הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
לדעת לסלוח לעצמי
פגשתי את א' בינואר 2006.
בדייט הראשון הכל היה נפלא, הכל זרם, השיחה קלחה, היתה כימיה, היה ניצוץ הבחור היה אינטיליגנט, יופי טופי. התחלנו לצאת. אחרי שלושה ארבעה שבועות התחילו החריקות. הוא ניסה לחנך אותי. ואני אותו. כ ך זה נמשך תקופה מסויימת, הקשר מצד אחד הולך ונבנה, מעמיק, תקשורת נהדרת, ומצד שני כל מיני ניסיונות חינוכיים. האם הוא ניסה להפוך אותי למישהי שאני לא?? ואני? אני זאת אני, חזקה, דעתנית, עקשנית, שתלטנית. חריפה. היה לו קשה איתי. קשה מאוד. בילדותו ראה אמא עקרת בית. אבא שולט. ופתאום אני, עם תקשורת מדהימה, פרטנרית מצויינת, אבל לא מתיישבת עם מה שחינכו אותו, שכשהוא מגיע הביתה, האוכל צריך להיות על השולחן, והאישה צריכה לבוא ולהוריד לו את הנעליים. לאט לאט, האקטים החינוכיים שלו הפכו להיות יותר ויותר אלימים. פתאום הוא התחיל לנסות להעליב אותי- להגיד שאני שמנה (אני רזה רזה...) להגיד שאני גברית מידי. הוא לא היה שוכב איתי. לעולם לא יוזם סקס. שאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי שהוא מרגיש איתי כאילו הוא עם חבר נורא טוב, ושאני משדרת גבריות ולכן הוא פחות חושב על סקס איתי. חשבתי מה לעשות עם זה, ואמרתי לעצמי OK, תנסי לשפר את תחושת הגבריות שלו, שירגיש גבר גבר לידך. תשאלתי את ידידי הגברים מה גורם להם להרגיש "גבר גבר" ואפילו ניסיתי ליישם. זה עזר לשבוע אולי לשבועיים. אבל מסתבר, שהיו שם שדים, שדים אחרים, הרבה יותר נוראיים. שפשוט לא ראיתי, לא הבנתי. יום אחד הוא חזר מכמה ימים בחול, וסיפרתי לו שיום קודם יצאתי עם חברה ועישנתי סיגריה אחרי המון זמן שלא עישנתי, התגובה שלו היתה משהו כמו "אני צריך להעניש אותך על זה" אני חשבתי שזאת תשובה קינקית ומשעשעת. חזרנו הביתה, נכנסנו למיטה, פאתום הוא תפס אותי הפך אותי על הבטן וחדר אלי בכוח מאחורה, למרות שצעקתי ביקשתי התחננתי שיעזוב אותי, אחרי איזה דקה הוא עזב אותי, הייתי המומה, לא הבנתי מאיפה זה הגיע, הרגשתי שנאנסתי. במשך כל אותו היום לא דיברתי איתו, למרות שהוא כל הזמן התקשר, למחרת אמרתי לו שמה שהוא עשה הרגיש לי מאוד לא טוב, אחד הדברים שהוא אמר לי במהלך השיחה הזאת היה, "שהוא רצה להכאיב לי כדי שאני אקשר בין כאב לסיגריות".
אחרי שזרקתי אותו מחיי הוא ניסה כמה פעמים ליצור איתי קשר בצורה ישירה ועקיפה, אני לא עניתי לא התייחסתי לפרובוקציות שלו ושמתי אותו מאחורה. משדרת עסקים כרגיל. אני חושבת שרק אחרי שלושה שבועות חילחל אלי כל הסיפור והמשמעויות שלו, במשך כמה שבועות הייתי מעורערת לחלוטין, כל הזמן בכיתי, בכיתי על עצמי, על איך הרשיתי לאידיוט הזה להתנהג אלי כמו שהוא התנהג. איך הרשיתי לו לערער לי את הביטחון העצמי שלי, איך לא הבנתי את תמרורי האזהרה. היה בי המון כעס על עצמי, ועליו בעיקר ריחמתי. לקח לי המון זמן לחזור ולבנות את עצמי, להרגיש שוב בטוחה בנשיות שלי, להפסיק לכעוס על עצמי. לדעת לסלוח לעצמי. כל כך הרבה חודשים מבוזבזים בגלל שלא ידעתי לסלוח לעצמי על טפשות של מישהו אחר. |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אותי לימדו מגיל אפס שאם רוצים לדעת מי האדם יש לבדוק מאיזה בית הוא הגיע, מאיזו משפחה, על איזה ערכים הוא חונך וגדל. הפוסט רק מוכיח שלא משנה כמה אתה אינטליגנטי וכמה העולם השתנה, ישנם דברים מהילדות שנטבעים ולא משתנים.
וטוב טוב טוב שסלחת לעצמך
חיבוק (שמעתי שמותר :)
כן, אני איתך בעניין הזה
גם לי קשה להאמין
לשמחתי היום זה רק זיכרון רחוק
ומה שנותר זה השיעור שלמדתי
גם לי קשה להאמין שנתת למישהו לנהוג בך ככה.
פשוט קשה להאמין.
כן... אני משתדלת ללמוד מטעויות (של אחרים)
חג שמח ותודה
החודשים לא היו בזבוז כי למדת איך לא. כי החיים זימנו לך שיעור והשכלת ללמוד ממנו.
חג שמח.
ירוק מזעזע לכבוד הכוח והסליחה.
נשמע כמו גבר מכה קלאסי.
טוב שאת מחוץ לזה.
הציור/צילום הזה הוא של Man-Ray , גם הצילום שנמצא בבלוג.
צלם מדהים..
הציור רקע פה מדהים
איזה קו מהמם
הבדידות לפעמים מובילה אותנו
מושכת בנו באף
למקומות
שבראיה מפוקחת
במבט מהצד
לעולם לא היינו מגיעים אליהם
נורא
זה בדיוק כמו נניח שהיה עומר משהו לא במקום
ואז היית לוקחת סכין יפנית
ומורידה לו אוזן
שילמד...
מזעזע
איזה עיוותים
עצוב בי
שמחתי לקרוא העברת והתגברת
תודה
מה שמדהים, זה שלא הדקה הזאת היא הקשה,
אלא כל מה שהיה מסביב,
הנסיון לדכא את האדם שאני
אין לך מה לסלוח לעצמך
לא
את הקורבן
אדם לא צריך לסלוח לעצמו על שאנסו אותו
ואולי כן
לעבור הלאה יותר קשה...
אנחנו מדברים על מקרה שקרה לפני שנה וחצי...
מים רבים (גם אם מזוהמים) זרמו מאז בירקון,
וטוב לי,
טוב לי מאוד.
ולשמחתי הרבה, כל זה כבר מזמן באמת מאחורי - אחרת לא הייתי יכולה לכתוב את הפוסט הזה.
אני תמיד אומרת שמה שעשינו בעברינו הם לא טעויות אלא שיעורים לחיים,
לכן אל תצטערי על התקופה שהיית איתו.
הכי חשוב שתסתכלי קדימה ולעולם אל תתני לאף אחד לכופף אותך למטה ולהמעיט בערכך.
אין ספק שהסליחה לעצמך חשובה מאוד כי הרי לא ידעת שזה מה שיקרה לך איתו ולא יכולת לצפות את האירועים לכן יקרתי אל תבכי על חלב שנשפך.
תסתכלי קדימה ואל תחשבי לרגע שטעית, אלא למדת,
למדת שיעור חשוב בחיים:
לא לתת לאף אחד לדרוך עלייך או להתייחס אלייך בזילזול.
מאחלת לך שעכשיו תזכי להרבה ימים שמחים.
לא יאמן איזה אנשים יש בעולם.
זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש, כמה אנשים יכולים להיות לא אנושיים.
טוב שאת במקום אחר.
טוב שהשתחררת.
הרגע הזה של הסליחה,
שלהבין שאני עוצרת את עצמי,
היה מאוד משחרר,
מין הארה פתאומית וכל כך משחררת מהעול הזה שהעיק עלי.
העיקר שסלחת לעצמך.