מעשה בחמישה קונדומים
פוסטים אחרונים
- אראלה או הראלה או איך שלא קוראים לך 4/2/11
- יותר מזה אנחנו לא צריכים 7/9/10
- הוא והיא- סיפור "אהבה" 29/8/10
- בוקר (או לילה) טוב 27/8/10
- אפסיותה של ש"ס ושל כל היתר 17/6/10
- עוד משט שלא הצליח:) 14/6/10
ארכיון
היום שבו הפסקתי לאהוב חגים
בסך הכל לפני שנה וחצי. בבוקר יום ששי.
בדמדומי עלות השחר; אחרי לילה טרוף שינה בבית חולים היא עזבה את העולם הזה; והשאירה אותנו כאן- בודדים.
האדמה לא רעדה; השמים לא נפלו; העננים לא השחירו; השמש המשיכה לזרוח; אפילו האנשים המשיכו לטייל בפארק; אבל זה היה היום העצוב, הכי הכי עצוב, בחיי.
מאז אני לא אוהב אותם- את החגים. <גם לא ימי הולדת, בר מצוות, חתונות ושאר שמחות> לא אוהב לצפות להם; לא אוהב את הכנות לקראתם; לא אוהב להיות "בתוכם"; לא אוהב לראות את אבא שלי מנסה, לשווא, להתנהג רגיל; לא אוהב לראות את כולם משתתפים במשחק "ההצגה חייבת להמשך" ואם לא היו ילדים בסביבה, סביר להניח שהייתי עף רחוק רחוק מכאן.
שנה טובה לכולם:)
|
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין לך מושג כמה הייתי מת לברוח...ועוד איתך אז בכלאאאאל:)
אבל זה כרוך בגרימת צער לקרובים הנשארים....
ואני אחד כזה שלא אוהב לגרום לאחרים צער...גם אם זה גורם לי- לעצמי.... צער....
מקווה של הסתבכתי בהסבר יותר מידי:)
נדבר לפני החגים:)
אני ברחתי להודו...
אני טובה בלברוח...
יכול להצטרף אז...
להתראות בחגים
ריגשת אותי..באמת.
מאחל שתצליח להמשיך להנחיל את האור של אשתך לדורות הבאים ובכלל.
*חיבוק גברי זריז, עם רווח, בלי להצמד יותר מידי:)
לא משנה מה הסיבה לחג, עדיין חג ישאר כמועד התכנסות משפחתית או כמועד המתאים ביותר להכנס לדכאון:)
עד השנה מחקתי את חגי החנוכה.
חג האורות לא סימל עבורי את חג האורות.
החושך ניצח,לא הצלחתי לגרשו.
בחנוכה האחרון שחגגנו,לפני 5 שנים,זה כבר היה בבית החולים,מס' ימים אחרי יום ההולדת של רויטל...
רויטל,אשתי אהובתי לא ויתרה על אף פרט בעריכת החג:הדלקת נרות,שלחה את הבן להביא ספגניות.
בעיקר הקפידה על השירה ולא כדי "להרגיע" את הסובבים ולא כדי לשחק כי ההצגה חייבת להימשך.
כי למרות התנגדותה לדת והמרחק הרב שהתרחקה מסממני הדת היא הקפידה על אוירת החגים וצביון החגים בבית.
הנחילה את מסורת החגים,האוירה החמה,החוויתית.
עברו 5 שנים.נולדו לנו 3 נכדים.
ואנחנו ממשיכים את הנחלת מסורת החגים והשרשתם מדור לדור כפי שרויטל אהבה.
השנה כבר חגגנו שמחה אמיתית ואווירת החג חזרה לביתנו.
גם לי שכול אני לא אוהבת את החגים.
את כולם.
הייתי רוצה שימציאו חגים חדשים כל שנה. שימציאו להם סיבות יפות וערכיות ו/או כיפיות
מי צריך את אלה מימי התנ"ך?
אני יודעת, מותק. אני מכירה את זה היטב, מקרוב מאוד.
אין כאב גדול יותר מכאב הורים על ילד ואין מזור לכאב הזה.
אבל להתכווץ כשמגיעים החגים ולא להנות מהם... זה עשה לי עצוב.
לכשעצמו.
ללא השוואה <ובכלל אני לא מאמינה ברגש השוואתי. טוב, אולי לפעמים>.
ועוד משהו - עוד עידוד כזה, עיוני, ואבדנו.
אויש, לא התכוונתי לדכא אותך.
לצערי, יצא לי לאחרונה להיות בהלוויה של בת כיתה, שנפטרה מסרטן.
בסך הכל בת 37 (אם לילדים ובת להורים חיים).
"הראשונה" שנפטרה במחזור <במקום להיות הראשונה שעשתה מליון דולר, או הראשונה שהתגרשה 5 פעמים, שזה כמו שני מליון דולר>
ונדמה לי שמעולם לא ראיתי כאב, כמו כאבם של ההורים הכואבים את מות ביתם.
אז כאב ילד על הוריו זה נורא, אבל זה עדיין דרך הטבע.
סוריי, ששפכתי מימד רציונלי למה שכתבת.
אבל זה בא דווקא כדי לעודד אותך:)
הרגת אותי עם הפוסט הזה.
דמעות לעיניים תוך 2.3 שניות.
קשה לי לדמיין ואני לא רוצה בכלל.
לא רוצה. ולא רוצה. וזהו זה <משיכות כתפיים נמרצות>
אני חושבת שכשהייתי קטנה ניסיתי לשכנע את ההורים שלי שלא ימותו לפני.
בחיי שאני זוכרת משהו כזה.
עד היום זה לא נשמע לי לגמרי נטול היגיון.
ממתין בסבלנות
בינתיים אני אשתה פטל
תודה
:)
האמת, זה מה שחיפשתי, רק שכחתי איזה קדוש זה בדיוק שלכבודו שותים את הוויסקי.
אז הנה קבל:
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/867/024.html
ב-17 במרץ, כאן, ממש כאן בארץ.
בטיפול, תמתין.
לפי הכללים, מי שמוצא את הפסטיבל, אחראי גם לארגן כרטיסים, לטיסות, ולכל ההפקה.
היתי עוזר..באמת.
אבל אלה הכללים:)
http://www.whiskylivefestival.co.za/index.php
אני תמיד שנאתי את פסח ..
גם בגלל הבלאגן לפני החג..
אבל בעיקר בגלל שאני שונא חגים..
ופסח הוא וואחד חג...
הכי טוב חג הוויסקי.
עוד לא קבעו לו מועד- אבל הוא החג הכי טוב:)
ערב ליל הסדר לפני שנתיים וכמה חודשים טובים
היה הערב הכי מאושר בחיי
היינו כל המשפחה מהצד שלי סוף סוף יחד
אחרי ש20 שנה חגגתי בצד של הגרוש שלי שהיה
אז בעלי.
למחרת החג האחיין שלי שערך את כל ההמולה,
ואת ליל הסדר כהלכתו - נפטר במפתיע מדום לב
בזרועותיה של אחותי.
מאז אני שונאת את פסח
כאילו הוא מבשר רעות
כאילו והוא בתחפושת של נחמדות
אבל מה זה מאנייק - מאנייק מאנייק!.
אבל עדיין שומרת אותו
יענו לא אוכלת חמץ וזה וזה.
אבל שונאת אותו.
!!!
גם אני הרמתי כמה כוסיות..או שאולי זה היה בכלל בקבוק.
שנה מעולה גם לך:)
ודווקא אז, בזמן דומה, החלטנו ללא מילים, שממשיכים לחגוג. כי זה מה שהיו רוצים שנעשה.
ומנצלים כל ארוע כזה להרים כבודם כוסית.
לא. החיים שונים. ושום דבר לא כרגיל.
אבל, זה נכון, צריך להמשיך. וההמשך לא גורע מאומה מהזכרון. זה בצד זה.
(ואגב, תמיד היה לי יחס אמביוילנטי לחגים. אבל, ממקום אחר)
שנה טובה, זהב שחור
הלוואי.
תודה
:)
(על משקל טולסטוי...)
כל הנהנים מהחגים דומים זה לזה. אך הלא נהנים - לא נהנהים כל אחד על פי דרכו...
יש מצבים שאי אפשר להנות מהדברים שנהנו מהם אבל אפשר למצוא הנאות חדשות. מאחלת מכל הלב. לכולנו :)
דפנ'לה.
הבלוג הזה לא יימנע ממך, להזמין את המשתתפים בו לפשטידת דלעת <או כל מאכל או חג אחר שיעלה על דעתך>.
ותודה.
:)
טוב, חלק כבר עבר וסוכות פחות מעיק, גם אם מאלתרים סוכה לילדים "כי צריך".
הקושי הכי גדול לדעתי טמון בידיעה שעכשיו הכל עלינו. הזכרונות היפים שיהיו לילדינו, היכולת "לעשות שמח", באמת שמח...
ויש משהו בחגים שלנו, היהודים, שתמיד מהדהד ברקע אבדן, גזירות, חשבונפש.
תן לי האלווין, תן חג ההודיה או יום פשטידות הדלעת. למה לנו אין כאלו?
שנה טובה זהבשה. כמה שאפשר.
דפנה.
גם לך.
תודה רבה
:)
אני מדמיין ארוחה הפוכה- רק של גברים
<ואני לא מפסיק לצחוק>
תודה.
שנה מעולה שתהיה לך:)
בלוז החגים המוכר והידוע,
נראה דומה מבחוץ,
אך כל אחד מביא אליו מטען אישי, פרטי.
בראש השנה האחרון לייד שולחן נטול גברים
בלט בהעדרו אב המשפחה.
התקשינו לחלוץ את הפקק של בקבוק היין,
כשהצלחנו סופסוף השתכרנו כדבעי
רק כדי לנסות ולשכוח את הכסא הריק
שעמד שם...
עצוב..
האמת שאין מילים לנחם..חגים סמלים יותר מכל דבר אחר - משפחתיות - וכשהיא כבר לא..זה באמת לא אותו דבר
שנה טובה שתהיה.
היה בסדר גמור.
כולם נהנו.
הילדים בטח ובטח.
ועדיין- אני כבר לא מת על החגים כמו פעם.
מסכימה שהאייקונים מוגבלים,
שולחת לך חיבוק,
ובכל זאת, יום אחרי, איך היה?
וואלה, חיבוק מגידם זה עוד יותר גרוע מחיבוק וירטואלי. אבל במצבי כל חיבוק עוזר. הוא דווקא נראה די קול, הגידם העיוור שלך. שנה טובה מאמי - מהאופטימית המטומטמת, או להפך.
טוב..נו...
אבל זה לא כולל דמי משלוח:))
אין כאן אייקון של חיבוק <האייקונים כאן זאת שערוריה בפני עצמה>
אז קבלי אייקון כזה < שזה אייקון של חיבוק על ידי גידם בשתי הידיים שהוא גם עיוור>
בטוח תהיה שנה טובה. אופטימיות, טמטום- זה באמת לא משנה.:))
קח את שבועות. לא צריכה את ראש השנה, ממילא אני בלי הילדים. על פורים אני מציעה ח"י שקלים.
אחרי שאבא שלי נהרג (הייתי בת 21) החגים היו סיוט נוראי, בעיקר בגלל מה שזה עשה לאמא שלי. אח"כ זה השתפר בהדרגה, בעיקר כשנולדו נכדים - אפילו ערב יום הזיכרון נהיה יותר בלאגן ופחות יגון קודר.
השנה אני יושבת בערב ראש השנה עם בעלי והילדים (והמשפחה המורחבת), יום אחרי שנספר לילדים על הפרידה בינינו.
מה דעתכם, הברכה "חג שמח" תקפה?
אבל שנה טובה אני בטוחה שתהיה לכולנו (אופטימיות, טמטום, מה זה חשוב...)
:)
תני לי את שבועות שלך..אני אתן לך את ראש השנה שלי ועל הדרך תקבלי גם את פורים<לי זה עולה יותר>
מממ..מה שהכי ישמח אותי, זה לקבל במתנה את האוסף <המחומש> של רונה קינן:))
וגם את הרמאדן.
נמאס לי לצום כ"כ הרבה זמן:))
ברור שאת מזדהה.
אנחנו meant to be:))
גם אני נהניתי פעם מהחגים. <לפחות מחלק מהם>
היום הם גורמים לי להרגשה של משהו מעיק, חנוק, כפוי, בלתי נמנע.
אני מקווה שזה ישתנה מתישהו בחזרה.
:)
בוקר טוב
ברור שאת הדפוקה היחידה.
אני בכלל מקטגורית השרוטים:)
חג שמח
ביטלתי את שבועות, כי היא נפטרה יום לפני.
את פסח כי זה היה החג שלה.
יום השואה ויום הזיכרון כנ"ל.
עם כל היתר מתמודדת איכשהו.
כואב ומעורר תהיה:
מה כן משמח אותך....
סיבה מספיק טובה לא לאהוב חגים
אבל אני, לא צריכה סיבה, אני פשוט
לא אוהבת, אני בעד ביטול החגים
חוץ מפורים וחנוכה, <חושבת להקים
תנועה>
אכן יש בחגים, ככל שמתבגרים, ללא קשר לנסיבות ועם קשר, מידה רבה של משחקיות. זה מתיש.
אפשר להשאר כצופים מהצד ופשוט לתת להם לחלוף. אין מה לעשות כנגד החגים.
אבל אני חייבת לציין שבכל זאת יש משהו באויר של החג שמרטיט לי לפעמים את הלב. ולילדים, כל עוד הם לא נוטלים חלק בהצגה ומתרגשים באמת, זה חשוב. מאוד חשוב. כמה מהזכרונות הכי משמעותיים שלי הם מהחגים.
שנה יותר טובה.
)-:
שמחה שאני לא ה"דפוקה" היחידה...
חג שמח :-)