CIMULACRA הבלוג של אבי רוזן
אמנות, טכנולוגיה, חברה, פילוסופיה, סייברספייס ועוד.
פוסטים פופולאריים
-
האם האמנות תשלוט?
21/10/09 | 747 צפיות
-
אגדת השבלול
19/5/11 | 981 צפיות
-
מוטי עומר הלך מאיתנו
10/6/11 | 1471 צפיות
-
אמנות באיפוד, זה מה שנלמד בבית הספר..
20/1/11 | 1316 צפיות
-
מועדון הלבבות הבודדים...
11/3/11 | 1009 צפיות
-
ראיה כפולה - stereo vision
5/12/09 | 959 צפיות
פוסטים אחרונים
- אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג 22/6/16
- מהדפס רשת להדפס מסך 20/9/12
- מה הן 100 העבודות המשפיעות ב-5 השנים האחרונות 17/9/12
- אמנות הכסף 13/9/12
- תקשורת ההמונים- הדמיון הוא המציאות, המציאות היא דמיון 12/9/12
- אמנות\חיים 30/7/12
מדוע ביקורת אמנותית בלתי אפשרית?
פניה לאחר בשפתו של האחר היא התנאי לכל ביקורת (אמנות) אפשרית. ביקורת זו כך נדמה, בלתי אפשרית לביצוע מוחלט, מאחר שהמבקר אינו יכול לדבר בשפת האחר (האמן) ... במקרה הטוב הוא מבחין בפני השטח של היצירה הייחודית, לא בעומק מקורותיה, והחוויה הפיזית ממנה צמחה. אין המבקר יכול לנכס אותה בהתאם לחוק של צד שלישי מרומז, שהרי אין איזה רפרנס או קנה מידה אמנותי קבוע ידוע ומוסכם על הכלל. ביקורת תוך הישענות על צד שלישי (רפרנס) משהה את הייחוד שבאמנות. |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג
-
Avivit Agam
בתגובה על פורטרט עצמי1
-
a#mili
בתגובה על נשגב-קיקיוני
-
יהודיתדימנד
בתגובה על עירום
-
שיר_שטוטית
בתגובה על מהדפס רשת להדפס מסך
-
המ(ר)קיז דיו
בתגובה על One and Three Hamers
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא הייתי קונה את צורת המחשבה שלך במקרה הזה אבי... יש אנשים שהמומחיות שלהם זהה למומחיות שלך.
הייתי קצת נזהר בלבקר אנשי מקצוע. הם חשובים.
תודה לאה,
בסופו של דבר האמנות היא תקשורת עם עצמי, האחר אינו קיים למעשה, הוא השתקפות שלי, או שלוחה שלי במרחב זמן...
הסייברספייס (הרשת) מדגימה זאת.
כפי שאמרתי בתגובה למיכל, מה שאני רואה ויודע, הוא מה שהרשת מספקת.
(למשל כל האירועים של משפחת רמון, הכול מהמדיה, הרוב המוחלט לא רואה וחש בפועל.)
אם מה שאני יודע זה הרשת וכך גם מה שלאה יודעת, שניינו יודעים וחשים את אותם הדברים בו-זמנית (מדיה אלקטרונית)...
זו כנראה התקשורת האבסולוטית, אמנם היא מבוזרת וקשה לתפוס זאת, אבל גם במוחנו פנימה יש אונה שמאלית וימנית שלא תמיד מסתדרות בקופסא :-)
התודעה מאחדת את הדיכוטומיה הפנימית, וכעט גם את החיצונית, כיוון שהיא נדחסה מיידית לראש פנימה, כפי שטען מקלוהן "המדיה האלקטרונית היא שלוחה של מע' העצבים המרכזית שלנו, היו זה ברור.
הי מיכל,
העץ, מטפורה יפה!
שורשי האמן מחוברים לאלו של המבקר, או הצופה לכדי "ריזום" (דלז גוטארי), כך גם תפארתו.
בתוכם זורמים החומרים המקיימים את המערכת...
זוהי מעטפת שלמות אקולוגית "נוספרה" (דה שארדן).
באותו האופן החומרים שזורמים ברשת וביוטיוב, הופכים למחזור של "ממים" השוטף אותנו והופך את מה שאת רואה לזהה למה שאני והוא והיא....
אבי, אמנות זה עוד סוג של תקשורת וכמו שכל תקשורת בין שני אוביקטים מוגבלת, בדיוק מאותן סיבות שציינת, וכל צרכן אמנות, ביניהם גם המבקר, יתחברו רק לחלק של האמירה האמנותית, ברור שהוא יצליח להעביר בבקורת שלו שוב את החלק היחסי שהוא יצליח להעביר לקצרכני הביקורת. גם שני אנשים, ויהיה הקשר ביניהם קרוב ככל שיהיה, התקשורת ביניהם לוקה בחסר. אבי, אין מה לעשות בעניין כיון שאין תקשורת אבסולטית ויש להסתפק ביכולות ובמהויות שעוברות. אתה יודע מה, אחדד את זה. התקשורת שלנו עם עצמנו לוקה בחסר, אז מה?
תוחדה אבי על הפוסט המעניין ובעיקר על הדיון המעניין שבא בעקבותיו. נהניתי לקרוא.
שנה טובה ו*
לאה
בהתחלה לא הבנתי למה הכוונה בשפה ובמבקר.
אבל עכשיו, אולי.
פול קליי ממשיל את האומן, בספרו "על אומנות מודרנית", לעץ.
בעצם, הוא ממשיל את האומן לגזע של העץ, אשר תפקידו העניו להעביר את מה שהוא רואה ממעמקים,
מהשורשים אל תפארת העץ שאותה אנו רואים.
וכמו ששונים השורשים, המגיעים ממעמקים נסתרים, מתפארת העץ הגלויה,
כך שונים הדברים אשר רואה האומן.
האומן הוא רק צינור, מעביר, מוסר.
את זה הוא אמר ב 1910 הרבה לפני הופעתו של הצינור הידוע בכינויו יו-טיוב.
למרות, שאני לא בטוחה שמה שמגיע ליו-טיוב מגיע אכן ממעמקים (מהנסתרים כן..)
רמי, אם הייתי אומר זאת מהתחלה, הייתה פוטר את הדיון בציקצוק לשון וחיוך,
כך התברברנו קצת :-)
בשביל מה יש לנו צ'ט, לא בשביל זה...
הבנתי אבי, מכיוון שהאמן מת ואיתו האמנות אז ברור
שביקורת אמנות היא דבר שאינו אפשרי. אז למה לשאול
בכלל? תגיד את זה מהתחלה
כל פרשן הפוסל, במומו פוסל,
כפי שהלינק שנתת יכול להיות כל לינק ביוטיוב.
במרחב מוגדר איקלידי, לדבר מה היה ערך יחסי : נקודה א' היא יחסית לב' על מע' צירים קרטזיאנית שראשיתה 0.
במרחב כדורי, כל נקודה שווה לרעותה, יגולה להיות הרפרנס או הביקורת.
אגב בנו של אחשורוש היה מבקר של אמנות ממוחשבת "פרשן דאטא" :-)
הי רמי,
אכן המבקר הוא כל אחד, שצופה ביצירה (זה כבר לא מקצוע ייחודי ומעודף)...
כיוון שהוכרז מזמן על "מות המחבר" שהוא גם מות האמן, הרי שיחד איתו מת ה"מבקר".
אמנות אכן סוג של אוטיזם, שבמקרה הטוב צופה אינטליגנטי חושף כמה רבדים חיצוניים שלה, לעולם לא את כולה...
זה כולל גם את האמן היוצר שלא מודע לכלל המניעים של יצירתו.
מאטיס אמר פעם שהיה משנה את כל יצירותיו לו נצרל לצייר אותן שוב...
מבקר אמנות בעיני הוא סוג של עד מומחה/פרשן (מותנה ומוגבל בהשכלתו ויכולותיו/כשרונו).
אבי
אם שפתו של האמן כזו ייחודית שאפילו מבקר מיומן
לא יכול לה, אז מה יעשו שאר הצופים?
שפתו של האחר אינה דווקא שפת האמן, מבקר צריך
לדבר גם לשומעיו וקוראיו כדי שיבינו אותו, הוא מתווך
בין האמן לקהל.
אם ביקורת אמנות אינה אפשרית, אז אמנות זה אוטיזם.
הטענה:
הצופה והמבקר רואים את התוצר הסופי, ולא את התהליך, שמאז המאה ה-20 הוא לרוב העיקר ביצירה, הרי שהם יוצאים חסרים מאד.
חסרון זה אינו קיים באמנות ס"ס.
"במקרה הטוב הוא מבחין בפני השטח של היצירה הייחודית, לא בעומק מקורותיה, והחוויה הפיזית ממנה צמחה"
לדעתי אם האומן אינו מצליח להעביר לפני השטח את עומק המקור או לפחות רמזים אליה אזי היצירה כשלה,
ולא משנה כלל מה חווה היוצר.
זו רק דעה אישית כמובן...