פניה לאחר בשפתו של האחר היא התנאי לכל ביקורת (אמנות) אפשרית. ביקורת זו  כך נדמה, בלתי אפשרית לביצוע מוחלט, מאחר שהמבקר אינו יכול לדבר  בשפת האחר (האמן) ... במקרה הטוב הוא מבחין בפני השטח של היצירה הייחודית, לא בעומק מקורותיה, והחוויה הפיזית  ממנה צמחה. אין המבקר יכול לנכס  אותה בהתאם  לחוק של צד שלישי מרומז, שהרי אין איזה רפרנס או קנה מידה אמנותי קבוע ידוע ומוסכם על הכלל.

ביקורת תוך הישענות על צד שלישי (רפרנס) משהה את הייחוד שבאמנות.