כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    נבי מוסא

    0 תגובות   יום שבת, 12/9/09, 00:15


    כאשר נוסעים על כביש ירושלים יריחו, כשניים וחצי ק"מ מערבית לצומת אלמוג, פונים דרומה (מי שנוסע מכיון ירושלים פונה ימינה) ולאחר כמה מאות מטרים מגיעים למבנה בעל כיפות רבות, ולצידו בית קברות.  זהו נבי מוסא, מקום קברו של משה רבינו, לפי המסורת המוסלמית.

     

    לנו, היהודים שבחבורה, הרעיון לבקר את מקום קברו של משה רבינו, נשמע מעט מוזר.  בפרק החותם את התורה נכתב במפורש:  "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי יְהוָה.  וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד 4-5), זאת אומרת שמשה נקבר בארץ מואב, מזרחית לירדן, אך מקום קברו המדויק אינו ידוע לנו.  כיצד ניתן לישב את הכתוב בתורה עם המסורת המוסלמית?   למרות שהמוסלמים אינם מאמינים בתורה, אגדה מוסלמית מסבירה את הסתירה המדוברת.  לפי המסורת משה התעצב כאשר גזר עליו ה' שלא יכנס לארץ כנען, ובמיוחד קשה היתה לו הגזירה שבני עמו לא יוכלו לעלות לקברו.  לכן, החליט ה' להמתיק את עונשו ולהעביר את קברו לארץ המובטחת. מי שגילה את מקום קברו היה הלוחם המוסלמי צאלח א-דין, שמשה נגלה אליו בחלום הלילה, סיפר לו היכן הוא קבור, וביקש ממנו שיורה למאמינים המוסלמים לעלות לרגל לקברו. 

    ההסטוריונים יחייכו למשמע ההסבר הזה, ויטענו שצאלח א-דין בעצם מצא פתרון מבריק לבעיה פוליטית בטחונית קשה. השנה היא 1187, כוחותיו של צאלח א-דין משמידים את צבא הממלכה הצלבנית בקרב קרני חיטין, ועוברים בארץ וכובשים ללא קרב את מרבית מקומות הישוב.  צאלח א-דין, מתכנן דוקא לכבוש את ירושלים בסערת קרב, אך במהלך המצור משתכנע לאפשר לנצורים להכנע ולעזוב את העיר.  בהתאם לתנאי הכניעה נשארת כנסיית הקבר בידי הנוצרים, והם אף מורשים להמשיך לעלות לרגל לכנסיה.  כל שנה בסביבות אפריל, חוגג העולם הנוצרי את שובו לחיים של ישוע, שהתרחשה באותה כנסיה ממש.  לא יפלא שבסביבות אפריל עולים נוצרים רבים לירושלים, לכנסיית הקבר, לחגוג את המאורע.  וכך, מוצא את עצמו צאלח א-דין בבעיה.  מצד אחד הוא חתם על הסכם המאפשר לנוצרים עליה לרגל לירושלים, מצד שני רבוי העולים לרגל באפריל עלול לגרום למהומות ואולי אפילו לנסיון להשיב את העיר לידים נוצריות.  דוקא בנקודה הזאת, באופן מקרי, נגלה אליו משה רבינו בחלום, ולא רק שמספר שקברו נמצא קרוב לירושלים, הוא גם מבקש ממנו לארגן עליה לרגל לקברו, והמועד המבוקש לעליה לרגל הוא...באפריל.  כן, העליה לרגל של המאמינים המוסלמים נקבעה לפי הלוח הנוצרי, ולא המוסלמית.  יתרה מזאת, לחג הפסחא הנוצרי אין תאריך קבוע, ויש נוסחה המחשבת את התאריך בכל שנה ושנה.  החג עצמו יחגג תמיד ביום ראשון בשבוע.  יום שישי שלפניו נקרא בנצרות יום שישי הטוב, וזהו היום בו ישוע נצלב, לפי המסורת הנוצרית.  העליה לרגל לנבי מוסא החלה תמיד ביום שישי שקדם בשבוע ליום שישי הטוב.  העולים לרגל היו נאספים בהר הבית, ולאחר תפילה במסגד אל אקצא היו עושים את דרכם לנבי מוסא.  שם הם היו חוגגים במשך שבוע ימים, וחוזרים שוב להר הבית, בדיוק ביום חמישי, יום לפני יום שישי הטוב.

     

    במאה ה- 13,בימיו של הסולטן הממלוכי בייברס החל להבנות המתחם הנמצא שם עד היום.  בייברס "התמחה" בבניית קברים של דמויות תנכיות או של חבריו של הנביא מוחמד, והוא כבר הוזכר בבלוג זה כמי שבנה את מבנה המשמש היום כקבר רבן גמליאל (http://cafe.themarker.com/view.php?t=1173095).  בנוסף, הוא הוזכר כבונה גשר לוד, שנמצא בשימוש עד ימינו (http://cafe.themarker.com/view.php?t=1154147).  בהדרגה הוסיפו נכבדים חדרים נוספים בהיקף המתחם, וכך הוא גדל כאשר החלק הפנימי הוא העתיק ביותר, והחלקים החיצוניים חדשים יותר.

     

    במאה העשרים החלו חגיגות נבי מוסא לקבל גם צביון לאומני.  בשנת 1920 חזרו החוגגים מנבי מוסא להר הבית, ומשם פשטו על השכונות היהודיות של ירושלים.  שישה יהודים נהרגו בפרעות וכמאתיים נפצעו.  זאב ז'בוטינסקי שארגן הגנה נאסר ונידון לחמש עשרה שנות מאסר.  לאחר מספר  חודשים הוא קיבל חנינה ושוחרר. 

    החל משנת 1937, אסרו השלטונות הבריטים את קיום החגיגות.  גם לאחר מלחמת העצמאות, כאשר המקום היה תחת שלטון ירדני, העדיפו שלטונות הממלכה להמשיך ולאסור את החגיגות.  בפעם האחרונה שנחגגו החגיגות היה דוקא תחת שלטון ישראל, בשנת 1987. כחצי שנה מאוחר יותר, פרצה האינתיפאדה הראשונה, ומאז גם ישראל אינה מאפשרת את קיום חגיגות נבי מוסא.

     

    היום מפעילים במקום מוסד גמילה מסמים המיועד לגברים מוסלמים.  המוסד מנוהל על ידי חמישה צופים, שמתוכם ארבעה נגמלו מסמים בעצמם.  הנגמלים שוהים במקום שישה חודשים, ובנוסף לטיפול הפסיכולוגי, לומדים למודי איסלם ותרבות ערבית.  יש לציין שהמבקרים במקום לא פוגשים אותם.  ביקרתי במקום מספר פעמים, ורק בפעם האחרונה, בעקבות שיחה עם צעיר העובד במקום, נודה לי על מכון הגמילה.  בדיקה מהירה באינטרנט, אף גילתה מספר מאמרים על כך.

     

    בתמונה הראשונה ניתן לראות את המתחם על רקע הסביבה.  בבית הקברות משמאל (בשטח הוא נמצא מצפון למתחם) נקברו עולי רגל שנפטרו במהלך החגיגות במקום, וכן נכבדים מקומיים שבקשו להיקבר בסמיכות לקברו של משה. 

     

    בתמונה השניה ניתן לראות את הכניסה למקום. 

     

    בתמונה השלישית ניתן לראות את החצר הפנימית.

    בתמונה הרביעית ניתן לראות את פנים המסגד במקום. 

     

    בתמונה החמישית ניתן לראות את מצבת הקבורה של משה רבינו.  המצבה נמצאת בחדר פנימי נעול במסגד, וצולמה מבעד לחלון.                י

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה