אני עדיין לא מוכנה לילדים.

מבחינתי כל עוד אמא שלי קיבלה את מבוקשה (ע"י אחי הגדול) וזכתה להחזיק את הנכד הראשון שלה,

 ירד ממני הלחץ.

 זה לא שאני לא אוהבת ילדים, אני אוהבת, לפחות את חלקם, אבל לעת עתה אני לא רואה את עצמי אמא, בעיקר אחרי שאני בקושי מצליחה להשאיר את העציצים שלי בחיים למשך יותר מחודש, אפילו לא רוצה לחשוב מה יהיה לקדמן להגיד על זה.

עופרי היא אחייניתי הבכורה. מדובר על ילדה מאוד דעתנית, פלפלית, ובעיקר - יודעת מה שהיא רוצה.

השבוע הוריה יצאו לסרט ואני התנדבתי לשמור עליה, בין שאר הפעילויות שעשינו מלאתי איתה את החידון החביב הזה , בין מיני שאלות שבודקות את מידת ההכרות של ההורה עם הילד (אני יודעת שאני לא הורה, אבל בכ"ז) נתקלתי בשאלה מה תהיי כשתהיי גדולה.

כמובן שהנחתי שלעופרי כבר יהיה בראש איזשהו כיוון, אבל לא הנחתי שהיא עד כדי כך מתוכננת.

עופרי התחילה להסביר לי שהיא תלמד משחק כנראה בבית צבי (לא ברור לי אפילו איפה היא שמעה את השם הזה!!) ואח"כ היא רוצה לעשות מחזות זמר!

אני בגילה אפילו לא ידעתי מה זה מחזות זמר.

ברור לי שמדובר בדור אחר, אבל השאלה היא אם אנחנו לא הורסים להם את הילדות עם כל החשיפה המוקדמת הזו לעולם של הבוגרים.

אח"כ כבר שמתי לה ביוטיוב את ALL THAT JAZZ והיא התחילה לרקוד לפני.

 אין ספק- לילדה יש עתיד..

:)