עשרים ואחד עמודים הקדיש הבוקר ידיעות אחרונות למותו של אסף רמון ז"ל. זהו איננו צהובון חסר חשיבות אלא העיתון הנפוץ במדינת ישראל. לא נזכיר את הפסקת השידורים בערוצי הטלויזיה וההיסטריה שאחזה בם אמש.
בנימין נתניהו בכנסת: "זהו יום אבל לאומי העם בוכה" דקה דומיה בוועדת הכספים. תגיד לי ביבי, על איזה אבל לאומי אתה מדבר? השתגעת? נהרג טייס. ככה תוכל לנהל את המדינה במלחמה? על כל מות חייל תכריז אבל לאומי?
מדינה מאבדת מידתיות וראשיה, עבדי רייטינג וסלבריטאות, מצהירים בפנינו שאין להם שיקול דעת ואין להם אלוהים לבד מרייטינג. עלובים.
מעניין לבדוק כמה הקדיש ויקדיש ידיעות אחרונות למותו של מדען דגול, סופרת חשובה, רקטור אוניברסיטה, רופא מוכשר שהציל חיי אלפים או נשיא בית משפט עליון. מעניין לחשוב מה יכתוב ידיעות אחרונות כשיקרה פה באמת אסון.
מדוע שהכנסת לא תעמוד דום ודקה דומיה בכל פעם שאזרח נפטר בישראל? פעם בשבוע אנחנו שומעים על שלושה אנשים שנהרגו בתאונת דרכים, האם הכנסת הכריזה על יום אבל לאומי בגלל זה? האם חברי הכנסת עמדו דום בדקת דומיה? מה שונה דמו של אסף רמון ז"ל מדמם של טייסים אחרים שנהרגו? מדמם של חיילים? אזרחים? נפגעי טרור? נפגעי תאונות דרכים? לאלוהי הרייטינג והסלבריטאות הפתרונים. בא לנו להקיא.
יש לנו הרגשה שכלי תקשורת רציניים חייבים לגזור על עצמם איפוק ומידתיות. מפוליטיקאים - אין לנו שום ציפיות. אלה בשביל כותרת ימכרו את התחת של אמא שלהם.
יפוטר עורך ידיעות אחרונות לאלתר!
אה, ולמה אנחנו לא כותבים על עורך מעריב? טוב, מי כבר קורא מעריב?
|