בין הדברים המשמעותיים ביותר בחיי, המקומות בהם גדלתי באמת היה הקונג-פו ועודנו. מאז שאני אמא ל.. אני מבינה כמה הרבה קיבלתי מהידע וההשיתיכות לעולם זה. התחלתי להתאמן בגיל יחסית מאוחר, 22 בערך, בדקתי שיטות אחדות והשבלוניות שבהם לא הסתדרה לי, עם המאמן בקרטה אחרי האימון הראשון יצאתי והישתוללנו בזיון פראי ובזה נגמר לי הקרטה ,ואז נפגשתי במאמן שהגיע עם שיטה מיוחדת שברוס לי בנה ,הוא התחיל אז את דרכו כמאמן בשיטה והיינו קבוצה של חמישה . ארבעה גברים שמאז ומעולם עשו שכיבות סמיכה , ואני.. לא הצלחתי, המאמן שלי הסביר לי איך בנות עושות וחטפתי כריז, הטריף אותי שלא הצלחתי, חודש אחרי.. 20 שכיבות סמיכה כבר הסתדרו לי בקלות. אבל ה-5 הראשונות... המלחמה הזו עם עצמי שאני לא נשברת.. רציתי להתמוטט ב -3 . הידיים רעדו לי, כולם כבר סיימו מזמן ועמדו סביבי, עליתי מהירידה השלישית, עצמתי עיניים נשמתי עמוק, ואז ...ירדתי לעוד שניים רצוף,ידעתי שניצחתי שם את עצמי. כולם מחאו כפיים, היתה התרגשות אמיתית ,זו על אמת היתה מלחמה , ידעתי שניצחתי. הלמידה דרך הגוף מופלאה, מאז אותו נצחון על עצמי הבנתי את הטעם האמיתי של לשבור את הגבולות של עצמי, אין נפלא מזה . אותו הבטחון שקיבלתי מעצמי במאבק הזה. התחושה שאני יכולה , אחרי לקחו אותי במשך חיי רחוק, כל פעם לשבור גבול נוסף, לא לפחד מעצמי ובודאי שלא מהעולם.התאמנתי הרבה שנים, הגוף שלי הפך מכשיר יעיל וממוקד וגם החשיבה איתו,תחושת האין פחד מכלום, הפיקוס על מטרה.כבר הרבה שנים שלא מתאמנת אבל בקשר קבוע עם המאמן שלי והקבוצה , חזרתי בגיל 40 להתאמן ואז הגרושים והכל..עצרתי, וויתרתי לעצמי. הילדים שלי גדלים עם תובנה של לוחמים, אני מתאמנת איתם בבית. נונצ'קו וסכינים יש פה הרבה כמו גם מזרן אימונים והמון ספרים בתחום.כשהם לוקחים אחריות על נושא ממקום של לוחם אני יודעת שהם יעשו את מה שהתחייבו, לא משנה כמה יהיה להם קשה . פעם לפני הרבה שנים אמר לי המאמן שלי, "גם אם נורא קשה לך אין שום סיבה שבעולם שזה יופיע על הפרצוף שלך, זה עיניין של בינך לבינך" היום קיבל את השיעור הזה בני בן ה-4. ביצע תרגיל ועשה פרצוף מתאמץ, ביקשתי שיעשה את אותו הדבר עם פרצוף שלא מספר לעולם מה הוא מרגיש, הסברתי גם למה.. הילד קלט! אין הרבה אנשים בעולם שחייבת להם כל כך הרבה על מה שהעניקו לי לחיים כמו למאמן שלי, האיש היחידי בחיי שמכל הלב מעניקה לו את התואר -המורה שלי.
|