| הא לך הטובים בבנינו, נער טהר-חלומות,
ברי לב, נקיי כפים, טרם חלאת אדמות,
וארג יומם עודו שתי,ארג תקווה יום יבוא,
אין לנו טובים מכל אלה. את הראית? ואיפה?
(שאול טשרניחובסקי, מתוך "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד")
מחשבות על הטובים ביותר - בעקבות ההספדים על אסף רמון
לא אחת כשמדברים בשבחם של חיילים שנהרגו - מתגנב אל ירכתי התודעה שביב מחשבה, שמא יש הפרזה בשבחים? שמא הדברים נאמרים רק כמליצה שגורה, להספד על חייל שאיבד חייו בעודם באיבם? שמא דברי הקילוסין הם רק סוג של נימוס שהתקבע בהוויה המצ'ואיסטית הישראלית?
אלא שכאשר אני בוחן את הדברים שנאמרו על אלו שיש לי שמץ, או יותר משמץ מידע עליהם - אני מגלה פעם אחר פעם, באורח פלאי, שהם ראויים לכל מלת שבח. כמו שאול טשרניחובסקי, הגבוה באילנות שאוכל להיתלות בו בדבריי אלו, אני חש שאין דרך להגזים באיכותם. שלא ניתן להפריז בסגולותיהם.
סקירה לאחור, אל המלחמות והקרבות שהייתי חלק מהם, אל חברים ומכרים שהלכו ולא שבו משדות הקטל, מגלה שורה ארוכה של צעירים איכותיים, מלח הארץ כמו שאנו אוהבים להגיד, שהציבו את טובת המדינה לפני טובתם שלהם, שיצאו אל הקרב ללא שיקולי נהנתנות ואינטרסים ושלמו את המחיר היקר ביותר - את חייהם הירוקים והזכים, למען מדינתם, למען עמם. כאלו שהיו כדברי טשרניחובסקי, "הטובים בבנינו, נוער טהר-חלומות, ברי לב, נקיי כפים, טרם חלאת אדמות, וארג יומם עודו שתי, ארג תקווה יום יבוא, אין לנו טובים מכל אלה..."
ביום הקשה הזה, שדברו בו כל כך הרבה על סמלים של עלייה לשמים, נזכרתי בשיר שכתבתי לזכרו של בועז ולטר הי"ד, חברנו מקרית ים, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק. בועז היה גם הוא מן המשובחים שבמשובחים. שלא כמו אסף, הוא לא היה טייס. הוא היה טנקיסט. אבל גם הוא כמו אסף, עלה מעלה מעלה ושניהם הגיעו אל אותם מחוזות. שניהם היו מאלו שאף מלת שבח אינה גדולה עליהם. שניהם היו מאלו ששום תיאור על איכותם - אינו חוטא לאמת.
לבועז, קרית ים 1960 - לבנון 1982
גְּלִימַת אֱלֹהִים
וְאָז, הָיִינוּ קְרוֹבִים אֶל הַבּוֹרוֹת, הָיִינוּ גְּדוֹלִים כִּמְעַט עַד הַשָּׁמַיִם, נוֹגְעִים בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת בְּשׁוּלֵי גְּלִימַת אֱלֹהִים בְּאַרְגַּז הַחוֹל עוֹד הָרַגְלַיִם.
וְשִׁירַת מַלְאָכִים חֲרִישִׁית (לֹא נוּגָה) וּשְׁרִיקַת חָלִיל אַחַת (לֹא בּוֹדֵדָה), לִוְּתָה אוֹתְךָ, בֹּעַזִי, עַד מֵעַל לָעֲנָנִים בְּדַרְכְּךָ - אַחַת וִיחִידָה.
כִּי רַק אַתָּה, בֹּעַזִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִסְתַּפַּקְתָּ בְּכִמְעַט הָלַכְתָּ לְהִתְיַשֵּׁב בֵּין קְפָלֶיהָ מְרֻקְּמֵי הַזָּהָב.
(מתוך ספר השירה השני שלי, "נחיתה קשה", בעריכת נתן זך).
כל הזכויות שמורות לשלמה אברמוביץ' ול"טקסטים הוצאה לאור"
|