תודה לכן, פלג ,אוסינג - כל אחת מכן - על הדברים.

 

"אילנית קטנה המקפצת בין שלוליות- עניים" (כפי שכתבת יפה כל כך) מזכירה לנו שגם בתוך הקוקפיט וגם בשלולית של מי אפסיים, כולנו בני חלוף. השאלה היחידה היא מה מעשינו בעודנו כאן. אני חושבת שניסן, אילן רמון ואסף בנו, היו אנשים שהמריאו למרומים והשאירו חותם משמעותי כאן על האדמה - בסופו של דבר זה הדבר החשוב באמת, ואין זו רק נחמת עניים..

בדיוק כמו שכתבת

כל אסון כזה

כל נפילה של חייל

מעצים את האסונות הקודמים

וכל אחד לוקח את זה למקום שלו

נורא.

קשה.

אותי העלאת השאלה הזו לכותרות,

בהקשר הישיר של אסף -

מקוממת!

 

ההתעסקות בשאלה הזו לוקה באגואיסטיות של המדיה וחסרת רגישות למשפחה. 

הגם שהאין זו הכוונה, הרי שהשאלה הזו עלולה להשמע כהתרסה כלפי מי שאיפשר..

עלולה להתקבל כמן אצבע מאשימה לאם.

ומכיוון, ש'מצפון-אם' זהו דבר שקיים ממילא באמהוּת

אני חוששת שההתעסקות הזו (בשאלה), עלולה להדגיש אצל רונה את העניין

 

האסון הזה כ"כ מפלצתי, רק זה מה שעוד חסר...
 

תודה על הדברים, בהחלט אעקוב ואקרא מדברייך.

אני לא יודעת לשייך את המאורע למילים כמו גורל ובטח שלא לסטטיסטיקה שמאוסה בעיני..

 

הדבר היחידי שאני רואה כל הזמן וחושבת עליו ללא הפסקה היא נבואת הלב של רונה האם שהתנגדה לגיוס שלו לחה"א.

כבר אמרו חכמים שאין כנבואות הלב של הורים.

 

אני עוד אכתוב משהו על זה היום אחריי הנקיונות לראש השנה. תעקבי, אשמח שתקראי.

עם ישראל, נתון כרגע ברובו לאבל של משפ' רמון

ולבטח זה זורק כל אחד מאתנו למקום האישי שלו. 

קשה לשמוע ידיעה כזו כשאת אם לבנים צעירים...

 

מאתמול, עת שוחררה לפרסום הידיעה המרה

ולאחר שהובאו וחזרו העובדות המרות וכבר רצו "משהו חדש" בנושא,

מאז, המדיה בניסיון למלא את ה'אייטם' הזה

חוזרת ומעלה את שאלת אפשור גיוס יתומים/שכולים ל'קרבי'

 

שמעתי אתמול את תשובתו של האלוף איתן בן-אליהו, 

(מפקד החיל לשעבר, שגייס בזמנו את אילן רמון למשימת האסטרונט ומאז ליוה את המשפחה)

וחשבתי שתשובתו נכונה בעיני:

הוא אמר שצריך לתת לנער לבחור, שאי אפשר לכוון את הגורל

 

עם כל הראליות שלי, ובטח ובטח שלו

אני חושבת שהשימוש במילה גורל הייתה נכונה.

ויש לאפשר לנער בחירה אישית על פי דרכו.

 

(הנה, רק לפני ימים בודדים רצחו חייל בחופשה ,

חייל קרבי שעבר את המבצע האחרון ויצא בשלום מעזה

זה יכול להיות סיפור של אח שכול למשל, שלא חותמים לו על 'קרבי'

ואח,כ הוא חלילה מוצא את מותו המר ליד הבית...

מי יודע צפונות הגורל?)

 

 

לא שאני מאמינה טוטאלית ב"גורל".

אני לא חושבת שצריך להטמין ראש בריא במיטה חולה כי "מה שיהיה כתוב בגורל",

אלא לאפשר לכל אדם בוגר לשים את הדברים על כפות המאזניים ולבחור 

 

הפעם, הגורל ניצח כאן כל סטטיסטיקה הגיונית, לא?

ואני כאם לבנים - חושבת כל הזמן ועוצמת עיניים מול עתיד שכזה שמחכה לבני, ועוצמת עיניים מול הקונפלירט לתמוך ולעודד אותם לקרבי (כמוני) או לחוס עלי ולא לאמר מילה מטוב ועד רע.

 

אני מאד מבינה את כאבך עד כמה שזה יישמע לא מובן. כל מי שאיבד מישהו קרוב יכול להתקרב ללהבין.

 

 

צטט: flicker 2009-09-14 11:48:44

למרות שלא הכל היה ברור לי זה יפה.

 

תודה רבה.

 

אסביר:

הבלוג כולו מוקדש לחברי הטייס שנפל בעת מבצע צבאי, לפני למעלה מ-3 שנים. 

אסון , כמו זה שפקד את משפחת רמון - מעצים את אסוני הפרטי.

 

 

למרות שלא הכל היה ברור לי זה יפה.