ניסיון לחיבור בין היבטים רגשיים וידע מדעי, עם קורטוב ציניות.

לכל הדיוט הרי ידוע שמערכת אידיאלית זה בלי אינטראקציות.

רק אז אפשר לחשב באופן מסודר את כל הפרמטרים הפיזיקאליים, ללא הפרעה.

רק כך הפרמטרים של המערכת כולה הם סכום פשוט של כל הרכיבים של המערכת.

רק כך זו מערכת אידיאלית.

זה קורה כל עוד הרכיבים של המערכת נמצאים במרחק מספיק אחד מהשני, בלחץ או בריכוז נמוכים. יכול להיות שפעם בכמה זמן, הם יפגשו לרגע ואז מיד ייפרדו, אבל זה ללא הפרעה. אותה אינטראקציה רגעית תשפיע עליהם לזמן קצר וקצוב ביותר, ומיד הם חוזרים לחיות באופן אידיאלי, ללא אינטראקציה, ללא הפרעה.

הבעיות מתחילות כשהלחץ גדל. כבר יש אינטראקציות ועם האינטראקציות, ההפרעות כמובן.

או שיש כוחות משיכה, ואז הרכיבים קרובים יותר, והסכום של המערכת הופך קטן יותר. הם תופסים קצת פחות מקום, בעקבות האינטראקציה הזו, שמשום מה נקראת- אינטראקציה חיובית. הכול נעשה קצת יותר מצומצם, לפעמים קשה להפריד מה שייך למי. מי משפיע על מי באמת ואיך להתייחס לזה.

יכולים להיות גם כוחות דחייה בין החלקיקים, ואז הכול הופך קצת גדול יותר, אפילו מעט מפלצתי. החלקיקים הופכים גדולים יותר ממה שהם באמת. אולי מנסים להפגין כוח, אולי חשוב להם יותר, במצב כזה, לתפוס יותר מקום. ולזה דווקא קוראים אינטראקציה שלילית.

הכול מסובך יותר, כשהמערכת לא אידיאלית, כשיש אינטראקציות. 

האינטראקציות מהוות הפרעה. במקרה כזה, צריך לחשב הכול מחדש.

כבר אי אפשר להכליל. צריך למדוד פרמטרים מדויקים יותר. 

לעולם כבר אי אפשר יהיה להגיע לדיוק ולפשטות של המערכת, כשהייתה אידיאלית.

ללא אינטראקציות.

ללא הפרעות.

* מבוסס על התורה הקינטית של החלקיקים- משוואת הגזים האידיאלית לעומת משוואת הגזים הריאלית.