כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    אני כבר מתגעגעת/ ניצה צמרת

    42 תגובות   יום שישי , 24/8/07, 03:39

    גמרתי לקנח את הדמעות, 'התחקבקנו' שוב ושוב והוא אמר, "יפה שלי, אני אוהב אותך. תשמרי על עצמך בשבילי". והלך. מילים כאלה עושות אותי שלולית. סגרתי את הדלת והמשכתי לבכות.

    אני זוכרת שבחורף היו לי מחשבות קשות אבל נורא רציתי לחיות עד סוף הקיץ. נורא רציתי להיות כאן בשבילו. אחרי שהלכתי לאיבוד בתוך עצמי חזרתי עייפה ומותשת, אבל חזרתי. הלכתי למכולת השכונתית וקניתי  כמה קילו חיוכים  מתובלים במצב רוח חיובי ובכל יום לקחתי כמה גרמים והסנפתי אל קרבי. עד ששבתי להיות מי שהייתי.

    לפני שבועיים הוא נחת, עם הפנים הזורחות והעיניים הקורנות והחזה הרחב עם הלב המתוק שבפנים. ילד כזה לא רואים כל יום. ילד כזה אין לאף אחד.

    הוא נולד ביום הנישואים שלנו. נסעתי עם אבא שלו לבלות בירושלים. פתאום הגבר שלי הרגיש כאב בטן חד והתעלף באמצע רחוב יפו. האמבולנס פינה אותו לחדר המיון בהדסה עין כרם, ואני חיכיתי לשמוע מה יש לרופא התורן לומר לי. כרסי הגדולה התנוססה לפני כמו כדור גדול וכבר אימצתי לעצמי הליכה ברווזית משהו ותנוחת ישיבה אלכסונית.

    "מוכרחים לנתח, ועכשיו", אמר לי פרופ' אייל, "אין לי מושג איך הוא החזיק מעמד, אבל הפנדיקס שלו מודלק ונמצא בסכנת התפוצצות".

    עברנו לחדר ההכנה לניתוח כשאני מתגלגלת במסדרון הארוך לצד המיטה הנוסעת ופניו המעוותים מכאב של האיש שלי מחרידים את לבי. נתתי את ידי בידו ופי ממלמל מילות אהבה ועידוד.

    נשארתי לשבת מחוץ לחדר והמתנתי. פתאום התחלתי להרגיש את המספריים האלה שמציקות לי וחותכות לי את הגב התחתון. התאפקתי  והתאפקתי עד שלא יכולתי יותר. ניגשתי לאחת האחיות ואמרתי לה, 'סליחה יש לי צירים, אני צריכה ללדת רק בשבוע הבא אבל יש לי צירים כל כמה דקות. אפשר משהו להרגעה'?

    קיבלתי כמה טיפות אופטלגין בכוס וקיוויתי להחזיק מעמד. בגלל שנרשמתי ללידה בבית חולים אחר, טילפנתי לשם מחדר האחיות ושאלתי אם אפשר לשנות את מיקום הלידה, אמרו לי שאין דבר כזה ובשום אופן אי אפשר.

    בדרך לחדר ההתאוששות לחשתי, 'אני נוסעת ללדת בביקור חולים'. יצאתי משערי הדסה, אל הערב הירושלמי הקריר ולקחתי מונית לחדר הלידה בקצה השני של העיר.

    ד"ר צ'ובטרו , הרופא שלי היה בתורנות וקיבל את פניי בזרועות פתוחות. "ואיפה בעלך"? שאל.

    'אל תשאל', השבתי מכווצת מעוצמת גל הכאב שתקף אותי בדיוק באותו הרגע. תוך דקות הוקפתי בצוות מיומן ואחרי כמה שעות זה קרה.

    כשראיתי את התינוק שלי, לא האמנתי למראה עיניי. הייתה לו רעמת שיער שחורה ועיניים כחולות, פנים מקסימות והוא, אני נשבעת לכם, הוא חייך אליי.

    עם הזמן הוא נעשה בלונדיני והעיניים שלו נעשו חומות, אבל הוא ממשיך לחייך. הוא הפך לאטרקציה של בית החולים, כולם באו לראות את התינוק היפה הזה. הם עוד לא ידעו מה שאני כבר ידעתי אז, שהוא יהיה גם טוב לב וחכם.

    מי היה מאמין שמהיצור הקטן הזה יצמח גבר כזה, שמרים אותי באוויר ומפסיק לי את הנשימה כשהוא עטף אותי בזרועות הענקיות שלו?

    הביקור הקצר מדיי שלו בארץ הסתיים הערב. חברים אספו אותו לשדה והפעם הבאה שאראה אותו תהיה דרך המסנג'ר. זו ההמצאה הנפלאה ביותר בעולם לאימהות פותות כמוני.

    טיסה נעימה ילד שלי , אני כבר מתגעגעת.

     

    -------------------------

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה יעל, אשמח, בינתיים כבר נכתבו חיי בהמשכים בימים שאחרי הפוסט הזה. את מוזמנת.
        28/8/07 18:47:

      כתבת ככ' מרגש.

      ככ' אמיתי.

      רציתי לככב. דה מרקר לא נותן, אין לי פזמ' לעניין.

      אמשיך להגיע לבקר.

      תודה קארין. הוא ילד מדהים, זה מוציא ממני את המיטב.
        27/8/07 00:33:

      מקסימה את...מרגשת בכתיבתך...

      כמה אהבה יש בצמרת.....

      נשיקה

        25/8/07 22:22:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-08-25 15:40:16

       

      צטט: maryb* 2007-08-24 12:14:33

      אויששש.....

      קשה, מבינה אותך היטב....

      הגדולה שלי סוגרת עכשיו 4 שנים בניו יורק וה"ריץ רץ" הזה של להפגש ולהפרד היה קורע אותי וגם אותה, כל פעם מחדש....

      אולי אנחנו מסדרות לעצמנו קבוצת תמיכה ? קשה. את מדברת מלבי.

      בשמחה... מתי שתרצי....

        25/8/07 22:14:

       

      בדיוק ככה ...

       

      בוכה

       

       

       

      צטט: עידן צמרת 2007-08-25 02:17:27

      "יפה שלי, אני אוהב אותך. תשמרי על עצמך בשבילי".

       }{

       

      צטט: shulamit 2007-08-25 01:32:12

      איזה סיפור!

       

      שיהיה רק טוב

      שולמית

      מה שלומך, שולמית?

      את כבר יודעת שאצלי הכל סיפור. זה שהוא החיים שלי, רק במקרה נבחרתי לחוות אותו ולכן אני כאן, כדי לספר אותו. תודה ושבוע טוב.

       

      צטט: מהya 2007-08-25 00:04:02

      מקסים, ריגשת אותי מאוד.

       

      אין לי ספק שהוא יתגעגע לא פחות.

       

      אין ולא יהיה על אהבת אמא לבנהּ!

      זה מרגיש נכון, מה שכתבת כאן. זה הדדי. תודה

       

      צטט: taya1 2007-08-24 18:19:56

      ריגשת אותי יקירתי.

       

      והקטנה שלך איתך. יש לך עוד זמן עד שהיא תדע איפה היא מתמקמת. תיהני מכל רגע. נשיקות

       

      צטט: r_bell 2007-08-24 18:01:41

       

       

      מרגישה בדיוק כמוך..

       

       

      בוכה ככה?

       

      צטט: מירב שובל 2007-08-24 12:49:57

      כתוב מדהים ומרגש... ובטח זה ממש כיף לילד לקרוא את מה שאימא כותבת עליו מחייך

      הוא יגיע, וכבר הגיע וכבר ראיתי שהגיב לי כאן. אני מרגישה את הדקות האחרונות אתו כמו עכשיו.

       

      צטט: maryb* 2007-08-24 12:14:33

      אויששש.....

      קשה, מבינה אותך היטב....

      הגדולה שלי סוגרת עכשיו 4 שנים בניו יורק וה"ריץ רץ" הזה של להפגש ולהפרד היה קורע אותי וגם אותה, כל פעם מחדש....

      אולי אנחנו מסדרות לעצמנו קבוצת תמיכה ? קשה. את מדברת מלבי.

       

      צטט: שגיא007 2007-08-24 12:04:07

      התרגשתי מאוד מהסיפור

      הלוואי ויכולתי לומר שהמרחק מחזק את הקשר

      לא נראה לי שזה תופס בין אם לבנה

      את צודקת. המרחק לא מחזק אבל הביקורים כן עושים טוב. הלוואי וייתכפו. תודה

        25/8/07 02:17:
      "יפה שלי, אני אוהב אותך. תשמרי על עצמך בשבילי".
        25/8/07 01:32:

      איזה סיפור!

       

      שיהיה רק טוב

      שולמית

        25/8/07 00:04:

      מקסים, ריגשת אותי מאוד.

       

      אין לי ספק שהוא יתגעגע לא פחות.

       

      אין ולא יהיה על אהבת אמא לבנהּ!

        24/8/07 18:19:

      ריגשת אותי יקירתי.

       

        24/8/07 18:01:

       

       

      מרגישה בדיוק כמוך..

       

       

        24/8/07 12:49:
      כתוב מדהים ומרגש... ובטח זה ממש כיף לילד לקרוא את מה שאימא כותבת עליו מחייך
        24/8/07 12:14:

      אויששש.....

      קשה, מבינה אותך היטב....

      הגדולה שלי סוגרת עכשיו 4 שנים בניו יורק וה"ריץ רץ" הזה של להפגש ולהפרד היה קורע אותי וגם אותה, כל פעם מחדש....

        24/8/07 12:04:

      התרגשתי מאוד מהסיפור

      הלוואי ויכולתי לומר שהמרחק מחזק את הקשר

      לא נראה לי שזה תופס בין אם לבנה

      צודקת טל.

      איך אצלי? באמת.

      ארבע לידות. ארבעה ילדים.

      כל לידה סיפור.

      שלושה ילדים בלב ותינוקת אחת בזיכרון.

      תודה

      ניצה היקרה - מי חשב שלך תהיה לידה רגילה סתם. צירים בית חולים ילד. בכל מקרה ילד יקר. תהני ממנו.

       

      צטט: ליאת זנד 2007-08-24 09:23:12

       

      אמא שווה ושלושה ילדים (כן, לאחד מהם עדיין אין בלוג כאן) שווים ביותר.

       

      אחלה גבר, עידן הזה. מותק.

       

      תשמעי, געגועים לכל אהוב זה קשה. געגועים לילד, אני מניחה שאפילו יותר ועוד ביבשת אחרת...עד הפעם הבאה ועד שישוב.

       

      נשיקות.

      ובינתיים מתנגבים קצת במים המלוחים הללו. כן שווים, מדהימים. תענוג. חמסה חמסה.

      למי אין בלוג? יש לו אבל לא כאן. ויש לו מלן קוראים קבועים והוא מככב שחבל"ז. רק שתדעי שאת המורשת הזאת מקיימת  הצמרת ללא חיסורים.

       

      צטט: מביטה 2007-08-24 08:33:48

      אין כמו הילדים שלנו ומה שהם מצליחים להפיק מאיתנו.

       

      מזל שבעידן של היום, יש דרכים ליצור קשר שלא באמצעות יונת הדואר :-)

      איזה השתכללות. מי היה מאמין לדברים הללו. כשסיפרו לי שבאמריקה מבשלים בסיר פלסטיק בדקות ספורות, פרצתי בצחוק, כשאמרו לי שמוציאים שם כסף מהקיר, לא האמנתי. אבל כששמעתי על המסנג'ר, אצתי רצתי לברר כמה זה עולה וכשנודע לי שזה חינם כמעט התעלפתי.

       

      צטט: בתיה בכר 2007-08-24 07:40:45

      איזה יופי של געגוע, ניצה. איזה יופי של פוסט ואיזו אהבה. תענוג על הבוקר.

      אני שמחה שאת כאן. אני שמחה שאת מזדהה למרות שהקטנה שלך, מי יודע לאן תפרח בבגרותה. רק לנצל את הזמן ולהיות כמה שיותר יחד, האמיני לי שזה נצרב בזיכרון לעולמים.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-08-24 07:02:02

      אמנם אנחנו לא תחליף ל"דבר האמיתי" של פרי בטן,

      אבל, את יודעת - קצת? טיפ טיפל'ה?

      לא תחליף, אבל איזו כתף שפנוייה להשענות!

       

      חנוך היקר, מה קורה פה? זה כמו להשוות בין פרח לחיפושית (:

      המון תודה. עכשיו עצוב. עוד מעט נשמע שהוא נחת ויהי לנו שוב נחת.

      ואני אזכור את ההצעה הנדיבה הזאת

       

      צטט: karenv 2007-08-24 06:19:04

      המילים האלו שלך, השאירו אותי בתוך שלולית של רטיבות מענגת..

      אז גם את חובבת שלוליות?

      ילדים זה שמחה ודמעות.

      ובחורף נקפץ שתינו בין השלוליות (:

        24/8/07 09:23:

       

      אמא שווה ושלושה ילדים (כן, לאחד מהם עדיין אין בלוג כאן) שווים ביותר.

       

      אחלה גבר, עידן הזה. מותק.

       

      תשמעי, געגועים לכל אהוב זה קשה. געגועים לילד, אני מניחה שאפילו יותר ועוד ביבשת אחרת...עד הפעם הבאה ועד שישוב.

       

      נשיקות.

        24/8/07 08:33:

      אין כמו הילדים שלנו ומה שהם מצליחים להפיק מאיתנו.

       

      מזל שבעידן של היום, יש דרכים ליצור קשר שלא באמצעות יונת הדואר :-)

        24/8/07 07:40:
      איזה יופי של געגוע, ניצה. איזה יופי של פוסט ואיזו אהבה. תענוג על הבוקר.
        24/8/07 07:02:

      אמנם אנחנו לא תחליף ל"דבר האמיתי" של פרי בטן,

      אבל, את יודעת - קצת? טיפ טיפל'ה?

      לא תחליף, אבל איזו כתף שפנוייה להשענות!

       

        24/8/07 06:19:
      המילים האלו שלך, השאירו אותי בתוך שלולית של רטיבות מענגת..
        24/8/07 06:09:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-08-24 04:41:24

       

      צטט: קשת בענן 2007-08-24 04:31:34

      אין כמו אהבה של אמא לבן שלה - הגעגועים והאהבה שלך לעידן מורגשים טוב טוב בטקסט הפשוט והיפה הזה.

      באמת מזל שיש היום טלפונים ומחשבים.

      יש לו כאן בלוג תחת השם עידן צמרת ואת מוזמנת לקרוא ולגלות אותו. שלא תחשבי חלילה שאני לא אובייקטיבית. תודה קשת, נעמת לי מאוד

      תודה על ההפניה.את צודקת. הוא ממש שווה הבן שלך. פשוט מקסים, מצחיק וכן, ניכר גם שהוא טוב  לב. ככה שאת בהחלט אובייקטיבית. אם הייתי 10 שנים יותר צעירה הייתי מבקשת מספר (כדי להתקבל לתור של המחזרות כמובן)

       

      צטט: levana feldman 2007-08-24 04:35:12

      ניצה יקרה,

      אמא מקסימה.

      שיהיה לך בריא...

      היי לבנתי היקרה, ,

      מה קורה לנו, האימהות של הדמארקר הזה?

      נמסות אחת אחרי השנייה,

      תודה יקירה,

      ולמה את לא ישנה בשעות כאלה?

       

      צטט: קשת בענן 2007-08-24 04:31:34

      אין כמו אהבה של אמא לבן שלה - הגעגועים והאהבה שלך לעידן מורגשים טוב טוב בטקסט הפשוט והיפה הזה.

      באמת מזל שיש היום טלפונים ומחשבים.

      יש לו כאן בלוג תחת השם עידן צמרת ואת מוזמנת לקרוא ולגלות אותו. שלא תחשבי חלילה שאני לא אובייקטיבית. תודה קשת, נעמת לי מאוד

       

      צטט: itamarp 2007-08-24 04:22:52

      שבועיים זה הרבה, אני בא לשלוש ארבע ימים וגם זה בקושי :)

      נו. קודם כל חיפשתי אותך בפוסט הקודם. כתבתי לך שם. אי אפשר להחסיר בלי להודיע(:

      שבועיים זה מעט מאוד. רוצה לדעת למה?

      החברים מתחתנים לכבודו כשהוא מגיע בתיאום מראש, חוצמזה הוא מכוון את הגעתו לאזכרות של חברים ובלי להתחיל לבכות עכשיו שוב, הוא גם נאלץ לחלק את זמנו בשני הבתים שנכפו עליו ו.... בקיצור אין לו רגע דל והשנה הוא גם היה בלי רכב.

      אז מה שאתה מספיק כמו מלך בארבעה ימים הוא לא מספיק בארבעים וגם זה מעט מדיי עם אימא כמוני. 

        24/8/07 04:35:

      ניצה יקרה,

      אמא מקסימה.

      שיהיה לך בריא...

        24/8/07 04:31:

      אין כמו אהבה של אמא לבן שלה - הגעגועים והאהבה שלך לעידן מורגשים טוב טוב בטקסט הפשוט והיפה הזה.

      באמת מזל שיש היום טלפונים ומחשבים.

        24/8/07 04:22:
      שבועיים זה הרבה, אני בא לשלוש ארבע ימים וגם זה בקושי :)