חכמינו ז"ל אמרו (מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב): "אמר רב: כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים".
ידוע כי היו לנו כמה וכמה זמנים שהיו מעותדים לגאולה, אך מפני שלא הייתה באותם הזמנים תשובה כראוי, נתעכבה הגאולה.
וזוהי סיבת התארכות הגלות המר.
כי גאולת עם ישראל תלויה בתשובה, ואם רק נשוב בתשובה כראוי אז בוודאי יבוא מיד משיח צדקנו ולא יאחר.
ה"חפץ חיים" הקדוש הסביר זאת (בספרו "בית ישראל" פרק ו) בדרך משל:
בעל חנות קמעונאית, המוכר בכמויות קטנות, בא אל סיטונאי גדול, המוכר את סחורתו באריזות גדולות בלבד, מה שאנו מכנים היום ב"משטחים", וביקש ממנו שימכור לו כמות מסוימת של סחורה בהקפה, ותיכף ומיד כשיגיע עם הסחורה לביתו ישלח לו את תמורתה.
סירב הסיטונאי לכך, ולא האמין לדבריו.
כי כבר אירע כמה וכמה פעמים שקמעונאי זה לקח ממנו סחורה ולא שילם תמורתה, וגם אז הבטיח שישלם תיכף ומיד כשיגיע לביתו, ולבסוף לא קיים דבריו כלל, ועל כן סירב בשום אופן להאמין לו, גם בפעם הזו.
והתחיל הקמעונאי להצדיק את עצמו כי כמה וכמה סיבות גרמו לו בפעמים הקודמות שלא קיים את דבריו, אבל בפעם הזו יתאמץ ויתחזק בכל כוחותיו לשלם בעד הסחורה תיכף כשיבוא לביתו.
התחיל הקמעונאי לבכות ולהתחנן לפני הסיטונאי שיחוס עליו ועל אנשי ביתו שלא ימותו ברעב.
הסיטונאי, שהיה בעל לב רך וטוב, נעתר לבקשתו וכבר רצה לתת לו את הסחורה בהקפה.
אולם צוות עובדי בית המסחר סרבו לכך בכל תוקף, ואמרו:
אנחנו כבר מכירים את האיש הזה ואת "סיפוריו", ולא פעם אחת בלבד כבר קרה ששלחנו לו כמה "משטחי" סחורה, ולבסוף רימה אותנו ולא שלח לנו את דמי הסחורה, ואף חצי מדמי הסחורה שלקח לא שילם. ועכשיו לא יועילו לו כל טענותיו ובקשותיו, ולא יקבל עוד סחורה אלא אם כן ישלם קודם את כול חובו לבית המסחר.
היה שם איש אחד חכם ששמע את הויכוחים שבין הקמעונאי הסיטונאי ועובדי בית המסחר ואמר לקמעונאי: אייעצך עצה, וכפי הבנתי תהיה עצה זו לתועלת לשניכם.
וזו הצעתי: אף שדרכו של הסוחר הסיטונאי למכור רק באריזות גדולות, ב"משטחים" שלמים, ולא להתעסק בכמויות קטנות, מכל מקום בראות הסיטונאי את מצבך הכלכלי הקשה, ומצב בני ביתך, "יבוא לקראתך" ויסכים למכור לך, בכול עת ובכול זמן, כמויות קטנות בהתאם לסכום הכסף שיהיה בידך. וייתן לך כמות סחורה בהתאם לכמות הכסף שתביא אתך, אף שאין דרכו בכך.
עצה זו נתקבלה על דעתם של הסיטונאי, הקמעונאי ועובדי בית המסחר.
מדי פעם בפעם היה הקמעונאי בא ובידו סכום מסוים, ומקבל כמות סחורה בהתאם, ובתוך זמן קצר הצליח לקנות את כול הסחורה שחפץ לקנות בתחילה והרוויח מזה ממון רב.
מסביר ה"חפץ חיים" את הנמשל:
אנחנו מפילים תחנונים ומבקשים מהקב"ה שישלח לנו את משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו, כי כבר אפסו כוחותינו ואיננו יכולים לסבול עוד את עול הצרות והייסורים, וכאשר יבא משיח צדקנו מבטיחים אנו שנתקן את כל מה שקלקלנו.
והקב"ה טוען: הנני מוכן ומזומן בכל יום ויום לשלוח לכם את מלך המשיח, אם אך תשובו בתשובה כראוי מקודם, כי אין זו הפעם הראשונה שאתם מבטיחים כי אם רק תושעו אז תשובו בתשובה שלימה, ולא קיימתם דבריכם.
והראיה לזה מיום הכיפורים, שאז מבטיח האדם שלא ישוב לכסלה עוד, ומתחרט על מה שעבר, ומבקש סליחה וכפרה, ולמחרת יום הכיפורים שוכח כול מה שהבטיח וכל מה שקיבל עליו אתמול, וכן הדבר תמיד בכל שנה ושנה, וכבר יודע הקב"ה מחשבותינו ודיבורינו והבטחותינו שאין לסמוך עליהם.
אך באשר שהקב"ה מקור החסד והטוב, כבר נתרצה ונתפייס לנו, וגם עתה בעת גלותנו המר שהננו מבקשים על הגאולה אז ודאי מצדו נעתר לנו לגואלנו.
אך מדת הדין מעכבת בטענה שאין לסמוך כלל על הבטחותינו וכי מעולם לא קיימנו כול מה שהבטחנו ושקבלנו עלינו.
אם כן, חלילה וחס, אין לנו שום עצה ותחבולה?!
אבל באמת אין הדבר כן, כי עוד יש לנו עצה לקרב קץ הגאולה, והיא:
אף שלשוב בתשובה שלמה על כול מה שקלקלנו בפעם אחת בזמן קצר אי אפשר, מכל מקום יש ביד כל אחד ואחת מאתנו להתחיל בתשובה בהדרגה.
דהיינו לתקן מתחילה את כוח הדיבור, היינו: לשון הרע, רכילות, הלבנת פנים, אונאת דברים, שקר, מרמה, כעס, מחלוקת, קללות וליצנות.
ואחר כך יראה לתקן מה שקלקל מכוח המחשבה וראיית העיניים.
ואחר כך יתקן מה שקלקל במעשה, ובראש ובראשונה יתקן מה שקלקל בחילול שבת קודש, ויזדרז להימנע מחלול שבת קודש, הוא וביתו.
וכל זה דיברנו בבחינת "סור מרע", במחשבה דיבור ומעשה.
וכמו כן צריך להיזהר בכוח מחשבה דיבור ומעשה הנכללים בבחינת "עשה טוב"
כול אלו הם כללים לקיום המצות, ויתאמץ האדם לקיימם ככל אשר יהיה ביכולתו מעט מעט, עד שבמשך הזמן יתקן הרבה עניינים, ותקובל תשובה זו לפני הקב"ה, ויחשב לנו ששבנו בתשובה כראוי ואז בודאי ישלח לנו משיח צדקנו. |