היום שבו הפסקתי לאהוב חגים לא קרה מזמן.

בסך הכל לפני שנה וחצי.

בבוקר יום ששי.

בדמדומי עלות השחר;

אחרי לילה טרוף שינה בבית חולים

היא עזבה את העולם הזה;

והשאירה אותנו כאן- בודדים.

האדמה לא רעדה;

השמים לא נפלו;

העננים לא השחירו;

השמש המשיכה לזרוח;

אפילו האנשים המשיכו לטייל בפארק;

אבל זה היה היום העצוב, הכי הכי עצוב, בחיי.

מאז אני לא אוהב אותם- את החגים.

<גם לא ימי הולדת, בר מצוות, חתונות ושאר שמחות>

לא אוהב לצפות להם;

לא אוהב את הכנות לקראתם;

לא אוהב להיות "בתוכם";

לא אוהב לראות את אבא שלי מנסה, לשווא, להתנהג רגיל;

לא אוהב לראות את כולם משתתפים במשחק "ההצגה חייבת להמשך"

ואם לא היו ילדים בסביבה, סביר להניח שהייתי עף רחוק רחוק מכאן.

 שנה טובה לכולם:)