היום נזכרתי בשיר של אלישבע גרינבאום ז"ל. השיר הינו "Phalaenopsis, Pandora", בו מספרת המשוררת על סחלב הניתן לה מאהוב ישן, ובאמצעותו על רגשותיה כלפי אותה אהבה נושנה: (הנה קטעים מהשיר - אשלים אותו בקרוב)
כמה מעט נחוץ לו כדי לקיֵּם את יפיו שאיננו נתפש. מבלי משים צומח העולם סביבו, כמו גוף נארג רקמות, רקמות, סביב לבו של עֻבָּר.
"העיר סוגרת עצמה, מפֻחדת, סביב חדריה, חשה איך בחדר קטן, לא הרחק מהכיכר הנטושה, משהו זע, סחלב סודי, פנדורה, צומח לתוכה כחבל טבור, מזין אהבה נושנה."
בסיום השיר, משָתף הסחלב את הקורא במחשבותיו, כמו ביקשה לשתף את האהוב הישן ברגשותיה כלפיו:
היא חושבת עדַין, כן. לפעמים, אתה יודע. את כל מחשבותיה איני שומע, את אלו שאתה מהֻרהר בהן, אני רואה. לעתים שטה על פָּני מחשבה אחת לבָנה, סירה צחורת מפרש.
|
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה