11 תגובות   יום שלישי, 15/9/09, 00:43


לפני אלפי שנים כתבו שיר להנצחת אירוע בולט בחיי העם, שירת הנביאות מרים ודבורה


וכו'...היום ישנה התקשורת שטוחנת עד דק מידע, מחפשת דרמות סנסציוניות,



דורשת עלילות מרגשות..ובכל זאת, הלב בוחר את שלו.



אם הלב בוחר לכאוב - זו לא דרמה לפי הזמנה.


אם הלב בוכה הוא יודע.אילן רמון הפך לסמל, לשליח של עם ישראל בהיותו חלוץ ישראלי


בחקר החלל, איש יפה בחוץ ובפנים.


ובנו אסף? מסמל את הטוב, הטהור, הערכי, היפה שבעם ישראל.



סמל נבחר בעל כורחו. מותו הטרגי היה יכול לעבור בדרך צנועה יותר בתקשורת,


אבל האירוע למרות המאמץ התקשורתי, ולא בגללו הפך ליום אבל לאומי.


ישנה תחושה שעם ישראל קובר ביום הזה חלק טהור, חלק טוב ויפה מתוכו.


התחושה היא שכל ישראלי מרגיש שקבר חלק מתוך עצמו.


התחושה לגבי אילן ואסף היא מן צורך להושיט יד לעבר מלאכים.


לא דומה התחושה לשום אבל או צער אחר.  זה אבל מסוג מיוחד ונדיר.



אבל על משהו שכמעט נגע בשמים ונפל, נשבר, נבל בתוכנו.



אולי תזכורת כואבת כואבת למה שעם ישראל אמור להיות,


תזכורת לפוטנציאל האנושי הלא ממומש בנו.


עדיין לא מאוחר לקום ולהושיע את עצמנו.


תהא שנת תש"ע שנת תשועה לעם ישראל!


ייבדל גלעד שליט לחיים ארוכים, טובים ובריאים, יהיו חייו גיל לעד אשר ישלטו בעם ישראל


ויחָיו מחדש את הטוב, היפה, הטהור, המקודש, זעיר האנפין שקיים בכל יהודי ויהודי בכל קצוות תבל!


שוב ישוב גלעד לעמו, מולדתו, לחיק משפחתו בימים הקרובים!



שובו מסמל התחדשות ולידה מחדש  בתוכנו של היפה, המאחד, הטוב והמטוהר, זעיר האנפין,

התיקון שכולנו מבקשים כעם.


אמן, כן יהי רצון! 

אמן, כן יהי רצון!


רצון התוכנית הגדולה, הרצון האלוהי! אמן! 


דרג את התוכן: