, ואהיה מוכנה ליציאה ב-7.

בסוף כמובן ביטלתי את סבתא שלי (כי אני הרי לא עומדת בפניו), וקבענו שהוא יאסוף אותי ב7 בדיוק.

אמר לי להתלבש יפה, שזה משהו שקשור למוסיקה ושאחיו, אשתו וחבר שלהם גם באים איתנו.

הגעתי הביתה, מקלחת מהירה, שמלה יפה, קצת איפור וב7 בדיוק הוא היה פה.

הייתי בטוחה שהוא לוקח אותי להופעה של חוליו, אבל אז התחלנו לנסוע לכיוון היציאה מתל אביב, אז הבנתי שלא. אח"כ חשבתי שאולי הולכים להופעה בזאפה, אבל אז עלינו ברוקח על איילון צפון – אז גם זה ירד מהפרק.

כולם היו שותפים למשחק הזה איתי ואף אחד לא סיפר לי לאן נוסעים.

בסוף הגענו לשדה ורבורג.

נכנסנו לוילה מהממת!!! הוא קנה 2 כרטיסים בכניסה, והמשכנו לחצר מדהימה, בריכה באמצע, המון כסאות מסודרים בשורות, ומולם במה עם אקורדיון, קונטרבאס, חליל, וכינור.

אין ספק שהייתי מאוד מופתעת.

כן כן. הגענו לקונצרט.

מעולם לא הייתי בקונצרט וזו היתה חוויה כ"כ מיוחדת. הייתי מהופנטת לבמה.

היה פשוט מיוחד ומקסים.

מידי פעם הוא פתאום נגע בי, כאילו במקרה, ואז אח"כ הוא גם שם עלי יד.

אחרי הקונצרט נסענו אליו הביתה – הוא, החבר ואני. ישבנו אצלו בסלון. אני ישבתי על הספה והוא נשכב עליה, שם את הראש שלו על הרגליים שלי.

לא היה לי ברור מה קורה. מה אני אמורה להבין מכל הערב הזה?

הוא חזר בו? הוא רוצה בכל זאת לתת לזה צ'אנס? הוא חרמן ואני סוג של הימור בטוח?

לא ידעתי, ובשלב מסוים גם לא רציתי לדעת. החלטתי לתת לדברים לקרות בלי לשאול יותר מידי שאלות.

כשרציתי ללכת הביתה הוא מייד הודיע שאין כזה דבר ושאני נשארת איתו ללילה.

מהר מאוד העברתי בראש את כל הסיבות בעד ונגד.

שני דברים היו ברורים לי:

ראשון – אם אני אשאר או אלך, המצב בנינו יהיה אותו דבר. המצב שלי יהיה אותו דבר. שום דבר לא ישתנה.

שני – אני מתה (!!!!) להישאר איתו הלילה.
אז כמובן שנשארתי, וכמובן שהיה לנו לילה מדהים.

בבוקר קמתי בשקט, התלבשתי, נתתי לו נשיקה על הלחי, אמרתי ביי והלכתי הביתה.

היה קצת מוזר שהוא דאג לתת לי מתנת יומולדת, השקיע ככה בהפתעה. הוא הרי לא באמת חייב לי כלום.

ברור לי שאני במחשבות שלו, וברור לי שהוא רוצה, אבל משהו שם עוצר אותו, וזה לא קשור אלי.

אני לא יכולה לעשות עם זה כלום כרגע ולא מתכוונת לקחת על זה אחריות.

יכול להיות שזו היתה טעות לבלות איתו את הלילה. אולי הייתי צריכה לשחק את המשחק, להיות קצת קשה להשגה, לתת לו לנסות יותר. אבל האמת, אין לי כוחות למשחקים האלה. רציתי להישאר וזה מה שעשיתי.

ועכשיו, כשקיבלתי את המצב הנתון (למרות הרצון החזק שלי לשנות אותו), פחות קשה לי להתמודד עם זה
עכשיו נראה מה יהיה הלאה. אם...