כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/9/09 15:58:
    תודה רחל עבור הפירגון הנדיב ושנה טובה, שנת יצירה פורה ובריאות.
      14/9/09 20:28:
    *
    0

    היום השלישי – 'מדעי המוות' – קטע

    2 תגובות   יום שני, 14/9/09, 19:08

    למרות שההרפזים היו חילונים במלוא מובן המילה, שלא חצו מפתנו של בית כנסת מזה שני עשורים ואולי יותר, גם לא ביום כיפור  (בשנה שעברה בילו את החגים מראש השנה ועד סוכות, בביקור במצרים בסיור ארכיאולוגי.); החליטה מרת הרפז לקיים את מסורת ישיבת שבעת ימי האבל בדירתם הירושלמית, יחד עם בתה הצעירה, ויוי. השם המיושן מעט הזה, אביבה, נבחר על ידי בעלה המנוח. סטלה הרפז לא העזה להתנגד לו באותה העת, מאחר ועדיין העריצה אותו.  למרות שהשם לא נשא כלל וכלל חן בעיניה. בחלוף השנים החכימה ונוכחה לדעת עד כמה בלתי מעשי הוא ותמים למעשה. ועתה לאחר שהלך לעולמו לא הוא ולא מגבלותיו יטרידוה יותר, התנחמה מרת הרפז בעיניים פקוחות. מכינה עצמה לעתיד שנכון לה, לבדידות שנכפתה עליה בחטף.

    דבי בתם הבכורה ובעלה נשארו עמם עד לשעות הערב המאוחרות. לקראת חצות עזבו  בדרכם לביתם, שלא היה מרוחק ביותר. דבי הבטיחה שתבוא מדי יום, כך ציינה כאשר חבקה את אמה בטרם יצאו לדרכם היא ובעלה.

    היומיים הראשונים לישיבתן היו הקשים ביותר, אנשים לא חדלו מלבוא כדי להביע את תנחומיהם, קרובי משפחתם וידידיהם, שכנים, עמיתיו של בעלה המנוח, תלמידיו הרבים וכן נציגי ציבור ואישים ועוד רבים אחרים. היו מקרים בהם נאלצה מרת הרפז להתעמת עם אופורטוניסטים מחוצפים בשעה קשה זו, טיפוסים חסרי לב שהתייחסו לאסון שפקד אותה כאל בהלת זהב. כאל הזדמנות נדירה לקשור קשרים להיוודע אל אישים נכבדים וכיוצא בזה. היו גם מספר דמגוגים עסקני מפלגות מפוקפקים, שכלל לא הייתה מסוגלת להקשיב לדבריהם הנלוזים, או אף לחזות בהם על מסך הטלוויזיה. ועתה היה עליה לסבול את ביקוריהם בדלת אמותיה, כנגד רצונה, בחולשתה, במצבה הטרגי.

     

    ביום השלישי הופתעו היא ובתה מביקור מוקדם, בלתי צפוי לחלוטין. בדרך כלל ציפו הן לביקורי המבקרים החל מהשעה ארבע אחר הצהרים, כך עמד לרשותן מלוא היום. ויוי הזילה דמעותיה מדי פעם, שעה שהיא חבקה אותה בזרועותיה כדי לנחמה – ועשתה את כל אשר ביכולתה להרגיעה, בפרט באותן שעות בהן שהו הן לבדן. בעוד גורלו הטרגי של בעלה המנוח והסיבות המזוויעות שהביאו למותו, נדחקו לתת ההכרה, תוך התעלמות מוחלטת. לא היא ולא בתה עסקו בהן עד עתה, וגם במהלך הביקורים בשני הימים הראשונים טרם אוזכרו הסיבות האפשריות למותו. כל זמן שהן עצמן לא העלו את הנושא הרגיש, נזהרו מלהזכירו גם אורחיהן הרבים. בין אם היו אלה קרובי משפחתם, או שאר האורחים מלבדם. אך ביום השלישי לאחר השעה עשר ושלושים בבוקר, הועלה הנושא לראשונה. היו אלה שני מבקרים אלמונים שהציגו עצמם כחוקרי משטרה, אשר הוסמכו על ידי השלטונות לעסוק בתיק החקירה של רצח הפרופסור.  רק אחד מבין שני חוקרי המשטרה דיבר, השני מבוגר מעט מחברו ישב והאזין, בוחן בדקדקנות את פניה של מרת הרפז. הם היו למעשה צמד סוכני שב"כ ואף מרת הרפז למרות כל חוסר הבנתה בנושא המסוים הזה, הגיעה לידי השערה זו, שהייתה למעשה הבחנה מדויקת ביותר.

    לאחר מספר משפטי פתיחה מקובלים של השתתפות בצער והבעת הבנה למצבן, תוך התנצלות בצורך לגבות עדויות בטרם עלה בידי מרת הרפז ושארי בשרה להתאושש, החל הסוכן שניהל את הדו-שיח להציג את שאלותיו בזהירות ובטאקט רב. הוא ביקש לדעת מה הייתה רמת חייהם, האם נזדקקו להלוואות כלשהן לאחרונה? ההיו לבעלה אויבים ידועים כלשהם? השאלות המקדימות הללו היו לדעתה מיותרות לחלוטין, שהרי הם היו בעלי אמצעים וכל דאגה בתחום הכלכלי הייתה מהם והלאה. הם אף לא היו תלויים במשכורתו החודשית של בעלה, או בקצבת הפנסיה שקיבל מלבד משכורתו.  שהרי היו להם חסכונות ניכרים, אשר באמצעותם יצאו לחופשה באירופה או בארצות הברית מדי שנה. באשר לאויביו האפשריים? איך אפשר בכלל להעלות רעיון כזה על הדעת, שהרי בעלה המנוח היה אדם כל כך נוח לבריות – מי היה רוצה במותו, ועוד במין מוות מחריד שכזה? הרהרה מרת הרפז במבוכה רבה, מביטה בשני מבקריה בתימהון.

    האפיזודה המוזרה הזו עמדה להסתיים, כך הייתה סבורה היא, כאשר שמו של סמיר, תלמידו הפלשתינאי של בעלה, עלה לפתע. מה הייתה מהות היחסים שניהל בעלה עם אותו תלמיד, שאל אותה החוקר הצעיר בבוטות, תוך שינוי קיצוני של הגישה המתונה שניהל עד עתה.

    'הוא היה תלמידו החביב,' הודתה מרת הרפז מופתעת בעצמה מעצם גילוי הלב הבלתי צפוי הזה שלה. 'אולם בזה זה הסתכם.' מיהרה להוסיף. 'בעלי המנוח כמו רבים מאתנו היה נחוש להוכיח עצמו כאדם אוהב שלום, ותורם לשלום בין שני העמים. ומאחר וסמיר היה תלמידו הערבי הבולט ביותר, הוא קרב אותו אליו.'

    'אני מבין.' העיר ביובש החוקר הצעיר. 'אך מה היו רשמייך את, מתלמידו החביב של בעלך המנוח?'

    'איני יכולה לומר שהכרתי אותו במידה מספקת.' השיבה לו בגילוי לב. 'הוא החל לבקר אותנו לפני כשמונה חודשים, כלומר זו הייתה הפעם הראשונה שבעלי הביאו לביקור. זה היה בשנת הלימודים הרביעית של התלמיד הזה, וזאת משום שבעלי המנוח דאג שלא ייוצר בסיס לקנאה וטיעונים אודות קיפוח מצד תלמידיו האחרים. כך שהיה זה נבון מצידו לקרב את התלמיד הזה רק בשלב כה מאוחר. הוא גם לא היה התלמיד הערבי היחיד שבעלי המנוח טרח לקרב אליו, היו הרבה לפניו. מכל מקום סמיר זה היה צעיר נאה ביותר, וגם לא נראה כלל כערבי, לו בעלי היה מציגו בלא לציין את מוצאו או את שמו הערבי, לא הייתי מעלה בדעתי שהוא ערבי…'  הוסיפה לספר לשני הזרים. '…לא מבטאו ואף לא חזותו החיצונית הסגירו את מוצאו. אני בתחילה הייתי סבורה שהוא אחד משלנו. בעלי המנוח כמובן הציגו כתלמידו הטוב ביותר באותו מחזור, כלומר הטוב ביותר מבין תלמידיו הערבים. את זאת הוא טרח לציין לאחר שסמיר עזב כמובן. הוא ביקר אותנו מספר פעמים רב יחסית לתלמידיו הערבים הקודמים של בעלי המנוח. אני אישית לא חיבבתי אותו, למרות שהוא הרשים אותי מאוד בביקורו הראשון אצלנו. כפי שציינתי הוא היה גבר צעיר נאה מאוד, גבוה ותמיר, אך הפגמים שכה אופייניים להם צצו בהמשך ביקוריו ובאופן בולט למדי. הוא היטיב להחניף לנו, והיה ברור לחלוטין שהדבר נעשה מתוך הצורך לקדם את ענייניו האישיים, ציוניו והבטחת מעמדו אצל בעלי המנוח. הוא לא חדל ללטוש עיניים לעבר בנותיי, כאשר הן היו נוכחות בביתנו ואף בי למרבה ההפתעה הוא התעניין…'    

    'האם ביקוריו הותירו בך תחושות של פחדים או חשדות כלשהם?' קטע את דבריה החוקר הצעיר, מונע ממנה לגלוש לאפיקים שלא עניינוהו.

    'לא, לא הייתי אומרת, הוא הסתבר כטיפוס די מגעיל, אבל זה היה הכל.'

    'האינך סבורה שהיה לו קשר כלשהו עם מותו של בעלך המנוח?'

    'אני לא חושבת ואני לא מאמינה באפשרות כזאת.' השיבה לו סטלה הרפז ללא היסוס.

    'ומה חושבת בתך כיצד היא התרשמה ממנו?' פנה החוקר הצעיר לראשונה לויוי.

    'אמא צודקת, הוא היה טיפוס נאלח, אך גם אני סבורה שלא היה לו חלק בזה. אבי נרצח על ידי טרוריסטים פלשתינאים.' פיה נפער בעוד לסתה התחתונה תלתה בכבדות, רטט אחז בסנטרה והיא החלה להתייפח, פונה אל אמה ומחביאה פניה שטופי הדמע בחיקה.

    סטלה הרפז הוסיפה ללטף את שערה של בתה זמן רב לאחר ששני סוכני השב"כ הלכו לבסוף, והניחו אותן לנפשן. עתה כאשר שני נציגי השלטונות באו על סיפוקם ועזבום, כאשר היא מוסיפה ללטף את ראשה של בתה הבוכייה, נזכרה שוב בפרטים המפורטים של חקירתם, בתדהמה עזה יותר אף מפגישתה עם משלחת המבשרים ביום מותו של בעלה המנוח. העובדה שבעלה שנפל קורבן לתקיפה אכזרית ומחרידה, חדרה לבסוף בבהירות להכרתה. ולמרות שהנה נתנה לבסוף את דעתה לסיבת המוות וקלטה אותה בהכרה מלאה,

    לא היו בה תחושות נקם, לא טיפחה מחשבות אודות גמול זהה למרצחים. אין דבר שיכולה היא לעשות או לבקש כדי להשיבו לחיים, מחשבות אודות נקם הן חסרות תועלת, בזבוז אנרגיה.  הרי אין היא פרימיטיבית עד כדי כך, להתמכר לאשליות שכאלה, גם נוכח צערה העמוק. מאידך אין מות בעלה עבורה מהלומה שאין היא יכולה לעמוד בה. היא תוסיף לקבל את קצבת הפנסיה שלו, ועומדים לרשותה סכומים ניכרים משלה מלבד חשבון חסכונותיהם המשותף. מלבד זאת יהיו לה הרבה פחות הוצאות עתה, כמובן. באשר למעמד החברתי הנישא לו זכתה בחייו, מוכנה היא לוותר עליו, ועל כך החליטה בקור רוח, ללא כל היסוס; בתמורה לחיים שקטים יותר בעתיד ללא העלבונות היום יומיים, שהייתה נאלצת לספוג ולהבליג, ולהיקלע לתסכול אין קץ... בפרט בשנים האחרונות לחייהם המשותפים. להפתעתה יכלה לסכם כבר בתחילת היום השלישי לאבל את סאת ייסוריה, כתפנית חיובית על אף הכל. הודות לביקור הפתע של שני סוכני השב"כ, שסייעו לה לשחרר מצפונה.  

    דרג את התוכן: