| אתמול התקשרו לבת של בעלי מערוץ 8 ושאלו אותה אם היא רוצה להשתתף בכתבה שמכינים על התאבדויות. הם הגיעו אליה בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון לפני שבע שנים אחרי שאמא שלה התאבדה. בלי לחשוב פעמיים הילדה אמרה שלא. כשאח שלה שמע על זה הוא אמר שאילו היא היתה אומרת "כן" הוא היה מרביץ לה. לפנות ערב, כשישבנו במרפסת, אני, אבא שלה והיא שאלנו אותה "בעצם למה לא?". לא היה לה שום רצון להסביר והיא רק שאלה אותי: "אילו היו עושים כתבה על ילדים שאבא שלהם עזב כשהם היו קטנים היית משתתפת?". "בטח" אמרתי "אני מוכנה לדבר על כל דבר". ואחר כך חשבתי, שיותר מזה, כל מי שמוכן לשמוע את הסיפור שלי, להתעניין, יתקבל אצלי בברכה. כשאני לא מספרת משהו זה בגלל שאני חושבת שלצד השני אין עניין, אבל אם מישהו רק רוצה לשמוע אני תמיד ששה לשתף. זכור לי שלפני הרבה שנים אחייניתי נהגה לשקר בקשר לצלקת שיש לה ברגל, שארית מהתאונה שבה מתו הוריה, כיוון שהיא לא רצתה שישאלו אותה על התאונה. "נפלתי" היא הייתה עונה לשואלים הסקרנים. גם אותה לא הצלחתי להבין וכששאלתי היא אמרה: "אני לא רוצה שיחקרו אותי". מעניין שמה שנראה לי כהתעניינות נראה לה כחקירה ומעניין כמה אי הבנות יכולות להיווצר בגלל פרשנות כל כך שונה של כוונה. |