0

0 תגובות   יום שבת, 12/9/09, 21:55
 

    התמודדות עם השואה איננה אגירה של "עובדות" היסטוריות, כשם שההתמודדות עם ה"אני" איננה אגירה של "עובדות". התמודדות ממשית לא יכולה להיעשות דרך קטגוריות פילוסופיות מופשטות. היא איננה יכולה למצות את עצמה בפרשנות סוציולוגית, פסיכולוגית, היסטורית, כלכלית, אפילו לא דרך חוויה אישית. התמודדות עם השואה איננה יכולה להיעשות דרך הצטלבות של נארטיבים שונים, "משחקי לשון" שונים, אך גם לא דרך "צופן על" מסוים המפענח אותה. התמודדות עם השואה איננה יכולה להיות דרך פנטזיה רחוקה על עולם שבו דברים כאלה מעולם לא קרו, או דרך פנטזיה על כך שדברים כאלה לא יקרו יותר. היא איננה אפילו היסטוריה תרבותית שלמה המתכנסת לרגע מזוויע אחד. התמודדות עם השואה היא גם התמודדות עם כל אלה, אבל להתמודדות עם הגרוע מכל אסור להרגיע את האדם אפילו לא לרגע אחד באמירת השווא של - "אינני כזה". "זה הוא ולא אני". על האדם לשחק את האחר, לא במשחק מהנה, אלא בהנכחה של האימה העצמית ובהנכחה של הסדיזם דרך המחווה האמנותית. להנכיח את הסדיזם העצמי ולמרוד בו, הוא גם להנכיח עוולות חברתיות - ולמרוד בהן. עם ההנכחה והמרד באפשרותו של האדם להיות נורא מכל, ועם ההתמודדות עם האימה נולד ערך מוסרי באותה נשימה שנולדת זהות אישית. רק בהתמודדות עם הגרוע מכל מבחינתו,  האדם עשוי  להתחיל להיות מוסרי ואף לומר לעצמו בזהירות - "אני".

דרג את התוכן: