כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    ושוב ספרים (או: לא יכולתי להפסיק לקרוא)

    49 תגובות   יום חמישי, 23/8/07, 20:40

    פעם חשבתי שספרים חייבים לקרוא עד הסוף, שאסור להפסיק באמצע, שבטח הספר באמת שווה משהו אם מישהו טרח להוציא אותו לאור. באמת לא האמנתי שיכול להיות ספר ששווה לעצור אותו, פשוט לסגור ולוותר עליו. כך שנים קראתי ספרים מהתחלה ועד הסוף, גם כשהם שיעממו אותי נורא. בתור חובבת ספרים מושבעת ותולעת ספרים עם תעודות באמת היה לי קשה להאמין שזה הגיוני להפסיק לקרוא באמצע.

     

    המהפך האמיתי שלי היה בגיל 18 כשקראתי את הספר "המושבעים" של ג'ון גרישם - התחלתי לקרוא והוא סיפר על המושבעים, המשכתי והגעתי לעמוד 50 והוא תיאר את הלבוש ואת הבגדים של אחד המושבעים בפרטי פרטים, הגעתי עד עמוד 100 והוא המשיך לתאר את המושבעים, בעמוד 150 נשברתי - עלו לי על העצבים כל המושבעים האלה. החלטתי לסגור את הספר, להפסיק לקרוא, לעצור את השעמום הנורא הזה. ומאותו היום הבנתי - יש ספרים שלא צריך לקרוא - הם פשוט משעממים או לא הטעם שלך - הסיבה לא באמת משנה, פשוט לא חייבים לקרוא ספרים עד הסוף.

     

    האמת שהיו שני ספרים שהפסקתי לקרוא גם קודם - את "מיכאל שלי" של עמוס עוז התחלתי לקרוא בכיתה ה' - הוא תיאר נוף ירושלמי משעמם ופגישה חביבה בין בחור ובחורה באוניברסיטה - אחרי כמה פרקים וכמה עשרות עמודים - החלטתי שזו בטח אני, שאני צעירה מדי ושבגלל זה אני לא מבינה מה העניין בספר הזה שנחשב ספר מופת - שנים אחר כך בגיל 15 ניסיתי להמשיך לקרוא - והספר נותר משעמם כשהיה. ואחרי שניסיתי עוד כמה שלו הבנתי - כנראה שעמוס עוז ואני לא נועדנו להיות יחד - אולי זו אני, אולי זה הוא - אבל אני את הספרים שלו פשוט לא אוהבת לקרוא. (השני היה "גיא אוני" של שולמית לפיד, אבל הוא באמת היה משעמם נורא ואפילו לא ניסיתי לחזור). מתברר שאפילו את אבירי הספרות אנחנו לא חייבים לקרוא ולאהוב.

     

    וזה לא תמיד דווקא שממש סוג הספרים משעמם - לפעמים זה פשוט הופך להיות בנאלי מדי וגם אז אין טעם להמשיך ולקרוא. לפני כמה שנים קראתי שני ספרים של הרלן קובן - הראשון היה מרתק בעיניי - הבחור מצא טריק יפהפה ובלתי צפוי בספר - נהניתי מכל רגע ומכל הפתעה בסיפור. כשקראתי את הספר השני גיליתי שאותו הטריק משמש את הבחור הנחמד, אותו הטריק בדיוק - שוב ושוב ושוב. הוא בעצם כתב את אותו הספר ורק שינה במעט את העלילה. למותר לציין שאני לספרים שלו שוב לא התקרבתי מאז. (וזה גם מה שקורה לדן בראון שכתב את "צופן דה-וינצ'י" שהיה מצויין ואחר-כך את "מלאכים ושדים" שהיה שידור חוזר).

     

    ויש גם ספרים שבאמת לא יכולתי להפסיק לקרוא - כמו "רודף העפיפונים" המדהים של ח'אלד חוסייני שקראתי ובכיתי ברצף במשך שעתיים שלמות, או "החטא ועונשו" שקראתי במשך יום שלם ביום כיפור אחד כשהיה לי נורא משעמם. או 1984 שקראתי שוב ושוב ושוב במהלך שיעורי ספרות (גם כי בשיעור היה משעמם, אבל גם כי זה ספר נפלא).

     

    ומאז אותו יום שנפל לי האסימון - הבנתי שאני לא חייבת לקרוא עד הסוף, שמותר לשבור את הכלים ולא משחקים, שלא כל ספר באמת שווה את הנייר שהוא מודפס עליו (לפחות לא בשבילי) ושיש לי דברים הרבה יותר טובים לעשות עם הזמן שלי מאשר להמשיך לקרוא ספר שמשעמם אותי. ובאותו רגע הפכתי להיות מרובעת טיפ-טיפה פחות. מחייך

     

    לפוסט הקודם בסדרה - "ספרים רבותיי ספרים"

     


     השביתה נסתיימה - ועכשיו עסקים כרגיל מחייך


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/07 09:27:

       

      צטט: l. e. raz 2007-08-26 21:07:42

      גם אני התאכזבתי מרה מ"מיכאל שלי"!! לקחתי אותו ליד לראשונה בגיל 13, ובהמשך אותה שנה קראתי אותו והתאכזבתי, ואח"כ בתיכון נאלצתי לקרוא אותו שוב ואף להיבחן עליו בבגרות, וגרוע מכל - לראות את הסרט! (חליל ועזיז ודאי עוד מרדפים את סיוטיהן של כמה מבנות הכתה...)

      צטט: שיר רוזנטל 2007-08-26 18:57:46

      ליזה יקרה,

      בתור חובבת ספרים מושבעת אני חייבת להמליץ לך על "קרוב להפליא ורועש להחריד" ספר מדהים מדהים וגם של חאלד חוסייני החדש "אלף שמשות זוהרות"..

      חובה עלייך לקרוא!!!

      דוקא "קרוב להפליא ורועש להחריד" הוא הספר האחרון שאני הפסקתי לקרוא באמצע... אם כי ייתכן שעוד אשוב אליו, האמת היא שנראה לי בזבוז לקרוא אותו בתרגום לעברית, זה ספר שכל כך ברור שהשפה שלו היא חלק משמעותי ממנו (על אף שהתרגום של אסף גברון באמת מעולה).

      אני קוראת עכשיו את "אדום עתיק" של גבריאלה אביגור רותם, ולמרות שמפרסמים אותו ברדיו, שזה טרן-אף מטורף לספר, אני ממש נהנית ממנו. זכרתי לה חסד נעורים מ"חמסין וציפורים משוגעות" ובינתיים נראה שלא אתאכזב."חמסין", אגב, הוא עוד ספר שקשה להיכנס אליו, אבל הו, כמה שווה!!  

      את איש הקוביה קראת???

      חובה!!!

      ותחזרי לקרוא את "קרוב להפליא" לא תתאכזבי, באחריות

        26/8/07 21:07:

      גם אני התאכזבתי מרה מ"מיכאל שלי"!! לקחתי אותו ליד לראשונה בגיל 13, ובהמשך אותה שנה קראתי אותו והתאכזבתי, ואח"כ בתיכון נאלצתי לקרוא אותו שוב ואף להיבחן עליו בבגרות, וגרוע מכל - לראות את הסרט! (חליל ועזיז ודאי עוד מרדפים את סיוטיהן של כמה מבנות הכתה...)

      צטט: שיר רוזנטל 2007-08-26 18:57:46

      ליזה יקרה,

      בתור חובבת ספרים מושבעת אני חייבת להמליץ לך על "קרוב להפליא ורועש להחריד" ספר מדהים מדהים וגם של חאלד חוסייני החדש "אלף שמשות זוהרות"..

      חובה עלייך לקרוא!!!

      דוקא "קרוב להפליא ורועש להחריד" הוא הספר האחרון שאני הפסקתי לקרוא באמצע... אם כי ייתכן שעוד אשוב אליו, האמת היא שנראה לי בזבוז לקרוא אותו בתרגום לעברית, זה ספר שכל כך ברור שהשפה שלו היא חלק משמעותי ממנו (על אף שהתרגום של אסף גברון באמת מעולה).

      אני קוראת עכשיו את "אדום עתיק" של גבריאלה אביגור רותם, ולמרות שמפרסמים אותו ברדיו, שזה טרן-אף מטורף לספר, אני ממש נהנית ממנו. זכרתי לה חסד נעורים מ"חמסין וציפורים משוגעות" ובינתיים נראה שלא אתאכזב."חמסין", אגב, הוא עוד ספר שקשה להיכנס אליו, אבל הו, כמה שווה!!  

        26/8/07 20:22:

       

      צטט: נטע וינריב 2007-08-26 10:17:30

       

      צטט: ליאור רועי 2007-08-24 22:35:29

      חוויה מוכרת. מה שמצחיק הוא שיצא לי השבוע לנהל בדיוק את השיחה הזאת בשתי הזדמנויות שונות (לא כולל עכשיו)..

       

      יש פה דילמה. למשל "עלובי החיים" של הוגו - 40 העמודים הראשונים הם קריעת ים סוף,

      אבל אח"כ זה שווה כל שניה..

      אז איך יודעים?

       

      מצד שני, הפסקתי להלחם.

      "יוליסס" של ג'ויס למשל שבר אותי, אהבתי לקלאסיקות גורמת לי לגרוס שזה בטח התרגום וצריך לבדוק את המקור.. כשזה יקרה אני אחזור לדווח :-)

       

       

      דווקא התרגום של יוליסס מעולה (ויש האומרים שהוא עולה על המקור). ביוליסס יש שימוש בצורות שונות של השפה האנגלית - גבוהה, נמוכה, קלאסית, תנכית וכו'. גם אנשים שאנגלית היא שפת אימם מתקשים בקריאתו באנגלית. מי שתרגמה לעברית מצאה את המקבילה העברית לכל סגנון שנמצא בשימוש בספר, והוסיפה ביאורים שמאוד עוזרים להבנת הספר.

       

      אני כבר לא יכולה לחכות להתחיל לקרוא את זה - שכנעת אותי סופית.

      צטט: שיר רוזנטל 2007-08-26 18:57:46

      ליזה יקרה,

      בתור חובבת ספרים מושבעת אני חייבת להמליץ לך על "קרוב להפליא ורועש להחריד" ספר מדהים מדהים וגם של חאלד חוסייני החדש "אלף שמשות זוהרות"..

      חובה עלייך לקרוא!!!

      תודה רבה שיר - אני מבטיחה לקרוא.

       

        26/8/07 20:19:

       

      צטט: יוגבר 2007-08-25 09:23:05

      עוד דגש קטן לכל מי שנשבר מיוליסס של ג'יימס ג'וייס- תתחילו לקרוא מפרק 3.

      לא תפסידו שום דבר חשוב והקריאה תהייה מהנה הרבה יותר.

       

      קריאה מהנה.

       

      איזו הצעה קונסטרוקטיבית - חסכת פה לכולנו הרבה מלחמה על הספר כנראה. תודה :-)

      צטט: המרענן הרישמי... 2007-08-25 11:56:54

       


      "ספרים רבותי ספרים..." (דן בן אמוץ/המערכון "שוק הספרים" בביצוע הגשש החיוור)

       

      נתחיל בוידויי קשה בוכה אמיתי: אני שייך למשפחה שהתפרנסה... מאי-קריאת-ספרים!

      כן כן, אני יודע אתם לא מאמינים לי..

       

      ובכן הסיפור מתחיל בכך, שאחד הדודים שלי, התפרסם בכך שהוא תקצר למען כל הנוער את היצירות של טולסטוי/ שייקספיר/ צ'כוב/ תומס מאן... שהיה חובה לקרוא לבחינות הבגרות ועזר להם להימנע מלקרוא אותן (או מלקרוא אותן עד תומן... ולא מילתה זוטרתא היא, ככל שמדובר ב"מלחמה ושלום"). כך הוא עשה ליצירות ספרות ואפילו (שומו שמיים, וסליחה על כך שאני כותב זאת בשבת) ל"ספר הספרים" עצמו. 
      מובן מאליו, שהמנגנון הכלכלי עבד כך: ככל שהתלמידים קראו פחות את ספרות המופת הנ"ל.... הם קראו יותר אותו, שתקצר אותם וניתח את היצירות ו"הכין לבגרות" אותם. ברור שהוא מכר אלפי עותקים של ספריו (אם לא עשרות אלפים בשנים מוצלחות). זה לא עשה אותו פופולארי אצל המורים (שהבטיחו כשלון לכל מי שהסתפק בקריאתו במקום המקור) אבל אצל הנוער הוא היה אליל (וגם "העביר" עשרות אלפים מהם את בחינות הבגרות בספרות וב-תנ"ך). ככל שהמורים שללו אותו יותר... הוא הפך להיות אליל הנוער (לא במובן הרוקיסטי של המילה, כמובן).

       

      אני משאיר לכם לנחש מה שמו... (אין הרבה אפשרויות, כמעט כולם מכירים אותו).

       

      ולכן, גם אני הקטן, מצרף לדיון את המסר הבא:

      ספרים הם כלים תכליתיים המיועדים להגברת ההנאה ו/או להעשרת הידע ו/או להעשרת החוויות ו/או ליזום מהלך (של חיזוק או שינוי) מחשבתי/ תחושתי/ חברתי אצל הקורא.
      אצל קוראים מסוימים, הם משמשים גם ל"הריגת הזמן הפנוי" (בעיקר מי שסובל מעודפי זמן פנוי... ואני מכיר מעט מאד כאלו לפני הגיעם גיל 85).

       

      אם אין הספרים עומדים בתחרות, מול סרטים, מוזיקה, עיתון למשל, אין שום חובה לצרוך אותם ולהתענות בקריאתם. זאת בשעה שאין אנו מוותרים על השגת המטרות הנ"ל באמצעים אחרים (קרי אנו עדין מחפשים להעשיר את החוויות שלנו, הידע שלנו וכיו"ב).

       

      אבל אני מפנה תשומת לב לכך, שאת לא הורדת את היקף קריאת הספרים שלך אלא להיפך הגברת אותה (ולראשונה עברת גם לצד הכותב)... שכן בלוגים/ פוסטים הם ספרים מיידים בהתהוות!
      הם למעשה ספרות (לרוב פרוזה ולעיתים מייצגי מולטי-מדיה או שירה ממש) לא ערוכה, ואפילו כמעט לא מצונזרת, העוסקת במגוון נושאים רחב ביותר, שיש לה שוק של קוראים וכותבים (בלא שיעברו ערכים כספיים ביניהם אלא רק ערכים של "משובים" וסיפוק אישי), המאפשרים חשיפה למגוון עשיר של דעות/ חוויות/ התנסויות - והכל נעשה בזמן "יצור" מהיר (אין את מסלול הכתיבה הארוך, הבחירה ע"י ה-מו"ל, העריכה, האיור, ההפקה, ההדפסה, ההפצה, המכירה בחנויות).       
      העובדה שכמעט אין עלויות פרסום (למעט הזמן המושקע), מביאה לשפעת חומר, ליכולת הפריה הדדית, ולחיזוק הכותבים והקוראים... ולהשגת חלק מהמטרות לעיל (הגברת הנאה ו/או העשרת הידע ו/או העשרת החוויות לפחות, על היכולת ליזום מהלך מחוץ לגבולות הרשת... אני לא לגמרי בטוח).

      בקיצור, אסתכן בקביעה: לו שייקספיר חי בימנו, הוא היה מתחיל בפוסטים -

      אבל איזה פוסטים...

      [וזה לא אומר שכל פוסט כאן הוא "שייקספיר"... "הסתתנו" לכאן גם כמה "מולייר" ו"רסין"צוחק]

       

      ולסיכום, אני האחרון שיטיף לזניחת קריאת הספרות הכתובה (אלקטרונית או על נייר), וחושב שיכולתנו לקורא אותה, השתפרה (ותמשיך להשתפר) פלאים ותהא נגישה מעבר למחסומי מחיר ושפה (וראו הפרויקטים של גוגל ואמזון בנושא). וגם לכן, אפשר להירגע ביחס לקריאת "ספרי  החובה". לטעמי "אין חיה כזו" "ספרי חובה" - לנו החופש המוחלט להחליט מה נקרא וממה נהנה.

       

      ולכן, בקצירת האומר, "קדימה לעבודה"... ממתין לפוסט הבא שלך...

       

      נ.ב.
      ראיתי שבדיון קיימת התייחסות ל"יוליסס": אני מפנה אתכם לדרך אחרת לצריכתו - מידי שנה (כמובן ב-16 יוני...) מקרין הסינמטק את הסרט, בנוכחות השגריר האירי בארץ, שתורם מצידו קבלת פנים חופשית (עם אלכוהול נקניקיות וכיו"ב) באכסדרה של הבנין.
      אתם מוזמנים לפעם הבאה, וסביר שתפגשו אותי שם... בכל יום שנה לזכרו של ג'יימס ג'ויס.

      מצד שני, מבלי למעט מהאמור לעיל, כדאי, אח"כ (מתישהו במהלך החיים), גם לנסות לקרוא קטעים מגרסת הנייר של יצירה ז. אף פעם זה לא מאוחר או מיותר (ואת זה אומר מי שהוכשר, לתואר ראשון, בטכניון...ולא בחוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב).

      אצלי הספרים לא עומדים בתחרות מול סרטים - כי הספרים פשוט לוקחים ובגדול!

      כל הכבוד לדוד שלך שעשה מצווה גדולה לרבים מבני המדינה הזו (אני לא חלק מהם, כי תמיד קראתי הכל, אבל אני בטוחה שיש רבים אסירי תודה לו למרות שהמורים לא סובלים אותו).

       

      ופוסטים זה נורא כיף - גיליתי אמנם רק לא מזמן, אבל הספקתי להבין כמה זה כיף.

       

      ולגבי יוליסס - לפחות מי שלא יקרא בכל זאת יזכה לראות במה מדובר.

        26/8/07 18:57:

      ליזה יקרה,

      בתור חובבת ספרים מושבעת אני חייבת להמליץ לך על "קרוב להפליא ורועש להחריד" ספר מדהים מדהים וגם של חאלד חוסייני החדש "אלף שמשות זוהרות"..

      חובה עלייך לקרוא!!!

        26/8/07 10:17:

       

      צטט: ליאור רועי 2007-08-24 22:35:29

      חוויה מוכרת. מה שמצחיק הוא שיצא לי השבוע לנהל בדיוק את השיחה הזאת בשתי הזדמנויות שונות (לא כולל עכשיו)..

       

      יש פה דילמה. למשל "עלובי החיים" של הוגו - 40 העמודים הראשונים הם קריעת ים סוף,

      אבל אח"כ זה שווה כל שניה..

      אז איך יודעים?

       

      מצד שני, הפסקתי להלחם.

      "יוליסס" של ג'ויס למשל שבר אותי, אהבתי לקלאסיקות גורמת לי לגרוס שזה בטח התרגום וצריך לבדוק את המקור.. כשזה יקרה אני אחזור לדווח :-)

       

       

      דווקא התרגום של יוליסס מעולה (ויש האומרים שהוא עולה על המקור). ביוליסס יש שימוש בצורות שונות של השפה האנגלית - גבוהה, נמוכה, קלאסית, תנכית וכו'. גם אנשים שאנגלית היא שפת אימם מתקשים בקריאתו באנגלית. מי שתרגמה לעברית מצאה את המקבילה העברית לכל סגנון שנמצא בשימוש בספר, והוסיפה ביאורים שמאוד עוזרים להבנת הספר.

       

       


      "ספרים רבותי ספרים..." (דן בן אמוץ/המערכון "שוק הספרים" בביצוע הגשש החיוור)

       

      נתחיל בוידויי קשה בוכה אמיתי: אני שייך למשפחה שהתפרנסה... מאי-קריאת-ספרים!

      כן כן, אני יודע אתם לא מאמינים לי..

       

      ובכן הסיפור מתחיל בכך, שאחד הדודים שלי, התפרסם בכך שהוא תקצר למען כל הנוער את היצירות של טולסטוי/ שייקספיר/ צ'כוב/ תומס מאן... שהיה חובה לקרוא לבחינות הבגרות ועזר להם להימנע מלקרוא אותן (או מלקרוא אותן עד תומן... ולא מילתה זוטרתא היא, ככל שמדובר ב"מלחמה ושלום"). כך הוא עשה ליצירות ספרות ואפילו (שומו שמיים, וסליחה על כך שאני כותב זאת בשבת) ל"ספר הספרים" עצמו. 
      מובן מאליו, שהמנגנון הכלכלי עבד כך: ככל שהתלמידים קראו פחות את ספרות המופת הנ"ל.... הם קראו יותר אותו, שתקצר אותם וניתח את היצירות ו"הכין לבגרות" אותם. ברור שהוא מכר אלפי עותקים של ספריו (אם לא עשרות אלפים בשנים מוצלחות). זה לא עשה אותו פופולארי אצל המורים (שהבטיחו כשלון לכל מי שהסתפק בקריאתו במקום המקור) אבל אצל הנוער הוא היה אליל (וגם "העביר" עשרות אלפים מהם את בחינות הבגרות בספרות וב-תנ"ך). ככל שהמורים שללו אותו יותר... הוא הפך להיות אליל הנוער (לא במובן הרוקיסטי של המילה, כמובן).

       

      אני משאיר לכם לנחש מה שמו... (אין הרבה אפשרויות, כמעט כולם מכירים אותו).

       

      ולכן, גם אני הקטן, מצרף לדיון את המסר הבא:

      ספרים הם כלים תכליתיים המיועדים להגברת ההנאה ו/או להעשרת הידע ו/או להעשרת החוויות ו/או ליזום מהלך (של חיזוק או שינוי) מחשבתי/ תחושתי/ חברתי אצל הקורא.
      אצל קוראים מסוימים, הם משמשים גם ל"הריגת הזמן הפנוי" (בעיקר מי שסובל מעודפי זמן פנוי... ואני מכיר מעט מאד כאלו לפני הגיעם גיל 85).

       

      אם אין הספרים עומדים בתחרות, מול סרטים, מוזיקה, עיתון למשל, אין שום חובה לצרוך אותם ולהתענות בקריאתם. זאת בשעה שאין אנו מוותרים על השגת המטרות הנ"ל באמצעים אחרים (קרי אנו עדין מחפשים להעשיר את החוויות שלנו, הידע שלנו וכיו"ב).

       

      אבל אני מפנה תשומת לב לכך, שאת לא הורדת את היקף קריאת הספרים שלך אלא להיפך הגברת אותה (ולראשונה עברת גם לצד הכותב)... שכן בלוגים/ פוסטים הם ספרים מיידים בהתהוות!
      הם למעשה ספרות (לרוב פרוזה ולעיתים מייצגי מולטי-מדיה או שירה ממש) לא ערוכה, ואפילו כמעט לא מצונזרת, העוסקת במגוון נושאים רחב ביותר, שיש לה שוק של קוראים וכותבים (בלא שיעברו ערכים כספיים ביניהם אלא רק ערכים של "משובים" וסיפוק אישי), המאפשרים חשיפה למגוון עשיר של דעות/ חוויות/ התנסויות - והכל נעשה בזמן "יצור" מהיר (אין את מסלול הכתיבה הארוך, הבחירה ע"י ה-מו"ל, העריכה, האיור, ההפקה, ההדפסה, ההפצה, המכירה בחנויות).       
      העובדה שכמעט אין עלויות פרסום (למעט הזמן המושקע), מביאה לשפעת חומר, ליכולת הפריה הדדית, ולחיזוק הכותבים והקוראים... ולהשגת חלק מהמטרות לעיל (הגברת הנאה ו/או העשרת הידע ו/או העשרת החוויות לפחות, על היכולת ליזום מהלך מחוץ לגבולות הרשת... אני לא לגמרי בטוח).

      בקיצור, אסתכן בקביעה: לו שייקספיר חי בימנו, הוא היה מתחיל בפוסטים -

      אבל איזה פוסטים...

      [וזה לא אומר שכל פוסט כאן הוא "שייקספיר"... "הסתתנו" לכאן גם כמה "מולייר" ו"רסין"צוחק]

       

      ולסיכום, אני האחרון שיטיף לזניחת קריאת הספרות הכתובה (אלקטרונית או על נייר), וחושב שיכולתנו לקורא אותה, השתפרה (ותמשיך להשתפר) פלאים ותהא נגישה מעבר למחסומי מחיר ושפה (וראו הפרויקטים של גוגל ואמזון בנושא). וגם לכן, אפשר להירגע ביחס לקריאת "ספרי  החובה". לטעמי "אין חיה כזו" "ספרי חובה" - לנו החופש המוחלט להחליט מה נקרא וממה נהנה.

       

      ולכן, בקצירת האומר, "קדימה לעבודה"... ממתין לפוסט הבא שלך...

       

      נ.ב.
      ראיתי שבדיון קיימת התייחסות ל"יוליסס": אני מפנה אתכם לדרך אחרת לצריכתו - מידי שנה (כמובן ב-16 יוני...) מקרין הסינמטק את הסרט, בנוכחות השגריר האירי בארץ, שתורם מצידו קבלת פנים חופשית (עם אלכוהול נקניקיות וכיו"ב) באכסדרה של הבנין.
      אתם מוזמנים לפעם הבאה, וסביר שתפגשו אותי שם... בכל יום שנה לזכרו של ג'יימס ג'ויס.

      מצד שני, מבלי למעט מהאמור לעיל, כדאי, אח"כ (מתישהו במהלך החיים), גם לנסות לקרוא קטעים מגרסת הנייר של יצירה ז. אף פעם זה לא מאוחר או מיותר (ואת זה אומר מי שהוכשר, לתואר ראשון, בטכניון...ולא בחוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב).

        25/8/07 09:23:

      עוד דגש קטן לכל מי שנשבר מיוליסס של ג'יימס ג'וייס- תתחילו לקרוא מפרק 3.

      לא תפסידו שום דבר חשוב והקריאה תהייה מהנה הרבה יותר.

       

      קריאה מהנה.

       

        24/8/07 22:57:

       

      צטט: netr 2007-08-24 19:14:53

      גם אני החזקתי בדיוק באותה עמדה. דווקא במשך לימודי התואר הראשון שהיו בספרות הבנתי שלא כל ספר מעניין אותי. ויכול מאוד להיות שאני לא אתחבר בדיוק לאותו סופר שהמרצה שלי מוצאת אותו מדהים. אז למדתי לנווט, לנסות לקרוא רק מה שאני אוהבת, לתת לספרים צ'אנס ואם לא הולך אז לזנוח. את "אבא גוריו" של בלזאק שהיה ספר חובה בתיכון לא הצלחתי לקרוא אז (וזה היה הספר היחיד מבין רשימת החובות קריאה בתיכון שלא סיימתי). הגעתי לאוניברסיטה לקורס של פרופ' שטרנברג המדהים ונתקלתי שוב בספר ברשימת החובות. בהתחלה עיקמתי אף, אחרי זה קראתי ולא יכולתי להוריד מהיד. מאז אני צוחקת שזה ספר שאת ה-60 עמודים הראשונים שלו (האקספוזיציה) אפשר לקרוא עמוד כן עמוד לא, אחרי זה הספר הופך להיות נהדר.

      כיף לדעת שאני לא היחידה שלא מסיימת ספרים :)

      איזה כיף לראות שאני לא היחידה שלקח לה מיליון שנה לגלות שלא חייבים לסיים את כל הספרים :-)

      צטט: ili - ili 2007-08-24 20:38:45

      גם לי היתה פעם בעיה כזו..

      אבל מצאתי פיתרון - לקרוא את הסוף עצוב

      ואז יש לי תירוץ...

       

      הבעיה, שהתרגלתי לקרוא ככה ספרים.

      כל ספר שאני מתחילה לקרוא,

      אחרי איזה שני עמודים, מקסימום שלושה  

      כשאני יענו כבר מכירה את השמות והדמויות

      אני הולכת לסוף ורואה מה קורה..

       

      העניין הוא שאני גם משכנעת את עצמי

      שזאת הדרך הנכונה לקרוא את הספר

      כי ככה כשאני קוראת קטעים מסוימים -

      אני גם יודעת לתת להם את הפרשנות שהסופר התכוון...

      הכל אמת. כולל השכנוע העצמי! קורץ

      לעולם לעולם לעולם - אני לא הולכת לראות את הסוף, קוראת לפי הסדר. ואם את מצליחה גם לשכנע את עצמך שזה בסדר, אז בכלל מדהים (ולא - זה לא בסדר, רק שיירשם פה בפרוטוקול קורץ)

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-08-24 21:00:42

      היי ליזה.

      תיאורך דומה למה שקורה גם אצלי בעניין הזה.  

      יש לי מלא ספרים בבית, שתקועים באמצע קריאה - כל אלה שלא הצלחתי "לבלוע" ביום-יומיים.

      "המושבעים" של גרישם - זה באמת שיעמום נוראי, כל-כך לא אופייני לגרישם, בד"כ אני מתה עליו.

      את "מיכאל שלי" קראתי פעמיים: תחילה בתרגום בשל התעניינות, ואח"כ בעברית לצורך הלימודים.

      והיום יש לי את "המאהב" של א.ב. יהושע שקראתי בערך שליש ממנו והסתערתי במקום על "שר הטבעות" (מתורגם).

      את  "המאהב" קראתי בתיכון (למדנו אותו) ודווקא אהבתי, אפילו קראתי פעמיים (באמצע שיעורי ספרות נורא משעמם). טוב שאנחנו מצליחים באיזשהו שלב לתת לעצמנו לגיטימציה להפסיק.

      צטט: ליאור רועי 2007-08-24 22:35:29

      חוויה מוכרת. מה שמצחיק הוא שיצא לי השבוע לנהל בדיוק את השיחה הזאת בשתי הזדמנויות שונות (לא כולל עכשיו)..

       

      יש פה דילמה. למשל "עלובי החיים" של הוגו - 40 העמודים הראשונים הם קריעת ים סוף,

      אבל אח"כ זה שווה כל שניה..

      אז איך יודעים?

       

      מצד שני, הפסקתי להלחם.

      "יוליסס" של ג'ויס למשל שבר אותי, אהבתי לקלאסיקות גורמת לי לגרוס שזה בטח התרגום וצריך לבדוק את המקור.. כשזה יקרה אני אחזור לדווח :-)

       

      מותר לוותר לעצמנו - אבל לא מהר מדי - זאת המסקנה לדעתי.

      אחרי כ-50 עמודים לדעתי כבר אפשר להחליט.

       

      העובדה שאת מאשימה את התרגום אצל יוליסס מזכירה לי את העובדה שהאשמתי את הגיל שלי ב"מיכאל שלי" - כי הרי בטוח זה אני ולא הוא קורץ

      יוליסס פה הוזכר רבות - מעניין באמת הספר הזה, נראה לי שאני אנסה בקרוב ואדווח על התוצאות.

       

        24/8/07 22:51:

       

      צטט: רועי ז 2007-08-24 15:08:59

      איזה קטע.

      לי זה קרה עם פוסטים פה בקפה (לא שלך כמובן). 

      כנראה שזה יכול לקרות בכל תחום :-)

      (ואני שמחה שלא בשלי מחייך).

      צטט: האיש האפור 2007-08-24 16:00:36

       

      צטט: עמיר 2007-08-23 22:58:39

      אני אצטט משהו שכתבתי בפוסט אחר אצלי.

      הסופר הצרפתי המעולה דניאל פנאק כתב את "עשרת הזכויות" לאוהבי הקריאה :

       

      1. הזכות לא לקרוא
      2. הזכות לדלג על עמודים
      3. הזכות לא לקרוא ספר עד הסוף
      4. הזכות לקריאה חוזרת
      5. הזכות לקרוא כל דבר
      6. הזכות לשקיעה גמורה בטקסט
      7. הזכות לקרוא בכל מקום
      8. הזכות לדפדף
      9. הזכות לקרוא בקול רם
      10. זכות השתיקה

       

      הדגשתי לך את מספר 3.

       

      זאת אמת כל-כך פשוטה וכל-כך בנאלית - קריאה אמורה להיות משהו מענג, לא משהו שצריך להיאבק בו.

       

      ומוסיף הסופר הבריטי ניק הורנבי:

      - תכנית טלוויזיה או סרט שאנחנו לא אוהבים, לא נראה עד הסוף, נכון? אז מדוע ספר כן ?

      יש כנראה איזו "הילת כבוד" מסביב לכמה דפים כרוכים (כמו שכתבת), שגורמת לנו לשקוע בשכנוע-עצמי שהסבל משתלם. ובכן, הוא לא .

      ועוד משהו: ספר שנקרא בכוח עד סופו, ללא הנאה - יתפוגג כלא-היה מיד בתום הקריאה . לא יישאר ממנו כלום בזכרון הקורא, וזה בניגוד לספרים הטובים-באמת שילוו אותנו שנים אח"כ.

       

       

      מענין מה היה אומר הנ"ל על זכות הכותב,

       

      ליזה,

       

      האם השינוי התקנון סיפק אותך?

      כנראה שכן...

       

      אם כי,

      אני ההדיוט,

      עדיין לא מבין ולא רואה שינוי משמעותי.

       

      אבל מה לעשות,

      הדיוט הייתי,

      הדיוט נשארתי,

      וכנראה גם הדיוט אשאר..

      העברתי את דעתי להנהלת הקפה - אני שמחה על השינוי שנעשה בינתיים - מאמינה שעוד יעשה שינוי בהמשך, שביתות ארוכות מדי מאבדות את הטעם וההשפעה לדעתי. מוכנה להמשיך ולעסוק בנושא למרות שאני כותבת.

      אני אישית לא יודעת מה אעשה אי פעם עם הפוסטים שלי - אבל בהחלט חשוב לי שאם ייעשה בהם שימוש יינתן לי הקרדיט המגיע לי. זה נראה לי פשוט הגיוני.

      צטט: יואב עינהר 2007-08-24 18:55:10

      ספרים שאני קורא בעת האחרונה:

       

      שאלה של שועלה / נעה אלגום

      להתראות באנטארטיקה / נורית זרחי

      סיר הסירים / אלונה פרנקל

      איה פלוטו / לאה גולדברג

      להמשיך?

      מכירה רק את שני האחרונים, צריכה להשלים את החור-בהשכלה של שני האחרים.

      ואיה פלוטו הוא כמובן ספר מופת. (מצד שני, תמיד הטריד אותי בספר הזה לקראת הסוף - למה לאה גולדברג לא יכלה למצוא משהו שמתחרז יותר טוב עם "הביטו"  מאשר "היית"?)

        24/8/07 22:45:

      צטט: !kapish 2007-08-24 02:57:57

      .

      אני בעד למכור ספרים לפי עמודים.

      כמה קראת - ככה שילמת!

      .

      הארי פוטר יעלה לאנשים הון תועפות. (וגם "זה" של סטפן קינג)

      צטט: רני שהם 2007-08-24 04:12:58

      אני זוכר את עצמי כילד בן 10 מפלס בעקשנות והתמדה את דרכי לאורכו ועוביו של "מלחמה ושלום", ואת תחושת העונג כשסיימתי אותו. בתקופה מאוחרת יותר ספר שחגגתי עליו עשרות פעמים היה "מילכוד 22. ובעניין ההתמכרות, תגובה זו נכתבת כשאני תקוע אי שם בפלורידה וגולש מהטלפון שלי. אז ליזה, יופי שחזרת!

      עקשנים אנחנו - והנצחון בהחלט תחושה משכרת.

      ויש ספרים שחבל לנו שהם נגמרים - כי הם היו כאלה נהדרים.

      ובעניין ההתמכרות - אני שמחה שאתה פה, איזה כיף! (ועוד מפלורידה ודרך הטלפון - בכלל כבוד עצום לי)

      צטט: עדנה ויסלר 2007-08-24 09:58:23

      בהתחלה הסופר בונה דמות בסיטואציה. לדמות שלו יש רצון חזק להשיג משהו:

      אהבה, חופש, כסף, מעמד, משרה, כוכבים....

      יש לה כוחות מתנגדים וחלופיים. יש לה כמה אפשרויות לפעול או לא לפעול.

      באמצע הסיטואציה אמורה להתפתח, אולי להחריף, אולי להקלע למצב של משבר.

      ומכאן ואילך אנחנו, הקוראים, עוקבים אחרי הפתרון שהוא, כמובן, סיום הסיפור.

       זה מה שהסופרים עושים - מכניסים את הדמות שלהם למאבקים, קונפליקטים

      ונקודות משבר. ובכל אופן, סיפור צריך לספר משהו...להָרְאות.

      כדי שיצירה ספרותית תעשה לנו משהו, עליה להשתמש בחושים. החושים מחברים אותנו.

      מושכים אותנו...אנחנו רוצים ללמוד משהו על עצמנו, מעבר לבילוי והעברת זמן..

      סוד כוח המשיכה של ספר הוא בפרטים. מצד שני, לא יותר מדי. כמו שכתבת על המושבעים,

      מצחיקה אחת שכמותך. וגם - סיפור הוא על שינוי. מנקודה א' לנקודה ב'. משהו קורה...

      עומד לקרות...אמור לקרות... ולא צריך להגיע עד אמצע הספר אם זה לא תופס אותך,

      אפשר להפסיק גם בעמ' 18 (ח"י).

      לי באופן אישי, קרה שהפסקתי כבר בשם הספר...:)

      מתה עליך עדנוש. המושבעים האלה הרסו אותי - איזה שינוי ואיזה נעליים (בעיקר הוא סיפר שם על הנעליים והבגדים - שעמום טוטאלי שחבל"ז).

      יש סופרים שיש להם את זה - ויש כאלה שאין להם. יש כאלה שמצליחים לתפוס אותך שלא תוכל להוריד את הספר - זה מדהים בעיניי!

      צטט: מביטה 2007-08-24 10:05:18

      ספרים זה לא עונש, זה סוג של הנאה.

       

      אם לא נעים בתוכם, פשוט עוזבים ועוברים הלאה. :-)

       את צודקת. אבל ספרים היו כאלה ערך עליון בעיניי שלא הסכמתי להבין את זה - 18 שנה זה די הרבה זמן :-)

      צטט: brown_little 2007-08-24 12:01:05

      מסתבר

      גיליתי דבר מה מאוד חשוב, הנה אספר:

      מגיל 3 או יותר, לא זוכר בדיוק

      התחלתי לקרוא ספרים, ובעיון ובהתמדה

      הגעתי לדרגות שיא של אלף אלפיים עמודים ביום

      ושלא תבינו לא נכון, אני אוכל אוכל הרבה

      ההורים שלי מביאים לי את האוכל למיטה ושם אני אוכל,

      קורא הרבה, אבל גם אוכל.

      ההורים שלי לא נחמדים,

      מביאים לי רק אוכל שתייה וספרים למיטה,

      תמיד שאני מבקש מהם שילמדו אותי ללכת, הם אומרים:

      "אולי מחר"!

      אבא אומר: "היום אני עסוק, אני עובד"

      ואמא אומרת: "היום אני עסוקה, אני עובדת",

      שלשום שהצלחתי לראשונה לצאת את גבולות המיטה,

      ראיתי איך ההורים שלי עובדים קשה ובהתמדה,

      וקשה מאד, מאד.

      הם כתבו ספרים.

      אתם מבינים ?, כותבים לי ספרים שאשאר במיטה!

       

       

      מתוך

      http://www.geocities.com/ofer_brown 

       חשבתי שיש לי דה-ז'ה-וו, דמיינתי שכבר הגבת למעלה קורץ

      אתה מטורף לגמרי, אבל זה חיובי מאוד :-)

      צטט: יוגבר 2007-08-24 13:47:07

      רגע רגע!

      אל תוותרו על ספרים כל כך מהר! יש הרבה ספרים שאותי אישית שיעממו בהתחלה ונאבקתי קצת להמשיך וגיליתי שהם שווים כל שנייה.

      חיי פאי של יאן מרטל ויוליסס של ג'יימס ג'ויס הן דוגמאות לכך.

      מצד שני- את עשו של מאיר שלו לא שרדתי ( כן אני יודע שזה ספר מדהההים אבל פעמיים ניסיתי ולא הצלחתי )

       

      בקיצור- נכון של אחייבים לקרוא כל ספר עד בסוף אבל גם לא להתייאש מהר מדי - לפעמים ספרים צריכים קצת זמן לתפוס.

       יוליסס הזה כנראה חתיכת מאבק - כמה וכמה אנשים כבר הזכירו אותו פה, עכשיו אני חייבת לנסות.

       

       השורה התחתונה שלך מאוד נכונה בעיניי  - לא לוותר מהר מדי, אבל לא להתעקש יותר מדי - אחרי יותר ממאה עמודים די ברור אם אתה מתחבר לספר או לא.

       

        24/8/07 22:37:

       

      צטט: אורית גפני 2007-08-23 23:53:29

      ליזה - התיסכול העיקרי שלי מהקפה הזה.... זה שאני לא מגיעה לספרים!

      וכל יום אני מחליטה - זה היום ! אבל גם היום זה לא היה!

      כשאני קוראת ספר מרתק...... לפעמים אני "חוטאת" ומציצה בסוף.....:)

      את גם?

      לילה טוב!

      בחיים לא מציצה בסוף - אני הולכת לפי החוקים - עמוד עמוד מילה מילה. מצד שני אני קוראת ממש מהר, אז גם מגיעה לסוף די מהר :-)

      צטט: נילס 2007-08-24 00:09:12

      שלום,

      רציתי להגיד שאני מסכימה בהחלט.

      ידיד יקר אמר לי פעם משפט חכם: "לא בכוח". צירוף מילים פשוט ואולי בנאלי אבל נכון לגבי כמעט כל התחומים בחיים אבל בייחוד לתחומים שצריכים לגרום הנאה כמו סרטים, ספרים, אוכל, קשרים עם אנשים ועוד'

      לעניין הספרים - גם אני התחלתי לקרוא מס' פעמים את תצופן דה וינצ'י ופשוט לא התחברתי

      ספר מומלץ מאוד שסיימתי השבוע - "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו

      ממולץ בחום

      קישור להמלצה שכתבתי על הספר -

      http://he.shvoong.com/books/romance/1652860-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%99/

       

      תהני....

      הלינק שלך לא פועל - חיפשתי ומצאתי - אז הנה הלינק התקין. אחלה ביקורת, נשמע ספר מרתק.

      צודק - בכוח זה לא אותו דבר, למרות שיש מעט ספרים ששווה להתאמץ בשבילם מעט כדי להגיע לחלק שבו זה מתחיל להיות מהנה.

      צטט: הקוסם 2007-08-24 00:26:52

      קודם כל ברוכה השבה לכתוב... היה משעמם בשביתה ...

       

      רעיון מעולה לעשטת מנוי בסיפריה עירונית במקום לקנות ספרים וסיפריה הביתית שלפעמים אפילו לא קוראים אותם...

       תודה רבה :-)

      ספרים זה עסק יקר, ואני בדרך כלל לא קוראת פעמיים את אותו הספר, אז ספריות הן רעיון שחביב עליי - אבל נראה שהן די פשטו את הרגל. בדרך כלל עושה החלפות עם חברים.

      צטט: ענת רגב 2007-08-24 00:30:21

      אני כל כך שמחה שקראתי את הפוסט הזה.

      אני כרגע בעיצומו של מאבק מתמשך על פני מעל חודש בו אני פשוט לא מצליחה לעבור את עמוד ה40 בספר מסויים.

      זה ממש מטריד אותי, הספר זכה בפרס מוערך לאחרונה ואני פשוט לא מצליחה להתחבר. לא לעלילה, לא לצורת הכתיבה, לא לכלום!

      עד עכשיו עוד הכרחתי את עצמי להמשיך עם הספר הזה ולא להתחיל ספר אחר לכן פחות או יותר לא קראתי כלום לאחרונה, אבל היום חזרתי מצומת ספרים עם שלל חדש באדיבות המבצע של פלאפון ואחרי שקראתי את הפוסט שלך אני פשוט נפרדת לשלום מהספר ההוא.

      עידן של ספרים חדשים מתחיל!

       מזל טוב!

      אני מאוד שמחה שעזרתי לך בהחלטה, ותהני מהעידן החדש :-)

      צטט: simplicity 2007-08-24 02:05:36

      חייבת להודות שאני גיליתי שלא ממש חייבים לסיים ספר בגיל די מוקדם...
      אחד הדברים היחידים שאבא שלי עמד עליהם בילדותי הוא שאקרא, והרבה.
      בכיתה ב' כבר עמדתי לעבור מהמחלקה האדומה בספריה (ילדים) לירוקה (מבוגרים).
      קראתי כמה ספרים שעניינו אותי בקצב די יפה (יחסית) ואז נחת עלי (תרי משמע)
      ספר גדול ועב כרס במיוחד - "האסופית" - ספר משמים במיוחד (שבעיני אבא שלי היה "מבחן כניסה" לעולם הירוק) שהיה נשי ורומנטי מידי לטעמי כבר אז...קראתי פרק, שניים ונמאס לי.
      ניסיתי למחות ולהפסיק - אבל אז איימו עלי שיחזירו אותי למחלקה האדומה
      היישר לסדרות הבלתי נגמרות של גלילה רון פדר (ג'ינג'י) וסמדר שיר (צוציק).
      אז עשיתי מעשה: כל ערב (וגם בצהריים, לפעמים) הייתי מעבירה עמודים בספר -
      בקצב סביר כמובן... זה לקח זמן מה אבל ההמתנה השתלמה - יכולתי סוף סוף לעלות לקומה השניה בספריה ולהינות מהספרים של סדרת מרגנית כולל צ'רלי והשוקולדה, הסדרה הקורעת (מצחוק) של אפריים סידון ועוד ועוד.

      ומאז - אני לא מתביישת להפסיק ספרים באמצע (או למען האמת די בהתחלה) אם אני רואה שאחרי 20-30 עמודים אני לא ממש מתחברת אליהם.

       ספרים היו מקודשים בעיניי במשך שנים. את האסופית דווקא מאוד אהבתי כשהייתי קטנה.

      אני גם עברתי בכיתה ג' לספרייה של הגדולים - זה היה הרבה יותר מעניין וכיף מזו של הילדים. כמה ג'ינג'י אפשר לקרוא?

      לעומת זאת אני לא אהבתי בכלל את כל הסדרה של "ציון ובתיה" של גלילה רון פדר ודווקא אמא שלי ניסתה לשכנע אותי (ונכשלה כשלון חרוץ) שזו סדרה נפלאה.

      עניין של טעם, כבר אמרנו?

      צטט: hadarok 2007-08-24 02:32:50

       

      אצלי בספרייה יושבים איזה 20 ספרים שאני בין ההתחלה לאמצע שלהם כבר כמה שנים טובות.

       

      מעניין מתי אסיים אותם מתלבט

      אולי אף פעם, אבל אם הם לא מעניינים אותך זה לא כל כך נורא אם לא תקראי.

       

        24/8/07 22:35:

      חוויה מוכרת. מה שמצחיק הוא שיצא לי השבוע לנהל בדיוק את השיחה הזאת בשתי הזדמנויות שונות (לא כולל עכשיו)..

       

      יש פה דילמה. למשל "עלובי החיים" של הוגו - 40 העמודים הראשונים הם קריעת ים סוף,

      אבל אח"כ זה שווה כל שניה..

      אז איך יודעים?

       

      מצד שני, הפסקתי להלחם.

      "יוליסס" של ג'ויס למשל שבר אותי, אהבתי לקלאסיקות גורמת לי לגרוס שזה בטח התרגום וצריך לבדוק את המקור.. כשזה יקרה אני אחזור לדווח :-)

       

        24/8/07 22:29:

       

      צטט: נטע וינריב 2007-08-23 23:14:31

      ברור שלא חייבים לסיים ספר (ובטח לא ספר של גרישם או קובן). אבל יש ספרים ששווה להתאמץ בשבילם.

       

      בפורום ספרים מישהי שאלה על הר הקסמים, ואני חושבת שהתגובה שלי רלוונטית גם לנושא הדיון כאן:

       

      "

      יש כל מיני דרכים להנות מקריאה של ספר.

       

      יש ספר שסוחף אותך למקום אחר ובודק את גבולות הדמיון (100 שנים של בדידות)

       

      יש ספר שמצחיק אותך (בריג'יט ג'ונס, ובאנגלית בלבד בבקשה, או גאווה ומשפט קדום)

       

      ויש ספר שלא הקריאה בו עצמה מהנה. הספר לא מתמסר: הוא דורש סבלנות, ושעות שבהן הראש צלול, וקריאה חוזרת של פסקה כזו או אחרת. אבל כשאת מצליחה להתגבר, ולהבין, ואולי גם לקשר את הספר לתקופה שבה הוא נכתב, מגיעה מין תחושה של "וואוו". ומה שקראת - לוקח לו זמן לחלחל, ולחדור. וההבנה מגיעה באיחור - אולי דווקא אחרי קריאת הספר שאחיו הגדול כתב 5 שנים קודם (איש הקש) או הספר "ברלין אלכסנדרפלאץ" שנכתב 5 שנים אחר כך או "זאב הערבה" שנכתב 3 שנים אח"כ. ואולי אחרי שאבא שלי הסביר לי כמה מושגים שלא הכרתי ועזר לי לחבר הכל מבחינה הסטורית, תרבותית ודתית.

      אז מה שמיחד את הר הקסמים (מעבר לזה שקשה לקרוא אותו, כמו גם את יוליסס) זה הנבואיות שבו - הדרך שבה הוא מציר חברה חולה, כמו שמישהו כבר כתב כאן. ואז מחה"ע השניה והשואה - איכשהו כבר לא נראים מוזרים כל כך. וזה מפחיד ומוזר בפני עצמו, וגורם לי לחשוב על מה שקורה לנו כאן ועכשיו.

       

      אני גם ביקרתי בגרמניה במהלך קריאת הספר - ובנסיעה ברכבת ממינכן לעירת הנופש האוסטרית באלפים  - לחתונה של חברים - בשלגים של פברואר - יכולתי לדמין (קצת) גם את הגיבור נוסע בה.

      ואני מניחה שהתחושות הלא פשוטות שיש לי בכל ביקור בגרמניה (שמזכיר לי את סבתא שלי מחד, והרבה דברים אחרים מאידך) גרמו לי להתענין בספר הזה, ולנסות להבין. "

       

      אז אני חושבת שיש ספרים ששווים נסיון חוזר, מאמץ נוסף, ואפילו קצת "סבל". לא תמיד זה מתאים לנו מבחינת זמן, כוחות ומצב רוח אבל שווה לנסות למצוא תקופות בחיים שיאפשרו לנו גם את זה.

       

      ואני שמחה שהשביתה תמה.

      תגובה נהדרת. תמיד שווה לנסות לפני שמתייאשים(בכל תחום ועניין) - אבל חשוב גם לדעת שלא חובה להמשיך אם נורא סובלים.

       

        24/8/07 22:25:

       

      צטט: liran denesh 2007-08-23 22:45:16

      ליזה, ראשית - אני כמובן מסכימה איתך שאפשר ורצוי להפסיק ספרים באמצע כאשר לא נהנים מהם.

       

      שנית, אני חייבת להתייחס לדברים שכתבת על עמוס עוז - כיוון שהוא אחד הסופרים האהובים עליי, אני אשמח לתת לך כמה מהספרים היותר קריאים ומוצלחים מ"מיכאל שלי" לטעמי, ואני מקווה שגם את תתאהבי (ולא תישארי רק עם הזיכרון של הספר שלו שקראת בתיכון).

       

      וחץ מזה - שמחה על הפוסט שלך!

      קראתי גם את "לדעת אישה", "קופסא שחורה" (הוא הכי טוב שלו שקראתי ודומה מאוד למיליון אחרים מאותו סגנון של מיליון סופרים - לא מלהיב במיוחד), "ארצות התן" ו"פתאום בעומק היער". נראה לי שניסיתי מספיק - לא?

      את האחרון קראתי כשהייתי בהריון (לא מזמן בכלל), וחברה טובה טובה שלי שמאוד אוהבת אותו ואת הכתיבה שלו אמרה שהיא אוהבת בעיקר את התיאורים, ואני נורא נורא השתעממתי דווקא מהתיאורים. עניין של טעם כנראה.

      אשמח לתגובה לתגובה :-)

      צטט: דישי 2007-08-23 22:49:00

      זה מזכיר לי את "השיבה מהודו" שקראתי כשהייתי חיילת במשך חודשים ארוכים ולא ויתרתי.... חצי שירות בערך שהספר הזה היה מונח אצלי בתיק (מה שמזכיר לי את התיק השחור המכוער עם הגז המדמיע שהיה פעם לחיילות... בתקופתי)

      היום אני כבר פחות מתעקשת, לא מבזבזת זמן יקר... (דרך אגב, היום חיילות יכולות שיהיה להן איזה תיק שהן רוצות :))   

      גם לי היה את התיק השחור ההוא - ובתקופה ההיא קראתי שני ספרים ביום - אחד באוטובוס בדרך לבסיס ואחד באוטובוס בדרך חזרה.

      (ואיזה כיף להן שמותר להן איזה תיק שהן רוצות)

      צטט: עמיר 2007-08-23 22:58:39

      אני אצטט משהו שכתבתי בפוסט אחר אצלי.

      הסופר הצרפתי המעולה דניאל פנאק כתב את "עשרת הזכויות" לאוהבי הקריאה :

       

      1. הזכות לא לקרוא
      2. הזכות לדלג על עמודים
      3. הזכות לא לקרוא ספר עד הסוף
      4. הזכות לקריאה חוזרת
      5. הזכות לקרוא כל דבר
      6. הזכות לשקיעה גמורה בטקסט
      7. הזכות לקרוא בכל מקום
      8. הזכות לדפדף
      9. הזכות לקרוא בקול רם
      10. זכות השתיקה

       

      הדגשתי לך את מספר 3.

       

      זאת אמת כל-כך פשוטה וכל-כך בנאלית - קריאה אמורה להיות משהו מענג, לא משהו שצריך להיאבק בו.

       

      ומוסיף הסופר הבריטי ניק הורנבי:

      - תכנית טלוויזיה או סרט שאנחנו לא אוהבים, לא נראה עד הסוף, נכון? אז מדוע ספר כן ?

      יש כנראה איזו "הילת כבוד" מסביב לכמה דפים כרוכים (כמו שכתבת), שגורמת לנו לשקוע בשכנוע-עצמי שהסבל משתלם. ובכן, הוא לא .

      ועוד משהו: ספר שנקרא בכוח עד סופו, ללא הנאה - יתפוגג כלא-היה מיד בתום הקריאה . לא יישאר ממנו כלום בזכרון הקורא, וזה בניגוד לספרים הטובים-באמת שילוו אותנו שנים אח"כ.

       

      איזה יופי של דיברות (בחלקן עסקתי בפוסט הקודם גם מבלי לדעת עליהן :-))

       

      הזכות לקרוא בכל מקום - גם בדרך הביתה ברחוב, ואפילו במעברי חצייה (מסוכן, אבל מסתבר שיש לא מעט כאלה).

      הזכות לקרוא כל דבר - גם את מה שכתוב על התווית של הקולה, כי ככה זה כשאתה מכור לאותיות.

       

      יש מעט ספרים שבאמת באמת אהבתי - "העבד" של בשביס זינגר הוא נפלא, כמה וכמה ספרים של גבריאל גרסיה מרקס, "1984" של אורוול, "רודף העפיפונים" של ח'אלד חוסייני, פול אוסטר נהדר בעיניי, מאיר שלו מצויין (את "פונטנלה" פחות אהבתי, אבל גם הוא בהחלט טוב).

       

        24/8/07 22:14:

       

      צטט: cg91 2007-08-23 21:41:12

      זה נכון לא חייבים לקרוא עד הסוף

      אבל אני מודה שעדיין קשה לי

      אז אני לוקחת הפסקה ונותנת צ'אנס מחודש

      אבל כן לכל אחד יש את אלה שאינם מתחברים אליו

      וזה בסדר

      גם אני מאד אהבתי את החטא ועונשו ורודף העפיפונים

      אבל קוד דה ווינצ'י ומלאכים ושדים גם הם תפסו אותי חזק.

      את מלאכים ושדים סיימתי אך בקושי (גם הייתי בהריון והרגשתי זוועה, אבל הסיבה העיקרית היתה שהוא באמת חזר מדי על הדה-וינצ'י לטעמי).

      בהחלט לתת צ'אנס ולא לוותר סתם - אבל מותר לעצור, וצריך לזכור את זה.

      צטט: process 2007-08-23 21:42:54

      ליזה, זה קורה לי עם לא מעט ספרים - וכן, זה כולל "קלאסיקות".

       

      לצאת מסרט באמצע? אם אני זוכר נכון, קרה לנו פעם אחת.

       

      מה לעשות, לא כולנו טיפוסים "תרבותיים"...

      אנחנו טיפוסים "תרבותיים", אבל טעמנו לא תמיד זהה לשל אחרים. אז מתברר שמותר לא לאהוב כל מיני ספרים/סרטים ואפילו כאלו שהם "מופת".

      צטט: brown_little 2007-08-23 22:01:30

       

       

      ספר שלא נוגעים בו

      תופס מקום של ספר אחר

       

      מאז שלמדתי בפסיכומטרי את הטריק של לקרוא רק את הראשי פסקאות

      אני קורא ים ספרים..

       צודק - תופס מקום של ספר אחר, גם בזמן וגם במקום.

      לא נרטבים לך הספרים מהים?

      צטט: mania-nim 2007-08-23 22:23:26

      ואני בכלל לקחתי את זה למקום אחר.

      פעם כתבתי ואצטט מהזיכרון שהוא כבר לא משהו:

       

      אהבה - זה כל הסיפור.

      סיימתי לקרוא את פרק א'... אולי אמשיך לקרוא ואגיע לפרק ב'...ואולי לא...

      יש ספרים שאתה ממצה אותם תוך עלעול בהם,

       יש ספרים שאתה מסתפק בכמה עמודים,

      יש ספרים שאתה קורא את הסוף והבנת את כל הפואנטה.

      יש ספרים ששווה לקרוא עד תום ולהמשיך ולקרוא בהם כל פעם מחדש.

       יש לילות שאתה קורא כמה עמודים, ככה כדי להצליח להירדם...(-:

      אבל כך או אחרת - אהבה זה כל הסיפור!

       אהבה היא כל הסיפור. ובטח שנגיע לפרק ב' (נקווה רק שלא נצטרך להגיע לפרק ג' קורץ)

       

        24/8/07 22:09:

       

      צטט: levana feldman 2007-08-23 20:54:44

      ליזה,

      אני מרשה לך להפסיק לקרוא ספרים באמצע...

      אפילו את אלה עם הביקורות הטובות...

      לא תמיד מתחברים לספר...

      ויש כל כך הרבה ספרים טובים, שחבל על הזמן...

      עכשיו כשיש לי אישור ממך אז בכלל מעולה בשבילי :-)

      צודקת, לא תמיד מתחברים לספר - אנחנו צריכים להכיר בזה.

      צטט: mouli bentman 2007-08-23 20:55:46

      ישנם ספרים שלא נועדו להיקרא

      ישנם ספרים שאינם חוצים תרבויות ושנים

      ישנם אפילו ספרים שלא היה צורך לכתוב אותם.

      לי קשה עד היום להחליט להפסיק לקרוא ספר

      אז במשך שבועות אני מותיר אותו על הכוננית לצידי

      עד שהוא מעלה אבק

      עד שהוא נשכח מליבי

      ואז מבלי משים

      הוא חוזר בהחבא לארון בכוחות עצמו כנראה.

       

      הספר בין היחידים שניסתי שוב ושוב לקרוא

      ומעולם לא הצלחתי יוליסיס של ג'ויס

      היה ספר אחד שקראתי שנחשב מדהים, אני לא הבנתי מה כזה שווה בו, הסבירו לי שפעם הוא היה נחשב מאוד אמיץ - כי הוא דיבר על נושא שאיש לא נגע בו מפאת הבושה - ואילו בימינו הכל כבר (כמעט) מותר, ולכן הספרים האמיצים של פעם כבר לא מיוחדים בעינינו.

       

      אני לא בעד להרים ידיים מיד, אבל בהחלט מרשה לעצמי לעצור כבר כשלא נראה לי וכשהחלטתי שהתאמצתי כבר קצת יותר מדי.

      ואת יוליסס עדיין לא ניסיתי - אולי בעתיד.

      צטט: מירי מלמד 2007-08-23 21:08:31

       

      לרקורד, קודם נכתב מלאכים ושדים, ורק אח"כ דה וינצ'י... :-)

      תודה על הנקודה הזו - לא ידעתי.

      ובכל זאת שניהם נורא דומים - הראשון מעניין, השני שידור חוזר.

      צטט: האיש הקטן מהרדיו 2007-08-23 21:15:57

      חשבתי שאת בשביתה גברת זרת.

      או שמא התקנון שונה וההנהלה התנצלה ואף חד לא הודיע לי.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=121602

      צטט: מהya 2007-08-23 21:32:50

      דרך אגב, אני באותה גישה לגבי סרטים.

      יש כאלה שמסוגלים להתעלל בעצמם גם אם הסרט מזעזע וחייבים לראות עד הסוף.

      אצלי אם הסרט לא מעניין או שאני נרדמת או שאני מפסיקה.מחייך

      אני איתך!

      לא חייבים לעשות מה שלא בא לנו. זו בדיוק הסיבה שאני לא רואה סרטי אימה.

       

        24/8/07 21:00:

      היי ליזה.

      תיאורך דומה למה שקורה גם אצלי בעניין הזה.  

      יש לי מלא ספרים בבית, שתקועים באמצע קריאה - כל אלה שלא הצלחתי "לבלוע" ביום-יומיים.

      "המושבעים" של גרישם - זה באמת שיעמום נוראי, כל-כך לא אופייני לגרישם, בד"כ אני מתה עליו.

      את "מיכאל שלי" קראתי פעמיים: תחילה בתרגום בשל התעניינות, ואח"כ בעברית לצורך הלימודים.

      והיום יש לי את "המאהב" של א.ב. יהושע שקראתי בערך שליש ממנו והסתערתי במקום על "שר הטבעות" (מתורגם).

        24/8/07 20:38:

      גם לי היתה פעם בעיה כזו..

      אבל מצאתי פיתרון - לקרוא את הסוף עצוב

      ואז יש לי תירוץ...

       

      הבעיה, שהתרגלתי לקרוא ככה ספרים.

      כל ספר שאני מתחילה לקרוא,

      אחרי איזה שני עמודים, מקסימום שלושה  

      כשאני יענו כבר מכירה את השמות והדמויות

      אני הולכת לסוף ורואה מה קורה..

       

      העניין הוא שאני גם משכנעת את עצמי

      שזאת הדרך הנכונה לקרוא את הספר

      כי ככה כשאני קוראת קטעים מסוימים -

      אני גם יודעת לתת להם את הפרשנות שהסופר התכוון...

      הכל אמת. כולל השכנוע העצמי! קורץ

        24/8/07 19:14:

      גם אני החזקתי בדיוק באותה עמדה. דווקא במשך לימודי התואר הראשון שהיו בספרות הבנתי שלא כל ספר מעניין אותי. ויכול מאוד להיות שאני לא אתחבר בדיוק לאותו סופר שהמרצה שלי מוצאת אותו מדהים. אז למדתי לנווט, לנסות לקרוא רק מה שאני אוהבת, לתת לספרים צ'אנס ואם לא הולך אז לזנוח. את "אבא גוריו" של בלזאק שהיה ספר חובה בתיכון לא הצלחתי לקרוא אז (וזה היה הספר היחיד מבין רשימת החובות קריאה בתיכון שלא סיימתי). הגעתי לאוניברסיטה לקורס של פרופ' שטרנברג המדהים ונתקלתי שוב בספר ברשימת החובות. בהתחלה עיקמתי אף, אחרי זה קראתי ולא יכולתי להוריד מהיד. מאז אני צוחקת שזה ספר שאת ה-60 עמודים הראשונים שלו (האקספוזיציה) אפשר לקרוא עמוד כן עמוד לא, אחרי זה הספר הופך להיות נהדר.

      כיף לדעת שאני לא היחידה שלא מסיימת ספרים :)

        24/8/07 18:55:

      ספרים שאני קורא בעת האחרונה:

       

      שאלה של שועלה / נעה אלגום

      להתראות באנטארטיקה / נורית זרחי

      סיר הסירים / אלונה פרנקל

      איה פלוטו / לאה גולדברג

      להמשיך?

        24/8/07 16:00:

       

      צטט: עמיר 2007-08-23 22:58:39

      אני אצטט משהו שכתבתי בפוסט אחר אצלי.

      הסופר הצרפתי המעולה דניאל פנאק כתב את "עשרת הזכויות" לאוהבי הקריאה :

       

      1. הזכות לא לקרוא
      2. הזכות לדלג על עמודים
      3. הזכות לא לקרוא ספר עד הסוף
      4. הזכות לקריאה חוזרת
      5. הזכות לקרוא כל דבר
      6. הזכות לשקיעה גמורה בטקסט
      7. הזכות לקרוא בכל מקום
      8. הזכות לדפדף
      9. הזכות לקרוא בקול רם
      10. זכות השתיקה

       

      הדגשתי לך את מספר 3.

       

      זאת אמת כל-כך פשוטה וכל-כך בנאלית - קריאה אמורה להיות משהו מענג, לא משהו שצריך להיאבק בו.

       

      ומוסיף הסופר הבריטי ניק הורנבי:

      - תכנית טלוויזיה או סרט שאנחנו לא אוהבים, לא נראה עד הסוף, נכון? אז מדוע ספר כן ?

      יש כנראה איזו "הילת כבוד" מסביב לכמה דפים כרוכים (כמו שכתבת), שגורמת לנו לשקוע בשכנוע-עצמי שהסבל משתלם. ובכן, הוא לא .

      ועוד משהו: ספר שנקרא בכוח עד סופו, ללא הנאה - יתפוגג כלא-היה מיד בתום הקריאה . לא יישאר ממנו כלום בזכרון הקורא, וזה בניגוד לספרים הטובים-באמת שילוו אותנו שנים אח"כ.

       

       

      מענין מה היה אומר הנ"ל על זכות הכותב,

       

      ליזה,

       

      האם השינוי התקנון סיפק אותך?

      כנראה שכן...

       

      אם כי,

      אני ההדיוט,

      עדיין לא מבין ולא רואה שינוי משמעותי.

       

      אבל מה לעשות,

      הדיוט הייתי,

      הדיוט נשארתי,

      וכנראה גם הדיוט אשאר..

       

       

        24/8/07 15:08:

      איזה קטע.

      לי זה קרה עם פוסטים פה בקפה (לא שלך כמובן). 

        24/8/07 13:47:

      רגע רגע!

      אל תוותרו על ספרים כל כך מהר! יש הרבה ספרים שאותי אישית שיעממו בהתחלה ונאבקתי קצת להמשיך וגיליתי שהם שווים כל שנייה.

      חיי פאי של יאן מרטל ויוליסס של ג'יימס ג'ויס הן דוגמאות לכך.

      מצד שני- את עשו של מאיר שלו לא שרדתי ( כן אני יודע שזה ספר מדהההים אבל פעמיים ניסיתי ולא הצלחתי )

       

      בקיצור- נכון של אחייבים לקרוא כל ספר עד בסוף אבל גם לא להתייאש מהר מדי - לפעמים ספרים צריכים קצת זמן לתפוס.

       

       

        24/8/07 12:01:

      מסתבר

      גיליתי דבר מה מאוד חשוב, הנה אספר:

      מגיל 3 או יותר, לא זוכר בדיוק

      התחלתי לקרוא ספרים, ובעיון ובהתמדה

      הגעתי לדרגות שיא של אלף אלפיים עמודים ביום

      ושלא תבינו לא נכון, אני אוכל אוכל הרבה

      ההורים שלי מביאים לי את האוכל למיטה ושם אני אוכל,

      קורא הרבה, אבל גם אוכל.

      ההורים שלי לא נחמדים,

      מביאים לי רק אוכל שתייה וספרים למיטה,

      תמיד שאני מבקש מהם שילמדו אותי ללכת, הם אומרים:

      "אולי מחר"!

      אבא אומר: "היום אני עסוק, אני עובד"

      ואמא אומרת: "היום אני עסוקה, אני עובדת",

      שלשום שהצלחתי לראשונה לצאת את גבולות המיטה,

      ראיתי איך ההורים שלי עובדים קשה ובהתמדה,

      וקשה מאד, מאד.

      הם כתבו ספרים.

      אתם מבינים ?, כותבים לי ספרים שאשאר במיטה!

       

       

      מתוך

      http://www.geocities.com/ofer_brown 

        24/8/07 10:05:

      ספרים זה לא עונש, זה סוג של הנאה.

       

      אם לא נעים בתוכם, פשוט עוזבים ועוברים הלאה. :-)

        24/8/07 09:59:

      בהתחלה הסופר בונה דמות בסיטואציה. לדמות שלו יש רצון חזק להשיג משהו:

      אהבה, חופש, כסף, מעמד, משרה, כוכבים....

      יש לה כוחות מתנגדים וחלופיים. יש לה כמה אפשרויות לפעול או לא לפעול.

      באמצע הסיטואציה אמורה להתפתח, אולי להחריף, אולי להקלע למצב של משבר.

      ומכאן ואילך אנחנו, הקוראים, עוקבים אחרי הפתרון שהוא, כמובן, סיום הסיפור.

       זה מה שהסופרים עושים - מכניסים את הדמות שלהם למאבקים, קונפליקטים

      ונקודות משבר. ובכל אופן, סיפור צריך לספר משהו...להָרְאות.

      כדי שיצירה ספרותית תעשה לנו משהו, עליה להשתמש בחושים. החושים מחברים אותנו.

      מושכים אותנו...אנחנו רוצים ללמוד משהו על עצמנו, מעבר לבילוי והעברת זמן..

      סוד כוח המשיכה של ספר הוא בפרטים. מצד שני, לא יותר מדי. כמו שכתבת על המושבעים,

      מצחיקה אחת שכמותך. וגם - סיפור הוא על שינוי. מנקודה א' לנקודה ב'. משהו קורה...

      עומד לקרות...אמור לקרות... ולא צריך להגיע עד אמצע הספר אם זה לא תופס אותך,

      אפשר להפסיק גם בעמ' 18 (ח"י).

      לי באופן אישי, קרה שהפסקתי כבר בשם הספר...:)

        24/8/07 09:58:

      בהתחלה הסופר בונה דמות בסיטואציה. לדמות שלו יש רצון חזק להשיג משהו:

      אהבה, חופש, כסף, מעמד, משרה, כוכבים....

      יש לה כוחות מתנגדים וחלופיים. יש לה כמה אפשרויות לפעול או לא לפעול.

      באמצע הסיטואציה אמורה להתפתח, אולי להחריף, אולי להקלע למצב של משבר.

      ומכאן ואילך אנחנו, הקוראים, עוקבים אחרי הפתרון שהוא, כמובן, סיום הסיפור.

       זה מה שהסופרים עושים - מכניסים את הדמות שלהם למאבקים, קונפליקטים

      ונקודות משבר. ובכל אופן, סיפור צריך לספר משהו...להָרְאות.

      כדי שיצירה ספרותית תעשה לנו משהו, עליה להשתמש בחושים. החושים מחברים אותנו.

      מושכים אותנו...אנחנו רוצים ללמוד משהו על עצמנו, מעבר לבילוי והעברת זמן..

      סוד כוח המשיכה של ספר הוא בפרטים. מצד שני, לא יותר מדי. כמו שכתבת על המושבעים,

      מצחיקה אחת שכמותך. וגם - סיפור הוא על שינוי. מנקודה א' לנקודה ב'. משהו קורה...

      עומד לקרות...אמור לקרות... ולא צריך להגיע עד אמצע הספר אם זה לא תופס אותך,

      אפשר להפסיק גם בעמ' 18 (ח"י).

      לי באופן אישי, קרה שהפסקתי כבר בשם הספר...:)

        24/8/07 04:12:
      אני זוכר את עצמי כילד בן 10 מפלס בעקשנות והתמדה את דרכי לאורכו ועוביו של "מלחמה ושלום", ואת תחושת העונג כשסיימתי אותו. בתקופה מאוחרת יותר ספר שחגגתי עליו עשרות פעמים היה "מילכוד 22. ובעניין ההתמכרות, תגובה זו נכתבת כשאני תקוע אי שם בפלורידה וגולש מהטלפון שלי. אז ליזה, יופי שחזרת!
        24/8/07 02:57:

      .

      אני בעד למכור ספרים לפי עמודים.

      כמה קראת - ככה שילמת!

      .

       

        24/8/07 02:32:

       

      אצלי בספרייה יושבים איזה 20 ספרים שאני בין ההתחלה לאמצע שלהם כבר כמה שנים טובות.

       

      מעניין מתי אסיים אותם מתלבט

        24/8/07 02:05:
      חייבת להודות שאני גיליתי שלא ממש חייבים לסיים ספר בגיל די מוקדם...
      אחד הדברים היחידים שאבא שלי עמד עליהם בילדותי הוא שאקרא, והרבה.
      בכיתה ב' כבר עמדתי לעבור מהמחלקה האדומה בספריה (ילדים) לירוקה (מבוגרים).
      קראתי כמה ספרים שעניינו אותי בקצב די יפה (יחסית) ואז נחת עלי (תרי משמע)
      ספר גדול ועב כרס במיוחד - "האסופית" - ספר משמים במיוחד (שבעיני אבא שלי היה "מבחן כניסה" לעולם הירוק) שהיה נשי ורומנטי מידי לטעמי כבר אז...קראתי פרק, שניים ונמאס לי.
      ניסיתי למחות ולהפסיק - אבל אז איימו עלי שיחזירו אותי למחלקה האדומה
      היישר לסדרות הבלתי נגמרות של גלילה רון פדר (ג'ינג'י) וסמדר שיר (צוציק).
      אז עשיתי מעשה: כל ערב (וגם בצהריים, לפעמים) הייתי מעבירה עמודים בספר -
      בקצב סביר כמובן... זה לקח זמן מה אבל ההמתנה השתלמה - יכולתי סוף סוף לעלות לקומה השניה בספריה ולהינות מהספרים של סדרת מרגנית כולל צ'רלי והשוקולדה, הסדרה הקורעת (מצחוק) של אפריים סידון ועוד ועוד.

      ומאז - אני לא מתביישת להפסיק ספרים באמצע (או למען האמת די בהתחלה) אם אני רואה שאחרי 20-30 עמודים אני לא ממש מתחברת אליהם.
        24/8/07 00:30:

      אני כל כך שמחה שקראתי את הפוסט הזה.

      אני כרגע בעיצומו של מאבק מתמשך על פני מעל חודש בו אני פשוט לא מצליחה לעבור את עמוד ה40 בספר מסויים.

      זה ממש מטריד אותי, הספר זכה בפרס מוערך לאחרונה ואני פשוט לא מצליחה להתחבר. לא לעלילה, לא לצורת הכתיבה, לא לכלום!

      עד עכשיו עוד הכרחתי את עצמי להמשיך עם הספר הזה ולא להתחיל ספר אחר לכן פחות או יותר לא קראתי כלום לאחרונה, אבל היום חזרתי מצומת ספרים עם שלל חדש באדיבות המבצע של פלאפון ואחרי שקראתי את הפוסט שלך אני פשוט נפרדת לשלום מהספר ההוא.

      עידן של ספרים חדשים מתחיל!

        24/8/07 00:26:

      קודם כל ברוכה השבה לכתוב... היה משעמם בשביתה ...

       

      רעיון מעולה לעשטת מנוי בסיפריה עירונית במקום לקנות ספרים וסיפריה הביתית שלפעמים אפילו לא קוראים אותם...

       

        24/8/07 00:09:

      שלום,

      רציתי להגיד שאני מסכימה בהחלט.

      ידיד יקר אמר לי פעם משפט חכם: "לא בכוח". צירוף מילים פשוט ואולי בנאלי אבל נכון לגבי כמעט כל התחומים בחיים אבל בייחוד לתחומים שצריכים לגרום הנאה כמו סרטים, ספרים, אוכל, קשרים עם אנשים ועוד'

      לעניין הספרים - גם אני התחלתי לקרוא מס' פעמים את תצופן דה וינצ'י ופשוט לא התחברתי

      ספר מומלץ מאוד שסיימתי השבוע - "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו

      ממולץ בחום

      קישור להמלצה שכתבתי על הספר -

      http://he.shvoong.com/books/romance/1652860-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%99/

       

      תהני....

        23/8/07 23:53:

      ליזה - התיסכול העיקרי שלי מהקפה הזה.... זה שאני לא מגיעה לספרים!

      וכל יום אני מחליטה - זה היום ! אבל גם היום זה לא היה!

      כשאני קוראת ספר מרתק...... לפעמים אני "חוטאת" ומציצה בסוף.....:)

      את גם?

      לילה טוב!

        23/8/07 23:14:

      ברור שלא חייבים לסיים ספר (ובטח לא ספר של גרישם או קובן). אבל יש ספרים ששווה להתאמץ בשבילם.

       

      בפורום ספרים מישהי שאלה על הר הקסמים, ואני חושבת שהתגובה שלי רלוונטית גם לנושא הדיון כאן:

       

      "

      יש כל מיני דרכים להנות מקריאה של ספר.

       

      יש ספר שסוחף אותך למקום אחר ובודק את גבולות הדמיון (100 שנים של בדידות)

       

      יש ספר שמצחיק אותך (בריג'יט ג'ונס, ובאנגלית בלבד בבקשה, או גאווה ומשפט קדום)

       

      ויש ספר שלא הקריאה בו עצמה מהנה. הספר לא מתמסר: הוא דורש סבלנות, ושעות שבהן הראש צלול, וקריאה חוזרת של פסקה כזו או אחרת. אבל כשאת מצליחה להתגבר, ולהבין, ואולי גם לקשר את הספר לתקופה שבה הוא נכתב, מגיעה מין תחושה של "וואוו". ומה שקראת - לוקח לו זמן לחלחל, ולחדור. וההבנה מגיעה באיחור - אולי דווקא אחרי קריאת הספר שאחיו הגדול כתב 5 שנים קודם (איש הקש) או הספר "ברלין אלכסנדרפלאץ" שנכתב 5 שנים אחר כך או "זאב הערבה" שנכתב 3 שנים אח"כ. ואולי אחרי שאבא שלי הסביר לי כמה מושגים שלא הכרתי ועזר לי לחבר הכל מבחינה הסטורית, תרבותית ודתית.

      אז מה שמיחד את הר הקסמים (מעבר לזה שקשה לקרוא אותו, כמו גם את יוליסס) זה הנבואיות שבו - הדרך שבה הוא מציר חברה חולה, כמו שמישהו כבר כתב כאן. ואז מחה"ע השניה והשואה - איכשהו כבר לא נראים מוזרים כל כך. וזה מפחיד ומוזר בפני עצמו, וגורם לי לחשוב על מה שקורה לנו כאן ועכשיו.

       

      אני גם ביקרתי בגרמניה במהלך קריאת הספר - ובנסיעה ברכבת ממינכן לעירת הנופש האוסטרית באלפים  - לחתונה של חברים - בשלגים של פברואר - יכולתי לדמין (קצת) גם את הגיבור נוסע בה.

      ואני מניחה שהתחושות הלא פשוטות שיש לי בכל ביקור בגרמניה (שמזכיר לי את סבתא שלי מחד, והרבה דברים אחרים מאידך) גרמו לי להתענין בספר הזה, ולנסות להבין. "

       

      אז אני חושבת שיש ספרים ששווים נסיון חוזר, מאמץ נוסף, ואפילו קצת "סבל". לא תמיד זה מתאים לנו מבחינת זמן, כוחות ומצב רוח אבל שווה לנסות למצוא תקופות בחיים שיאפשרו לנו גם את זה.

       

      ואני שמחה שהשביתה תמה.

        23/8/07 22:58:

      אני אצטט משהו שכתבתי בפוסט אחר אצלי.

      הסופר הצרפתי המעולה דניאל פנאק כתב את "עשרת הזכויות" לאוהבי הקריאה :

       

      1. הזכות לא לקרוא
      2. הזכות לדלג על עמודים
      3. הזכות לא לקרוא ספר עד הסוף
      4. הזכות לקריאה חוזרת
      5. הזכות לקרוא כל דבר
      6. הזכות לשקיעה גמורה בטקסט
      7. הזכות לקרוא בכל מקום
      8. הזכות לדפדף
      9. הזכות לקרוא בקול רם
      10. זכות השתיקה

       

      הדגשתי לך את מספר 3.

       

      זאת אמת כל-כך פשוטה וכל-כך בנאלית - קריאה אמורה להיות משהו מענג, לא משהו שצריך להיאבק בו.

       

      ומוסיף הסופר הבריטי ניק הורנבי:

      - תכנית טלוויזיה או סרט שאנחנו לא אוהבים, לא נראה עד הסוף, נכון? אז מדוע ספר כן ?

      יש כנראה איזו "הילת כבוד" מסביב לכמה דפים כרוכים (כמו שכתבת), שגורמת לנו לשקוע בשכנוע-עצמי שהסבל משתלם. ובכן, הוא לא .

      ועוד משהו: ספר שנקרא בכוח עד סופו, ללא הנאה - יתפוגג כלא-היה מיד בתום הקריאה . לא יישאר ממנו כלום בזכרון הקורא, וזה בניגוד לספרים הטובים-באמת שילוו אותנו שנים אח"כ.

       

        23/8/07 22:49:

      זה מזכיר לי את "השיבה מהודו" שקראתי כשהייתי חיילת במשך חודשים ארוכים ולא ויתרתי.... חצי שירות בערך שהספר הזה היה מונח אצלי בתיק (מה שמזכיר לי את התיק השחור המכוער עם הגז המדמיע שהיה פעם לחיילות... בתקופתי)

      היום אני כבר פחות מתעקשת, לא מבזבזת זמן יקר... (דרך אגב, היום חיילות יכולות שיהיה להן איזה תיק שהן רוצות :))   

        23/8/07 22:45:

      ליזה, ראשית - אני כמובן מסכימה איתך שאפשר ורצוי להפסיק ספרים באמצע כאשר לא נהנים מהם.

       

      שנית, אני חייבת להתייחס לדברים שכתבת על עמוס עוז - כיוון שהוא אחד הסופרים האהובים עליי, אני אשמח לתת לך כמה מהספרים היותר קריאים ומוצלחים מ"מיכאל שלי" לטעמי, ואני מקווה שגם את תתאהבי (ולא תישארי רק עם הזיכרון של הספר שלו שקראת בתיכון).

       

      וחץ מזה - שמחה על הפוסט שלך!

        23/8/07 22:23:

      ואני בכלל לקחתי את זה למקום אחר.

      פעם כתבתי ואצטט מהזיכרון שהוא כבר לא משהו:

       

      אהבה - זה כל הסיפור.

      סיימתי לקרוא את פרק א'... אולי אמשיך לקרוא ואגיע לפרק ב'...ואולי לא...

      יש ספרים שאתה ממצה אותם תוך עלעול בהם,

       יש ספרים שאתה מסתפק בכמה עמודים,

      יש ספרים שאתה קורא את הסוף והבנת את כל הפואנטה.

      יש ספרים ששווה לקרוא עד תום ולהמשיך ולקרוא בהם כל פעם מחדש.

       יש לילות שאתה קורא כמה עמודים, ככה כדי להצליח להירדם...(-:

      אבל כך או אחרת - אהבה זה כל הסיפור!

        23/8/07 22:01:

       

       

      ספר שלא נוגעים בו

      תופס מקום של ספר אחר

       

      מאז שלמדתי בפסיכומטרי את הטריק של לקרוא רק את הראשי פסקאות

      אני קורא ים ספרים..

       

       

        23/8/07 21:42:

      ליזה, זה קורה לי עם לא מעט ספרים - וכן, זה כולל "קלאסיקות".

       

      לצאת מסרט באמצע? אם אני זוכר נכון, קרה לנו פעם אחת.

       

      מה לעשות, לא כולנו טיפוסים "תרבותיים"...

        23/8/07 21:41:

      זה נכון לא חייבים לקרוא עד הסוף

      אבל אני מודה שעדיין קשה לי

      אז אני לוקחת הפסקה ונותנת צ'אנס מחודש

      אבל כן לכל אחד יש את אלה שאינם מתחברים אליו

      וזה בסדר

      גם אני מאד אהבתי את החטא ועונשו ורודף העפיפונים

      אבל קוד דה ווינצ'י ומלאכים ושדים גם הם תפסו אותי חזק.

        23/8/07 21:32:

      דרך אגב, אני באותה גישה לגבי סרטים.

      יש כאלה שמסוגלים להתעלל בעצמם גם אם הסרט מזעזע וחייבים לראות עד הסוף.

      אצלי אם הסרט לא מעניין או שאני נרדמת או שאני מפסיקה.מחייך

      חשבתי שאת בשביתה גברת זרת.

      או שמא התקנון שונה וההנהלה התנצלה ואף חד לא הודיע לי.

        23/8/07 21:08:

       

      לרקורד, קודם נכתב מלאכים ושדים, ורק אח"כ דה וינצ'י... :-)

        23/8/07 20:55:

      ישנם ספרים שלא נועדו להיקרא

      ישנם ספרים שאינם חוצים תרבויות ושנים

      ישנם אפילו ספרים שלא היה צורך לכתוב אותם.

      לי קשה עד היום להחליט להפסיק לקרוא ספר

      אז במשך שבועות אני מותיר אותו על הכוננית לצידי

      עד שהוא מעלה אבק

      עד שהוא נשכח מליבי

      ואז מבלי משים

      הוא חוזר בהחבא לארון בכוחות עצמו כנראה.

       

      הספר בין היחידים שניסתי שוב ושוב לקרוא

      ומעולם לא הצלחתי יוליסיס של ג'ויס

        23/8/07 20:54:

      ליזה,

      אני מרשה לך להפסיק לקרוא ספרים באמצע...

      אפילו את אלה עם הביקורות הטובות...

      לא תמיד מתחברים לספר...

      ויש כל כך הרבה ספרים טובים, שחבל על הזמן...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין