שנים אני תוהה אל מול הפתח הזה, ומחכה למשהו, או מישהו שיופיע דרכו.
פתח מיושן ובהיר, המקרין בזוהרו המסנוור וקורא, אך בעצם לא אומר דבר. מרובע פשוט של אור, אבל כמה סקרנות הוא צובר.
מה יש מאחוריו, משמאלו ומימינו, והאם מחכה שם בשורה?
צורתו קצת אמורפית. מסגרתו רעועה, אבל למי איכפת?
ואני חולמת אל תוכו, וזה העיקר.
אל הפתח מובילות מדרגות ספורות, גם הם מיושנות, וטחב חבוי בינותן, ומדרך רגל בוודאי ימוטט אותן.
הן קוראות לעלות דרכן אל אותו זוהר אין קץ שלעולם אין להגיע אליו ולהבין מהותו.
סתם כתם לבן בתוך החשיכה. |