לפני שלוש שנים יצא לי להיות בניו-יורק, הייתי ביחד עם בוביק. נסיעת עבודה קראנו לזה. היינו חמישה ימים באוסטין טקסס ואת סוף השבוע בילינו במנהטן האגדית. בגלל שבוביק דתי, ובגלל שזה היה כבר יום שבת, אני ובוביק תפרנו את כל מנהטן ברגל. ניסיתי לשכנע אותו לסוע ברכבת התחתית שבוודאי נהוגה בידי איזה גוי של שבת, אבל איש איש באמונתו יחיה.

 

התכנית היתה להגיע בסוף ל-Ground Zero, איפה שהכל קרה. כאילו אם לא מספיק מנהטן, אז בוא נקנח בסוף בלוקיישן של איפה שפעם ניצבו להם בגאון שני המגדלים. מאוד סיקרן אותי איך זה נראה עכשיו, הפעם האחרונה מלפני זו שביקרתי בניו-יורק ממש שם במגדלי התאומים, היתה בעצם כשהייתי ילד. אני ובוביק ירדנו ברגל את כל השדרה השביעית ולבסוף הגענו לשם. הקרירות של אוקטובר הורגשה היטב, אבל יותר מכל היה ניתן לשמוע את השקט...

 

ממה שנשאר שם מעבר לגדר, היתה זו כמו רחבת עפר לבנה גדולה שממנה כנראה פינו את כל ההריסות. על הגדר היו תלויים כל מיני פוסטרים כאלה שתיארו את הלך הארועים נכון לאותו בוקר ארור בניו-יורק. הפוסטרים או השלטים מתארים כל פרט ופרט בתרשימים מפורטים של מה ואיך הכל קרה. יש שם גם שלט גדול שמציין שממש כאן זה קרה, ולידו עוד שלט יותר גדול עם כל השמות של הנספים בפיגוע. יש שם כל מיני קורות ממתכת שתומכות את כל הסיפור מתחת לגג כזה מעוגל שמקרה על הכל. כן אני חושב שקוראים לכל המקום הזה אנדרטה.

 

בין כל המיצגים שם באנדרטה היתה תמונה אחת שלא ממש הצלחתי להוריד ממנה את העיניים. עכשיו שיהיה ברור שכל הזכויות לתמונה המדהימה הזו שייכות לאותו צלם שצילם אותה. אז מה כן התמונה מספרת? אני חושב שהוא שוטר וגם נראה לי שהוא היה שם כשזה קרה. קוראים לו ג`יימס. עכשיו אני לא ממש מאלה שמעטרים את הבלוג שלהם בתמונות, אבל יש משהו בתמונה הזו, שאני חושב שהוא יותר חזק מכל דבר אחר. תמונה אחת שווה כנראה הרבה יותר מאלף בלוגים.

 

 

 

כבר שמונה שנים חלפו. זה מוקדש לך ג`יימס, זה מוקדש לכל הקורבנות של אותו הפיגוע. יום לאחר הפיגוע וזו כבר מציאות חדשה. מקווה שהאנושות למדה מכל זה משהו. אבל אסור לשכוח!

 

 

עמית