כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    יום זיכרון

    1 תגובות   יום שני, 14/9/09, 09:31

     (נכתב ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לשנת 2009)    

        כל שנה אני נוהג להשתתף בטקס הזיכרון. עד עתה השתתפתי כאחד הבודדים מבין הנוער שמוכן לנגן בטקסים, או לקרוא כיוון שחשתי שהעברית השגורה בלשוני שונה מהעברית הניגרת מפיות אחרים עם שיבושי לשון והטעמה קלוקלת.      

         השנה, כשנכחתי בעצרת השנתית לזכר אלו שנפלו חללים, הקשבתי לשירים שהפכו לחלק מזהותי, מזהותנו הלאומית. השירים שמילותיהם שגורות בפי וצרובות בזכרוני, שמנגינותיהם וזמרם חרוטים עמוק על דופן התודעה שלי, שירים אלו חזרו אלי כקיטור והכו בי תדהמה ובהלה: כל אותן זמירות-זמירות שלום הן!      אנו עטורים בזמרי שלום, בשירים המהללים את היונה ועלי הזית, וכשירו של יהונתן גפן, אותה היונה אכן זקנה בלה היא ומה שבפיה, השלום-יש לקוות שלא נטש את עלי הזית להתייתם. אנו עטורים באותם ערבי זמר ושירי לוחמים המצפים לשלום, ובאופן סוריאליסטי קמעה ממשיכים לחוות מלחמה, מלחמה שרודפת אותנו, אנו "ארץ שהרריה נחושת ועצביה ברזל".    

         מילות השירים חוזרות ומהדהדות באוזני, אני מתיישב אל הפסנתר ומנגן את אותם שירים, הם חלק ממני! שירי זיכרון אלה נעמדו ליידי בשחר ימי, ואט אט הם התקרבו עד שנהיינו לישות אחת. אני, אני אותו שומר של תקוות שלום, אותו אחד שכמה לחרף נפשו לטובת אותה הגדרה אמורפית של חוסר במלחמה, אני הוא זה ששירי הזיכרון הם חלק ממנו.    

          אולי מוטב שנשיר שירי מלחמה. בששים ואחת שנותיה של המדינה, של הריבונות היהודית על הארץ המובטחת, שרנו שירי שלום והגורל, באירוניה וגיחוך סרקסטי סטר על פנינו בחוזקה ואמר-שירו שלום וקבלו מלחמה. אולי באמת מוטב כך, נשיר מלחמה ונבין אותה לעומק, היא תפעפע עמוק משחלחלה כבר. מים ניתן לייבש, שנאה קשה יותר, היא מסיסה בחומרים בודדים ונשטפת בקושי. אם במקרה תקלעו למצב ששנאה מכתימה את בגדיכם ותרו מראש על מסירי הכתמים, הם לא יועילו, לרוב יש צורך בהשריית הבגד בחומץ שיעקל את השנאה אט אט, מוריד שכבה אחת ועוד אחת, מגרד גם את הטוב וגם את הרע, והכל לתכלית אחת-לניקוי השנאה, כל זה נכון במידה ושנאה הכתימה את בגדיכם. אני מקווה שנפשוט את האדרות, לא ניתן לשנאה להכתים את בגדינו, אם נוכתם נשתמש באקונומיקה לשנאה, נשתמש בחמלה לניקוי הכתם הקשה והטורדני. שירי ההלל לניצחון והתבוסה ליריב, שירי השלום, כל אלו חוזרים אלי בימי זיכרון. אני נושא את עיני לשמיים ומבקש מאותו יציר שם למעלה, אותו אחד, שישאיר לעצמו לשיר את "מה אברך". אני אמצא בשבילו מספיק נושאים לכתוב עליהם שירים והוא יפסיק את הטבח. במידה ואין מי שיענה לפילולי אני מבקש שנפסיק לשיר ונתחיל לעשות-שיר לשלום אין בו ממש כששרים אותו ועושים טבח. ריח רע נודף מרצח לטובת השלום. אני נושא את תפילתי לאותו בחורצ'יק משועשע, שיחסוך לנו את הפילפולים וידאג שביום הזיכרון יהיה זיכרון ותו לא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/09 21:56:

      אתה צודק יקירי,

       

      מי שמוכן להילחם, ישב בביתו לבטח.

       

      מי שמחפש שלום בכוח - ישאר עם הכוח...

       

      זה פרדוקס חיינו...

       

      רק בריאות

       

      פיני

      פרופיל

      אלעד ארד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות