0

שיר הסדינים

13 תגובות   יום שני, 14/9/09, 16:40
 

 

 

 

המצעים שלה היו מבולגנים ותכולים.ריח קל של זיעה.וכשנופלים לתוכם -ריח של  אהבה חתוכה דק דק כסלט ערבי .היא לא הייתה צרה.

אבל כל גרם מיותר היה כל כך לבן ועסיסי.הבלונד השרוף נפל מראשה כאלומת  דוקים.העיניים צחקו לעולם בלי אפלייה.גם בחושך הן הכחילו בחום.בקומה הייתה מקשיתה גווה כחתול ואז הולכת בצעדים איתנים של איכר. בגדים גדולים מדי התנפנפו ממנה אבל כל דופי התוסף ליופי. -ראשה היה טמון בניירות.הביטו בה בהיחבא כי הפיתוי לקפוץ עליה בהישירה מבט היה כפחד גבהים.רק אני ידעתי למי היא שייכת.

הסוד היה מתוק יותר מהצהרת הזכייה .בערב בלעה אותי כנחש המעביר את העכבר דרך

גופו בהתאמצות לא מורגשת של שריריו. תאוותה  היתה מנומסת וקלה  שריחה כריח תינוק אחרי טלק.החלקנו את קמטי חיינו בליטוף

 של מניפת נוצות.היא התרסקה בתאונת דרכים.בערב שבת.כששמעתי התפרקתי.

דרג את התוכן: