אבנים שותקות בדממה כואבת, עומדות, נופלות ומקימות עולם.

עשבים שוטים ופרחים חכמים צומחים לידם, מלבלבים ונובלים והאבן נמצאת עדיין שם.

לפעמים מתעוררת האבן לחיים, מקימה בניינים אפילו ארמונות.

לפעמים מספרת בשתיקתה, היסטוריה של אלפי דורות.

לפעמים היא צוחקת , בעיקר כשהיא מורמת, ביופייה היא עושה חדשות ומזכירה נשכחות.

לפעמים היא דומעת, בקצותיה נסדקת, כשהופכת היא לאלפי מצבות. 

אנשים שותקים בדממה כואבת, עומדים, נופלים ומקימים עולם.

תינוקות שוטים, ילדים חכמים, גדלים לידם, מלבלבים ונובלים ואנחנו נמצאים אתם.

לפעמים מתעוררים לחיים, מקימים בניינים אפילו ארמונות.

לפעמים מספרים תווי הפנים, היסטוריה של אלפי דורות.

לפעמים צוחקים, מורמים החיים, ביופיים מזכירים נשכחות.

לפעמים הם דומעים, נשמתם נסדקת, זיכרונם נקשר לאלפי מצבות.